00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"ירקות" נמצאו 5 פוסטים

שוק האיכרים באנסינו

28/11/2013
המצחיק הוא שהשוק ממוקם ממש במרחק יריקה מבייתי והפעם היחידה שביקרתי בו היתה לפני שנים רבות כשהוא רק החל לפעול. כשביקרתי בו אז אני זוכר שהוא היה כל כך קטן, רק כמה אוהלים ובהם ירקות במחירים גבוהים בהרבה מאלה שבמרקט. זו היתה למעשה הסיבה שלא מצאתי לנכון לבקר בו, ככלות הכל מדוע עלי לשלם פי שניים על פאונד אחד של עגבניות כשבמרקט הוא עולה חצי מהמחיר הנדרש כאן. וכך עברו להם כמה שנים טובות כשבכל יום אני חולף על פניו מבלי להעצר לידו אפילו לשנייה. בשבוע שעבר ביקר אצלנו יענקלה, בן הדוד של אשתי וביום ראשון כשאני השתתפתי בהייק השבועי שלי באזור מאליבו הוא ביקר יחד עם אשתי בשוק האיכרים כאן וחזר הביתה עם שלל ירקות גדול, ביניהם ירקות בצורות שונות ובשלל צבעים. כשחזרתי הביתה הופתעתי מהשלל הזה ובו במקום החלטתי שכאן אני מבלה ביום ראשון בשבוע שאחריו. ביום ראשון השכמתי קום וחשבתי לתומי שבעקבות השעה המוקדמת לא יהיה דוחף וצפיפות אולם טעיתי טעות מרה. השוק הזה נפתח כבר בשמונה בבוקר ועוד לפני כן מגרש החנייה הסמוך מלא עד אפס מקום. למזלי מישהוא יצא בדיוק כשהגענו וכך לא ניצרכתי לחפש מקום חנייה, הוא ממש חיכה לנו. ממש הופתעתי מגודלו של השוק הזה בהשוואה לפעם האחרונה בה ביקרתי בו. נוספו כאן דוכנים רבים וגם הסחורה גדלה בהתאם. שפע של ירקות ופירות ככל שהעין תהיה מסוגלת לראות קידם את פנינו והיקשה עלינו להחליט היכן לעצור קודם ליד העגבניות או ליד המלפפונים. פתאום ראיתי ירקות ופרחים משונים שאף פעם לא ראיתי קודם לכן. לא הספקתי לעמוד שם יותר מכמה דקות כשמצאתי את עצמי שלושה דוכנים משם ניצב לפני שולחן ועליו סידורי דלעות מיניאטוריות לקישוט, ממש קרנבל צבעוני. אשתי נאלצה להחזיק בי שלא אברח שוב לאיזה דוכן אחר וכך החילותי לעבור אט אט מדוכן לדוכן בצורה מסודרת ומאורגנת יותר, ממש מודה לה שאם לא כן בוודאי הייתי מפספס מספר מוצגים נהדרים.   הקליקו על התמונות להגדלה מבט על הכניסה לשוק ההומה מאדם. הופתעתי לראות תנועה כה גדולה בשעת בוקר כה מוקדמת. בפעם האחרונה שביקרתי כאן בקושי ראיתי שניים וחצי איש והבוקר נוכחתי לשמחתי עד כמה השוק הזה התפתח והתקדם, ממש משמח.   דוכני המכירה מאורגנים בצורה נפלאה ומסודרת, אין דוחף והשילוט מצביע על העובדה שהמזון כאן מאה אחוז אורגאני. זה לבד מושך אנשים
לדף הרשומה

תהלוכת הדובדבן בליאונה וואלי

09/06/2013
  לא רק ערים גדולות כמו לוס אנג`לס, סן פרנסיסקו או סן דייגו קיימות במדינת קליפורניה, עיירות וקהילות קטנות קיימות ומתפקדות גם הן, על המפה הן אמנם מופיעות כנקודות זעירות שבקושי רואים אותן ומצריכות שימוש במיקרוסקופ על מנת להבחין בהן אולם הן קיימות ושוקקות חיים. אחת העיירות האלה היא ליאונה וואלי שבה אנו נוהגים לבקר בעונת הדובדבנים. זוהי עיירה חקלאית בת 1,600 תושבים בערך השוכנת בינות ההרים היפים שבמחוז הצפוני של לוס אנג`לס, במרחק של כעשרה קילומטרים מערבית לעיירה פאלמדייל. ליאונה וואלי התפרסמה בעבר בעיקר בזכות חוות הבקר הרבות שהיו פזורות בה על כל השטח והיום היא מאד מפורסמת בחקלאותה ובעיקר בגידולי מטע שעיקרם דובדבנים וענבי יין. מזג האיור המקומי מתאים בעיקר לגידול עצי דובדבנים אולם גם פירות וירקות אחרים עושים שם חיל. עם נוף ציורי של חופות שיחי כותנה כנגד השמיים הכחולים והצלולים בשילוב עם ריחם המתוק של הדובדבנים זה מקום נפלא לבילוי סוף שבוע במיוחד בסוף האביב ותחילת הקיץ. מצעד הדובדבן (כפי שהוא מכונה) נערך כאן בכל שנה בשבת הראשונה של חודש יוני ומציין את תחילת הקטיף. זהו מצעד כייפי של עיירה קטנה ומושתת על המון ילדים, בעלי חיים, מכוניות ישנות ומשאיות. השנה המצעד נערך בסימן חגיגות יום השנה הארבעים לקיום מצעד זה, וארבעים שנות פוריות  עשירה בדובדבנים. נושאו היה:"היפ הופ הוריי. איתס צ`רי דיי" או בעברית: "הידד היפ הופ, זה יומו של הדובדבן" (באנגלית זה מתחרז קצת יותר טוב). מזג האויר היה חם מאד ויבש, השמש היכתה ללא רחם ולמזלנו תפסנו פינה מוצלת מתחת לעץ אלון ענקי לצידי הכביש וכך חזינו במצעד ממקום קריר ומוצל. אמנם זה לא היה מצעד הפרחים המפורסם שנערך מידי שנה בפסדינה אולם במימדים של עיירה חקלאית זעירה זה היה מאד נחמד והקרין אוירה משפחתית חמה ומסבירת פנים. רובם הכירו האחד את רעהו וראיתי חיוכים ורגשות ידידותיות שעוררו את קינאתי למראיהן, יכולת לחוש מעין משפחה אחת גדולה שהגיעה לכאן לשמוח, להבדיל מהעיר הגדולה שם מעטים מכירים האחד את השני וכל אחד טרוד בעולמו הוא. אוירה זו הזכירה לי לא במעט את כל אותם ימים מאושרים אותם העברתי במושב ביצרון שם הייתי מבלה את החופש הגדול בכל שנה. ממש אוירה משפחתית חמה וידידותית, יש מה ללמוד (החיים זה לא רק ריצה אחרי הדולר!). הדבר
לדף הרשומה

יום האם ל"מלכה" ו"אמא"

מליוני אמהות בכל רחבי תבל זכו בסוף השבוע לחגיגה מיוחדת שנחגגת פעם אחת בשנה (לדעתי צריכה להיחגג יום יום) – "יום האם". נשותינו העוסקות בכל ימות השנה בעבודות הבית המפרכות  וגידול הילדים וטיפוחם ראויות ליותר מ"יום האם". במצב הכלכלי היום רבות מהן עובדות לפרנסת הבית הצנועה כשמשכורת אחת אינה מספקת לכלכלת הבית במיוחד לאור מחירים ההולכים ומאמירים מיום ליום. רבות מהן מהוות את המפרנסות היחידות או הראשיות בבית ולשם כך עובדות בכמה מקומות בו זמנית ומה שמאפיין אותן היא ההתמדה ונשיאת האחריות למשפחה. ככלות הכל הן אלה שאחראיות למעשה על הבית מבפנים. אז כמו כולכם חברים גם אני מלא אהבה, הערכה וכבוד ל"מלכה שלי" שכל יום מבלה בין העבודה לבית ללא תלונות מיותרות ומתוך אהבה למשפחה (מה הייתי עושה בלעדיה?) ולפי הספר שלי כל יום צריך להיות "יום האם" בשבילה! ןכך החלטנו ג`וניור ואני להפתיע אותה השנה ביום המיוחד הזה ולהכין לה את המאכל שהיא מאד אוהבת – סושי ירקות ומרק מיסו מסורתי. כמובן שג`וניור התנדב לבשל את המאכלים הללו מעצם אהבתו לבישול (במיוחד מאכלים יפניים מסורתיים) ואני נידבתי את עצמי במלאכת התיעוד. בבוקרו של יום ראשון ששלחנו אותה לשופינג ספרי שגורם לה להנאה רבה (טוב, תראו לי אשה שלא נהנית משופינג) וביקשנו ממנה לקחת את הזמן ולא למהר. לא היינו צריכים להתחנן לכך במיוחד כשהיא נהנית ממסעות כאלה. אחרי שיצאה למסע הקניות ג`וניור מיד התלבש על המטבח והחל לעבוד בקצב מהיר על בישול האורז הדביק והמרק, שוטף את האורז מספר פעמים, במקביל קוצץ בצל ירוק למרק, מכין את הירקות שבאים בתוך הסושי ומפקח על שני התבשילים שמתבשלים בשני סירים שונים בו זמנית. איזה קצב ואיזה ביצוע, אפילו המצלמה שתיקתקה ללא הרף החלה בסופו של עניין להראות סימני עייפות. אולם ג`וניור לא מאט, הוא יודע שבזמן מסויים הארוחה חייבת להיות על השולחן לפני שאמא חוזרת. למרות שאני רק תיעדתי את המלאכה לא הפסקתי להתפעל מהקצב והביצועים של ג`וניור, לרגע חשבתי שאני נמצא במטבחו של השף המפורסם וולפנג פאק מעצם הקצב המהיר. ממש להתפאר! שעתיים וחצי מאוחר יותר היצירה היתה מוכנה לתפארתו של ג`וניור, וה"מלכה שלי" שחזרה כמה דקות מאוחר יותר היתה מופתעת לגמרי. היא מכירה את יכולתו של ג`וניור וטעמה בעבר לא מעט מתבשיליו הנהדרים אולם לסושי כזה בתוספת מרק
לדף הרשומה

יש לי יומולדת

13/05/2013
אני לא אחד מאלה שחוגגים כל מאורע בחיים ומחפשים כל הזדמנות לערוך חגיגה, אני מאד צנוע ושמח בחלקי באופן שקט מבלי לעורר מהומה מסביבי. כך גם השנה חגגתי את יום הולדתי המי יודע כמה בחברת המלכה שלי וג`וניור כשכולנו שמחים ומאושרים. אלא שהשנה חיכתה לי הפתעה קטנה שמזמן כבר לא חוויתי והסיפור הולך כך: המלכה שלי נמצאית בעבודה ואף אחד איננו בבית. בערך בשעה עשר בבוקר אני מקבל צלצול טלפון מהאוניברסיטה היכן שג`וניור לומד ולאמיתו של דבר נבהלתי מעט משום שאינני רגיל לצלצולי טלפון מהאוניברסיטה בשעת בוקר שכזאת. הרמתי את השפופרת ושמעתי מעברו השני של הקו את ג`וניור ששאל אותי מה התוכניות שלי להיום? עניתי לו: כתיבה, סידורים ועבודה בגינה. הוא ביקש ממני להתרכז בגינה למשך השעתיים הקרובות משום שהיא זקוקה לעבודה רבה שאני כבר דוחה זמן מה, ואני שבלאו הכי יודע שיש הרבה עבודה בגינה הסכמתי מיד. יצאתי לגינה ושקעתי כל כולי בעבודה המהנה הזאת מבלי לשים לב שהשעתיים הפבו לארבע, לא הרגשתי איך הזמן עף. לפתע אני שומע את ג`וניור קורא לי לאכול, בתחילה נבהלתי מעט משום שתוך כדי ריכוז בעבודת הגינה לא שמתי לב לסובב אותי, הכל היה כל כך שקט, אולם מהר מאד התעשתתי ושאלתי אותו אם קרה משהוא. "לא , מאומה לא קרה, רק פשוט יש לי הפתעה נעימה בשבילך" אמר לי ג`וניור והסיף "היום יום הולדתך  אבא ופשוט רציתי מאד להפתיע אותך". התרגשתי מאד וסקרנותי הלכה וגאתה. נכנסנו הביתה, השולחן בפינת האוכל היה ערוך כמו למסיבה ובמרכזו עמדה צלחת דקורטיבית גדולה ובתוכה נחו להן תשע עשרה עוגיות סושי ממולאות בירקות טריים ואורז, שאני מאד אוהב. התרגשתי מאד ונפשי לא ידעה את עצמה משמחה. "זה בטח עלה הון תועפות" מלמלתי תוך השתאות. "זה עלה המון אהבה שאתה ראוי לה תמיד" ענה לי ג`וניור כשחיוך רחב שפוך על פניו, "בזמן שאתה היית עסוק בגינה שאתה כל כך אוהב, אני הספקתי לערוך קניות, לבוא הביתה ולהכין לך את המאכל שכל כך אהוב עליך ונאכל יחד צהריים". הייתי ממש המום ומאושר, חיבקתי ונישקתי אותו מספר פעמים, איזה נחת להורה יכול להיות יותר מזה. אט אט החילותי לצרף אחד ועוד אחד והבנתי מה התרחש. ג`וניור שתמיד מכין מאכלים נהדרים הוציא אותי מהבית לגינה על מנת להגיע בהחבא ולהכין לי את המאכל האהוב עלי ליום הולדתי. רגע זה בטוח יחרט במוחי עד יומי האחרון.
לדף הרשומה

אופוסום

ג`וניור החליט לפני כחודש להקים פרוייקט מחקר בנושא החקלאות האינדיאנית ואופן הגידולים שלה. הקציתי לו שטח קטן בחצרנו האחורית עליו הוא זרע תירס ושעועית אדומה לפי אותה שיטה קדומה בה השתמשו האינדיאנים בזמנו. הזרעים נבטו ושיחים קטנים החלו לצוץ בשטח. השמחה היתה רבה לאור העובדה שהשלב הראשון מתקדם כפי המתוכנן, הנביטה בריאה וחזקה והצמחים הולכים ומתפתחים. אני כמובן עוזר לו בפרוייקט ומשקה את הצמחים מידי יום או יומיים תלוי במזג האויר תוך הנאה מהפרוייקט שהולך וקורם עור וגידים. לפני שבוע בצאתי אל הפרוייקט הבחנתי שהשטח חפור וזרוע בחורים די עמוקים וחלק מהשתילים הצעירים נחפר החוצה ושוכב על פני הקרקע. מיד הכנסתי אותם חזרה אל האדמה שלא יתייבשו וכיסיתי את כל החורים. הקליקו על התמונות להגדלה ביומיים הבאים לא היו סימני חפירה ואמרתי לעצמי: "כנראה שזה היה חתול משוטט שבא לעשות את צרכיו" אולם לא היה שום סימן לצרכים אלה וגם לא ריח. ואז הבנתי שקיים סיכוי שהחפירות האלה נעשו על ידי חיה אחרת משום שחתול חופר בור לעשות בו את צרכיו ולאחר שסיים מכסה אותו שלא יסריח (מאד מנומס), אולם כאן זה אינו בור אחד אלא שרשרת של חפירות ובורות (ממש יעד מבוצר). אני מאמין גדול של המונח "חיה ותן לחיות" ושימוש ברעל לא בא בחשבון בשום פנים ואופן, אולם איך מתגברים על הבעיה? עוד במיוחד שלמחרת בבוקר שוב הופיעו החפירות והבורות. החלטתי שהשיטה הטובה ביותר והפחות כואבת היא להביא מלכודת מיוחדת לחיות גדולות מתוך תקווה שהחיה שגורמת לכל הנזק הזה לפרוייקט תילכד בתוכה ותועבר לשמורת הטבע באגן ספולבדה שבשכנותי. עוד באותו ערב הצבתי ומיקמתי את המלכודת בסמוך לפרוייקט ובתוכה שמתי צלחת עם ירקות ונכנסתי הביתה. בסביבות חצות אני שומע קולות של מאבק עולים מהחצר האחורית וההתרגשות החלה לעלות, "המזיק נתפס!" אמרתי לעצמי ואכן לא טעיתי, בתוך המלכודת הסתובב לו אופוסום מבוגר שזה עתה סיים לאכול את הירקות שהצעתי לו שם וחיפש את הדרך החוצה. נאלצתי להמתין עד הבוקר, ואיך שהפציעה החמה ניגשתי קודם כל לבדוק שהכל בסדר איתו והא אינו פצוע או פגוע. "לא ידידי, לא כאן יהיה מקומך, אתה חוזר לטבע ושם תחיה טוב ובטוח יותר מאשר כאן בין המכוניות והכבישים הסואנים" אמרתי לו, הוא תקע בי את מבטו כאילו הבין את דברי וחיכה לשחרור המיוחל. האופוסום
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אבי דרורי אלא אם צויין אחרת