00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

נעליים ועוגות

נעל ראשונה

אני. יצאתי נעל... אתמול נזכרתי בעוגות מהרשומה הקודמת (אולי בעצם יצאתי מניקה ממוצעת, שהשכל נוזל לה עם החלב. תירוץ? נראה אתכם מניקים גמד-ענק בן 9 חודשים ששוקל יותר מ-12 ק"ג וחושב שאין כמו החלב של אמא, ולמה לאכול משהו אחר...).

עוד נעליים

(כדי להסיט את תשומת הלב מהנעל הראשונה)

לפני הרבה זמן עלמה7 פרסמה בבלוג שלה נעלי אולסטאר סרוגות, ועשתה לי חשק. כמה ימים אחרי יונה שורק העלתה לאיזה פורום קישור להוראות בבלוג של אלונה ארובס, ואני מייד התיישבתי לסרוג. עשיתי כמה שינויים, אבל אני כבר לא זוכרת מה בדיוק. יצא די גדול, אפילו לענק שלי. את העיגולים שבצד לא עשיתי מיד, מה שאומר שאני כבר לא אעשה אותם לעולם, אבל גם ככה אני אוהבת אותן.

עוגות

רציתי לספר לכם על מבצע החודש של מטבחי פטיט והבלוג ילדיסקו - על כל קנייה של אחד ממטבחי העץ המהממים של פטיט, במהלך חודש ינואר 2011, (למעט דגם אורי), תקבלו במתנה סט משחק עץ במתנה בשווי 350 ₪.

אני התאהבתי קשות בסט אפיית העוגות, ואני אפילו מוכנה להעלים עין מהעובדה שהצבע השולט בו, כמו בכל הסטים, הוא וורוד.

 

ואם כבר מנשאים - תראו את הדבר המתוק הזה - חתלתולים במנשאים (כדאי לשוטט בבלוג הזה, יש שם דברים ממש מתוקים):

לדף הרשומה

מנשאים ועוגות

אמנם הודעתי שאני לא מתנצלת פה, אבל בכל זאת אני חייבת (מי אמר פולניה ולא קיבל...) -

קצת נסחפתי, מודה, אבל זה פשוט היה קשה לבחור תמונות, ותאמינו לי שזה מבחר סופר-מצומצם. יצאה רשומה עמוסת תמונות. 'צטרעת.


 

מנשאים

לפני כמה ימים חשבתי לכתוב משהו בבלוג, זה לא יצא אל הפועל ואני אפילו לא זוכרת מה התכוונתי לכתוב, אני רק זוכרת שתוך כדי מחשבה על מה ואיך לכתוב הבנתי שעדיין לא השווצתי פה במנשא שתפרתי. אז הנה אני משוויצה -

לפני השוויץ אני חייבת להתוודות - בחודשים האחרונים עברו פה בבית תשעה מנשאים -

:kiss שני מנשאי בד ארוך - אחד סגול, אלסטי יותר וחם פחות, ששימש אותנו בעיקר בהתחלה.

(יהל בן חודש וטיפה במנשא הסגול על אבא בטיול בשכונה)

המנשא השני, כחול עם כיס כתום, אלסטי פחות וחם יותר, ששימש אותנו בעיקר מאוחר יותר, כשיהל כבר היה כבד ביותר, והמנשא הסגול נראה כמעט כמו ערסל בין הברכיים שלנו...

(יהל בן 4 חודשים על אמא, במנשא הכחול, משתקף בפסל של אניש קאפור במוזיאון ישראל)

:kiss שני מנשאים דמויי OTSBH שלא היו נוחים לנו. אחד חזר לבעלים המקוריים והשני הועבר להילה, חברתי היקרה, כדי שתוכל לקחת איתה את שולה לנסיעות על האופנוע.
(בתמונה שולה, יהל בן החודשיים ואני בביקור אצל ששולה והילה)

:kiss מנשא בייבי ביורן, שקיבלנו בהשאלה, אני לא אוהבת את הז'אנר של המנשאים האלו, השתמשתי בו פעמיים לכמה דקות בכל פעם (להורדת כביסה), באחת הפעמים יהל הספיק גם לפלוט עליו. לפני כמה שבועות סופסוף כיבסתי אותו, והוא מחכה בשקית בפינה עד שיוחזר לחברה שהשאילה לנו אותו.

:kiss מנשא קובבה בלוי וישן (המנשא שבתמונות שבראש הקישור, אבל עברו כמה וכמה שנים מאז שהתמונות צולמו), שחברה נתנה לי כדי שאני אתפור על פיו מנשא, זה עדיין לא קרה, וכנראה כבר לא יקרה כי יהל כבר גדול מדי, אבל הוא כבר הספיק להציל אותנו כשהגענו יום אחד לסופר וגילינו ששכחנו לקחת מנשא, במקרה הקובבה עוד היה באוטו.

:kiss מנשא טיולים מקצועי שקיבלנו בהשאלה מאותה חברה, בינתיים לא הספקנו להשתמש בו, כי לכל הטיולים שטיילנו מאז שיהל יושב הספיק המנשא שתפרתי.

:kiss מנשא Maya Wrap, המנשא היחיד שקנינו. הוא משמש אותנו מדי פעם, לנשיאות קצרות - גן שעשועים ושות'.

:kiss מנשא יאמו מקסים ש-Colargolet המקסימה השאילה לי.

(שביל הפסגה של המירון, הכאפיה היא פשוט חיתול פלנל שאילתרנו כשגילינו שלמרות החמסין המטורף שיש בכל הארץ, במרומי המירון בשעות בין ערביים ממש ממש קר!)

נשמע מספיק. לא? לא.

בשלב מסויים, כשיורש העצר כבר היה ממש ממש כבד, החלטתי שאנחנו צריכים מנשא נוח, שלא יהיה אלסטי, שיהיו לו כתפיות רחבות (שיפזרו כמה שיותר טוב את המשקל הרב), ושאפשר יהיה לשאת אותו על הגב. מנשא סיני.

חיפשתי ברשת הדרכות והסברים לתפירה (כהרגלי עשיתי דוקטורט). ברגע האמת המחשב שלנו היה מקולקל, את הפרנציפ הבנתי, אבל הייתי צריכה מידות, אז שמתי את יהל באחד המנשאים הארוכים, צמוד אלי, והתחלתי למדוד אותנו. הלכתי לחברה, שיש לה מנשא סיני קנוי, ואימתתי חלק מהמידות, חלק היו גדולות יותר, אבל רוב המנשאים הקנויים קטנים עלינו (מלשות, שנינו קצת יותר גדולים מהממוצע), אז נשארתי עם המידות שלי. השלב הבא היה חיפוש בדים מתאימים, אם אני זוכרת נכון לגוף המנשא (הכחול) השתמשתי בבד קנווס, הרצועות עשויות מבד דריל הכובע מבד כותנה.

זה מה שיצא:
(שני דוגמני הבית בפעולה, יהל בן 5 חודשים)

(גברברי הבית מטיילים בסוכות ביער בית קשת)

(יהל בן חצי שנה, יורד בסולמות של נחל אוג, על הגב של אמא)
  

(יהל בן חצי שנה, ישן על הגב של אבא בתצפית לפני שקיעה ליד הכסא של לוטן)

(יהל בן 10 חודשים, בשביל התלוי והמקסים בבניאס)

 

בזכות האימפולסיביות שלי התפירה היתה די מעצבנת, פרמתי לא מעט, אילתרתי כל מיני, ובעיקר מיהרתי (לנצל את שעות החסד שיהל מאפשר לי ליד מכונת התפירה), ולכן לא צילמתי במהלך העבודה. אם אי פעם אני אתפור עוד אחד כזה אני אשתדל גם לצלם במהלך העבודה, בינתיים כמה הוראות מהרשת לתפירת מנשא סיני (Mei Tai). לחיצה על התמונות תוביל אותכם הישר לאתרים:

                   

 

 

עוגות

התחלתי לכתוב את הרשומה הזו לפני יותר משבוע. בחרתי כותרת, והתחלתי לכתוב על המנשאים, ולחפש תמונות.

אני כבר כמה ימים מנסה לשבור את הראש ולהזכר מה התכוונתי לכתוב בקטגוריית העוגות. אין לי מושג!

העוגה היחידה שעברה פה בחיים שלנו לאחרונה זו עוגת גזר וטחינה מעולה, אז אולי התכוונתי להמליץ על המתכון? גם אם כן, זה עדיין לא מסביר למה כתבתי "עוגות" ברבות.

מזל שבינתיים נתקלתי בבלוג הנהדר "מטבחים קטנים", בלוג של ענבר, אמא ואדריכלית, שהופכת בכישרון רב רהיטים ישנים למטבחי משחק לילדים. [קשור קצת לעוגות. לא?]

 

ארבל

לדף הרשומה

כרטיסים

סופסוף מצאתי זמן לצלם את כרטיסי הברכה שהכנתי. אני חייבת להודות בבושת פנים שאני מתכננת כבר הרבה זמן לעשות אותם, כי נמאס לי לפני כל חגיגה ואירוע להילחץ ולנסות לאלתר בצ'יק כרטיס ברכה.

גם כאן, כמו עם המעטפות, המטרה היתה לעשות משהו פשוט ומהיר, לקחתי כמה בריסטולי קנסון שהיו לי, חתכתי בשני גדלים, קיפלתי, הנחתי ליד המכונה סלסלה עם שאריות שקיות והתחלתי לאלתר.



(חדות העין התופרות שבינכן יבחינו בבעיה במתח החוט, שהסתבר לי, אחרי קללות ועצבים, שנבעה מסידור לא נכון של החוט בבוכייר... יצאתי מטומטמת, והייתי צריכה לנסוע עד לטכנאי מכונות התפירה הקרוב כדי לגלות את זה...)

לדף הרשומה

והזוכות הן...

תודה לכל המשתתפות, התגובה שלי כשקראתי הרבה מהתגובות היתה "וואי, הלוואי שהיא תזכה", ברוב המקרים התקוות שלי התבדו. אני מקווה למצוא תרוצים וזמן לעוד בלוגולדות, כדי להגדיל את הסיכויים.

בקושי רב הצלחתי בימים האחרונים למצוא זמן להכין עוד 2 סלים.

הראשון, מאריזת קורנפלקס -

התכנית המקורית היתה להכין עוד סל כזה -

אבל תוך כדי הכנה הבנתי שיהיה קשה מאוד לעשות כזה סל אם הוא לא ענק, וידעתי שאם אני אצטרך לחתוך רצועות חדשות וארוכות יותר לסלח גדול, זה פשוט לא יקרה, אז ניסיתי לאלתר. האמת היא שעד שלא סיימתי אותו, לא באמת ידעתי אם ומה יצא ממנו. יצא משהו ספק סירה ספק סל (לא הייתי ממליצה לנסות לשוט בו).

את הסל השני אני מתכננת כבר מזמן לנסות, אמא שלי מכינה כאלו סלים - בסיס של קופסת שימורים ועליו קליעה בבדים (אמא שלי משלבת המון פעמים גם שקיות וחרוזים. סופסוף החלטתי להכין כזה, ברוכה הבלוגולדה! זה ממש כיף ופשוט, הדרכה מצולמת בוא תבוא!

יש לנו שלוש זוכות מאושרות (אני מקווה), שהוגרלו באדיבות אתר Random.org.

יעל אהובתי (שמקבלת מתנה לבית החדש שלה, למרות שמגיע לה עונש על זה שהיא עוזבת את ירושלים ונוטשת אותי),  משכית מבשלת, וסטודיו צועניקה. את הסל של יעל אני אלך לדחוף במו ידי לתוך אחד הארגזים הנארזים. משכית וצועניקה - אתן מוזמנות לשלוח לי מסר עם כתובת למשלוח הסלים שלכן. שלושתכן מוזמנות גם לכתוב לי אם יש לכן העדפה לאיזה סל, אם יהיו ביניכן "חילוקי דעות" אני אשמח לשלוח לכל אחת את הסל המועדף עליה, אם תהיה תמימות דעים אני אשלח באופן אקראי.

 

 

בלא מעט תגובות לרשומת הבלוגולדה עלתה הדרישה/תחינה/תקווה שאני אכתוב יותר. תאמינו לי שהייתי רוצה להצליח לארגן לעצמי את הזמן טוב יותר ולהספיק את כל מה שאני אוהבת לעשות, למשל לכתוב. לצערי זה לא קורה מספיק, אני ממשיכה לקוות ולייחל.
עד לפני כמה חודשים הרגשתי אשמה על איטיות העדכונים, ואז נתקלתי בזה - B.W.O - Bloging Without Obligation

 (הגעתי לשם דרך הבלוג הנהדר Unplug Your Kids, בלוג שעושה לי חשק שיהל כבר יגדל ואני אוכל סופסוף להשתמש בבית בשלל הרעיונות שבו) .

בלוגרית שנמאס לה לקרוא רשומות שפותחות בהתנצלויות (מעניין כמה רשומות כאלו יש לי...) על אי-דכון, ישבה וחשבה לעצמה למה היא כותבת בלוג, וניסחה לעצמה מיניפסט לבלוגרים ללא מחויבות.

אני מיד התחברתי לקונספט, אני חווה את זה משני הצדדים - מהצד של הכותבת - יש לי פחות זמן פנוי עכשיו, ואני לא מצליחה לכתוב מספיק דברים שראויים בעיני לפורסם, כאלו שמי שקורא אותם ירגיש שקיבל תמורה מלאה לזמן שלו, ומהצד של הקוראת - אני מוצאת את עצמי לא מעט פעמים נכנסת לרשומות סתמיות, שגורמות לי לתחושה שסתם בזבזתי את הזמן היקר שלי עליהן (ואני מתבעסת, כי אני יודעת שגם אני חוטאת בחטא הזה לפעמים).

אז אני מקווה להציף בהמון רשומות משובחות נטולות התנצלויות (ומבטיחה לעמוד לפחות במטרה של מעט רשומות משובחות נטולות התנצלויות...).

לדף הרשומה

בלוגוּלדת ובלוגוֹלדה

היום יומולדת! לפני חמש שנים פתחתי את הבלוג הראשון שלי, שהיה עדיין בכתובת אחרת (אם כי תוכנו עבר לאט לאט לכאן). ההתחלה היתה קצת בהשראת עקרת הבית - רציתי שהמועדפים שלי יהיו ברשת, ועדיין לא הכרתי את דלישס, וקצת בהשראת עלמה7, שהבלוג שלה היה בערך הבלוג הראשון שממש עקבתי אחריו (בעניין!)

מאז המים זרמו כאן כמו בנחלי ארצנו - מעט ולאט... אבל זרמו.

החלטתי לעשות מסיבת יומולדת, ותכננתי לחלק שקיות לאורחות, קיוויתי להספיק להכין חמש שקיות, ובכל שקית (הספנתעיר) סל קטן. ולהגריל אותן בינכן!

החיים זימנו לי המון תעסוקה (ימי הולדת, אזכרות, תינוקות מצמיחי שיניים ערים בלילות והופכים את הבית בימים) ומעט זמן פנוי ליצירה, לכן בינתיים יש סל אחד, בתקווה שעד יום ראשון, כשאני אערוך הגרלה, יהיו עוד סלים מוכנים.

הסל המוכן - כמובן, סל שקיות בקליעת צמות -

אז מה בתכנית? אני מכינה 1-5 סלים, ואתם, בחמישה ימים הקרובים "קונים כרטיסים" להגרלה.

איך קונים כרטיס? אפשר לעשות זאת בכמה דרכים -

1. להגיב פה בבלוג (זה יכול להיות משהו בסגנון "וואו, מזל טוב, איך גדלתָ, אני זוכרת אותךָ עוד כשהיית כזה קטן.", או "אני רוצה! אני רוצה!" או "גם כן את והזבל שלך" וכד').

2. לפרסם את מסיבת הבלוגולדת בבלוג שלכן, בפורומים, קומונות, אתרים, פייסבוק וכד', ולהודיע לי בתגובה לרשומה הזו או במסר/מייל, כדי שאני אדע שעשיתן את זה (הקג"ב שלי לא שולט בכל ממלכת האינטרנט).

3. מי שטרם הצטרפה מוזמנת להצטרף לדף האוהדים שלי בפייסבוק (ולהודיע לי פה או שם).

4. מי שטרם עשתה מוזמנת לעשות מנוי לעידכונים מהבלוג שלי (ולהודיע).

כל פעולה תזכה אתכן בכרטיס כניסה נוסף להגרלה.

אפשר להצטרף להגרלה עד חצות יום שבת, וביום ראשון הקרוב אני אערוך הגרלה בין המגיבות, 1-5 קוראות מאושרות יקבלו משלוחה. ההגרלה תערך בנוכחות העזר ודור ההמשך.

הניסוח בלשון נקבה הוא כי רובכן כאלו, עם זאת ההשתתפות מותרת גם לזכרים, לבני משפחה, מכרים, חברים, רואי חשבון ורועי צאן.

 

מאחלת לבלוג שלי עוד המון שנים של עידכונים מצידי, ומאחלת לעצמי עוד המון שנים של יצירה, וזמן לעדכן ולשתף פה...

 

______________________
את התמונה של עוגת האוטוזבל מצאתי באדיבות גוגל תמונות, להפתעתי הרבה מצאתי לא מעט תמונות של עוגות יומולדת בצורת אוטוזבל. אנשים הזויים יש בעולם...

לדף הרשומה

שתי ואור

לפני שמונה שנים הגיעה לידי מנורה עומדת, האהיל שלה היה מחריד (בלשון המעטה), תכננתי להחליף אותו באהיל תוצרת בית, וכדרכן של תכניות...

איזה כיף! הצלחתי למצוא תמונה שלו ושלי בבית המקסים שהיה לנו!

ואפילו תמונה שלו במלא תפארתו ועקמומיותו, עם כל הארגזים הארוזים סביבו

לשמחתי הרבה במהלך האריזות לקראת מעבר דירה האהיל הצליח להימעך באופן חסר תקנה,  כמו שאפשר לראות בתמונה ואני מייד התחלתי לחפש שלד ברזל שיחליף אותו. שוטטתי בחנויות המתאימות ברחבי העיר, ולא מצאתי שלד בגודל הרצוי. אחרי כמה חודשי שיטוטים נסעתי לתל-אביב, אני אפילו לא בטוחה שאני זוכרת לאן בדיוק (אי שם בדרום, כמובן, יש לי זיכרון עמום שזה היה ברחוב הקונגרס, אבל אני אפילו לא בטוחה שיש רחוב כזה*...) לחנות שבה הכינו לי במקום שלד במידות שרציתי.

התכנית המקורית (והלא-מקורית) היתה לקשור על השלד שקיות עיתונים. זה היה פשוט מדי וסתמי.
התכנית הבאה היתה לסרוג משקיות מפיות תחרה, לחבר אותן זו לזו וליצור מהן את האהיל (משהו כזה*). לתכנית הזו קרה מה שקורה לכל תכנית יומרנית שיש לי - היא מיד שיתקה אותי, ונשארה תכנית בלבד (אם כי עכשיו, אחרי שמצאתי את הקישור עם תמונות האהילים, חזר לי החשק להכין אחד כזה...).

בינתיים, פרשתי על שלד הברזל מפת תחרה ישנה, וחיינו עם האילתור באושר וגיל.

אפשר לראות איך הוא נראה בתמונה (המעולה) הזו, הוא נמצא בצד ימין מתחת ליד של הקפצנית

לקראת המכירה במסיבת ReDesign המליצו לנו המארגנים להביא תאורה לדוכן, החלטתי שזו הזדמנות לעשות משהו עם המנורה, ועדיף משהו פשוט יחסית. החלטתי לארוג שקיות לבנות, בטעות הנחתי שזה יקח לי מעט זמן. טעיתי... אבל התוצאה בהחלט מצדיקה את ההשקעה לטעמי.

 

תודה רבה לעינבלית ולשובי דובי10, שחושבות שיש לי סטייל (זה מצחיק בעיני, אבל אני מכבדת את דעתכן...), והעבירו לי את שרביט הסטייליסטיות..., מחוסר זמן אני אסתפק בתודה, ולפחות בינתיים אני לא אספר לכם שמונה דברים שאתם לא יודעים עלי, ולא אכתיר שמונה בלוגים עמוסי סטייל (למרות שהיה לי רעיון מבריק איך לא להתחמק מהמשימה. אולי בשבוע הבא יהיה לי זמן לממש אותו...).
בזכות פרוייקט הסטייל הנוכחי זכיתי להכיר לא מעט בלוגים חדשים, אז מסתבר שהעסק הזה עובד ומשיג את שלו.

 

ודבר אחרון, כדי שאני ארגיש מחויבות - בשבוע הבא יש לבלוג שלי יומולדת, והחלטתי לעשות מסיבה, כמו שצריך, אז הנה עכשיו, אחרי שהצהרתי, יהיה לי קשה להתחמק... יש עוד הרבה עבודה עד אז, צריך לאפות עוגה, לנפח בלונים, לשזור זר ולהכין שקיות הפתעה לאורחים. בואו, יהיה שמח...

 

עדכון -

אכן, זכרתי נכון - אליאס יחזקאל, רח' הקונגרס 10

לדף הרשומה

ההכנות בעיצומן (?)

ביום שישי הקרוב אני אשתתף במסיבת ReDesign בצוללת הצהובה, בעיקרון אני אמורה לעבוד כל היום וכל הלילה, להכין דברים. בפועל אני מרגיעה את מצמיח השיניים כל הלילה, ומשעשעת אותו כל היום, ובין לבין מוצאת לעצמי כמה דקות של חסד כדי ליצור.

בזכות הדרישה למוצרים זולים יחסית, הכנתי סופסוף כרטיסי ברכה, שאני מזמן מתכננת להכין. בינתיים הספקתי לצלם את המעטפות שלהם, שתפורות מדפים של מילון עברי אנגלי. תוך כדי צילום גיליתי את ההגדרה המפתה על המעטפה השניה, הו! כמה הייתי שמחה להשתרע עכשיו על מיטה מתגלגלת (או  מתקפלת, או מתהפכת. אני מוכנה אפילו להסתפק בשטיח...).

כדי לא להסתבך עשיתי אותן הכי פשוט שאפשר - קיפלתי קיפול אחד, כך שנשאר לי עודף ללשון הסוגרת (יש שם לדבר הזה?), תפרתי משני הצדדים, קיפלתי את הלשון, וזהו.

מוזמנים להגיע ביום שישי, יהיו שם עוד אמנים שיוצרים מחומרים בשימוש חוזר, אנחנו נציג את העבודות שלנו, נדגים ונלמד את מי שיבוא להפוך את הזבל למוצרים שימושיים.

יהיה שמח!

לדף הרשומה

ספר פנים...

כן, גם אני נדבקתי במגיפה...

לא פעם בדיונים על 'פייסבוק כן או לא', אמרו לי, בנסיון לשכנע אותי להצטרף, שזה טוב ליהודים, כלומר לעסקים. כמה פעמים אפילו נכנסתי (כמה נוח לדעת את הסיסמא של אחותי...) לבדוק, ולא ממש השתכנעתי. לפני חודש וחצי בערך השתכנעתי סופסוף. הגעתי למסקנה שזו דרך להגיע לעוד מתעניינים, וכך אני אוכל להציק יותר בעדינות לרשימת התפוצה שלי. ברגע שהמחשב שלנו שמע שאני רוצה לפתוח כרטיס בפייסבוק הוא מייד התקלקל! עברו כמה שבועות עד שמצאנו כבל חדש, במקום המקולקל, ועוד קצת זמן עד שסגרתי כל מיני פערים, וזהו, נותרתי בלי תרוצים יותר.

אז כן, גם לי יש דף/כרטיס/איכשלאקוראימלזה בפייסבוק, יש לי גם דף עסקי (מי המציא את השם המעצבן 'דף מעריצים'?!), ושוכני הפייסבוק שמעוניינים להתעדכן לגבי סדנאות, מכירות ושאר ירקות מוזמנים לעקוב אחרי גם שם.

העבודה שבראש הרשומה היא של Brian Dettmer, אמן מדהים שמפסל בספרים.

 

 

ובפינת הנחת:

בעוד אני נופלת על הפנים, הבן שלי נעמד על הרגליים...

-

חדי העין יזהו מאחוריו, מתחת לשולחן, את אחד המשחקים האהובים עליו - שקית*. מעניין מאיפה זה בא לו?! (הוא גם אוהב בקבוקי פלסטיק וניירות. דור המשך למופת.)

*התלבטתי אם לשים פה את התמונה הזו, שמסגירה את התחביב הזה שלו, שעשוי להקים עלי קוראים, שיחשבו שאני אמא לא אחראית. החלטתי לקחת את הסיכון. גם אני שיחקתי בשקיות כשהייתי קטנה, ונותרתי כדי לספר (ולקלוע ולסרוג), גם הוא עוד יקלע סלים. בקצב שלו זה יקרה תוך שנה גג.

 

בפינת ה-אופס. סליחה. -

גיליתי שבכלל לא הגבתי לתגובות ברשומת הדג-טואלט. לא יפה. אני אשתדל לעשות את זה כשנחזור מהטיול.

 

ועכשיו אני מתלבטת... ברשומה הקודמת שהזכרתי את הפייסבוק השתמשתי בתגית 'פיחסבוק', ועכשיו לא נעים לי להשתמש באותה תגית, בכל זאת לא יורקים... וגו'. טוב, זה ביזבוז משאבים וירטואליים, אבל בכל זאת אני אשתמש בתגית חדשה (ובשביל העזר - 'נייסד תגית חדשה').

לדף הרשומה

לנער אבק, לגרד חלודה...

בשבוע שעבר העברתי סדנא. פעם ראשונה מאז שיהל השתלט על חיי.

קדמו לסדנא המוני התלבטויות, אם ואיך לעשות את זה, ומה בדיוק לעשות עם יהל. יומיים לפני הסדנא התעוררתי בבוקר עם גב כואב, בצהריים כבר הגעתי למצב שאיפשר רק רביצה במיטה. שמתי ליד המיטה בקבוק מים, כמה חיתולים להחלפה, וככה בילינו, יהל ואני במיטה, עד שהעזר חזר מהעבודה וחילץ אותנו.

אין לי מושג אם הכאב בגב קשור ללחץ מהסדנא, לעירבוב המפתיע בין החיים החדשים שלי לחיים הקודמים, או סתם לעובדה שיש לי תינוק ענק [הרופאה שבדקה אותי באותו ערב שאלה "הרמת לאחרונה משהו כבד?". 11 ק"ג כל יום כל היום נחשב כבד?], זריקת וולטרן וכדורים נגד כאבים הוכיחו את עצמם כיעילים, והביאו אותי שוב למצב מתפקד, אבל בכל מקרה ולייתר בטחון, העזר לקח חצי יום חופש מהעבודה והצטרף אלי על תקן נהג, סבל ואבא.

הסדנא היתה ברמת-גן, ממש על הירקון, ואחרי שהעזר הוציא מהאוטו הכל, ויהל הוציא מהציצי הכל, הם עזבו אותי שניהם והלכו לטייל בפארק. מצאתי את עצמי עומדת לבד מול 20 בני נוער גועשים, כמו שרק בני נוער יודעים לגעוש, מסבירה איך גוזרים שקיות וחולצות, איך אורגים מהחוטים שנוצרו נרתיקים, ומנסה לעזאזל להבין למה אני שם ולא מטיילת עם צמד הגברברים...

רק בדרך חזרה הביתה הצלחתי להעביר בראש שוב את אירועי היום, ולהבין שממש נהנתי...

בערב לפני הסדנא החלטתי להכין דוגמא נוספת, מעבר לעבודות שכבר יש לי. הכנתי נרתיק קטן, רשמית הוא מיועד לטלפון נייד, בפועל אני חושבת שהוא יתלה מעל המיטה, כדי שיהיה לי מקום להחביא בו את המשקפיים מחובב המשקפיים שאני מגדלת.

הכנתי אותו פרוע ומדובלל, כמו שאני אוהבת, אבל ברגע האחרון, כמה דקות לפני שהתחילה הסדנא, הפכתי אותו, שיראה יותר מהוגן...

השתמשתי ברצועות בד שאספתי מהפחשפה של המתפרה באבו גוש.

 

 

ואם בחזרה לעניינים עסקינן...

בעוד שבועיים וחצי אני אשתתף במסיבת ReDesign בצוללת הצהובה.
א. אתם מוזמנים לבוא. עושה רושם שיהיה כיף.
ב. אני צריכה לקראת האירוע גופיות וחולצות טריקו, אז אם יש לכם כאלו שסיימו גלגול חיים ראשון, ומוכנות לגלגול נוסף בתפקיד תיקים, אני אשמח לקבל אותן. היות ואין הרבה זמן עד אז אני מניחה שאני אוכל לאסוף חולצות מירושלים, תל-אביב, וכל מקום שנמצא על/קרוב לדרך בין ירושלים לשדה בוקר. בעצם גם הערבה באה בחשבון. תודה.
אם יש לכם חולצות/גופיות מתאימות לתיאור, אבל אתם לא נמצאים באיזורים האלו, אתם מוזמנים להכין לעצמכם תיקי בד רב פעמיים בעצמכם (הוראות כאן).

לדף הרשומה

שנהיה לראש ולא לזנב, גירסת הבצ`ימוש...

במסגרת האין-זמן ירדתי לפני שבוע-שבועיים לחדר העבודה (או שמה למחסן העבודה, או לחדר המחסן), חיפשתי משהו, ולא מצאתי.

בזמן החיפוש נפלו עיני על ערימת הקולבים, ונזכרתי שכבר הרבה זמן אני מתכננת להכין מתקן לנייר טואלט, שיחליף את המתקן המעצבן והמתפרק שיש לנו. הנחתי שמדובר בעשר דקות עבודה, שזה בדיוק במסגרת התקציב שלי, אז לקחתי אותו, ולקחתי גם פלאייר.

מסתבר שבכלל לא פשוט לכופף אותו, שלא לומר - סיוט. אז לא ממש הביתה לי שליטה על העניין, והדג שלי יצא עקום אך חינני [בהתחלה אמרתי לעצמי שזה רק אב-טיפוס, או דג-טיפוס, אבל בינתיים התרגלתי. מסתפקת במועט...]

                                                                

 

אז במסגרת האינזמן -

 

מברכת את כל קוראי, בזריזות,

בברכת שנה טובה ונהדרת, מלאת יצירה והנאה.

              

                                                               ארבל

                             

לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ארבל א אלא אם צויין אחרת