00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

שבוע זעיר בורגני

שבוע שעבר הנחית אותי לשניה על קרקע הבורגנות. לפני שאני אספר ואסביר, אני חייבת להודות שהתפיסה שלי לגבי 'בורגנות מהי' מוזרה במקצת (ע"ע תחתיות לכוסות...), ובעיקרון, כנראה מבחינתי בורגנות הוא כל מה שמייצג סדר והליכה בתלם, ונעדר מחיי.

אז מה הפך את השבוע האחרון לזעיר בורגני? שלושה אירועים וחצי -

ביום רביעי, ערב ל"ג בעומר, ארזנו פקלאותינו - בטטות, קערה עם בצק (לפי המתכון של נעמה, עם תוספת עלי אזוב מיובשים), דלי עם עצים ומחצלות, ונסענו לעמק המצלבה, למדורת ל"ג בעומר של ה(אין)גן של יהל.

ביום שבת נסענו ליומולדת של אחינועם המאממת, חברה של יהל.

בערב, העזר השכיב את יהל לישון, ואני הלכתי לאסיפת הורים של ה(אין)גן.

אני יודעת שלרבים מקוראי זה ישמע כמו שבוע רגיל וקונבנציונלי, אבל בשבילי שני אירועים שבהם אני מגיעה על תקן "אמא של" זה רצף מוזר מאוד (ועל אסיפת ההורים אני בכלל לא מדברת).

בין לבין היו בעיקר כביסות, כי לפני שבוע וחצי נפרדנו, לפחות במהלך היום, מהחיתולים, או כמו שאמרתי למישהי לפני כמה ימים - עברנו מעשיית פיפי וקקי בחיתול, לעשיית פיפי וקקי בתחתונים/על הרצפה/על הספה [מאז יש התקדמות מרשימה, ויהל מצליח להתפנות מעיסוקיו החשובים כדי להודיע לי שהוא עשה פיפי!].

הסיבה העיקרית שבגללה אני מטרידה אתכם בהרהורי הבורגנות שלי, בלו"ז השבועי, בבילויים המשפחתיים ובענייני יציאות, היא המתנה שהכנתי לאחינועם - רציתי משהו קטן גם מבחינת ההשקעה שלי (כיאה לאמא בורגנית, אני מאוד עסוקה), וגם שיהיה נייד, ואחינועם תוכל לקחת אותו איתה, אם תרצה, לנסיעה לתאילנד.
בליל חמישי היינו באיזה מפגש ולקחתי איתי חוטים ומסרגה, קיוויתי שעד סוף המפגש יהיו לי ביד 2-3 בובות אצבע. זה לא קרה. רבע הבובה שהספקתי לסרוג יצאה כל כך חייזרית וחסרת צורה, ונפרמה מייד.
שלפתי איזו תכנית מגירה - רעיון שנשמר אצלי במועדפים לפני שנה וחצי, בערך, ומחכה מאז לתירוץ (או שיהל יגדל) - מבוך גולות.

לצורך המשימה גוייסו - מכנסי ג'ינס, חצאית ג'ינס, חולצת טריקו שנשארה לי מאיזו סדנא ושארית מהמכנסיים שמהם תפרתי את התחפושת של יהל.
ירדתי לחדר העבודה, ועליתי ממנו, אחרי לא הרבה זמן (לא הסתכלתי בשעון, אבל זה באמת צ'יק-צ'ק), עם שני מבוכים -

 

 

יהל התעורר משנת הצהריים, התישב על הסיר, וניסה להבין מה עושים עם הדבר הזה

הוא לא ממש ירד לסוף דעתו של המשחק, ומהר מאוד גילה שימוש ראוי - "אני מקפל!"

 

הערות טכניות -

השתמשתי בבד ג'ינס בצד אחד כדי שהמבוך יהיה יציב, ובבד טריקו בשביל הגמישות והקלות של העברת הגולה.
השתמשתי בצבע מנוגד ובולט ועברתי 2-3 פעמים על כל תפר, כדי שאפשר יהיה לראות בקלות את המסלול.
בדיעבד חשבתי שהייתי צריכה לתפור כפתורים, או לרקום משהו בשני קצות המבוך, כדי שיהיה ברור, וגם שיוסיף עוד קצת צבע...

לדף הרשומה

מה פסח? עוד לא גמרנו עם פורים!

גיסתי רוצה כבר לסגור עניינים בכל הקשור למי מכין מה לסדר, יהל כבר מתאמן בשאילת קושיות, מה שאומר שכדאי לעשות ניקוי חמץ, ולסגור קצוות בכל הנוגע לפורים...

תכננתי רשומה ארוכה, שכוללת את תחפושת האריה שתפרתי ליהל, את שרביט פורים שקיבלתי מעלמה7, ואת העדלאידע בשדה בוקר. אפילו סרקתי קצת תמונות ישנות כשהייתי אצל ההורים שלי בפורים בשביל השרביט.

העדלאידע היתה די בינונית, אני אעלה כמה תמונות אבל זה ממש מספיק. לשרביט כבר אין לי כוח - מראש לא היה לי ממש כוח לזה, ובעיקר התכוונתי לנצל אותו כדי להסביר כמה אני לא אוהבת את החג על תחפושותיו ואזני המניו, אולי אני אשמור את התמונות הסרוקות והמשנה הסדורה לשנה הבאה (ועד אז אני מקווה למצוא עוד תמונות ישנות באלבומים אצל ההורים שלי, מה שיש לי כרגע לא מספיק בשביל סקירה מקיפה בנושא "ארבל והחג השנוא עליה").

נשארנו עם אריה אחד מתוק:

הכל התחיל מהרצון להכין ליהל תחפושת כמה שיותר נוחה, מיד חשבתי על אריה, גם כי הילד מאוד מאוד, שלא לומר - מאוד, אוהב אריות, ובעיקר כי למתחפש הצעיר יש רעמה טבעית, וכל מה שצריך להוסיף זה איזה בגד בצבע מתאים וזנב, ויש לנו אריה לתפארת. יתרון נוסף לתחפושת אריה הוא שיש כבר אחת כזאת במשפחה - אחותי היתה אריה מהמם כשהיתה בת 4, אמא שלי תפרה לה תחפושת מדהימה ביופיה.


ביקשתי מאמא שלי שתחפש את התחפושת, היא חיפשה וחיפשה ולא מצאה. הלך יתרון אחד, נשארנו עם ילד חובב אריות, רעמה ג'ינג'ית וזיכרון של תחפושת.
הגיע תורי לחפש בד. יגעתי ולא מצאתי מה שרציתי (בד פוטר), חזרתי הביתה עם ספק פליס ספק פרווה סינטתית בצבע כתום/בריק - מושלם לאריה! בלילה קראתי את התחזית והבנתי שאם אני לא רוצה תבשיל אריה כדאי לי למצוא בד פחות חם, ושלחתי מיד את העזר לקנות חליפת טריקו למבוגרים שראיתי באיזו חנות.

תפרתי בצ'יק מכנסיים וחולצה - אילתרתי גזרה מבגדים של יהל, ובינינו, זה לא ממש משנה - זה יתרונם הגדול של יצורים מהממים (וחתיכות) - הכל יפה עליהם. גזרתי את הקפוצ'ון מהחליפה הקנויה, הוספתי לו רצועה לקשירה מתחת לסנטר.

עכשיו התחילה העבודה הקשה - התחלתי ללפף ולתפור רצועות טריקו וחוטי צמר כדי ליצור את הרעמה, הקצה של הזנב וה"צמידים" לרגליים ולידיים. זה היה סיוט, ואני בטוחה שיש דרך יותר יעילה לעשות את זה, שלא תצריך לילה לבן.

לפנות בוקר התחפושת כבר היתה כמעט גמורה, ואני הלכתי לישון, מלאת התרגשות, מלאה זכרונות מהילדות, כשהיינו קמים בבוקר פורים, ומוצאים עוד כל מיני הפתעות שאמא שלי תפרה לנו בלילה להשלמת התחפושות, ומלאה תקווה שהבן יקיר לי יסכים ללבוש את התחפושת.

בבוקר הבנים קמו מהמיטה, ואני, שנשארתי עוד קצת להתהפך מצד לצד, זכיתי תוך דקה לנשיקת בוקר טוב מאריה נלהב.

זה מה שיצא:

מבט מאחור -

מבטימלפנים -


עם איתמר (ואורי מציץ מאחור)


עם אורי

 

ובגרסת הרעמה הטבעית...

 

ובאגף העדלאידע:

שכבה י"ב (נדמה לי) - הקמת המדינה -
אניית אקסודוס, עם פסל של משה (כמובן שבאנגלית יש מונח לפסל הזה שנמצא בחרטום הספינה -Figurehead, ואנחנו נטולי מונח...), שמזכיר בפולניות מה, שגם לו לא נתנו להכנס לארץ...

וכמובן שאי אפשר להתעסק בקום המדינה בשדה בוקר בלי להזכיר את זה:

 

וגורילה בלי ערפל (לא זוכרת איזו שכבה, מה היה הנושא ומה היתה הדקה)

לדף הרשומה

מדוע לא יחול פורים פעמיים בשבוע?

פורים עוד רחוק, אבל דיברתי כרגע עם חברה יקרה, והסתבר לי שהיא לא שמעה אף פעם על העדלאידע בשדה בוקר, הבטחתי מיד לשלוח לה תמונות שצילמתי בשנה שעברה, ואחרי שסגרתי את הטלפון החלטתי שכדאי פשוט להעלות את התמונות לבלוג, לטובת שאר קוראי, מהר, לפני שתהינה תמונות חדשות.

על העדלאידע של ביה"ס לחינוך סביבתי בשדה בוקר שמעתי כבר לפני הרבה שנים, ואיכשהו כל שנה היה לי איזה תירוץ ולא נסעתי. בשנה שעברה סופסוף נסעתי (אחותי עברה לגור שם, וגיסי עובד בביה"ס, כך שאין לי שום תירוץ...), וכמובן שהייתי על סף התעלפות במשך יומיים.
הגענו יום קודם, ומיד יצאנו לסיור בביה"ס, לראות את ההכנות האחרונות. אני נעתי בין התלהבות ובין לחץ היסטרי, כי לא נראה שיש איזשהו סיכוי שהדברים יהיו מוכנים למחרת בבוקר, אבל כולם נראו פעלתנים אך רגועים, מסתבר שהם ידעו בדיוק למה, אכן ה-כ-ל היה מוכן למחרת.

כל כיתה בוחרת נושא סביבו היא יוצרת את החלק שלה, ואפשר לראות בבירור איך עם השנים והנסיון משתפרת איכות העבודות.

        תמונות מיום ההכנות האחרון -


גיברת פסל-חירות אוחזת אייפון (כיתות י' - אמריקה)


מאחורי הקלעים, כלומר מתחת לשמלה של הגיברת

 


זירת קרב התרנגולים (כיתות י"ב - תרנגולים)

 

     ובעדלאידע עצמה -

כיתות י"א - חרקים

 

כיתות י' - אמריקה

 

כיתות י"ב - תרנגולים

(התרנגולת והביצה מסתובבות על מחבת, עליה גם כתוב 'מה בא קודם?')

תחפושות התרנגולות, לטעמי, היו הדבר הכי מדהים בכל העדלאידע הזו!

בקרוב גירסת 2012...

לדף הרשומה

גם לי יש כובעי ינשוף (ברקורד)

לפני חודש וחצי האחיינים המתוקים שלי היו בני שנתיים, וזו היתה הזדמנות נהדרת לנסות לסרוג כובעי ינשופים. שלשום סופסוף הצלחתי גם לצלם אותם.

הדוגמנים - בעלי הכובעים והבנדוד הקטן שלהם.
הלוקיישן - הטרקטורים של סבא צביקי.

[מקרא צבעים למי שלא מבדיל - ב(כובע)אדום - אורי, בכובע ירוק - איתמר (או יהל, כמובן)]

(אני מקווה ששמתם לב לעבודת הארט המעולה - ירוק ואדום - צבעים משלימים, גם בכובעים וגם בטרקטורים...)

 

אילתרתי אחרי קריאת ההוראות האלו וצפיה בסרטון הזה. ממליצה בחום לכל הסורגות לצפות בסרטון, גם אם אין לכן כוונה לסרוג כאלו כובעים, כי היא מסבירה שם איך להתחיל סיבוב כשסורגים עמודים בצורה הרבה יותר אלגנטית מאשר לסרוג 3 עיני שרשרת. אני מרגישה שחיי כסורגת מתחלקים ל'לפני' ו'אחרי' הסרטון הזה!

כידוע 'לכל שבת יש מוצאי שבת', וגם 'מי שישב על הטרקטור כל השבת ילך לעשות טיול שקיעה בבריכה במוצאי שבת', זה מה שצילמתי אחרי השקיעה במוצ"ש -

לדף הרשומה

קצוות

החלטתי לשבור את דממת ה-יש-לי-כל-מיני-פרוייקטים-לקראת-סיום-שבמקום-לסיים-אותם-אני-מתחילה-פרוייקטים-חדשים-וחוץ-מזה-המצלמה-שלנו-עושה-הצגות-של-מקולקלת, לכבוד הסרטון המקסים הזה (לטובת אלו שלא רועים בשדות הפייסבוק) -

כדי להכניס קצת "בשר" (או אולי קטניות?) לרשומה [אני משתדלת לא לכתוב יותר מדי רשומות על יצירות של אחרים, בשביל זה הרי אתם לא צריכים אותי...] חשבתי לנסות לצלם קצת עבודות שמחכות שאני אסיים אותן (בתקווה שזה יגרום לי להרגיש מחוייבת לעשות את זה...), וכדי לא ללכת לאיבוד בין כל ההתחלות החלטתי להתרכז בסריגות הטריקו שמציפות לאחרונה את הבית.

ההצפה התחילה בביקור במפעל נגב טקסטיל בשדרות לפני כמה חודשים, זה מפעל לצביעת בדי טריקו, ובמהלך הגילגול של הבד הצבוע לגלילים חותכים את שולי הבד, כך שהזבל של המפעל הם חוטי טריקו אינסופיים. לצערי הייתי באיזור עם אוטו עמוס, אז חזרתי עם יבול דל יחסית.
ככה נראתה הכניסה לבית כשחזרנו -

יהל מיד ניסה להבין מה זה הסבך הזה, ומה אפשר לעשות איתו

  

ואחרי כל הבדיקות והניסויים יש מסקנה חד משמעית -

(קצת נסחפתי עם התמונות, אבל כל העסק הזה של חוטי הטריקו והג'ינג'י הוא כל כך פוטוגני, לא יכולתי להתאפק)

 

הנסיון הראשון היה נרתיק לבקבוק לתליה על ידית העגלה (לקפיצות קצרות לגן השעשועים). לא מצאתי את הבקבוק שלפי מידתו סרגתי ובחרתי בקבוק אחר כדוגמן. הדוגמן קצת יותר רזה וקצת יותר גבוה מהבקבוק המקורי, ובכל מקרה עשיתי לולאה ארוכה מדי, כך שהנרתיק די מידלדל -

מהר מאוד הבנתי שהנרתיק הזה חמוד אבל בלתי מספק, כי צריך גם מקום למפתחות של הבית, ולפעמים גם לטלפונייד ולארנק. החלטתי שאם כבר - אז כבר, ואני אסרוג משהו קצת יותר גדול, שיספיק גם לחיתול או שניים ואולי גם לתפוח וכובע -

במקביל לשני אלו סרגתי כרית ישיבה לריצפה, לכבוד החורף הקרב ובא. מעניין כמה זמן יקח לי לתפור ריצ'רצ' (שכבר קניתי), וכרית פנימית, ויותר מדאיג מזה - כמה זמן יקח לי להחליט במה למלא את הכרית הפנימית...

ככה זה נראה בינתיים -

   

אחרי כל אלו הגיע תורן של חמש סלסלות שהכנתי ונתתי מתנה לפני שהספקתי לצלם, שתיים מהן אפשר לראות על הכורסא, ליד יהל, לקראת סוף הסרט

במקביל לכל אלו אני סורגת שטיח, שכרגע תקוע, כי נגמר לי החום הכהה. אני מקווה להצליח להשיג עוד חוטים בצבע הזה, כי לא מתחשק לי להחליף צבע שניה לפני הסוף...

אני שמחה שכתבתי, עשיתי לעצמי סדר בראש, מסתבר שההספקים שלי הרבה יותר מרשימים ממה שנדמה לי [כנראה אני כל כך עסוקה במחשבות על כל הדברים שאני רוצה לעשות, ומתקשה לראות את החצי העשוי של הכוס...].
תודה...

 

ארבל.

לדף הרשומה

רימוני קרטון - הגירסה המוערת

כמו שהבטחתי ברשומה הקודמת, הכנתי הדרכה מפורטת, כדי שגם אתם תוכלו לקשט את הסוכה שלכם ברימון מקרטון.

 

זה מה שצריך -

 

ואת הוראות ההכנה תמצאו כאן

 

הוראות הכנה לקישוטים נוספים לסוכה אפשר למצוא באתר שלי

לדף הרשומה

Blog Day 2011 באיחור אלגנטי

פרוייקט ראש השנה. רשומה שלישית ואחרונה לשנה הזו.
קיוויתי ליותר, אבל התקווה התנפצה על מזח המציאות, המטבח ובריאות הסובבים.
זו רשומה שכתבתי לכבוד יום הבלוגים שחל ב-31 לאוגוסט, ובו בלוגרים ממליצים על בלוגים אחרים.
אני כבר לא זוכרת מה קרה ברגע האחרון, שבגללו לא הספקתי לסיים אותה, והיות וזה קרה החלטתי לשמור את הרשומה ליום הבלוגים הבא.
הבוקר מרים ברוק-כהן (קישור לבלוג שלה בהמשך) פירסמה בבלוג שלה רשומה על סלים, ורציתי לשתף, אז החלטתי לפרסם בכל זאת את הרשומה.
אתם מוזמנים להתייחס אליה כאל רשימת המלצות קריאה לקראת השנה החדשה...

אז אמנם פרסמתי רק שלוש רשומות עזובות, אבל עברתי על כולן, מחקתי כמה שכבר ממש לא רלוונטיות, ואין סיכוי שאני אשלים אותן, מחקתי שלוש שהכילו רק כותרת (לפעמים כשאני רוצה לכתוב רשומה על משהו צץ לי רעיון לכותרת הולמת, אז אני מיד פותחת רשומה עם כותרת בלבד, כדי לא לשכוח) ואני כבר לא זוכרת מה התכוונתי לכתוב בהן, עוד שתיים שהכילו קישור וגם במקרה שלהן אין לי מושג למה התכוונה ה(לא)משוררת. נשארתי עם שמונה רשומות שיחכו לשנה הבאה (או זאת שאחריה...). אני מרוצה, הלוואי וקצב התקדמות הפרוייקטים בחיים הממשיים שלי היה זהה...


 

מאחלת לכולנו שנה נהדרת מלאת יצירה והנאה...

 

והרי ההמלצות - נסו ותהנו!

 Make a Book a Day 

יום 166

הבלוג של Donna Meyer, מתעד פרוייקט בן שנה, שבה דונה יוצרת ספר בכל יום. הגעתי אל הבלוג הזה כשעשיתי מחקר לצורך הכנת הספר הזה, ומאז אני עוקבת אחריו בעניין.


לראות אמנות אחרת


מרים ברוק-כהן, "חוף אשקלון, עבר הווה ועתיד" 1996
אריגה, קרמה והטלאה, 60X168
מתוך התערוכה "התרשמויות מפה"

Mirjam Bruck-Cohen, Ashqelon Beach - Past, Present, and Future, 1996
Weaving, embroidery and patchwork 168 X 60
Mapressions Loci

אל הבלוג של מרים ברוק-כהן הגעתי לפני כחודשיים, תוך כמה ימים קראתי (בהפסקות) את כולו בעניין רב. מרים היא אמנית סיבים, וכותבת על מגוון נושאים שקשורים ולא קשורים לאמנות הסיבים. למרים יש גם אתר בו אפשר לראות את עבודותיה ותערוכות שאצרה.


The Imagination Tree


Discovery Box 11: Pine Cones

בלוג של אמא לשתי בנות, מורה לאמנות במקצועה, שנמצאת כרגע עם בנותיה בבית, וגורמת לי להרגיש אמא גרועה... הבלוג מלא ברעיונות לפעילות חוויתית ויצירתית לילדים, עמוס ביופי וצבע, וגדוש בפשטות.


Lois Walpole

כשהייתי ילדה חלמתי להיות מורה, רקדנית ו/או ספרית. חלום ההוראה נשכח ונזנח (אם כי אני לפעמים עושה את זה...), הריקוד נשאר וישאר לנצח בגדר חלום, ועל ספרות אני לא פעם חושבת ברצינות, אבל אם מישהו ישאל אותי היום מה אני רוצה להיות כשאני אהיה גדולה אני אגיד בלי להתבלבל שאני רוצה להיות Lois Walpole.

לואיז קולעת סלים מדהימים מכל זבל שהיא מוצאת, ולשמחתי הרבה גיליתי לפני כמה חודשים שכבר שנה יש לה בלוג.

 


ומכיוון אחר לחלוטין -

שקרים יפים

בלוג מעניין על סטטיסטיקה, גרפיקה ועבודה בעיניים. גם אם לא תעקבו אחרי הבלוג באדיקות אני ממליצה לקרוא כמה רשומות, ולזכור את העקרון בפעם הבאה שאתם רואים/קוראים ניתוח סטטיסטי או איזו "אמת מדעית" מגובהּ במחקרים...

 

היידה חזרה למטבח...

לדף הרשומה

השמיכה של יהל

פרוייקט ראש השנה. רשומה שניה.

 

כשהיית בהריון נתקלתי בהוראות האלו לסריגת שמיכה. החלטתי מיד לאמץ אותן אל ליבי ואל מסרגותי - זה פתרון נהדר להורדת המפלס של ארגז הצמר שלי, שיש בו המוני כדורי צמר מכל המינים וכל הצבעים שנשארו לי מכל מיני פרוייקטים או תכניות שלא מומשו. להבדיל משמיכות ריבועי סבתא (שהן אחד הפתרונות העיקריים לשאריות צמר) בשמיכה הזו לא צריך לחבר את הריבועים אחרי הסריגה, כי מעלים עיניים ישר על גבי הריבועים הקודמים. מצויין לסורגת עצלה כמוני...

התחלתי לסרוג, בהתחלה ספרתי כל הזמן עיניים ושורות, ואחרי כמה ריבועים הבנתי איך לסמן את מרכז השורה, שבו צריך לסרוג 3 עיניים ביחד בכל שורת ימין (ובחוצפתו הוא גם זז כל הזמן - בהתחלה הוא אחרי 19 עיניים, אחר כך אחרי 18 וכו'). אפילו צילמתי סרטון קצר שמדגים איך לסמן, אבל אני לא מצליחה למצוא אותו. אני מקווה שלא מחקתי אותו בטעות, ושהוא עוד ימצא.
אחרי שהפסקתי לספור והתחלתי לסמן הקצב הפך מהיר יותר, אבל כמובן שאני לא אתן לפרט שולי כזה לגרום לי לסיים מהר את השמיכה...
 

הגיעו קיץ ויהל, והסריגה קצת נזנחה, כשיהל קצת גדל, והטמפרטורות ירדו אני חזרתי לנשום ולסרוג. הגעתי לגודל המתוכנן והבנתי שתוך חודשיים-שלושה השמיכה כבר תהיה קטנה על יהל, והחלטתי שאם אני כבר משקיעה עדיף לסרוג לו שמיכה שתשמש אותו עוד כמה שנים. המשכתי. מהר מאוד מצאתי את עצמי בחנות, קונה עוד צמר (כלומר שבסופו של דבר מפלס הצמר לא ממש השתנה...)

בשלב מסויים, שניה לפני הסוף השמיכה שוב נזנחה, ואז, שבועיים לפני יומולדת שנה החלטתי שאני חייבת לסיים אותה. סרגתי מהר את הריבועים הנותרים, וסרגתי מסגרת מצמר כחול (השתמשתי בחמש מסרגות עגולות לצורך כך).
החלטתי לנצל את ההזדמנות וללמוד טכניקת סיום חדשה, בחרתי בזו. עשיתי גימור שאני מאוד אוהבת במסרגה אחת (backward single crochet בתחתית הדף).



חיברתי בד פוטר ירוק מאחור - בכל מפגש ריבועים השתמשתי בשני זנבות של חוטי הסריגה, העברתי אותם בעזרת מחט דרך הבד וקשרתי בשני קשרי סבתא.

לדף הרשומה

אוקינוס בקופסא

פרוייקט ראש השנה. רשומה ראשונה.
החלטתי לנסות משהו יומרני. מסתבר שיש לי 17 רשומות שהתחלתי לכתוב וטרם הספיקותי לסיים ולפרסם (את המוקדמת שבהן התחלתי לכתוב ביולי 2007!). בת דודה של אמא שלי אמרה לי היום בטלפון שיש לה כמה דברים דחופים לעשות בימים הקרובים כי היא לא אוהבת להשאיר דברים פתוחים לשנה החדשה, בתור דחיינית כרונית אני מזדהה עד אימה עם השאיפה, אבל כדי לסיים את כל העניינים ה"פתוחים" שיש לי אני צריכה לפחות שנה, אז החלטתי לנסות לפחות להתחיל שנה חדשה ונקייה בבלוג, ולנסות לסיים ולפרסם כמה שיותר רשומות עזובות.
[יש לי כמובן עוד כמעט 17,000 רשומות שהתחלתי לדמיין בראש, אבל אותן נשאיר לשנה הבאה]
אני מקווה שבין כל הבישולים והאפיות והחיים בכלל, אני אצליח למצוא זמן לפרוייקט השאפתני הזה בימים הקרובים.
יצאנו לדרך...

את הרשומה הזאת התחלתי לכתוב לפני יותר מחודש, והפתיחה שלה הולמת מאוד את פרוייקט ראש השנה, אז אני אתחיל איתה.

 

 

בחדר העבודה שלי (שחזר לאחרונה להיות חדר עבודה, אחרי יותר מדי זמן שהוא היה בעיקר מחסן!) יש ארגז מלא בעבודות שמחכות שאני אסיים אותן, בראש שלי, לעומת זאת יש עשרות 'ארגזים' של דברים שאני מתכננת לעשות. בתוך אחד הארגזים האלו, שבראש, יש איזה רעיון לסדרה של עבודות בקופסאות שימורים. ה'ארגז' הזה מחכה אצלי בראש כבר שנתיים לפחות בסבלנות.

לפני כמה זמן קיבלתי מסר משוקולד חלב תפוז, מנהלת קומונת Follow Your Arts, היא הזמינה אותי להצטרף להחלפה של 'חפץ מטופל לא סטנדרטי' [חפצים מטופלים, למי שלא מכיר, אלו חפצים (ספרים, קופסאות, קלפים, פקקים וכד') שיוצרים מהם יצירת אמנות]. החלטתי שזו הזדמנות נהדרת להתחיל (או לפחות לנסות) את רעיון סדרת השימורים שיש לי בראש. רעיון הסדרה התחיל ממחשבות כלליות על הטבע שאנחנו הורסים, הטבע שאנחנו משמרים/כולאים והטבע המלאכותי שאנחנו יוצרים. המחשבות עדין לא לגמרי מגובשות [כלומר מגובשות לחלוטין, אבל לא בהקשר של העבודה הזאת], ואני מניחה שאם וכאשר אני אמשיך לעבוד על ערימת קופסאות השימורים שמחכה לי, גם יתברר לי מה בדיוק אני רוצה לעשות איתן.

 


בינתיים, בקופסא שהכנתי לשוקולד חלב תפוז, כלאתי/שימרתי ים. כל מני צדפים וחפצים שאספתי על שפת הכינרת [בבוקר אחרי הבוביכינרת] וגם כמה שאספתי בביקורים אחרים בחופים אחרים, רישום של דג, שמצאתי בספר ההפתעות של עמית (יש לה ספר מדהים, עב כרס ומלא בדימויים מכל המינים וכל הסוגים. היא קנתה אותו בדולר או שניים בחנות יד שניה בארה"ב, וברוב טובה היא מרשה לגזור ממנו אוצרות...), וציטוט של פבלו-האחד-והיחיד-נרודה:

"בא והולך בים ובארצותיו,
יודע
את שפות האידרה,
את שן הדג הקשה,
את צמרמורת קוי הרוחב,
את דם האלמוג, את לילו
השתוק של הלויתן"

מתוך השיר 'סוף החגיגה' תרגום לעברית טל ניצן-קרן

 

 

רק עכשיו, כשאני מסתכלת על התמונה, אני פתאום מבחינה בגוונים - הכחולים-ירוקים שמחוץ לקופסא והחומים-ירוקים שבתוכה, וזה מיד מזכיר לי את חדר האוכל בבית של פבלו נרודה ב-Isla Negra - זהו חדר עם שני קירות החיצוניים, שהם בעצם שני חלונות ענקיים, אחד פונה מערבה, אל האוקיאנוס והשני  מזרחה לחצר. על אדני החלונות מוצבים אגרטלי זכוכית - בצד הפונה אל הים אגרטלים כחולים וירוקים, ובצד הפונה אל החצר אגרטלים חומים וירוקים. אסור לצלם שם, אז אין לי תיעוד, וגם ברשת קשה למצוא תמונות מתוך הבית. הצלחתי למצוא תמונה שצולמה מהחצר: אפשר לראות את הבקבוקים החומים-ירוקים על אדן החלון הקרוב, את הכחולים-ירוקים בחלון הרחוק, ואת האוקיאנוס השקט אי שם באופק. (את התמונה מצאתי בבלוג Plus 3 Chile)

 

 

מאוד נהנתי מהעבודה על הקופסא, ובכל זאת הגעתי שוב למסקנה (ואני כותבת את זה קבל עם ובלוג, בתקווה שאני אפנים, אזכור ואיישם) שאני לא אוהבת החלפות בלי נושא! לא אוהבת החלפות בלי נושא! לא אוהבת החלפות בלי נושא! (הייתי ממשיכה לכתוב את זה מאה פעם אם הייתי חושבת שזה יעזור לי להפנים, אבל זה לא יעזור, ובמילא אף אחד לא יאמין לי שלא עשיתי copy>paste...).
מבחינתי כל הכיף בהחלפות הוא ההזדמנות להכנס קצת לראש של יוצרים אחרים, לראות את הפרשנות שלהם ואת נקודת המבט שלהם, פחות מעניין אותי לראות יכולות/טעמים/טכניקות/סגנונות אומנותיים.

לדף הרשומה

רוקמת (וסורגת ומלבדת ותופרת) ביוגרפיה

לפני שבוע הדס, חברתי היקרה, התקשרה אלי, וסיפרה לי שביקרה בתערוכה "רוקמת ביוגרפיה" של אדוה דרורי בגלרית "הקיבוץ", ושאני חייבת לבוא לראות אותה. היא גם אמרה שבשבתות האמנית עורכת מיצג במקום.

מיד חיפשתי באינטרנט, לראות במה מדובר (לא שאני לא סומכת על הדס בעיניים עצומות, אבל קשה לי לדחות סיפוקים...), והבנתי שכרגיל הדס צודקת, ואני חייבת לראות את התערוכה. התערוכה ננעלת ב-27.5, ובשבת הבאה אנחנו מטיילים, אז לא נותר אלא להגיע בשבת שעברה עלינו לטובה, מיד התקשרתי להדס לקבוע איתה פגישה, ואכן התייצבנו שלושתנו (הדס, יהל ואני) בפתח הגלריה בשבת בשעה 11:00.

נכנסנו לגלריה ואני הפסקתי לנשום, למרות שראיתי לא מעט תמונות של התערוכה באינטרנט, לא הייתי מוכנה לגודש ולעושר שציפה לי שם - המון עבודות, שכל אחת תפורה ורקומה וסרוגה ומלובדת ממגוון של חומרים, חפצים ופריטי לבוש. קשה לי לתאר את העבודות (וקשה גם להעביר את התחושה בצילום), אין ברירה, כדאי ללכת לראות.

אחד הדברים שהרשימו אותנו בעבודות הם חומרי הגלם. אי אפשר להגיד לא עלי ולא על הדס שאנחנו בוחלות באיזה חומר, שתינו נוטות ואוהבות להשתמש בכל חומר שמוצא את דרכו אל ידינו (בעיקר עם הדרך הזו עברה בפח הזבל או ברחוב), ובכל זאת היו שם חומרים ושילובים שבחיים לא היו נוצרים על ידי, האופן שבו הם חוברו זה לזה נתן להם ערך וכוח ויופי שאפילו לי קשה היה לגלות אותו בלי עזרתה של אדוה דרורי. התרגשתי לראות איך המעשה האומנותי טוען את החומרים האלו ביופי שלא היה קיים בהם בעיני לפני זה.
אני יודעת שזה קצת מוזר לשמוע דבר כזה ממני, גם לי זה מוזר, אבל מסתבר שלכל אחד יש גבולות, ואני בזמן האחרון עסוקה, בעקבות כל מיני מפגשים, בהגדרה של הגבולות האלו, אני מותחת ומצמצמת ומזיזה ומשנה אותם כל הזמן. בשבת הם נמתחו קצת.

[התחלתי לכתוב משהו על התוכן של התערוכה, יהל התעורר משנת הצהריים, יצאנו לחצר, שיחקנו, קטפנו שסק, הורדנו כביסה, שתינו, אכלנו, וחזרתי עכשיו למחשב עם חוט מחשבה קרוע לגזרים. תאלצו להסתפק במחשבותי על החומר...]

[מתנצלת על איכות התמונות. א. הרצפה עקומה, ב. חלק מהזמן הייתי עם תינוק על הידיים, והתקשיתי להתרכז, להגדיר ולכוון בדיוק את כל מה שצריך, ג. בשאר הזמן הייתי עסוקה, תוך כדי צילום, בהשגחה על תינוק מתרוצץ...]

 

אדוה דרורי במיצג "Spin My Head"

 

 

 

 

(היהל המתרוצץ...)

 

 

 


(כשטיילתי בדרוממריקה הקפדתי למצוא מקומות עם נוף יפה כשהייתי צריכה להשתין. הקפדתי גם לצלם את הנוף, ובשנים הראשונות אחרי הטיול עדיין יכולתי לזהות בין התמונות את אלו שצולמו בעת מעשה. עכשיו אני עושה כמעט אותו דבר כשאני צריכה להניק בטיולים - מוצאת מקומות יפים, ה'כמעט' הוא כי אני לא מצלמת, לפעמים העזר מצלם. ההרהור הזה עלה בזמן שהנקתי את יהל וצילמתי את התמונה הזו)

 


(סליחה על הקוטן, אבל התמונה כל כך גרועה, וככה היאוש יותר נוח...)

 

 

 

 

 

 


במסגרת המיצג תפרה אדוה דרורי, והזמינה גם את המבקרים לתפור איתה מילים ומשפטים מאותיות לבד שהכינה מראש על כריות וכדורי בד. יורש העצר לא איפשר לי לתפור, אבל הדס הספיקה לתפור את המילה "האמת" על כדור. בתמונה אפשר לראות מבקרת משחקת עם הכדור שהדס תפרה עליו.

 


זו אחת העבודות הראשונות שמשכו את תשומת הלב שלי, אחרי סיבוב בתערוכה מצאתי את עצמי חוזרת שוב להביט בעבודה הזו, נראה לי שהעיניים והלב שלי היו צריכים קצת מנוחה מהעומס הויזואלי והרגשי של התערוכה הזו.

 

 


הערב בשעה 20:00 יתקיים שיח גלריה עם האמנית.

לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ארבל א אלא אם צויין אחרת