00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"התמודדות" נמצאו 12 פוסטים

אז מה הולך? למעשה הכל רץ...

אני לא מצליחה לכתוב פה כי אני עסוקה בכתיבה שמחוץ למרחב הציבורי לעת עתה. בין ריצה אחת לשניה, מרוץ לילה או מקצה 10 ק"מ במרתון טבריה, אני מוצאת את עצמי נושמת עמוק ושומרת את רוב המחשבות שלי לכתיבה הפרטית שלי, עד שאגיע לנקודה שיהיה אפשר לשחרר את זה החוצה. זה מאוד לא קל להספיק בעשרים וארבע שעות להתאמן לפחות שעה (בימים קלים זה מסתכם בריצה של שעה אחת, בימים עמוסים יותר זה ריצה של שעה וחצי לפחות+ אימון חיזוק+ שחרור+ מפגשים חברתיים עם אותם אנשים שמתאמנים איתי, ועוד לא הזכרתי את הריצות שאורכות 3 שעות...) זו תקופה עמוסה, הכל רץ, מסביב לשעון, מסביב לעצמי, אין לי המון זמן לעצמי וכשיש לי אני משתדלת לנצל אותו עם מוזיקה נכונה, כתיבה, קריאה (בעיקר באוטובוסים וגם שם אני די צולעת עם זה, מודה) ותכנון שבועי, ככה אני כרגע- רצה משבוע לשבוע...  אני בשבוע 12 לתכנית אימונים לקראת מרתון ת"א שבסוף פברואר, מכניסה ריצה בכל מקום וזמן שיכולה, לפי התכנית. זה לא תמיד קל ולא תמיד נוח אבל זה ממלא אותי בכל כך הרבה טוב ומנקה ממני את כל הרע, שאין תלונות. אפילו הבוקר כששאלתי את עצמי ברבע לחמש בבוקר "מה לעזאזל חשבת לעצמך כשכיוונת שעון לשעה הזויה כל כך?" הצלחתי למצוא לפחות 10 סיבות (אחת לכל ק"מ שרצתי) והרגשתי בסיום הריצה הרבה יותר טוב. אז הנה אני רצה לי אל עבר היעד, ואחריו יבוא היעד הבא, ותכניות חדשות והישגים אחרים שיסומנו.   חזרתי לגשש אחר דירה. חייבת את זה לעצמי, צריכה למצוא את העצמאות הנכונה לי ולהתמקם בתוכה בנוחות. אני חושבת שזה השלב הראשון של כל הדברים שאני רוצה ומקווה להשיג בשנה החדשה הזו וזה ישדרג אותי ואת אורח החיים שלי באופן שאין שני לו, ואין לי ספקות לגבי זה.   יש המון דברים שקורים מסביב, חברים באים והולכים, מוצאת את עצמי מתמודדת עם עומסים רגשיים, עומסים בעבודה או בבית או סתם עומס שאי אפשר לשים עליו את האצבע. זו פשוט תקופה כזו.   אז הכל רץ, ואני בדרך לחידושים, ליעדים, להישגים. בעוד שבוע וחצי מתחילה לימודים חדשים, קורס מאמני חדר כושר. עוד קצת אינטנסיביות של ידע ועניין, זה יכניס לי הרבה אור לשיגרה, אין לי ספק בזה. אני מתרגשת, אני לחוצה, אני מפחדת, אני נחושה...   מה
לדף הרשומה

תא וידויים

יש משהו בכתיבה שגורם לי להתמודד עם החיים בצורה החיה ביותר שיכלתי לחלום עליה. סופסוף עד הסוף. זה האופן שבו המילים נשזרות ויוצאות מתוך התת- מודע, בין אם בא לי או לא בא לי, הוא עושה פלאים על הדף הריק שמשחיר לאט לאט את צבעו עם עשרות פסקאות ומאות מילים שיוצרות סיפור. בדרך כלל סיפור מהחיים (שלי או של אחרים, מה זה משנה? הכל אותו הדבר בסופו של.. והעיקר לחיות). אז אני כותבת. כותבת את כל מה שבפנים ומתעלמת מהרגשות שמסביב ברגעים האלה. למילים יש חיים משל עצמן ברגע שהן יוצאות החוצה ומכאן הן מובילות את .
לדף הרשומה

"קללת האמנים"

13/10/2010
או - "מה היית עושה אם לא היית כותב?"   יורם קניוק אמר אתמול בהרצאת הפתיחה מול הסטודנטים של מחלקת הכתיבה של מכללת מינשר, ואני בינהם, שאילו היה יכול שלא לכתוב, אולי היה עדיף לו (ואז אנחנו היינו מפספסים סופר גדול), אבל זה יותר חזק ממנו. הרבה יותר. הוא סיפר שניסה פעם ולמד להיות מסגר, אך היה ונשאר התלמיד הכי גרוע בכיתה אז ויתר. הוא רצה להגדיר את מקצועו כמַלח, אך הפעם האחרונה שעבד כימאי היתה בשנת 49'. הכתיבה תמיד היתה שם. אם ברגעים של אושר או מלוּוַה בייסורים, היא לא נמנעה ממנו והוא לא .
לדף הרשומה

ליפול לקום ולהתחיל...

זה מתחיל. התחלה מחודשת ומרוגשת. ריענון והפריה של כל התאים הרדומים במֹח. והגיע כבר הזמן להתחיל את השלב הבא, לא? באיחור של שבוע מהשיגרה שנחתה על כולם, הפעם כבר אי אפשר להתחמק מהשעון המעורר. אחרי 6 שנים מהפעם האחרונה בה ביליתי את שעותיי בין כתלי הכיתה ועל ספסל הלימודים, עם עוד אחרים מסביבי ודמויות ומורים שבאות והולכות כדי לתת ולחשוף מהידע שלהם, ואת מה שהם לא ילמדו אותי, כנראה שאבין ואלמד בעצמי (עוד מושפעת מהספר האחרון שקראתי.. מעניין מי יבין איזה.. ). זה מתחיל. שוב. ארבע שנים של שיגרה .
לדף הרשומה

אם לא תנסי לא... (על מה את חולמת?)

06/09/2010
"אז מה את רוצה להיות כשתהי גדולה?" אם מישהו היה שואל אותי לפני כמה שנים, מה אני חולמת ורוצה להיות כש"אהיה גדולה", אני חושבת שהיתי עונה לו שאין לי מושג. לא שלא היו לי רצונות וחלומות גדולים אף פעם, אבל גם אף פעם לא העמקתי מספיק מחשבה רצינית בשאלה הבלתי מבוטלת הזו. וביננו - מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד היה את אותו חכם תורן שהיה קם ועומד על הכסא ומול כולם היה שואל אותי "מה את רוצה להיות כשתהי גדולה?". ואם תשאלו אותי (לא ששאלתם אבל אין לכם ברירה), זה קצת בלבל והלחיץ ולא פייר ואפילו .
לדף הרשומה
123
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת