00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"מרתון" נמצאו 4 פוסטים

אז מה הולך? למעשה הכל רץ...

אני לא מצליחה לכתוב פה כי אני עסוקה בכתיבה שמחוץ למרחב הציבורי לעת עתה. בין ריצה אחת לשניה, מרוץ לילה או מקצה 10 ק"מ במרתון טבריה, אני מוצאת את עצמי נושמת עמוק ושומרת את רוב המחשבות שלי לכתיבה הפרטית שלי, עד שאגיע לנקודה שיהיה אפשר לשחרר את זה החוצה. זה מאוד לא קל להספיק בעשרים וארבע שעות להתאמן לפחות שעה (בימים קלים זה מסתכם בריצה של שעה אחת, בימים עמוסים יותר זה ריצה של שעה וחצי לפחות+ אימון חיזוק+ שחרור+ מפגשים חברתיים עם אותם אנשים שמתאמנים איתי, ועוד לא הזכרתי את הריצות שאורכות 3 שעות...) זו תקופה עמוסה, הכל רץ, מסביב לשעון, מסביב לעצמי, אין לי המון זמן לעצמי וכשיש לי אני משתדלת לנצל אותו עם מוזיקה נכונה, כתיבה, קריאה (בעיקר באוטובוסים וגם שם אני די צולעת עם זה, מודה) ותכנון שבועי, ככה אני כרגע- רצה משבוע לשבוע...  אני בשבוע 12 לתכנית אימונים לקראת מרתון ת"א שבסוף פברואר, מכניסה ריצה בכל מקום וזמן שיכולה, לפי התכנית. זה לא תמיד קל ולא תמיד נוח אבל זה ממלא אותי בכל כך הרבה טוב ומנקה ממני את כל הרע, שאין תלונות. אפילו הבוקר כששאלתי את עצמי ברבע לחמש בבוקר "מה לעזאזל חשבת לעצמך כשכיוונת שעון לשעה הזויה כל כך?" הצלחתי למצוא לפחות 10 סיבות (אחת לכל ק"מ שרצתי) והרגשתי בסיום הריצה הרבה יותר טוב. אז הנה אני רצה לי אל עבר היעד, ואחריו יבוא היעד הבא, ותכניות חדשות והישגים אחרים שיסומנו.   חזרתי לגשש אחר דירה. חייבת את זה לעצמי, צריכה למצוא את העצמאות הנכונה לי ולהתמקם בתוכה בנוחות. אני חושבת שזה השלב הראשון של כל הדברים שאני רוצה ומקווה להשיג בשנה החדשה הזו וזה ישדרג אותי ואת אורח החיים שלי באופן שאין שני לו, ואין לי ספקות לגבי זה.   יש המון דברים שקורים מסביב, חברים באים והולכים, מוצאת את עצמי מתמודדת עם עומסים רגשיים, עומסים בעבודה או בבית או סתם עומס שאי אפשר לשים עליו את האצבע. זו פשוט תקופה כזו.   אז הכל רץ, ואני בדרך לחידושים, ליעדים, להישגים. בעוד שבוע וחצי מתחילה לימודים חדשים, קורס מאמני חדר כושר. עוד קצת אינטנסיביות של ידע ועניין, זה יכניס לי הרבה אור לשיגרה, אין לי ספק בזה. אני מתרגשת, אני לחוצה, אני מפחדת, אני נחושה...   מה
לדף הרשומה

תמר - התשובה הבריאה (פעילות של שולחן התמר - מועצת הצמחים)

תפוז אנשים הציעו לי להשתתף בפעילות של שולחן התמר - מועצת הצמחים , לקבל חבילת תמרים ולכתוב עליהם משהו.   תוך יממה מאז שהסכמתי להשתתף, הגיע שליח אל דלת הבית שלי ובידו אריזת תמרים של "תמר כנרת" במשקל של 500 גרם. באריזה היו תמרים מזן מג'הול ותמרים מזן חלואווי.  איזה כיף! המחשבה על לשלוח אלי תמרים היתה מדוייקת ולו בשל העובדה שאני צורכת אותם על בסיס יומיומי.   את העובדה שאני ספורטאית רוב האנשים שמכירים אותי יודעים. ואם אתם לא יודעים, אז תדעו. אני רצה, הרבה, מתכוננת למרתון הראשון שלי בסוף פברואר. אני אוכלת לפי תפריט מדוייק ומוקפד מאוד, לפי זמנים וכמויות. אני כן מתחשבת בכל מאכל וערכים תזונתיים שאני צורכת וגם נמנעת מהרבה דברים לא בריאים על הדרך, פשוט כי שיניתי את כל אורח החיים שלי בצורה יסודית מאוד. בתוך התפריט שלי, מופיעים לי בכל ערב 3 תמרים (הם חלק ממנת ביניים, לא מארוחה גדולה).  אז למה תמרים? כחלק מהתפריט והערכים התזונתיים שאני שומרת עליהם בצורה הדוקה מאוד (נו, לכל אחד יש את ה"תורה" שלו...), תמרים מוסיפים לי סיבים תזונתיים בריאים, מינרלים חשובים לחזקת העצם והגוף שלי. נוגדי חימצון ואשלגן, מפחיתים לחץ דם ומסייעים לפעולה תקינה של הלב. הם מתוקים וסוגרים לי את הפינה של "בא לי משהו מתוק". בנוסף לזה שהם מתוקים בערך כמו שוקולד, אם לא יותר (נסו לאכול 3 כאלה לצד כוס קפה או תה...), הם בריאים, דלי קלוריות ודלי שומן. שלושה תמרים כאלה לצד איזה יוגורט או מעדן אפילו, משביעים ועונים לי על הצרכים של אותו הרגע. לרוב הם מגיעים גם לפני או אחרי ריצה או אימון, הם אנרגיה זמינה מעולה בשבילי, לא מכבידים ומספקים לגוף את מה שהוא צריך אחרי מאמץ. אז הם גם מחליפים את חטיף האנרגיה שבא וצריך מיד אחרי אימון. הם טבעיים, לא מעובדים והייבוש הטבעי שלהם לא "נגוע" בצורה תעשייתית ומשומרת - אז זה הרבה יותר טוב ועדיף מכל חטיף אחר בעיני.   את חבילת התמרים קיבלתי מתפוז בדיוק יום לפני שנסעתי לאילת, השתתפתי במרתון המדברי באילת, במקצה של חצי מרתון. סיימתי בזמן שיא אישי של 2:03:42 (שעתיים, שלוש דקות וארבעים ושתיים שניות). זה קצב נפלא מבחינתי ובכלל כשמדובר בעליות וההרים של המדבר. (אבל על זה רשומה נפרדת בהזדמנות
לדף הרשומה

קצרצר של בוקר על חיפוש תשובות לחוסר שקט.

העצב מתעורר איתי בבוקר. אני לא בטוחה שאני יכולה לשים את האצבע על הסיבה המדויקת, אולי כי זה מכלול. פעם בשבוע אני מתעוררת עם הכבדות הזו על הגב, מתעוררת באיחור של שעה מהזמן שעומד בפני, לא מספיקה לעשות חצי מהדברים שהיתי רוצה להספיק. עייפה. אז אולי העצב הזה זו בכלל עייפות? לא בטוח... משהו לא שלם, פיסת פאזל שחסרה לי לא נותנת לי מנוח ולכו תנסו למצוא את הקצה של האמצע שאפילו לא הלך לאיבוד, פשוט חסר לי. אולי זה פאק בייצור, אולי זה חלק שאני צריכה לייצר בעצמי. אין לדעת.   בוקר. פתחתי את כל האורות כאן הבוקר ואני יושבת במקום השמור שלי, מאחורי החלון עם השמש שהתעוררה ביחד איתי, מאירה את מסך המחשב שלי. שותה את הקפה השני של הבוקר. הטלפון כבר מצלצל ואני מתחילה את שיגרת היום הרביעי לשבוע. לומר שזו שיגרת היום האידיאלית שלי? לא. הייתי מעדיפה להספיק איזו ריצת בוקר, מקלחת טובה, קפה מול הים ושקט. המון שקט. אבל זה מה שיש וצריך, על זה אני מודה ועם זה אני צריכה לטוס קדימה. אז אני עם הקפה מול המחשב, המוזיקה מבינה אותי ואני מציירת לי את היום קצת אחרת, אפילו אם זה רק במחשבה.   הצוות שלי מזכיר לי שאני טובה בדיוק בזמן שאני צריכה את התזכורת הזו. מישהו צריך להזכיר לי לומר לעצמי כל הכבוד מדי פעם על זה שאני טובה במה שאני עושה. יש לי מזל שהם שם, והם מעריכים גם אם הם מראים את זה וגם אם לא. "כל מסמך מסריח שאת כותבת מלמד אותך עוד דבר חדש." – אני צריכה לזכור את זה כדרך קבע, לעצור ולהבין שלכל דבר, אפילו הקטנטן ביותר, יש סיבה וחשיבות.   וכן, הספורט מחזיר אותי לאיזון. כל אחד מהחברים שלי ששואל איך אני מצליחה לרוץ 15 ק"מ בלי הפסקה, שעה וחצי ברצף (01:32 אם נדייק), מקבל את אותה התשובה שזו המדיטציה שלי. תכנית התנתקות פרטית משלי כדי לחזור לשיגרה בנאדם טוב יותר. חילוף אנרגיה ופורקן שאין הרבה דברים בחיים שמשתווים לו.   עד שהעצב יעזוב והשקט יחזור, אני אמצא לעצמי עוד אלף ואחת סיבות לחייך ולהיות מרוצה מהחיים שיש כרגע, מההווה ולא מהעתיד שעוד רחוק (ההווה הוא מה שנשאר...) וכמו שהיא אמרה לי כרגע כשראתה את הדמעות שלי בעיניים: "זה שאת מתכוננת לריצת מרתון, זה לא אומר שאת צריכה לחיות במרתון תמידי."   יאללה, הלכתי לחפש קצת שקט בעשייה. עבודה, שם אולי אמצא תשובות.  
לדף הרשומה

מרתון הספר

(או - המסע בעקבות...) והאם קרה לך פעם ש...?  (הסיפור כתוב בלשון נקבה מטעמי נוחות בלבד ומתייחס אל שני המינים)   את מתעניינת בספר חדש/ישן ויוצאת לחנות הספרים הקרובה לחפשו. זה הרי מתיישב לך "בול" עם התלושים שבדיוק קיבלת לחגים, חלקם עוד נותרו בארנק החדש שרכשת לעצמך לא מזמן. מאז, בכל ביקור בקניון הם קורצים לך ומבצבצים בין התאים שבו, מבקשים להזכיר לך "אנחנו כאן! מוכנים, מחכים להעשיר לך את היום". (תרתי משמע?)   אז את נכנסת לחנות הספרים בלהט (לטענת כמה הוא כמעט מוגזם), כדי להניח את ידייך על אותה הברקה של הסופר ההוא שהחלטת שצריך להתיישב במיידי על מדף הספרים הפרטי שלך, לצד טוּשֶה גַפְלָה, אתגר ודן. עיון במדף הספרים הרלבנטי מחסיר מעינייך את אותו שם מיועד ואת ניגשת למוכרת לבקש קצת עזרה במציאת אותה מציאה (וכמה זה יכול להיות קשה למצוא בחנות כל-כך גדולה ספר כ"כ רלוונטי בימים אלה?). המוכרת מעקמת פרצוף ושואלת אותך בשנית - "מה השם שוב? אולי את יודעת באיזו הוצאה הספר יצא?" (הוא ישראלי די מוכר למען השם. כמה בורות). היא מחפשת שוב ושוב ושוב, שואלת את המוכרת השנייה שמעקמת פרצוף גם ושואלת "מי זה בכלל? הא, לא ידעתי שהוא גם סופר!" ורק אחר-כך ניגשת למחסן. כשהיא יוצאת בידיים ריקות ופנים שנראות כמעט מבוהלות, היא שואלת אם תרצי להזמין אותו, "כשיגיע נטלפן אלייך, הסחורה מגיעה בתחילת השבוע הבא, ממש אחרי החג. תהיי בטוחה". את משאירה לה את הפרטים ולבסוף יוצאת עם מלאי ספרים אחר משהתכוונת. רצוי ביותר גם הוא אך בוער פחות מההוא שלשמו בכלל יצאת מהבית. עוברים שלושה ימים של חג, שקט במיוחד, ואת כבר סיימת לקרוא את אותם שלושת הספרים שרכשת לפניו. נהנית מכל רגע והשכלת, בזה אין צל של ספק, אך הרצון המיידי להגיע לספר ההוא עדיין שם. ובינינו, הוא רק מתגבר.   טיול מקרי בעיר קטנה ליד עיר מגורייך, מביא את רגלייך לפתח נוסף. חנות ספרים קטנה ונידחת, ועם בקשתך הצנועה, המוכרת מסבירה פנים ואף מחייכת אלייך. בחוסר נעימות כמעט, היא מספרת לך שלפני שעה מכרה את העותק היחיד שאי פעם ראתה שם. גם לה את מותירה את השם ומספר הטלפון שלך ועם יציאתך, גם היא נושאת הבטחה ש"מחר על הבוקר אני אעשה הזמנה. תוך יום יומיים הוא שלך, אני מבטיחה!"   עברו כמה ימים ובבוקר של יום שלישי בשבוע הזה, את מתעוררת
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת