00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"ירושלים" נמצאו 5 פוסטים

סבתא סורגת בכיכר

ברגע האחרון (תודות לאח הגדול - פייסבוק) נזכרתי אתמול באירוע "שטח פתוח"   חיכיתי שיהל יתעורר משנת הצהריים (זה היה מהיר מהצפוי והרצוי), חיכיתי שיגמור לאכול (זה היה ארוך ומיגע, קשה כשלילד יש רצונות משלו, והוא מסרב לאכול את העדשים בכפית ומתעקש לתפוס אותם, אחד-אחד, ולהכניס לפה), ארזתי את הפקלאה (יהל), הודעתי לעזר שלא יחזור הביתה מהעבודה כי אנחנו באים, ונסענו. רחוב יפו קיבל את פנינו באווירה אירופאית לחלוטין, בלי רעש מכוניות (אפילו הרכבת הקלה לא עשתה חזרות גנרליות), עם נגנים בכל קרן רחוב (טוב, רק בשתיים), ואנשים יושבים בבתי הקפה שבצידי הרחוב, הולכים ועומדים סביב הנגנים.     הלכנו לכיכר ציון, לראות את המיצג 'סבתא סורגת' של ענת איבגי וצביה מרגלית, מיצג מרגש ועדין. אני כמובן משוחדת כשמדובר בצמר, הוא ישר מסתבך לי עמוק בנימים של הרגש, ונשזר ביחד איתם להתרגשות. המיצג עסק בזכרונות, באופן שהם עוטפים אותנו, ובאופן שהם קושרים אותנו למקום.             בינתיים, בזמן שעוד ועוד חוטים נשזרים, נמתח בד ארוך מאחור, ויהודית אייזנברג התחילה לצייר עליו ציור שמבוסס על תמונה ישנה של " קולנוע ציון " (במקרה אפילו מצאתי את התמונה הספציפית בכתבה על מותם של בתי הקולנוע )   החלטנו להניח לאמנים לנפשם, ולתת להם להתקדם בעבודה, ובינתיים הלכנו לשמוע את ה"אליגטורים" - הרכב ג'אז נחמד.   יהל ישב והסתכל   עד שנמאס לו לשבת   אחרי שיהל גמר לרקוד חזרנו לכיכר ציון לבדוק מה מתקדם שם. הציורים של יהודית אייזנברג ואיתמר פלוגה קרמו עור וגידים   התרשמתי מאוד מההתאמה בין הציורים ובין בגדי הציירים      גם אצל הסבתא הסורגת חלו התפתחויות       עשינו הפסקת קפה וספרים (נכנסנו לסטימצקי, מצאתי שם שני ספרים על אומנות-הספרים, לא הצלחתי להחליט איזה מהם אני מעדיפה ויצאנו בידיים ריקות...), ואחריה חזרנו לכיכר.                       האישה המבוגרת עם הבארט האפור, שחדי העין שביניכם ראו אותה בכמה מהתמונות הקודמות, עמדה שם הרבה זמן והביטה בעניין, פה בתמונה תפסתי אותה מסבירה לעוברת אורח על
לדף הרשומה

למה לא ביקשתי מיליון דולר?

לפני שבועיים דיברתי עם העזר, ניסינו לחשוב על רעיונות לפרוייקט שהוא צריך לתכנן (ולבצע) במסגרת קורס על פיתוח עירוני בר קיימא. אחד הרעיונות שהעליתי היה הכנת מפה ירוקה אינטראקטיבית לעיר (ירושלים). הבסיס לרעיון היה דף הוויקי הזה , זה דף שמטרתו למפות את מתקני איסוף הפסולת למיחזור ברחבי הארץ (כמובן שמי שמכיר ויודע מוזמן להוסיף שם מידע).   חשבתי לעצמי (ולעצמו של העזר) שאפשר לפתח מפה אינטרנטית, שתכיל בתוכה אינפורמציה ירוקה על העיר - מתקני איסוף פסולת, אירגונים ירוקים, אירועים ירוקים, .
לדף הרשומה

יריד ירוק

לירושלמים שביניכם... אני עומדת למכור שם עבודות שלי, ובינתיים, במקום להכין עוד דברים אני משוטטת במירשתת.... יאללה, אני הולכת לעבוד.
לדף הרשומה

יש כבוד ויש המשך...

בעקבות תגובתה של yulabz ל רשומה הקודמת שוטטתי קצת ברחבי המירשתת בחיפוש אחר תשובה לשאלתה לגבי עתיקוּת התופעה. כמו שכתבתי לה, אני לא זוכרת שנתקלתי בגרפיטי כזה שנראה ישן יתר על המידה. אם לא ראיתי זה לא אומר שאין כאלו כתובות וציורים, ובכל זאת זה לא מנע ממני ללכת ולחפש הסברים למה שלא ראיתי. הסבר אחד שיכולתי לחשוב עליו הוא שבימים עברו האוכלוסיה היתה מאוד קטנה (בירושלים כמו בכל עיר אחרת), כולם הכירו את כולם, ולא היה צורך בכאלו הצהרות חיצוניות. אחר כך קראתי שוב את הדף בויקיפדיה ושמתי לב לקטע הבא: " עולה הרגל, ה"חאג`", מכובד מאוד בקהילתו. כבוד זה הוא מניע לחלק מהמאמינים לקיים את החג` . יש מקומות בהם מכנים את מי שחזר מעליה לרגל "חאג`" לשאר ימי חייו. ישנם מורים איסלאמיים שחושבים כי זהו מניע פסול, מכיוון ש החג` צריך להיות תוצאה של דבקות באל ולא אמצעי למעמד חברתי ." (ההדגשות שלי) ההתפארות החיצונית הזו נראית לי מתאימה לתרבות השלטת היום, זו שמחשיבה את הצורה יותר מהתוכן, את הכבוד יותר מהאמת הפנימית. תרבות של אנשים שעסוקים ב`מה יגידו` ו`מה יחשבו`, במקום בחוויה הרגשית.   השלב הבא היה פניה ל פורום ערבים בתפוז שם כתב אחד הגולשים שמדובר בתופעה עתיקה ורחבה. סתם ביזבזתי זמן בפיתוח תיאוריות...   מחלקת המידע שלי עדיין לא באה על סיפוקה, ופתאום צץ במוחי הרעיון הגאוני - שיניתי בגוגל את הגדרות החיפוש ל-תמונות. איך לא חשבתי על זה קודם, אני, שחיפוש תמונות הוא שמי האמצעי ועיסוקי העיקרי. לאלוהים (ולאללה) הפתרונים. החיפוש הוביל אותי ל ראיון עם יהושוע בורקובסקי, אמן שתיעד במשך עשרות שנים ציורי חאג` בכפרים ערביים בשטחים ובמצרים, וערך אותם בספר "ציורי החאג` - געגועים למכה". (ביקורת של דליה מנור על הספר אפשר לקרוא  כאן )  חיפושים נוספים גילו לי שאת ציורי הקיר מציירים בני המשפחה כחלק מקבלת הפנים לחאג` בשובו ממכה.   התמונה שבראש הרשומה צולמה לפני כמה חודשים ב טיול בעכו . אחת הסיבות בגללן צילמתי אותה היא החיבור המדהים, בעיני, בין קודש לחול, בין השלט המזכיר את העליה לרגל ובין הכביסה התלויה.   שתי התמונות הבאות צולמו במצרים, בעיירה פרפרה (Farafra), ומתואר בהן, בנוסף לתיאור הכעבה עצמה, גם המסע למכה, כמאמר השיר "מי ברגל מי
לדף הרשומה

יש כבוד

אתמול טיילנו בעיר העתיקה (זו שאין כמותה...) אחד הדברים האהובים עלי בעיר העתיקה הוא הקישוטים סביב דלתות בתיהם של ה חאג`ים . החאג`ים הם אנשים (מוסלמים, כמובן) שקיימו את מצוות העליה לרגל למכה. מצוות החאג` היא אחת מחמש המצוות העיקריות באיסלם, כיוון שכך טורחים החאג`ים לפרסם זאת בראש חוצות, ובעיקר על קירות הבית, סביב דלת הכניסה. יש שעושים זאת על באמצעות שלט עם צילום של הכעבה במכה, בצירוף שמו של החאג` ותאריך העליה לרגל. יש גירסה עממית יותר, שכוללת ציורים שנעשים באמצעות שבלונות וספריי. על הקירות מרוססים דימויים של הכעבה, כיפת הסלע ועוד דימויים מוסלמיים. הגירסה ה"פושטית" מתבצעת על ידי ריסוס נקודות בספריי בצבעים זוהרים סביב הפתח. [כמובן שכמו בכל סגנון אומנותי, גם כאן יש שילוב בין הטכניקות וסוגי ביניים.]      לפני כמה ימים פירסמה אופל כחול בבלוג שלה תמונה של גרפיטי על תחנת אוטובוס . כמובן שסביב התמונה התפתח דיון בנושא "גרפיטי - כן או לא". עיקר האבחנה בדיון היתה בין גרפיטי "אומנותי" וגרפיטי "הצהרתי" - `דודו היה פה`, `שירה הכוסית`, `מיטל♥יקי` ודומיהם. כתובות שמרססיהם פועלים על פי התפיסה `אני מרסס משמע אני חשוב`. כמובן שרוב המגיבים גילו (או ליתר דיוק - גילינו) סלחנות כלפי הסוג הראשון, ושאט נפש בנוגע לשני. במהלך הטיול בשבת חשבתי לעצמי שהגרפיטי של החאג`ים משתייך לקטגוריה שלישית (ומקובלת בעיני), קטגוריית "אני חאג` משמע מותר לי לרסס", ואני מוצאת הרבה חן בליכלוך הזה על קירות סימטאות העיר העתיקה.       _____________________________________ עדכון - תגובתה של yulabz לרשומה הזו הובילה לכתיבת רשומת המשך. ממליצה לקרוא גם אותה .
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ארבל א אלא אם צויין אחרת