00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"ילדות" נמצאו 2 פוסטים

הזיקנה מביכה?

02/05/2011
  "סבתא, את רוצה לשתות משהו קר? את רוצה עוד סלט? לשים לך תפוח-אדמה ואורז? מה עם קפה? נוח לך לשבת על הספה הזו? תיזהרי כשאת קמה, שלא תעופי מהגלגלים שלה..." והתשובה תמיד מפסיקה אותה וחוזרת: "אני מספיק עצמאית כדי לבקש או לדאוג לעצמי!" בכל פעם שסבתא שלי מגיעה אלינו, שוב עולה בי מחשבה (ולפעמים גם צער) על הזיקנה שלה. היא מביכה אותה. ואולי לא רק אותה. אמא שלי, בתה הבכורה, שואלת אותה לשלומה ורוצה לדאוג לה, אם לתת לה מים אחר עליה במדרגות עד לדירתנו בקומה השלישית, אם להגיש לה אוכל לצלחת ואם להכין לה תה או קפה חם בסוף הארוחה, כשאנחנו רובצים בסלון, מדברים וצוחקים על הא ודה. השיא מתעצם והשאלות נענות באופן החלטתי ותקיף יותר בכל פעם. כל הצעה ונסיון עזרה, אפילו הקטן ביותר, נדחה על הסף. שוב ושוב היא מתעקשת להראות לנו, ולעצמה, שהיא עצמאית ופיקחית ושהיא לא מוכנה להרגיש נטל (ולכו תסבירו ותשכנעו אדם בן 83 שהוא באמת לא נטל!). אחר-כך אנחנו יושבים בסלון עם קפה ועוגיות לקינוח כשהטלויזיה דלוקה על סיום העונה של "ארץ נהדרת". סבתא מתעכבת ומוציאה מהתיק חבילת שוקולדים ומחייכת. היא יודעת בעיניים עצומות, שבין רגע תתחיל זלילה שקטה והיא תשמח, תהיה לה הזדמנות והיא תמשוך את תשומת הלב כדי לספר לנו בפעם השלישית על היום העמוס שעברה. היא גם תנצל שוב את הרגע לומר לאמא שלי שהסלק לא היה טעים הפעם. "בפעם הבאה תוסיפי לו עוד סוכר או עוד מלח, תלוי מה את רוצה, מלוח או מתוק יותר". כל זה כבר לאחר שסלט הסלק היה הראשון שנגמר בארוחת הערב. (אבל זה לא חשוב, לה הוא היה לא טעים אז צריך לתקן להבא... ) יש משהו אבסורדי בהתנגדות הזו לטבע. זיקנה היא משהו בלתי נמנע, והיא מגיעה אם מוכנים לה או לא. על סבתא שלי אתגאה ואומר שהיא לא מלווה במחלות (חלילה וחס) או נלווים המונעים ממנה את עצמאותה. היא צועדת כל יום, עושה קניות והולכת למועדון, נפגשת עם חברות, מבשלת, מנקה וחיה את שנותיה המאוחרות בכבוד רב. היא גם היתה הראשונה שקמה לרקוד עם האחיין שלה בחתונה של עידו אתמול בצהריים. לצד כל אלה, נשארת תמיד ההתעקשות שלה להתנגד ולהמשיך לדחוק את עצמה עד לקצה, שיוכיח שהיא לא רק נראית עשר שנים פחות, אלא באמת מרגישה כזו.  אני מעריכה את התכונה הזו בסבתא שלי. בסופו של דבר היא האדם המבוגר ביותר שחי במשפחה המורחבת שלי, והיא
לדף הרשומה

מלחמת המפרץ שלי- זיכרונות אחרי 19 שנים

17 בינואר 1991, הייתי ילדה בת (כמעט) חמש כשפרצה מלחמת המפרץ ("סופה במדבר"). באותו לילה, עם פקיעת תוקף האולטימטום לעיראק להסיג כוחותיה החלה תקיפה של הכוחות העיראקיים בכווית ובעיראק עצמה. בתגובה לכך טילי סקאד החלו משוגרים מעיראק אל עבר ישראל וערב הסעודית. החשש הגדול היה לנשק כימי (על הביולוגי לא רצו אפילו לחלום). והסכנה לטילים היתה מהנגב דרך גוש דן ועד מפרץ חיפה.   אני זוכרת את הלילה הזה כסיוט אינסופי, ולא רק שלי כילדה יחידה אלא גם של ההורים שלי ושאר מכרים בסביבה. .
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת