00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"צילום" נמצאו 8 פוסטים

הוא הלך לאיבוד #2

  צילום: טל הורוביץ. אולי אם אכתוב זה ישתחרר. אם לא אכנע-אשבר-אתייאש-אתעייף לגמרי מהחיפוש הזה אחרי הדבר ההוא שאיבדתי. נראה לי שאני מתחילה להבין איפה להתחיל לחפש אותו. אולי אני לא צריכה לחפש אותו אלא הוא ימצא אותי. אולי ואולי ואולי... נוט טו מייסלף: תפסיקי לחשוב כל-כך הרבה על כל מילה כתובה שיוצאת לך מהבטן. כשישבנו ברדיו, עמית שאל אותי על מה אני כותבת בעיקר, ובאיזה סגנון. הייתי אחרי חצי ליטר גולדסטאר ועוד חצי היה בדרך לסיום, שני צ'ייסר ג'יימסון והשלישי שכבר היה בתכנון. היה שמח. אמרתי לו שאני כותבת הכל מהכל, אבל לאחרונה אני לא כותבת כלום. כי אין זמן, אין הכוונה ואין מחשבה נכונה. כי אני לא מצליחה להושיב את עצמי מול המחשב ליותר משלושים דקות מבלי להרגיש את הקוצים בישבן ננעצים בכיסא וגונבים לי את הפוקוס, כי פתאום התרוקנתי, בלי לתכנן. זה הצחיק אותו בעיקר כי אני מצייצת בלי לחשוב יותר מידי לפחות 60 פעם ביום, ואני מספיק מעניינת כדי שירצו לקרוא את המילים שלי. אמרתי לו שאני לא יודעת למה זה ככה, אבל זה בא בתקופות. ועכשיו זו תקופה של חושך. כל השנה הזו כבדה לי וקשה יותר מהקודמת. גם יותר מעניינת. אבל צפיתי את זה. סיפרו לי שזה ככה. הזהירו אותי להחזיק חזק כי הנפילה מכאן היא שכיחה וכואבת. אז אני מנסה ומשתדלת, ומוצאת עוד מילים מהבטן. לפעמים כואב לי לגרד אותן ולרוב הן גם משאירות צלקת. אבל בסופו של דבר זה מרגיש קצת משתלם. החורף הזה עושה לי רע על הלב, שמישהו יקח אותו מכאן. רחוק. הוא סוגר אותי בתוך עצמי, גורם לי לפספס הרבה דברים שלא כדאי ולא ראוי לי לפספס. הוא מכניס אותי למן מצב טיסה-המתנה לגבי דברים שאני רוצה לעשות ולנסות ולהתחיל מחדש. לבנה של ארבעה טון התיישבה לי על מרכז עמוד השידרה, כופפה אותי לפנים, הפילה אותי, הכבידה עליי, עצרה אותי מכל תנועה עתידית אל הגובה. ובינתיים עד שהיא תישבר או תרד לי מהגב, אני מבלה עם קבוצת האנשים שמקלים עלי וגורמים לי להרגיש שמחה וחיונית יותר (אתם יודעים מי אתם, אין צורך להוסיף ולפרט), אוגרת שעות שינה לפני הסמסטר הבא, ממלאה מצברים. אומרים שגם זה משהו שצריך לעשות מידי פעם, לא?
לדף הרשומה

לבלוגו שלי מליון צורות

יותר מידי צורות ורעיונות היו לי, לצילום תמונה עבור משחק הבלוגו . יותר מידי עד שהחלטתי לא להחליט על אחד מתוכם. אחרי כמה וכמה התלבטויות, במהלך כתיבה משולבת עם עשיית סדר בארון הבגדים שלי, יצרתי לעצמי בלי משים קומפוזיציה מעניינת של חפצים זרוקים על המיטה. מבט אחד יותר מידי על כל החפצים האלה העלה לי את המחשבה (מלבד זו שאני צריכה לאלתר משהו מהיר למשחק הבלוגו, כי העומס כבר כאן ואין זמן), כי מדובר על כל החפצים שמסמלים דבר כזה או אחר בעולם שלי, בדרך זו או אחרת. וכמו שזה ככה, ככה אני רוצה לצלם את זה. אז צילמתי! ברשותכם, לא אכביד בפרטים מכיוון שאני באמצע סיעור מוחות עם עצמי בנוגע להמצאת דמות חדשה לתסריט של סרט קצרצר למחר (והחרוז במקרה). את התוצאה אתם יכולים לראות בעצמכם. ואם אהבתם או לא- זה עניין שלכם. לי יש שם בדיוק את כל מה שאני צריכה לראות כדי לאפיין את הדמות שלי עצמי דרך הבלוג הזה... וזו מהות המשחק, לא? (כן, הוא מזכיר את הבלוגו הנוכחי שלי, אבל כנראה שיש סיבה מספיק טובה למה בחרתי אותו אז, ולמה צילמתי אותו כך כעת...). שאו ברכה והיו שמחים ושלמים בעשייתכם. אני
לדף הרשומה

"על החלון ישבתי"

23/10/2011
בבוקר של ערב החג, ישבתי עם כוס הקפה שלי והעיתון החגיגי (במיוחד!) על אדן החלון.  הרחוב היה נראה כמו סרט שנע בסלואו-מושן. עם הבשורות הטובות לקראת החג, כולם היו נלהבים אך רגועים, שקטים כלפי בחוץ וגועשים מבפנים. ואז שמעתי שריקה. הרמתי את ראשי מן העיתון וראיתי אותו. עומד על החלון, מביט בי, מביט בעוברים ושבים, שורק לעצמו. הוא בא לשרוק שהחג שמח.
לדף הרשומה

התפרצות יצירתית

26/05/2011
אני חושבת שזו אחת הפעמים הבודדות בחיי בהן אני יכולה להגדיר תקופה כ"פרץ יצירתי" שוטף.  אז עד שמזרקת המילים שיוצאת ממני בשעות לא שעות תעצור לרגע כדי להיטען מחדש...  האמת היא שמזמן רציתי והבטחתי להעלות לכאן צילומים שלי מפה ושם.. אז הנה התפרצות יצירתית קצת אחרת, מהסוג המוחשי יותר שלה... (צולם בראשון לציון, 2011)
לדף הרשומה

לא רק אנשים יכולים!

אחרי שכתבתי כאן על היום בו הצלחתי לעמוד על הידיים , נזכרתי שיש עוד סוד גדול-קטן שהגיע הזמן לחשוף ולספר לכל מי שרק ירצה לקרוא, ולצחוק. תכירו: התמונה היא של  Mix  הכלב שלנו. בן 8 שנות כלב ואישיות בלתי נפרדת ממשפחתי מאז שהגיע אלינו בהיותו בן חודשיים. מהטיול הראשון אי פעם ברחובות העיר ועד היום, יש דבר אחד שלעולם לא יפסיק להצחיק ולייחד את Mix מכל שאר הכלבים שיצא לי להכיר בחיי (וכן, אני מודעת לאיך זה נקרא ונשמע. קחו והבינו את זה איך שמתחשק  ). אמנם התמונה מדברת ומצחיקה בעד עצמה אבל רק לשם ההבהרה: Mix המוכשר (והגמיש) משתין בעמידה על שתי רגלים קדמיות. ...לפעמים הוא רק עומד עליהן, לפעמים הוא מעלה את שתי האחוריות בצד אחד ועושה גלגלון אל צד השני. לפעמים הוא גם הולך כמה צעדים קדימה תוך כדי. (ציינתי כבר שהוא שרוּט לא פחות מבעליו?)  אז אמש, בלילה הארוך האחרון של החורף, לפני ששעון הקיץ (הבא עלינו לטובה!) חוזר ובגדול, עשיתי עם האישיות טיולון לילי בשכונה, והחלטתי שהגיע הזמן... שהסוד הגדול של מיקסושי יחשף... אז מי אמר שקפואירה זה רק לבני-אדם? (;   שיהיה סופשבוע קסום ושמשי לכולם.   הב- הב
לדף הרשומה
12
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת