00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"הפסקה" נמצאו 5 פוסטים

על צנזורה וכתיבה לשנה החדשה

אתמול, בשיעור עיתונות של כמעט סופשבוע, בין השיח על כותרות האירוע החשוב ביותר שידענו, לבין קבלת ביקורת אישית מהמרצה שלי על מאמר הדיעה שכתבתי (בנושא השריפה בכרמל מול עולם הריאליטי) נתקלתי בציטוט בעיתון הארץ שתפס אותי והזכיר לי מחשבה על דבר מה שקראתי השבוע. הציטוט הוביל אותי למחשבה מעניינת שנתפסה בי, ואני עוד מסיקה את המסקנות ממנו. א ני בטוחה שהוא יגרום לא רק לי לחשוב מעט, ובלי להרחיב ביותר מידי מילים - לכבוד שנת 2011 שהרגע התחילה, אני חושבת שהוא נמנה מבין האיחולים שלי לעצמי וגם לשאר הכותבים שקוראים אותי כאן, סומכת עליכם שתבינו את כוונת הסופר:   "כאשר אתה עוצר לרגע באמצע הכתיבה, זו בעצם פעולה של צנזורה. כשאתה חושב לעצמך 'אסור לי לכתוב דבר כזה', זה בדיוק הדבר שאתה צריך לכתוב." (חניף קוריישי)   * * * * * * * * * * * מי יתן והשנה הזו תוציא מאיתנו רק טוב והכי טוב שאפשר. בכתיבה בפרט ובכל שאר התחומים.   תהיו אתם ותהיו שמחים, אני
לדף הרשומה

השקט הזה...

  השקט הזה הוא קסם שאפשר לחוות אותו רק אם באמת רוצים ורק פעם אחת בשנה. ביום כיפור. הרחובות דממו אתמול כבר לקראת השעה ארבע וחצי אחה"צ וקרני השמש האחרונות ליוו את אחרוני ההולכים בחוץ אל יקיריהם בבתים לארוחה שלפני הצום. בבית שלי אף אחד לא צם השנה. ככה יצא. אך מנהג קבוע ככל "ארוחת חג", הוא לאכול ארוחה מפסקת גם אם אין צמים לאחריה, אלא רק עד הארוחה הבאה. בשעה חמש אמא שלי כבר החלה להיבהל שטרם ישבנו לאכול, "עוד מעט נכנס הצום" היא אומרת חצי בצחוק והשאר מכורח ההרגל..   השקט הזה בחוץ. .
לדף הרשומה

טוּרים גבוהים

להיות רגישה כמו שאני, הוא יתרון גדול וגם חיסרון גדול בו בזמן. אחד הדברים שלמדתי על עצמי עם הזמן ולאחרונה בפרט, הוא שאני לוקחת דברים באופן אישי, לפעמים מידי, וחזק, עד שלפעמים, זה נהיה כואב. ציפי אמרה שיש לי "נפש של אמן", הכל אצלי מורגש בטורים גבוהים ועוצמות עצומות כל הזמן. אני רגישה כלפי כל אחד מהאנשים והדברים היקרים לי בעולם וגם כלפי אלה שלא, לוקחת כל מילה ומשמעות צמוד וקרוב ללב שלי וחווה את זה אחרת מהיתר. לטוב ולרע כמובן. לצערי אני לא בטוחה שזה טוב לי, לא תמיד בכל אופן. החודשיים .
לדף הרשומה

את העבודה תשאירו לי רק בעבודה

11/03/2010
כמי שחונכה עוד בימיה הראשונים בצבא ההגנה, להיות עובדת חרוצה ומסורה, מדוייקת ויסודית מהבסיס ולא באמת משנה מה היקף העבודה והדרישה, אני תמיד לוקחת על עצמי קצת מעבר למה שצריך, ומשתדלת למלא את הזמן בכמה פעולות במקביל כדי לייעל את עצמי ואת הסביבה. אני משתדלת להיות יעילה עבור כולם ולהצדיק כל מילה טובה שנאמרת לי, ביקורות כבונות והערות התרגלתי לקבל ב-א' ולא ב-ע', כאילו שמאירות את קו המחשבה בזווית ראיה אחרת מקודמתה. כזאת אני בכל מקום, חיובית ונחושה להצלחה. כמעט בכל יום אני חוזרת הביתה מימי עבודה גדושים שלתוכם מחליקות חוויות וממלאות כמעט עד הקצה, כאלה שלמרות הצורך לא משאירות בי כוח או חשק לעיסוקים נוספים וחדשים. חוויות טובות יותר ופחות שלאחרונה בעקבות אירועים שונים שנויים במחלוקות, לוקחות ממני את רוב הזמן שהופך לאבוד ברגעים שאני מרימה ידיים בייאוש. במשרד גדול שנמצא בפעילות בכל ששת ימי השבוע (לפעמים גם שבעה ימים, אבל זו כבר בעיה נפרדת ולא שלי), אני עובדת במשרה מלאה (ולפעמים קצת יותר), ממלאה שיגרת חיים בלי הרבה ימי חופשה או אתנחתות מוזמנות מראש עבור זמן ממושך רק לעצמי. כן כן, אני יודעת.. אם כך, הגיוני שההתשה תקפוץ לביקור בזמנים הכי לא צפויים וגם תנצח. העומס כבד והשגרה שוחקת את הזמן כמו גיר קלוש אחרי שימוש ממושך. יום העבודה ארוך ובימי החורף למשל, היציאה החוצה בסופו של יום מרגישה ישירות כמו תחילתו של הלילה. אני יודעת שאיני היחידה שעובדת כך, ויש כאלה שעובדים בשיגרה הרבה יותר שעות, שאורח חייהם קבוע מראש בזמנים לא זמנים של חיים לצד העבודה ולא להיפך. אבל ביננו, לא מדובר כאן על משרת חיי ועדיין לא בקריירה מבטיחה. הבעיה הגדולה החלה כאשר סיום יום העבודה הוא רק פיזי, והראש ממשיך לחשוב עבודה ולהישאר "תקוע" מאחור, לנתח, להיעלב ולקחת את העומס עמוק בתוך הכיסים גם אל יתר העיסוקים. כמי שעיסוקיה אחר שעות העבודה ממלאים את שעות האור עד תום והחזרה הביתה לרוב קרובה לאישון הלילה, מצאתי את עצמי לא פעם גולשת עם מחשבות של עבודה אל השעות הפרטיות שלי, כאלו שהטרידו והפריעו להמשך התקין של סדר היום שלי ונטלו שלווה מליבי גם במקומות שנועדו להיות פורקן. קשה להימנע מכך כאשר מהות העבודה הינה אינטראקציה עם אנשים, נכון. בדיוק כמוני, אנשים מולי חיים את חייהם, עובדים את עבודתם ולא
לדף הרשומה

Slow Motion

? Could you move in slow motion Everything goes by so fast Just slow down a little Save the best part for last ... (Incubus - Admiration )   תובנות של בוקר. אולי אם אאט קצת את הקצב, לא אאבד שיווי משקל כל-כך מהר. (גם בין אילו שהיו רוצים שלא אהיה..) גם לי מותר להקדיש לעצמי (ולכולם) שיר לסופשבוע? שבת שלום..
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת