00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"רעש" נמצאו 5 פוסטים

שתיקה

27/12/2012
  השתיקה הזו תיפסק בסוף ואת תמצאי את המילים הנכונות לומר לו. זה נורא קשה להיתלות באדם שכבר אין לך תקשורת נכונה איתו. היא כבר מזמן לא נכונה, למעשה, מהרגע שנפרדתם היא לא נכונה לך. הוא בוחר להמשיך אותה, לתלות את עצמו על הקיר שלך בכל רשת קיימת, להזכיר לך שהוא שם ולא הולך לאף מקום. אם את רוצה או לא רוצה. ואת לא רוצה. את יודעת. כבר מזמן שאת יודעת מה הדבר הנכון עבור עצמך, עזבי אותו, את יודעת שהוא לא טוב לך, שהוא צריך להיות רחוק כמה שיותר מהמקום הזה בחיים שלך. בתקופה של צמיחה והתפתחות, אין שום סיבה שיהיו נוכחים איתך אלה שמורידים אותך למטה. זה לא הכיוון הנכון. ממש לא. אז השתיקה היא הפיתרון הטוב ביותר. מן דרך לא מועילה ולא מציקה, פשרה שהתקבלה עלייך בלי שאלות מיותרות, בלי לקחת את האיזמל ולחתוך בבשר החי, בלי לתת לפצעים באמת להגליד. שתיקה היא פלסטר נחמד, אבל כמה באמת תוכל להחזיק ולשמור עלייך? הרי במקלחת הראשונה הפלסטר כבר יורד וחושף את הפצע ששורף לך אימים. אז לא חבל?
לדף הרשומה

שקט מילולי

  זה לא פלא שאת מתהפכת שלוש פעמים עד שאת מוצאת את התנוחה הנוחה כדי להרדם. זה גם לא פלא שאת מתעוררת מתוך שינה בבהלה, בודקת שהכל נמצא במקום הנכון ומשחזרת את המילים האחרונות שחשבת עליהם לפני שצללת לתוך החור השחור הזה עם התמונות המתחלפות בראש שלך. זה גם לא חכמה להאשים את הזמן הלא קיים שלך כדי לשבת רגע ולהקשיב ל"אין" השַקֵט הזה, כדי למצוא את המילים הקטנות ההן צועקות מהצינוק ההוא - פשוט כי סגרת אותן שם עד שיתפנו לך כמה שעות כדי לשחרר אותן החוצה. נוח הא? ממש... בינתיים את מנפחת ומתנפחת. את בהמתנה כמו במן מצב טיסה ללא טייס, שהופכת אותך למשגר מילים בלי כיוון וללא הקשר מילולי בינהן. היי עצרי! תנשמי עמוק לפני שאת הולכת לאיבוד...
לדף הרשומה

100 מילים של שקט (הרשומה המאה)

כמה דברים אפשר לומר ב100 מילים? כשכל כך הרבה קורה בו בזמן אני מתחילה להעריך מחדש, לקבל פרופורציה - כמה מהם באמת שווים שאצור ואנצור במילים? ובשתיקות? אני כועסת על עצמי לאחרונה יותר מידי. אבל סופסוף לומדת לשחרר. לסלוח לעצמי. נפטרתי מעול לא קל בדרך שספק בחרתי בה, ספק כפיתי על עצמי. כבר לא היתה ברירה אחרת. אחרת הייתי מאבדת את עצמי אי שם. הרגש התבהר, האיר לי מנהרות ארוכות של חושך וחוסר ודאות. אני חושבת שהצלחתי להניח מילים צמודות לתחושות ולהרגיש לאן נושבת הרוח. דרך החושים. בתחושות. סוף סוף זה .
לדף הרשומה

השכן שלא ישן!

סיפרתי וכתבתי בעבר על העוזרת שהחליטה לעזוב כי "אינה ממצה את עצמה בביתנו", סיפרתי גם על העיר הגדולה ו המזבלה בשכונה ובעיקר על הבית הנפלא שאני גרה בו מאז נולדתי , שעם ולמרות הכל, הוא יחיד בנשמתו. מעשה בשכן. ואם תרצו, אפשר לכנותו "השכן שלא ישן" ומדבר בקולי קולות. מדובר על שכן חדש שהגיע לכאן לא מזמן, וכמובן שהכל באופן יחסי אלינו- הדיירים הותיקים ביותר בבניין. הוא צירף את עצמו בחסד ולא בזכות, למגורים משותפים עם שכנה ותיקה (זוגתו), השוכנת ממש מתחתינו בקומה השנייה. השכן החדש הפך להיות ה-גבר בביתו ונמצא כתחליף לאב המשפחה [שיצא מכאן כבר מזמן לדרך חדשה]. אז איפה היינו? אה נכון, השכן המהולל המתפאר בכשרונותיו. הוא מתקן תקלות ופותר בעיות, בעיקר קטנות, חשמל או אינסטלציה או כל תחזוקה כזו ואחרת. "האיש יתקן" זוגתו כך אומרת. בנוסף לכל מעלותיו ה"מופלאות" [וביננו- כל אחד יכול לבצע אותן, הוא רק צריך לרצות], מבטא אותו שכן את דיעותיו לאוזני כל, בדרך כלל בקול גדול. דעתו תמיד נחשבת מעל כולם ודיעותיו צריכות להתפזר לכלל העולם. "היי! אתה חייב לשמוע עוד סיפור חַיִל מתקופתנו בצבא!" הוא תמיד מספר לבְנה של זוּגתוֹ החביבה. עומד בחצר האחורית של אותו בניין מגורים בו אנחנו גרים, משתף את כל הדיירים בשיחותיו, במיוחד אם הן פרטיות, הוא צועק, מוסיף ומתרברב בעוד אינסוף סיפורים. (ובדרך כלל, דווקא בשעות שמפריעות לאחרים.) בסופי השבוע הוא יוצא שוב לחצר, מבזבז מים באופן יסודי על שטיפה קבועה (וגם מיותרת) לעוד אחת מאותן מכוניות האספנות שלו עם חבריו (ואני חשבתי שאין לנו מים לבזבז), וכשהחצר מתמלאת בשיטפון יסודי במיוחד, הוא נוהג לשבת קרוב לגדר ולהוסיף עוד שלל של בלבולי מחשבות "מבריקות" משלו, עם עוד שני חברים (לפחות). "הם ואני ביחד עוד מתקופת הצבא, ולא תמצא חברים טובים כמונו בשום מקום אחר!" [אני הייתי אומרת- אל לך למהר ולהסיק מסקנות. אני הייתי נותנת לך דווקא כמה דוגמאות טובות!] בשעות הערב המאוחרות, הוא שולח את הכלב אך הלא כל- כך ממושמע ולא ממש סימפטי שלו (אומרים שהכלב דומה לבעליו) החוצה – לבד – לטיול הלילי שלו כדי "להתפנות" [בדרך כלל בדיוק כשאני מחליטה ויוצאת החוצה ללוות את הכלב ה כן ממושמע שלי]. הוא משאיר שאריות בין המכוניות שבחניית הבניין, וכאמור אין אחריו בעל שינקה. הכלב השובב
לדף הרשומה

סליחה, אפשר קצת שקט בזמן הנסיעה?!

01/03/2010
התמונה מהרשת   הנסיעות אל ומהעבודה באוטובוסים בכל יום, הפכו עם הזמן לרגעי איכות מושלמים שלי בחיק הספרים שמתניידים איתי לכל ובכל מקום. יש להם חלל שמור בתיק כאמור, בו אני טומנת אותם בדאגה תחילה שלא יתקמטו ולא יפגעו, לא ישרטו ולא יתקפלו. העליה על האוטובוס מלווה בתוכה טקס בחירה מדויק למקום בו אתיישב. שקט וצדדי, פרטי כמה שניתן ליצור כדי להתרכז. מושב מבודד ליד החלון כבחירה ראשונה אם אפשר, כדי לאפשר לקרני השמש המתעוררות של הבוקר לדלג מעליי וללוות את עיני שמובילות למלאכת יצירת עולמות .
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת