00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"סריגה" נמצאו 44 פוסטים

גם לי יש כובעי ינשוף (ברקורד)

לפני חודש וחצי האחיינים המתוקים שלי היו בני שנתיים, וזו היתה הזדמנות נהדרת לנסות לסרוג כובעי ינשופים. שלשום סופסוף הצלחתי גם לצלם אותם. הדוגמנים - בעלי הכובעים והבנדוד הקטן שלהם. הלוקיישן - הטרקטורים של סבא צביקי. [מקרא צבעים למי שלא מבדיל - ב(כובע)אדום - אורי, בכובע ירוק - איתמר (או יהל, כמובן)] (אני מקווה ששמתם לב לעבודת הארט המעולה - ירוק ואדום - צבעים משלימים, גם בכובעים וגם בטרקטורים...)   אילתרתי אחרי קריאת ההוראות האלו וצפיה בסרטון הזה . ממליצה בחום לכל הסורגות לצפות בסרטון, גם אם אין לכן כוונה לסרוג כאלו כובעים, כי היא מסבירה שם איך להתחיל סיבוב כשסורגים עמודים בצורה הרבה יותר אלגנטית מאשר לסרוג 3 עיני שרשרת. אני מרגישה שחיי כסורגת מתחלקים ל'לפני' ו'אחרי' הסרטון הזה! כידוע 'לכל שבת יש מוצאי שבת', וגם 'מי שישב על הטרקטור כל השבת ילך לעשות טיול שקיעה בבריכה במוצאי שבת', זה מה שצילמתי אחרי השקיעה במוצ"ש -
לדף הרשומה

קצוות

החלטתי לשבור את דממת ה-יש-לי-כל-מיני-פרוייקטים-לקראת-סיום-שבמקום-לסיים-אותם-אני-מתחילה-פרוייקטים-חדשים-וחוץ-מזה-המצלמה-שלנו-עושה-הצגות-של-מקולקלת, לכבוד הסרטון המקסים הזה (לטובת אלו שלא רועים בשדות הפייסבוק) - כדי להכניס קצת "בשר" (או אולי קטניות?) לרשומה [אני משתדלת לא לכתוב יותר מדי רשומות על יצירות של אחרים, בשביל זה הרי אתם לא צריכים אותי...] חשבתי לנסות לצלם קצת עבודות שמחכות שאני אסיים אותן (בתקווה שזה יגרום לי להרגיש מחוייבת לעשות את זה...), וכדי לא ללכת לאיבוד בין כל ההתחלות החלטתי להתרכז בסריגות הטריקו שמציפות לאחרונה את הבית. ההצפה התחילה בביקור במפעל נגב טקסטיל בשדרות לפני כמה חודשים, זה מפעל לצביעת בדי טריקו, ובמהלך הגילגול של הבד הצבוע לגלילים חותכים את שולי הבד, כך שהזבל של המפעל הם חוטי טריקו אינסופיים. לצערי הייתי באיזור עם אוטו עמוס, אז חזרתי עם יבול דל יחסית. ככה נראתה הכניסה לבית כשחזרנו - יהל מיד ניסה להבין מה זה הסבך הזה, ומה אפשר לעשות איתו    ואחרי כל הבדיקות והניסויים יש מסקנה חד משמעית - (קצת נסחפתי עם התמונות, אבל כל העסק הזה של חוטי הטריקו והג'ינג'י הוא כל כך פוטוגני, לא יכולתי להתאפק)   הנסיון הראשון היה נרתיק לבקבוק לתליה על ידית העגלה (לקפיצות קצרות לגן השעשועים). לא מצאתי את הבקבוק שלפי מידתו סרגתי ובחרתי בקבוק אחר כדוגמן. הדוגמן קצת יותר רזה וקצת יותר גבוה מהבקבוק המקורי, ובכל מקרה עשיתי לולאה ארוכה מדי, כך שהנרתיק די מידלדל - מהר מאוד הבנתי שהנרתיק הזה חמוד אבל בלתי מספק, כי צריך גם מקום למפתחות של הבית, ולפעמים גם לטלפונייד ולארנק. החלטתי שאם כבר - אז כבר, ואני אסרוג משהו קצת יותר גדול, שיספיק גם לחיתול או שניים ואולי גם לתפוח וכובע - במקביל לשני אלו סרגתי כרית ישיבה לריצפה, לכבוד החורף הקרב ובא. מעניין כמה זמן יקח לי לתפור ריצ'רצ' (שכבר קניתי), וכרית פנימית, ויותר מדאיג מזה - כמה זמן יקח לי להחליט במה למלא את הכרית הפנימית... ככה זה נראה בינתיים -     אחרי כל אלו הגיע תורן של חמש סלסלות שהכנתי ונתתי מתנה לפני שהספקתי לצלם, שתיים מהן אפשר לראות על הכורסא, ליד יהל, לקראת סוף הסרט במקביל לכל אלו אני סורגת שטיח, שכרגע תקוע, כי נגמר לי החום הכהה. אני
לדף הרשומה

השמיכה של יהל

פרוייקט ראש השנה . רשומה שניה.   כשהיית בהריון נתקלתי בהוראות האלו לסריגת שמיכה. החלטתי מיד לאמץ אותן אל ליבי ואל מסרגותי - זה פתרון נהדר להורדת המפלס של ארגז הצמר שלי, שיש בו המוני כדורי צמר מכל המינים וכל הצבעים שנשארו לי מכל מיני פרוייקטים או תכניות שלא מומשו. להבדיל משמיכות ריבועי סבתא (שהן אחד הפתרונות העיקריים לשאריות צמר) בשמיכה הזו לא צריך לחבר את הריבועים אחרי הסריגה, כי מעלים עיניים ישר על גבי הריבועים הקודמים. מצויין לסורגת עצלה כמוני... התחלתי לסרוג, בהתחלה ספרתי כל הזמן עיניים ושורות, ואחרי כמה ריבועים הבנתי איך לסמן את מרכז השורה, שבו צריך לסרוג 3 עיניים ביחד בכל שורת ימין (ובחוצפתו הוא גם זז כל הזמן - בהתחלה הוא אחרי 19 עיניים, אחר כך אחרי 18 וכו'). אפילו צילמתי סרטון קצר שמדגים איך לסמן, אבל אני לא מצליחה למצוא אותו. אני מקווה שלא מחקתי אותו בטעות, ושהוא עוד ימצא. אחרי שהפסקתי לספור והתחלתי לסמן הקצב הפך מהיר יותר, אבל כמובן שאני לא אתן לפרט שולי כזה לגרום לי לסיים מהר את השמיכה...   הגיעו קיץ ויהל, והסריגה קצת נזנחה, כשיהל קצת גדל, והטמפרטורות ירדו אני חזרתי לנשום ולסרוג. הגעתי לגודל המתוכנן והבנתי שתוך חודשיים-שלושה השמיכה כבר תהיה קטנה על יהל, והחלטתי שאם אני כבר משקיעה עדיף לסרוג לו שמיכה שתשמש אותו עוד כמה שנים. המשכתי. מהר מאוד מצאתי את עצמי בחנות, קונה עוד צמר (כלומר שבסופו של דבר מפלס הצמר לא ממש השתנה...) בשלב מסויים, שניה לפני הסוף השמיכה שוב נזנחה, ואז, שבועיים לפני יומולדת שנה החלטתי שאני חייבת לסיים אותה. סרגתי מהר את הריבועים הנותרים, וסרגתי מסגרת מצמר כחול (השתמשתי בחמש מסרגות עגולות לצורך כך). החלטתי לנצל את ההזדמנות וללמוד טכניקת סיום חדשה, בחרתי ב זו . עשיתי גימור שאני מאוד אוהבת במסרגה אחת (backward single crochet בתחתית הדף). חיברתי בד פוטר ירוק מאחור - בכל מפגש ריבועים השתמשתי בשני זנבות של חוטי הסריגה, העברתי אותם בעזרת מחט דרך הבד וקשרתי בשני קשרי סבתא.
לדף הרשומה

רוקמת (וסורגת ומלבדת ותופרת) ביוגרפיה

לפני שבוע הדס, חברתי היקרה, התקשרה אלי, וסיפרה לי שביקרה בתערוכה " רוקמת ביוגרפיה " של אדוה דרורי בגלרית "הקיבוץ", ושאני חייבת לבוא לראות אותה. היא גם אמרה שבשבתות האמנית עורכת מיצג במקום. מיד חיפשתי באינטרנט, לראות במה מדובר (לא שאני לא סומכת על הדס בעיניים עצומות, אבל קשה לי לדחות סיפוקים...), והבנתי שכרגיל הדס צודקת, ואני חייבת לראות את התערוכה. התערוכה ננעלת ב-27.5, ובשבת הבאה אנחנו מטיילים, אז לא נותר אלא להגיע בשבת שעברה עלינו לטובה, מיד התקשרתי להדס לקבוע איתה פגישה, ואכן התייצבנו שלושתנו (הדס, יהל ואני) בפתח הגלריה בשבת בשעה 11:00. נכנסנו לגלריה ואני הפסקתי לנשום, למרות שראיתי לא מעט תמונות של התערוכה באינטרנט, לא הייתי מוכנה לגודש ולעושר שציפה לי שם - המון עבודות, שכל אחת תפורה ורקומה וסרוגה ומלובדת ממגוון של חומרים, חפצים ופריטי לבוש. קשה לי לתאר את העבודות (וקשה גם להעביר את התחושה בצילום), אין ברירה, כדאי ללכת לראות. אחד הדברים שהרשימו אותנו בעבודות הם חומרי הגלם. אי אפשר להגיד לא עלי ולא על הדס שאנחנו בוחלות באיזה חומר, שתינו נוטות ואוהבות להשתמש בכל חומר שמוצא את דרכו אל ידינו (בעיקר עם הדרך הזו עברה בפח הזבל או ברחוב), ובכל זאת היו שם חומרים ושילובים שבחיים לא היו נוצרים על ידי, האופן שבו הם חוברו זה לזה נתן להם ערך וכוח ויופי שאפילו לי קשה היה לגלות אותו בלי עזרתה של אדוה דרורי. התרגשתי לראות איך המעשה האומנותי טוען את החומרים האלו ביופי שלא היה קיים בהם בעיני לפני זה. אני יודעת שזה קצת מוזר לשמוע דבר כזה ממני, גם לי זה מוזר, אבל מסתבר שלכל אחד יש גבולות, ואני בזמן האחרון עסוקה, בעקבות כל מיני מפגשים, בהגדרה של הגבולות האלו, אני מותחת ומצמצמת ומזיזה ומשנה אותם כל הזמן. בשבת הם נמתחו קצת. [התחלתי לכתוב משהו על התוכן של התערוכה, יהל התעורר משנת הצהריים, יצאנו לחצר, שיחקנו, קטפנו שסק, הורדנו כביסה, שתינו, אכלנו, וחזרתי עכשיו למחשב עם חוט מחשבה קרוע לגזרים. תאלצו להסתפק במחשבותי על החומר...] [מתנצלת על איכות התמונות. א. הרצפה עקומה, ב. חלק מהזמן הייתי עם תינוק על הידיים, והתקשיתי להתרכז, להגדיר ולכוון בדיוק את כל מה שצריך, ג. בשאר הזמן הייתי עסוקה, תוך כדי צילום, בהשגחה על תינוק מתרוצץ...]   אדוה דרורי במיצג "Spin My Head"  
לדף הרשומה

סבתא סורגת בכיכר

ברגע האחרון (תודות לאח הגדול - פייסבוק) נזכרתי אתמול באירוע "שטח פתוח"   חיכיתי שיהל יתעורר משנת הצהריים (זה היה מהיר מהצפוי והרצוי), חיכיתי שיגמור לאכול (זה היה ארוך ומיגע, קשה כשלילד יש רצונות משלו, והוא מסרב לאכול את העדשים בכפית ומתעקש לתפוס אותם, אחד-אחד, ולהכניס לפה), ארזתי את הפקלאה (יהל), הודעתי לעזר שלא יחזור הביתה מהעבודה כי אנחנו באים, ונסענו. רחוב יפו קיבל את פנינו באווירה אירופאית לחלוטין, בלי רעש מכוניות (אפילו הרכבת הקלה לא עשתה חזרות גנרליות), עם נגנים בכל קרן רחוב (טוב, רק בשתיים), ואנשים יושבים בבתי הקפה שבצידי הרחוב, הולכים ועומדים סביב הנגנים.     הלכנו לכיכר ציון, לראות את המיצג 'סבתא סורגת' של ענת איבגי וצביה מרגלית, מיצג מרגש ועדין. אני כמובן משוחדת כשמדובר בצמר, הוא ישר מסתבך לי עמוק בנימים של הרגש, ונשזר ביחד איתם להתרגשות. המיצג עסק בזכרונות, באופן שהם עוטפים אותנו, ובאופן שהם קושרים אותנו למקום.             בינתיים, בזמן שעוד ועוד חוטים נשזרים, נמתח בד ארוך מאחור, ויהודית אייזנברג התחילה לצייר עליו ציור שמבוסס על תמונה ישנה של " קולנוע ציון " (במקרה אפילו מצאתי את התמונה הספציפית בכתבה על מותם של בתי הקולנוע )   החלטנו להניח לאמנים לנפשם, ולתת להם להתקדם בעבודה, ובינתיים הלכנו לשמוע את ה"אליגטורים" - הרכב ג'אז נחמד.   יהל ישב והסתכל   עד שנמאס לו לשבת   אחרי שיהל גמר לרקוד חזרנו לכיכר ציון לבדוק מה מתקדם שם. הציורים של יהודית אייזנברג ואיתמר פלוגה קרמו עור וגידים   התרשמתי מאוד מההתאמה בין הציורים ובין בגדי הציירים      גם אצל הסבתא הסורגת חלו התפתחויות       עשינו הפסקת קפה וספרים (נכנסנו לסטימצקי, מצאתי שם שני ספרים על אומנות-הספרים, לא הצלחתי להחליט איזה מהם אני מעדיפה ויצאנו בידיים ריקות...), ואחריה חזרנו לכיכר.                       האישה המבוגרת עם הבארט האפור, שחדי העין שביניכם ראו אותה בכמה מהתמונות הקודמות, עמדה שם הרבה זמן והביטה בעניין, פה בתמונה תפסתי אותה מסבירה לעוברת אורח על
לדף הרשומה

סל סרוג - הדרכה מתהום הנשייה...

לפני שנתיים וחצי סרגתי סל שקיות עם בסיס מדיסק, אי שם ברחבי הרשת מישהי שאלה אם יש לי הדרכה לסריגה של הסל, אמרתי שלא, אבל שאני יכולה בקלות להכין. מיד התיישבתי לסרוג סל חדש, והפעם צילמתי תוך כדי עבודה. לקראת המכירה שיש לי השבוע הכנתי ביום חמישי עוד סל כזה, ונזכרתי שיש לי במעמקי המחשב תמונות של תהליך ההכנה, אז הנה, באיחור של שנתיים וחצי אני מעלה אותן...   חומרים - שקיות גזורות ( ככה או ככה ) בשלל צבעים (או לא בשלל, מה שתרצי...) דיסק שיצא מכלל שימוש (עד כה השתמשתי בדיסקים שצרבתי עליהם שלל קבצים שכבר אין לי צורך בהם, או דיסקים של תוכנות ודרייברים ישנים, בינתיים, עד שנמצא מקום חדש וגבוה לדיסקים של המוזיקה שלנו, נראה לי שהבן היקר שלי ידאג לי להספקה שותפת של דיסקים הרוסים...) מסרגה אחת מס' 4.5 או 5 אני סרגתי בספירלה, בלי לסגור סיבובים, אבל מי שמעדיפה יכולה כמובן גם לסגור כל סיבוב בעין שטוחה ולעלות עם עין שרשרת כדי להתחיל את הסיבוב הבא. היתרון של סריגה כזו הוא שאפשר לגוון ולעשות מדי פעם שורות של עמודים או עמודים כפולים. סיבוב 1 על הדיסק סורגים חצאי עמודים. מתייחסים לדיסק כאילו הוא טבעת קסם או טבעת שיצרנו מכמה עיני שרשרת שנסגרו לטבעת. (סילחה על התמונות המטושטשות. זה ילך וישתפר, תאמינו לי!) ממשיכים בסריגה עד שכל הדיסק מצופה סוגרים בעין שטוחה שורה 2 והלאה - סורגים ח"ע בכל ח"ע, מחליפים צבעים כשמתחשק או כשנגמר חוט. סורגים עד לגובה הרצוי וסוגרים. והנה גם תמונה של הסל הפוך, כדי שתראו את התחתית.   והמכירה היא ביריד נשים יוצרות, כחלק מהאירועים במוזיאון ארצות המקרא לכבוד יום האישה -
לדף הרשומה

נעליים ועוגות

נעל ראשונה אני. יצאתי נעל... אתמול נזכרתי בעוגות מ הרשומה הקודמת (אולי בעצם יצאתי מניקה ממוצעת, שהשכל נוזל לה עם החלב. תירוץ? נראה אתכם מניקים גמד-ענק בן 8 וחצי חודשים ששוקל יותר מ-12 ק"ג וחושב שאין כמו החלב של אמא, ולמה לאכול משהו אחר...). עוד נעליים (כדי להסיט את תשומת הלב מהנעל הראשונה) לפני הרבה זמן עלמה7 פרסמה בבלוג שלה נעלי אולסטאר סרוגות , ועשתה לי חשק. כמה ימים אחרי יונה שורק העלתה לאיזה פורום קישור ל הוראות בבלוג של אלונה ארובס , ואני מייד התיישבתי לסרוג. עשיתי כמה שינויים, אבל אני כבר לא זוכרת מה בדיוק. יצא די גדול, אפילו לענק שלי. את העיגולים שבצד לא עשיתי מיד, מה שאומר שאני כבר לא אעשה אותם לעולם, אבל גם ככה אני אוהבת אותן. עוגות רציתי לספר לכם על מבצע החודש של מטבחי פטיט והבלוג ילדיסקו - על כל קנייה של אחד מ מטבחי העץ המהממים של פטיט , במהלך חודש ינואר 2011, (למעט דגם אורי), תקבלו במתנה סט משחק עץ במתנה בשווי 350 ₪. אני התאהבתי קשות בסט אפיית העוגות, ואני אפילו מוכנה להחליק את העובדה שהצבע השולט בו, כמו בכל הסטים, הוא וורוד.   ואם כבר מנשאים - תראו את הדבר המתוק הזה - חתלתולים במנשאים (כדאי לשוטט בבלוג הזה, יש שם דברים ממש מתוקים):
לדף הרשומה

א-קולוגיה

עמית היקרה פתחה בלוג ! לקראת הפתיחה וגם אחרי היו לנו כמה שיחות טלפון שבהן הסברתי לה איך עושים מה. כל העסק פתאום עשה לי חשק לכתוב גם. מזמן לא עשיתי את זה... אז לאן נעלמתי? חלקכם יודעים, רובכם לא, אבל בחודשים האחרונים הייתי עסוקה עם היצירה הכי מדהימה שיצרתי מעודי, והכי לא אקולוגית (או הכי א-קולוגית, אם תרצו...) - ליצירת המופת הזו קוראים יהל,, בשבוע הבא הוא יהיה בן ארבעה חודשים, והוא התינוק הכי מתוק בעולם, כמובן. התמונה הזו צולמה לפני חודש וחצי, כשהוא עוד היה ממש ממש פיצפון (הכל יחסי, .
לדף הרשומה

סלה וסלסלה

בערב שישי שעבר החלטתי לסרוג סל מסדינים שנשארו מהיום הירוק שארגנתי בביה"ס שבו אני עובדת. תכשיטי הבד שהכנתי לא סיפקו את הצורך שלי בעבודות מהירות ובסיפוקים מיידיים, מסתבר... קרעתי את אחד הסדינים לרצועות וסרגתי ממנו סל חמוד. חשבתי שראוי להכין לסל סלסילה תינוקת, שתשב בתוכו, אבל לא היה לי כוח לעשות את זה באותו ערב, החלטתי לחכות עם התינוקת למחרת. בלילה, לפני השינה, אמרתי לעצמי שאני חייבת להתקשר למחרת לדבר עם ר. כדי להספיק לדבר איתה לפני שתלד. בבוקר, קצת אחרי שהתעוררתי, קיבלתי SMS מ-ר. מאוחר .
לדף הרשומה

כל סבתא צריכה סל!

עוד סל בטכניקת ליפוף משקיות פלסטיק. הפעם וריאציה קצת שונה של טכניקת הליפוף
לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ארבל א אלא אם צויין אחרת