00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"תפירה" נמצאו 17 פוסטים

שבוע זעיר בורגני

שבוע שעבר הנחית אותי לשניה על קרקע הבורגנות. לפני שאני אספר ואסביר, אני חייבת להודות שהתפיסה שלי לגבי 'בורגנות מהי' מוזרה במקצת (ע"ע תחתיות לכוסות ...), ובעיקרון, כנראה מבחינתי בורגנות הוא כל מה שמייצג סדר והליכה בתלם, ונעדר מחיי. אז מה הפך את השבוע האחרון לזעיר בורגני? שלושה אירועים וחצי - ביום רביעי, ערב ל"ג בעומר, ארזנו פקלאותינו - בטטות, קערה עם בצק (לפי המתכון של נעמה , עם תוספת עלי אזוב מיובשים), דלי עם עצים ומחצלות, ונסענו לעמק המצלבה, למדורת ל"ג בעומר של ה(אין)גן של יהל. ביום שבת נסענו ליומולדת של אחינועם המאממת, חברה של יהל. בערב, העזר השכיב את יהל לישון, ואני הלכתי לאסיפת הורים של ה(אין)גן. אני יודעת שלרבים מקוראי זה ישמע כמו שבוע רגיל וקונבנציונלי, אבל בשבילי שני אירועים שבהם אני מגיעה על תקן "אמא של" זה רצף מוזר מאוד (ועל אסיפת ההורים אני בכלל לא מדברת ). בין לבין היו בעיקר כביסות, כי לפני שבוע וחצי נפרדנו, לפחות במהלך היום, מהחיתולים, או כמו שאמרתי למישהי לפני כמה ימים - עברנו מעשיית פיפי וקקי בחיתול, לעשיית פיפי וקקי בתחתונים/על הרצפה/על הספה [מאז יש התקדמות מרשימה, ויהל מצליח להתפנות מעיסוקיו החשובים כדי להודיע לי שהוא עשה פיפי!]. הסיבה העיקרית שבגללה אני מטרידה אתכם בהרהורי הבורגנות שלי, בלו"ז השבועי, בבילויים המשפחתיים ובענייני יציאות, היא המתנה שהכנתי לאחינועם - רציתי משהו קטן גם מבחינת ההשקעה שלי (כיאה לאמא בורגנית, אני מאוד עסוקה), וגם שיהיה נייד, ואחינועם תוכל לקחת אותו איתה, אם תרצה, לנסיעה לתאילנד. בליל חמישי היינו באיזה מפגש ולקחתי איתי חוטים ומסרגה, קיוויתי שעד סוף המפגש יהיו לי ביד 2-3 בובות אצבע. זה לא קרה. רבע הבובה שהספקתי לסרוג יצאה כל כך חייזרית וחסרת צורה, ונפרמה מייד. שלפתי איזו תכנית מגירה - רעיון שנשמר אצלי במועדפים לפני שנה וחצי, בערך, ומחכה מאז לתירוץ (או שיהל יגדל) - מבוך גולות . לצורך המשימה גוייסו - מכנסי ג'ינס, חצאית ג'ינס, חולצת טריקו שנשארה לי מאיזו סדנא ושארית מהמכנסיים שמהם תפרתי את התחפושת של יהל . ירדתי לחדר העבודה, ועליתי ממנו, אחרי לא הרבה זמן (לא הסתכלתי בשעון, אבל זה באמת צ'יק-צ'ק), עם שני מבוכים -     יהל התעורר משנת הצהריים, התישב על הסיר, וניסה להבין מה
לדף הרשומה

מה פסח? עוד לא גמרנו עם פורים!

גיסתי רוצה כבר לסגור עניינים בכל הקשור למי מכין מה לסדר, יהל כבר מתאמן בשאילת קושיות , מה שאומר שכדאי לעשות ניקוי חמץ, ולסגור קצוות בכל הנוגע לפורים... תכננתי רשומה ארוכה, שכוללת את תחפושת האריה שתפרתי ליהל, את שרביט פורים שקיבלתי מ עלמה7 , ואת העדלאידע בשדה בוקר. אפילו סרקתי קצת תמונות ישנות כשהייתי אצל ההורים שלי בפורים בשביל השרביט. העדלאידע היתה די בינונית, אני אעלה כמה תמונות אבל זה ממש מספיק. לשרביט כבר אין לי כוח - מראש לא היה לי ממש כוח לזה, ובעיקר התכוונתי לנצל אותו כדי להסביר כמה אני לא אוהבת את החג על תחפושותיו ואזני המניו, אולי אני אשמור את התמונות הסרוקות והמשנה הסדורה לשנה הבאה (ועד אז אני מקווה למצוא עוד תמונות ישנות באלבומים אצל ההורים שלי, מה שיש לי כרגע לא מספיק בשביל סקירה מקיפה בנושא "ארבל והחג השנוא עליה"). נשארנו עם אריה אחד מתוק: הכל התחיל מהרצון להכין ליהל תחפושת כמה שיותר נוחה, מיד חשבתי על אריה, גם כי הילד מאוד מאוד, שלא לומר - מאוד, אוהב אריות, ובעיקר כי למתחפש הצעיר יש רעמה טבעית, וכל מה שצריך להוסיף זה איזה בגד בצבע מתאים וזנב, ויש לנו אריה לתפארת. יתרון נוסף לתחפושת אריה הוא שיש כבר אחת כזאת במשפחה - אחותי היתה אריה מהמם כשהיתה בת 4, אמא שלי תפרה לה תחפושת מדהימה ביופיה. ביקשתי מאמא שלי שתחפש את התחפושת, היא חיפשה וחיפשה ולא מצאה. הלך יתרון אחד, נשארנו עם ילד חובב אריות, רעמה ג'ינג'ית וזיכרון של תחפושת. הגיע תורי לחפש בד. יגעתי ולא מצאתי מה שרציתי (בד פוטר), חזרתי הביתה עם ספק פליס ספק פרווה סינטתית בצבע כתום/בריק - מושלם לאריה! בלילה קראתי את התחזית והבנתי שאם אני לא רוצה תבשיל אריה כדאי לי למצוא בד פחות חם, ושלחתי מיד את העזר לקנות חליפת טריקו למבוגרים שראיתי באיזו חנות. תפרתי בצ'יק מכנסיים וחולצה - אילתרתי גזרה מבגדים של יהל, ובינינו, זה לא ממש משנה - זה יתרונם הגדול של יצורים מהממים (וחתיכות) - הכל יפה עליהם. גזרתי את הקפוצ'ון מהחליפה הקנויה, הוספתי לו רצועה לקשירה מתחת לסנטר. עכשיו התחילה העבודה הקשה - התחלתי ללפף ולתפור רצועות טריקו וחוטי צמר כדי ליצור את הרעמה, הקצה של הזנב וה"צמידים" לרגליים ולידיים. זה היה סיוט, ואני בטוחה שיש דרך יותר יעילה לעשות את זה, שלא תצריך לילה לבן. לפנות בוקר התחפושת כבר
לדף הרשומה

רוקמת (וסורגת ומלבדת ותופרת) ביוגרפיה

לפני שבוע הדס, חברתי היקרה, התקשרה אלי, וסיפרה לי שביקרה בתערוכה " רוקמת ביוגרפיה " של אדוה דרורי בגלרית "הקיבוץ", ושאני חייבת לבוא לראות אותה. היא גם אמרה שבשבתות האמנית עורכת מיצג במקום. מיד חיפשתי באינטרנט, לראות במה מדובר (לא שאני לא סומכת על הדס בעיניים עצומות, אבל קשה לי לדחות סיפוקים...), והבנתי שכרגיל הדס צודקת, ואני חייבת לראות את התערוכה. התערוכה ננעלת ב-27.5, ובשבת הבאה אנחנו מטיילים, אז לא נותר אלא להגיע בשבת שעברה עלינו לטובה, מיד התקשרתי להדס לקבוע איתה פגישה, ואכן התייצבנו שלושתנו (הדס, יהל ואני) בפתח הגלריה בשבת בשעה 11:00. נכנסנו לגלריה ואני הפסקתי לנשום, למרות שראיתי לא מעט תמונות של התערוכה באינטרנט, לא הייתי מוכנה לגודש ולעושר שציפה לי שם - המון עבודות, שכל אחת תפורה ורקומה וסרוגה ומלובדת ממגוון של חומרים, חפצים ופריטי לבוש. קשה לי לתאר את העבודות (וקשה גם להעביר את התחושה בצילום), אין ברירה, כדאי ללכת לראות. אחד הדברים שהרשימו אותנו בעבודות הם חומרי הגלם. אי אפשר להגיד לא עלי ולא על הדס שאנחנו בוחלות באיזה חומר, שתינו נוטות ואוהבות להשתמש בכל חומר שמוצא את דרכו אל ידינו (בעיקר עם הדרך הזו עברה בפח הזבל או ברחוב), ובכל זאת היו שם חומרים ושילובים שבחיים לא היו נוצרים על ידי, האופן שבו הם חוברו זה לזה נתן להם ערך וכוח ויופי שאפילו לי קשה היה לגלות אותו בלי עזרתה של אדוה דרורי. התרגשתי לראות איך המעשה האומנותי טוען את החומרים האלו ביופי שלא היה קיים בהם בעיני לפני זה. אני יודעת שזה קצת מוזר לשמוע דבר כזה ממני, גם לי זה מוזר, אבל מסתבר שלכל אחד יש גבולות, ואני בזמן האחרון עסוקה, בעקבות כל מיני מפגשים, בהגדרה של הגבולות האלו, אני מותחת ומצמצמת ומזיזה ומשנה אותם כל הזמן. בשבת הם נמתחו קצת. [התחלתי לכתוב משהו על התוכן של התערוכה, יהל התעורר משנת הצהריים, יצאנו לחצר, שיחקנו, קטפנו שסק, הורדנו כביסה, שתינו, אכלנו, וחזרתי עכשיו למחשב עם חוט מחשבה קרוע לגזרים. תאלצו להסתפק במחשבותי על החומר...] [מתנצלת על איכות התמונות. א. הרצפה עקומה, ב. חלק מהזמן הייתי עם תינוק על הידיים, והתקשיתי להתרכז, להגדיר ולכוון בדיוק את כל מה שצריך, ג. בשאר הזמן הייתי עסוקה, תוך כדי צילום, בהשגחה על תינוק מתרוצץ...]   אדוה דרורי במיצג "Spin My Head"  
לדף הרשומה

