00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"טבע" נמצאו 11 פוסטים

מוזיאון גטי וילה - גן העמודים החיצוני - כלניות

את הכלניות אני זוכר  עוד מתקופת מגורי בישראל, היינו יוצאים לקטוף אותן בשדות וצבען האדום והמרהיב היה צובע מישורים ושדות. מאז אותם ימים זרמו מים רבים בנחל ועברו כמה שנים טובות מאז ראיתיהן לאחרונה. באחד מביקורי האחרונים במוזיאון גטי וילה גיליתו אותן בגן העמודים החיצוני (בעיקר) ובגן העמודים הפנימי כשהן מקשטות בצבעיהן המרהיבים את הגינה המעוצבת. הן הישוו לגן הזה מראה מאד מיוחד ובלטו מאד ברקע הירוק שמסביבן, עבורי היתה זו לא רק הפתעה אלא בעיקר הנאה מושלמת לאחר כל כך הרבה שנים שלא ראיתיהן וכמובן שהרגשתי צורך לתעד ללא הגבלה, לא כל יום יוצא לי לראותן בפריחה כה מרהיבה. לא היה איכפת לי ממבטם המשתאה של האנשים מסביבי שכנראה חשבו לעצמם: "מה המשוגע הזה מצלם כל כך הרבה כמה פרחים אדומים וכחולים" אף אחד מהם לא יודע מה הפרחים הללו מסמלים עבורי או מה הם מזכירים לי. למזלי תפסתי אותם בשעת הפריחה, משום שכשבוע מאוחר יותר פקד אותנו גל חום איום שפשוט שרף אותן והותירן יבשות וקמלות על גבעוליהם, מה לעשות אמא טבע החליטה כך ומי אנחנו שנעמוד בדרכה. האדם היחיד שהבין את התרגשותי הרבה מהכלניות היתה מדריכת הסיור לה הסברתי לפני תחילת הסיור שאני ישראלי המגיע מאזור הים התיכון וממזג אויר זהה, היא הציגה אותי בפני יתר הממשתתפים בסיור וכשהגענו לאזור בו צמחו הכלניות היא קרצה לי ואמרה "את הפרח הזה אתה בוודאי מכיר!", מכיר? ועוד איך מכיר, אין נפש אחת בישראל שאינה מכירה את הכלניות המרהיבות האלה, רק שבישראל הן קיימות גם בצבע לבן וכאן ראיתיהם בעיקר בצבע אדום וכמה כלניות בצבע כחול. מצלמתי שעד היום מעולם לא פגשה בכלניות התרגשה מאד מצבען המרהיב והחלה לתקתק ללא ליאות, "לאט, לאט יקירתי" אמרתי לה, "אנחנו עדיין לא עוזבים הביתה, קחי את זה בקלות, החיים קצרים". אולם היא המשיכה מבלי להקשיב לי עד שנאלצתי לעצרה לפני שמשהוא באמת יקרה לה חס וחלילה. אנשים מסביבי הביטו בה בחמלה ואחד מהם אף אמר לי "עליך להיות גאה בה" הוא רק לא ידע עד כמה אני באמת גאה בה!   הקליקו על התמונות להגדלה   כלניות צומחות בערוגות. ממש הופתעתי לראותן צומחות כאן אולם במחשבה שנייה מזג האויר הים תיכוני כאן זהה למזג האויר בארץ ומאפשר את צמיחתן המרהיבה.   מראן כה מרהיב שאפילו אלף תמונות עדיין לא יעשו עימן שום חסד,
לדף הרשומה

מוזיאון גטי וילה - גן העמודים החיצוני - הפסלים בגן

עשרות פסלים ששוחזרו והועתקו מהפסלים האורגינליים שנמצאו ב"וילה דה פאפיירי" באיטליה ממוקמים כאן לאורכה של הבריכה בגן בעמודים החיצוניים. אני מאד אוהב אמנות מסוג כזה והתצוגה זו מהווה חגיגה לעיניים. הפסלים עשויים מנחושת וצופו בשכבת לכה מיוחדת המגינה עליהם מפני האלמנטים השונים. ממש מדהים לראות איך הם מטופלים לאורך השנים ומראם נשמר כאילו יוצרו רק עתה. הסגנון הים תיכוני מורגש כאן בכל פסל ופסל ובכך הם משווים לגינה זו את ייחודה. הבוקר נוכחתי כאן בכיתה של תלמידים מיו.סי.אל.איי שהתבקשו לערוך עבודת מחקר בנושא התקופה הרומאית ובילו כאן קרוב לשעה תמימה רק במחקר הפסלים הללו המסמלים דמויות שונות מתקופת הרומאים, חלקם אף צייר כמה מהפסלים הללו ועבודתם הנפלאה היתה לא פחות מרהיבה מהפסלים עצמם. קיימים כאן עשרות פסלים כאלה והמצלמה פשוט מיאנה להפסיק לצלם, לא אגזים אם אומר שרק בגן הזה היא צילמה למעלה משלוש מאות תמונות ואם לא הפסקתי אותה ממש בכוח היא היתה מצלמת ומצלמת ללא סוף, אולם יש גם גבול לצילום בפרט לאור העובדה שאחר כך יש לי כאב ראש רק מלבחור את התמונות, היא רק מצלמת והולכת לישון, אני נשאר עם מלאכת הבחירה והפיתוח הנוסף ורק אז מתחילה שבירת הראש. חוץ מזה הגעתי למסקנה שיותר מידי תמונות זה גם לא כל כך בריא ועלול לשעמם אז בחרתי מספר מצומצם מהמלאי הענק עבור רשומה זו משום שאני נמצא רק בתחילת הסיור וקיימים כאן אלפי פסלים שמהם אביא רבים ברשומות הבאות.   הקליקו על התמונות להגדלה   מבט על השבילים משני צידי הבריכה המכילים כני שיש לבנים ועליהם ניצבים הפסלים השונים.   דיוקנו של אתלט צעיר.   פסל חזה של אדם מזוקן.   פסל ראש של אתלט.   פסל ראש של אשה עם צמה.   פסל של האל "הרמס" יושב על אבן.   פסל של אצן צעיר בריצה.   פסל ראש של מושל.   פסל ראש של גבר.   פסל של אשה מתפללת.   פסל ראש של כומר.   פסל של איילה המפאר כמה פינות בגן זה.         אלה פחות או יותר הפסלים המעטרים את גן העמודים החיצוני, הם כאמור עשויים מנחושת ומצופים בלכה מיוחדת השומרת עליהם מאיתנו הטבע. כולם למעט כמה פסלים ניצבים על כני שיש לבן המוסיפים להם מראה מלכותי ומזכיר את צורת הצגתם ב"וילה דה פאפיירי"
לדף הרשומה

סיפורו של מוזיאון הרכבות – קרונות העץ

כשביקרתי הבוקר במוזיאון הרכבות המקומי שוחחתי עם מנהל המוזיאון במשך שעה תמימה ושמעתי את סיפורו של המוזיאון הזה מהיום שהוקם ב-1952. מטרתו העיקרית היתה להציג לציבור מגוון רחב של רכבים ששימשו לנסיעה ותובלה. זה כלל רכבות, מכוניות ואפילו מטוסים, לכן הוא גם נקרא " Travel Town ". מלבד רכבות רבות נמצאו כאן גם שלושה מטוסים ומספר  גדול של מכוניות עתיקות ששימשו את שירותי הכבאות העירוניים. המטוסים ומכוניות הכיבוי העתיקות הועברו מכאן, נשארו רק כמה מכוניות עתיקות וכמובן רכבות. בשלהי 2001 החליטו מחלקות הפארקים ומכבי האש בלוס אנג'לס להעביר מספר גדול של מכוניות כיבוי עתיקות למוזיאון הכבאות בהוליווד מתוך הסכמה שכל המוצגים שאינם קשורים בנושא הרכבת יועברו מכאן למוזיאונים אחרים. העברה זו שיחררה שטח נרחב אליו הועברו שלושה קרונות עץ עתיקים שחנו על המסילה בחוץ שנים רבות והיה חשש לגורלם במידה וישארו בחוץ חשופים בחוץ למזג האויר. הקרונות כללו קרון דואר, קרון מטען סגור וקרון להעברת בהמות. הקרונות הללו מאד עדינים ושבירים ובעיקר קשורים להסטוריה המפוארת של עולם הרכבות.   הקליקו על התמונות להגדלה   קרון הדואר הוכנס לשימוש ב-1832 בניו יורק תחילה למרחקים קצרים שלא עלו על 30 מילין וככל שהרכבת הלכה והתפתחה עלה המרחק ודואר החל לעשות את דרכו לחוף המערבי המרוחק. הקרון שבתמונה היה אחד הקרונות ששימש להעברת הדואר מהחוף המזרחי לקליפורנייה ונמצא בשימוש עד שנות השבעים. ב-30 לאפריל 1971 החליט משרד הדואר האמריקאי להפסיק את השימוש ברכבת ובסוף יוני אותה שנה נשלח הדואר בפעם האחרונה ברכבת, כיום הוא מועבר במטוסים.   הקרון להעברת חיות נכנס לשימוש ב-1830. הוא נבנה כקרון מכוסה בגג ודפנותיו הורכבו מקורות עץ במירווח מסויים ביניהם על מנת לאפשר מעבר אויר קריר וצח לבהמות שהוסעו בתוכו. דלתותיו נפתחו בהזזה על מנת לאפשר העמסה ופריקה קלים, חלקם של קרונות אלה נבנה בשתי קומות על מנת לאפשר העברת חיות קטנות יותר כמו חזירים, כבשים ועיזים. הקרונות הקטנים האלה היו מסוגלים לשאת משקל של עד בסביבות 10,000 קילוגרמים, אולם ברבות השנים הם שוכללו והוגדלו  וכיום מסוגלים לשאת בסביבות 30 טונות. אחד השכלולים שאיפיין את הקרונות האלה היו תאים נוחים יותר לחיות שהכילו בתוכם מיכלי מיים גדולים ותערובת.
לדף הרשומה

המפגש עם התנים

שמעתי מהחברה שמזרחית לאגם בלבואה בשטח הגובל עם בלבואה בולברד וויקטורי בולברד קיימת שמורת טבע קטנה שלא הרבה מכירים אותה ומי שמכיר נזהר מאד כשהוא מטייל בה. היפה שבדבר הוא שהשמורה ממוקמת ממש במרכז העיר והתנועה זורמת מסביבה נון סטופ. סקרנותי החלה להתעורר, אני מאד אוהב מסתורין. "מה קורה שם שאנשים צריכים כל כך להזהר?: שאלתי. "חייה שם משפחה של תנים שנוהגת להתנפל על הצועדים בשביל ומנסה ללכוד את כלביהם" נעניתי. "יופי, אני חייב לבקר בשמורה הקטנה ולהיפגש עם התנים לשיחת היכרות" אמרתי. "בהצלחה ותהיה זהיר" אמרו החברה. העמסתי את המצלמה על כתפי, תפשתי את המקל ויצאתי לחפש את ידידי התנים. השעה היתה שעת בוקר מוקדמת (כהרגלי בטיולי) בשמורה הקטנה והאויר קריר וצח. מסביב הכל היה שקט ופסטורלי. שביל עפר התפתל לו בין השטחים המכוסים בעשבי פרא שקמלו במשך הקיץ וקטעים מסויימים של הנחל היו למעשה יבשים. בעודי מסייר לאורכו של השביל הבחנתי במעלה הגבעה בתנועה מסויימת בין העשבים הגבוהים, הפניתי מבטי לאותו כיוון וראיתי תן די גדול ניצב שם כשהוא סוקר אותי מכף רגל ועד ראש. כנראה שהייתי טרף יותר מידי גדול עבורו אז הוא המשיך מיד בדרכו כשאני צועד בעקבותיו. לא עברו דקות רבות וראיתי לפתע עוד שניים יוצאים מבין השיחים נעצרים ומתבוננים בי. חששתי שמספר גדול של תנים עלולים לקבל יותר מידי בטחון ולתקוף אותי אז התחלתי להכות עם המקל על הקרקע והם פתחו בריצה ונעלמו. המשכתי לסייר על השביל לאורכה של השמורה הקטנה כשלפתע מופיעה למולי אישה שהחזיקה את כלבה הקטן על ידיה וכולה חיוורת ומבוהלת. "תזהר, בהמשך הדרך רובצים שלושה תנים וזה עתה כמעט ולכדו את כלבי, למזלי הצלחתי להבריחם בעזרת אבנים שיידיתי בהם" אמרה לי בבהלה. "תודה שיידעת אותי, בוודאי שאזהר" עניתי. הרגשתי שנכונה לי הצגה והכנתי את המצלמה לפעולה. המשכתי לצעוד על השביל והגעתי לשטח פתוח ממש לחופו של האגם כשבמרכזו אני רואה את התנים שקודם לכן פגשתי בצידה השני של השמורה רובצים להם בניחותא במרכז השטח וסוקרים את העוברים ושבים על השביל כאילו מחכים להזדמנות להתנפל. לא יודע מה עבר בי באותו רגע כשמצאתי את עצמי צועד היישר לעברם מבלי לפחד, משהבחינו בי מתקרב אליהם החלו להתרומם ממקום מרבצם ולנוע לכיוון השיחים הסמוכים במטרה להיעלם, אולם הפעם הצלחתי
לדף הרשומה

סנוניות מקננות

בתחילת הקיץ השתתפתי אמנם בסיור אחר אולם בעודי שוהה במרכז המבקרים בחוות ג'ילט וממתין לתחילתו קלטו עיני תנועה בלתי שגרתית מעל צריחו של המרכז. הבחנתי בסנוניות שעפות הלוך וחזור מהצריח. הרמתי את משקפתי ולעיני ניגלו עשרות קינים שהסנוניות בנו שם ממש מתחת לשפת גגו של הצריח. בדרך כלל אני מבחין בקיני ציפרים עשויים מקש ועלים הנחים בין ענפי העצים וצורתם דומה מאד לסלסלת קש קטנה, כאן הבחנתי בסוג אחר של קינים שהיו בנויים מחומרים שלא דמו כלל לקש והזכירו לי יותר בוץ יבש. גם צורתם היתה משונה ונראתה ככדור חום בעל פתח קטן בצידו שמשם הגיחו הסנוניות בדרכם למעוז חפצן. מאינפורמציה שנמסרה לי כאן למדתי שהן הפכן לתושבות קבע בצריח ומידי שנה בעיקר בחודשי האביב מגיעות לכאן בהמוניהן. את הבוץ הן מלקטות בשולי הבריכה הסמוכה וממנו הן בונות את קיניהן. נצבתי למרגלות הצריח כחצי שעה והתבוננתי בהן עפות וחוזרות כשבמקוריהן גושי בוץ אותו הן הדביקו והפכו לקירות הקן. הקינים הללו די גדולים ונמסר לי שבמידה מסויית הם מהווים מטרד. כשהסנוניות עוזבות את המקום בסוף האביב מגיעים לכאן צוותי ניקוי שמנקים את הקינים הללו וצובעים את קירותיו של הצריח מחדש, הבעייה היא שכעבור עשרה חודשים התופעה שוב חוזרת על עצמה ובתוך מספר ימים שפתו של גג הצריח מכוסה שוב בקיני סנוניות. למרות כל המטרד הזה אנשי החווה נראים מחוייכים ותמיד יקבלו את הסנוניות האלה בזרועות פתוחות, ככלות הכל הן תושבות קבע המוסיפות נופף ועניין לנוף המקומי ואף אחד לא יכול לסלקן מכאן.   הקליקו על התמונות להגדלה   הצריח המתנשא מעל מרכז המבקרים מושך את הסנוניות אליו ומעניין מה הסיבה לכך? אולי מבנהו העגול או צבעיו הלבנים והבוהקים? בטוח שקיימת איזו שהיא סיבה שגורמת להן להגיע רק לכאן, אולי הבריכה שמספקת את הבוץ ממנו הן בונות את קיניהן מתחת לקצה גגו העגול תורם גם הוא לעניין.   קיניהם הבנויות כאמור מבוץ המובא מהבריכה הסמוכה מאד מיוחדים בצורתם ומזכירים לי במעט את תילי הטרמיטים הענקיים שגם הם בנויים בעיקרם מבוץ. קינים אלה דבוקים לקיר מתחת לקצה הגג ולפעמים גם בתוך הכוכים שמתחת. יש כאלה שמגדירים זאת כמטרד אולם הרוב לא מודאג ולמעשה נהנה מנוכחותם כאן.   הסנוניות החרוצות לא מפסיקות ולו לשנייה לעוף אל הבריכה הסמוכה
לדף הרשומה
123
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אבי דרורי אלא אם צויין אחרת