00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"אמנות" נמצאו 3 פוסטים

רוקמת (וסורגת ומלבדת ותופרת) ביוגרפיה

לפני שבוע הדס, חברתי היקרה, התקשרה אלי, וסיפרה לי שביקרה בתערוכה " רוקמת ביוגרפיה " של אדוה דרורי בגלרית "הקיבוץ", ושאני חייבת לבוא לראות אותה. היא גם אמרה שבשבתות האמנית עורכת מיצג במקום. מיד חיפשתי באינטרנט, לראות במה מדובר (לא שאני לא סומכת על הדס בעיניים עצומות, אבל קשה לי לדחות סיפוקים...), והבנתי שכרגיל הדס צודקת, ואני חייבת לראות את התערוכה. התערוכה ננעלת ב-27.5, ובשבת הבאה אנחנו מטיילים, אז לא נותר אלא להגיע בשבת שעברה עלינו לטובה, מיד התקשרתי להדס לקבוע איתה פגישה, ואכן התייצבנו שלושתנו (הדס, יהל ואני) בפתח הגלריה בשבת בשעה 11:00. נכנסנו לגלריה ואני הפסקתי לנשום, למרות שראיתי לא מעט תמונות של התערוכה באינטרנט, לא הייתי מוכנה לגודש ולעושר שציפה לי שם - המון עבודות, שכל אחת תפורה ורקומה וסרוגה ומלובדת ממגוון של חומרים, חפצים ופריטי לבוש. קשה לי לתאר את העבודות (וקשה גם להעביר את התחושה בצילום), אין ברירה, כדאי ללכת לראות. אחד הדברים שהרשימו אותנו בעבודות הם חומרי הגלם. אי אפשר להגיד לא עלי ולא על הדס שאנחנו בוחלות באיזה חומר, שתינו נוטות ואוהבות להשתמש בכל חומר שמוצא את דרכו אל ידינו (בעיקר עם הדרך הזו עברה בפח הזבל או ברחוב), ובכל זאת היו שם חומרים ושילובים שבחיים לא היו נוצרים על ידי, האופן שבו הם חוברו זה לזה נתן להם ערך וכוח ויופי שאפילו לי קשה היה לגלות אותו בלי עזרתה של אדוה דרורי. התרגשתי לראות איך המעשה האומנותי טוען את החומרים האלו ביופי שלא היה קיים בהם בעיני לפני זה. אני יודעת שזה קצת מוזר לשמוע דבר כזה ממני, גם לי זה מוזר, אבל מסתבר שלכל אחד יש גבולות, ואני בזמן האחרון עסוקה, בעקבות כל מיני מפגשים, בהגדרה של הגבולות האלו, אני מותחת ומצמצמת ומזיזה ומשנה אותם כל הזמן. בשבת הם נמתחו קצת. [התחלתי לכתוב משהו על התוכן של התערוכה, יהל התעורר משנת הצהריים, יצאנו לחצר, שיחקנו, קטפנו שסק, הורדנו כביסה, שתינו, אכלנו, וחזרתי עכשיו למחשב עם חוט מחשבה קרוע לגזרים. תאלצו להסתפק במחשבותי על החומר...] [מתנצלת על איכות התמונות. א. הרצפה עקומה, ב. חלק מהזמן הייתי עם תינוק על הידיים, והתקשיתי להתרכז, להגדיר ולכוון בדיוק את כל מה שצריך, ג. בשאר הזמן הייתי עסוקה, תוך כדי צילום, בהשגחה על תינוק מתרוצץ...]   אדוה דרורי במיצג "Spin My Head"  
לדף הרשומה

סבתא סורגת בכיכר

ברגע האחרון (תודות לאח הגדול - פייסבוק) נזכרתי אתמול באירוע "שטח פתוח"   חיכיתי שיהל יתעורר משנת הצהריים (זה היה מהיר מהצפוי והרצוי), חיכיתי שיגמור לאכול (זה היה ארוך ומיגע, קשה כשלילד יש רצונות משלו, והוא מסרב לאכול את העדשים בכפית ומתעקש לתפוס אותם, אחד-אחד, ולהכניס לפה), ארזתי את הפקלאה (יהל), הודעתי לעזר שלא יחזור הביתה מהעבודה כי אנחנו באים, ונסענו. רחוב יפו קיבל את פנינו באווירה אירופאית לחלוטין, בלי רעש מכוניות (אפילו הרכבת הקלה לא עשתה חזרות גנרליות), עם נגנים בכל קרן רחוב (טוב, רק בשתיים), ואנשים יושבים בבתי הקפה שבצידי הרחוב, הולכים ועומדים סביב הנגנים.     הלכנו לכיכר ציון, לראות את המיצג 'סבתא סורגת' של ענת איבגי וצביה מרגלית, מיצג מרגש ועדין. אני כמובן משוחדת כשמדובר בצמר, הוא ישר מסתבך לי עמוק בנימים של הרגש, ונשזר ביחד איתם להתרגשות. המיצג עסק בזכרונות, באופן שהם עוטפים אותנו, ובאופן שהם קושרים אותנו למקום.             בינתיים, בזמן שעוד ועוד חוטים נשזרים, נמתח בד ארוך מאחור, ויהודית אייזנברג התחילה לצייר עליו ציור שמבוסס על תמונה ישנה של " קולנוע ציון " (במקרה אפילו מצאתי את התמונה הספציפית בכתבה על מותם של בתי הקולנוע )   החלטנו להניח לאמנים לנפשם, ולתת להם להתקדם בעבודה, ובינתיים הלכנו לשמוע את ה"אליגטורים" - הרכב ג'אז נחמד.   יהל ישב והסתכל   עד שנמאס לו לשבת   אחרי שיהל גמר לרקוד חזרנו לכיכר ציון לבדוק מה מתקדם שם. הציורים של יהודית אייזנברג ואיתמר פלוגה קרמו עור וגידים   התרשמתי מאוד מההתאמה בין הציורים ובין בגדי הציירים      גם אצל הסבתא הסורגת חלו התפתחויות       עשינו הפסקת קפה וספרים (נכנסנו לסטימצקי, מצאתי שם שני ספרים על אומנות-הספרים, לא הצלחתי להחליט איזה מהם אני מעדיפה ויצאנו בידיים ריקות...), ואחריה חזרנו לכיכר.                       האישה המבוגרת עם הבארט האפור, שחדי העין שביניכם ראו אותה בכמה מהתמונות הקודמות, עמדה שם הרבה זמן והביטה בעניין, פה בתמונה תפסתי אותה מסבירה לעוברת אורח על
לדף הרשומה

זהו זה...

כבר עשרים יום פרוייקט סיום הלימודים שלי גמור ומוכן ותלוי, ועד עכשיו לא מצאתי זמן להעלות תמונות שלו לכאן. היו לי המון סיבות - לא היה לי זמן, ולא ידעתי איך לכתוב את מה שעשיתי או את מה שעבר עלי (או שאולי זה בעצם בדיוק אותו דבר...) ולא הצלחתי לצלם תמונות שממש יעבירו את החוויה. החלטתי להעלות את מה שיש, למרות שזה מאוד לא מייצג. יש לי כוונה לנסות לצלם אותו בוידאו, אולי זה יהיה אפקטיבי יותר. ואולי עד אז תמצאנה לי שוב המילים שאבדו בין כל העיניים שסרגתי... (התמונות צולמו בחלקן ביום ההגשה של הפרוייקט, .
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ארבל א אלא אם צויין אחרת