כלניות

בשבת הידרמנו, כמו כל עמישראל, לראות את הנגב פורח. שלא כמו כל עמישראל בחרנו בדרכים צדדיות, עם קצת פחות פריחה, אבל גם פחות אנשים, כלומר בלי אנשים בכלל, רק אנחנו. התחזית אמרה 'גשם', ואני מייד נכנסתי לכוננות שיא - טיול בגשם זו לא בעיה, בעיקר כשמתכוננים מראש ולוקחים את המנשא המתאים (זה שיש לו כיסוי גשם), שלא כמו בטיול בכרמל לפני שלושה שבועות, ששם הפתיע אותנו מבול וחזרנו לרכבים נוטפי מים (וגם נוטפי תרמיל, שבו היה בגדים רטובים להחלפה ליהל...). הבעיה תתחיל כשיהל ירצה קצת ללכת, והגרביים שלו ירטבו ויתמלאו בבוץ. בעיה. בלית ברירה שלחתי את הבנים לישון, הוצאתי מהארון שקית עם שאריות עור שקיבלתי לפני שנה, פישפשתי בקישורים שלי, בין הררי ההוראות לתפירת נעליים שהספקתי לאסוף. בחרתי את אלו . התכנית המקורית היתה להחליף את הפרח שבהוראות באיזו חיה חמודה. התלבטתי בין פיל לדוב, אבל אחרי שפתחתי את שקית העורות, וגיליתי את חתיכת העור האדם הבנתי שאין יותר מתאים לטיול פריחות מכלנית אדומה על הנעל! כשהנעליים הו מוכנות הבנתי שיש לי ביד נעליים מקסימות, אבל כנראה קטנות, והבנתי גם שאני אצטרך לחכות בסבלנות עד הבוקר כדי למדוד על דוגמן הבית (השעה היתה כל כך מאוחרת, כך שלא הייתי צריכה לחכות הרבה). כמאמר השיר: "בבוקר ראיתי שלא טעיתי". מזל שהיה יום שמש נעים, חלק מהזמן יהל בכלל היה יחף, בשלב מסויים גרבנו לו גרביים. והנעליים? מחרתיים בני הדודים שלו ימדדו אותן, אני מקווה שלאחד מהם לפחות זה יתאים. אם לא - עמליה, את הבאה בתור! ולא תתחמקו מתמונות מהטיול...   התמונה המוצלחת ביותר מהטיול, לטעמי - חזרנו, כמובן, עייפים אך מרוצים
לדף הרשומה

הרהור קצר על סבתא, על תפירה, על קניות ועל בגדים

סבתא שלי נהגה לתפור לעצמה בגדים, היה לה טעם אירופאי אלגנטי, שלא מצא את עצמו בחנויות הבגדים של מדינת ישראל הצעירה. היא עשתה את זה בהמון כישרון, כל בגד היה מיוחד, בכל בגד היתה איזו קריצה קטנה - איזו רקמה, תוספת, שסע קטן, תפר נוסף - טביעת אצבע שאמרה "אני תפרתי בגד יחיד ומיוחד". עברו שנים, ומבחר הבגדים שהגיע לחנויות ארצנו המתפתחת גדל, וסבתא שלי התחילה לקנות בגדים, אבל גם אז היא לא וויתרה על התוספות הקטנות, שהפכו כל בגד ליחיד ומיוחד, כזה שיש רק לה. מצאתי את עצמי מהרהרת את ההרהורים האלו אחרי קריאת המאמר " התנועה לגאולת החפצים " של דני לסרי, שבעצמו מהרהר קצת על עולם החומר הסתמי והמשוכפל שאנו חיים בו, ועל דברים קטנים שאנחנו יכולים לעשות כדי להפיח בעולם הזה קצת נשמה.   בתמונה סבתא שלי, סבא שלי ואני. זו אחת התמונות היחידות של סבתא שלי שיש לי על המחשב (וגם על הקיר, ליד המיטה), אז אמנם אי אפשר להתרשם מהשמלה שלה יותר מדי, אבל אפשר לראות שהיא לא רק אופה ותופרת ורוקמת, אלא גם יפה... טוב, אני כמובן מתקשה להתאפק, אז הנה התמונה השניה מהסדרה ההיא (אני אוהבת את הפרצוף מלא העונג שלי בתמונה הזו), ועוד תמונה שצולמה כמה שנים קודם , מימין לשמאל - סבתא שלי, אמא שלי, דוד שלי, וסבא שלי, מדליקים נרות חנוכה.   ואם ב(אי)קניות עסקינן - לאחרונה צצים אתרי רכישות קבוצתיות כפטריות פלסטיק אחרי גשם חומצי. שניים מהאתרים האלו כבשו את ליבי (למרות שכל מה שהם רוצים זה לכבוש את כיסי...) - משהו טוב - אתר רכישה קבוצתית (למעבר לאתר עצמו לחצו על התמונה) עם אוריאנטציה חברתית וסביבתית. איזה כיף - אתר רכישות להורים וילדים שעומד לעלות לאוויר, מהכרותי (הוירטואלית) עם קרן שביט, יהיו שם דברים מקסימים! כפרומו הם עורכים הגרלת פתיחה - אם תרשמו לאתר תוכלו להצטרף להגרלה ואולי לזכות בכל האוצרות שבקולאז' פה למעלה (לחיצה על התמונה תוביל אתכם הישר לאתר, להרשמה, וטפו טפו, חמסה חמסה, אולי גם לזכיה.)
לדף הרשומה

מנשאים ועוגות

אמנם הודעתי שאני לא מתנצלת פה, אבל בכל זאת אני חייבת (מי אמר פולניה ולא קיבל...) - קצת נסחפתי, מודה, אבל זה פשוט היה קשה לבחור תמונות, ותאמינו לי שזה מבחר סופר-מצומצם. יצאה רשומה עמוסת תמונות. 'צטרעת.   מנשאים לפני כמה ימים חשבתי לכתוב משהו בבלוג, זה לא יצא אל הפועל ואני אפילו לא זוכרת מה התכוונתי לכתוב, אני רק זוכרת שתוך כדי מחשבה על מה ואיך לכתוב הבנתי שעדיין לא השווצתי פה במנשא שתפרתי. אז הנה אני משוויצה - לפני השוויץ אני חייבת להתוודות - בחודשים האחרונים עברו פה בבית תשעה מנשאים - שני מנשאי בד ארוך - אחד סגול, אלסטי יותר וחם פחות, ששימש אותנו בעיקר בהתחלה, והשני, כחול עם כיס כתום, אלסטי פחות וחם יותר, ששימש אותנו בעיקר מאוחר יותר, כשיהל כבר היה כבד ביותר, והמנשא הסגול נראה כמעט כמו ערסל בין הברכיים שלנו... (יהל בן חודש וטיפה במנשא הסגול על אבא בטיול בשכונה ) (יהל בן 4 חודשים על אמא, במנשא הכחול, משתקף ב פסל של אניש קאפור במוזיאון ישראל) שני מנשאים דמויי OTSBH שלא היו נוחים לנו. אחד חזר לבעלים המקוריים והשני הועבר להילה, חברתי היקרה, כדי שתוכל לקחת איתה את שולה לנסיעות על האופנוע. (בתמונה שולה, יהל בן החודשיים ואני בביקור אצל ששולה והילה) מנשא בייבי ביורן, שקיבלנו בהשאלה, אני לא אוהבת את הז'אנר של המנשאים האלו, השתמשתי בו פעמיים לכמה דקות בכל פעם (להורדת כביסה), באחת הפעמים יהל הספיק גם לפלוט עליו. לפני כמה שבועות סופסוף כיבסתי אותו, והוא מחכה בשקית בפינה עד שיוחזר לחברה שהשאילה לנו אותו. מנשא קובבה בלוי וישן (המנשא שבתמונות שבראש הקישור, אבל עברו כמה וכמה שנים מאז שהתמונות צולמו), שחברה נתנה לי כדי שאני אתפור על פיו מנשא, זה עדיין לא קרה, וכנראה כבר לא יקרה כי יהל כבר גדול מדי, אבל הוא כבר הספיק להציל אותנו כשהגענו יום אחד לסופר וגילינו ששכחנו לקחת מנשא, במקרה הקובבה עוד היה באוטו. מנשא טיולים מקצועי שקיבלנו בהשאלה מאותה חברה, בינתיים לא הספקנו להשתמש בו, כי לכל הטיולים שטיילנו מאז שיהל יושב הספיק המנשא שתפרתי. מנשא Maya Wrap, המנשא היחיד שקנינו. הוא משמש אותנו מדי פעם, לנשיאות קצרות - גן שעשועים ושות'. מנשא יאמו מקסים ש- Colargolet המקסימה השאילה לי. (שביל הפסגה של המירון, הכאפיה היא פשוט חיתול
לדף הרשומה

תיקי עדי

בשיעור הקיימות האחרון שהעברתי לימדתי את הילדים להכין "תיקי עדי" - תיקים מחולצות וגופיות ישנות. היה תענוג - לראות ילדים שקועים בגזירה, קשירה ותפירה, לראות את שיתוף הפעולה ביניהם והעזרה שלהם אחד לשני*, לראות את התוצרים המקסימים, ואת ההתלהבות שלהם מהתוצר. (*כמובן שכמעט רבע מהתלמידים שכחו להביא חולצות, ושמחתי לראות אותם עובדים ביחד עם אלו שהביאו, פרט לתלמיד אחד, שבדיוק התחיל לקרוא את אחד מספרי הארי פוטר, והיה שקוע בקריאה. אני ממש יכולה להבין אותו...)   אחרי השעור שלי .
לדף הרשומה

הפסנתר של אמא

גם לאמא שלי, כמו ל אמא של חווה אלברשטיין יש פסנתר. זה פסנתר של PFAFF, דגם varimatic6085 (התופרות שבין קוראי כבר בטח מזהות שמדובר במכונת תפירה), כבר השווצתי טיפטיפה בכישורי הנגינה של אמא שלי. לפני המון זמן נרשמתי להחלפת `חמישה חומרים` ב קומונת תפירת בובות והכנת צעצועים . קיבלתי חבילה משובחת, תכננתי תכנונים כרימון, וכמובן - חיכיתי לרגע האחרון... בסוף השבוע שעבר, היינו אצל ההורים שלי, והחלטתי, בשל קוצר הזמן, לקחת מאמא שלי את מכונת התפירה שלה, כדי לחסוך לי את התפירה ביד, ולהגדיל את הסיכוי .
לדף הרשומה

איך עובדת מכונת תפירה?

אם במקרה גם אתם, כמוני, תהיתם איך באמת עובד כל העסק בביפנוכו של מכונת התפירה, מצאתי לכם (ולי) תשובה חלקית. כשהצצתי למכונה הבנתי את העיקרון, אבל היו חסרים לי כמה פרטים טכניים, שהסרטון הזה משלים חלק מהם (אני עדיין לא מצליחה להבין איך בדיוק הבוכייר יושב בתוך המכונה, כי בעקרון, כדי שהחוט העליון יעבור סביבו הוא אמור להיות באוויר) התשובה נמצאה בבלוג של  Material Mama ____________ בזמן האחרון תפוז עושה בעיות, העידכונים על הרשומות האחרונות לא הגיעו לכולם, אז מי שמזמן לא עודכן מוזמן לשוטט קצת .
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

כרית סיכות

  היום בועז סיפר לי בטלפון על פרוייקט "מסע אישי" שהם עושים בבי"ס. ביקשתי הסבר - "תחשבי על משהו שאת ממש רוצה לעשות אבל אף פעם לא עשית", "לרכב על אופנוע?",  "תחשבי על משהו שילדים יכולים לעשות" ... "לתפור! הייתי רוצה לדעת לתפור". אם הייתי בכיתה של בועז, הייתי צריכה עכשיו להקדיש שבועיים ללימודי תפירה.  .
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
12
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ארבל א אלא אם צויין אחרת