00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"בדידות" נמצאו 22 פוסטים

הוא הלך לאיבוד

  משהו הלך לי לאיבוד ואני לא בטוחה מה זה, ואם בכלל זה רק משהו יחיד. אבל הוא איננו. כנראה שזה עניין שבשיגרה. תמיד התקופה הזו, בין מסמך לטקסט למבחן. אה כן, המבחן. ולא רק אחד, אלא ארבעה בדרגות קושי עולות והשיא? השיא היה אתמול בערב. שבע אפס אפס. הרגשתי את החמימות הזו במרכז הבטן מבעבעת, מתפקעת, מתפרצת בצעקה החוצה. זה מאחוריי! כולם! עכשיו רק להחזיק אצבעות ולקוות שגם המר ביותר ירד בגרון בלי בעיות שבדרך. ומשהו עדיין הלך לי לאיבוד. אני לא יודעת מה הוא, אבל אני יודעת שאני לא מוצאת אותו. הוא כבר הרבה זמן לא שם ולא פה. אבל אני אופטימית. מה כבר נשאר אם לא... אני תמיד אופטימית ותמיד בוחרת בצד המואר יותר בתוך החושך. גם כשנורא כואב לי. כאב כזה של מבפנים שרק אחד מכיר את הדרך לבעוט אותו החוצה ממני. האמת היא שלמדתי בשבועות האחרונים לסמוך על עצמי הרבה יותר מפעם. ואתמול, במיוחד אתמול. הבנתי שזה הרבה יותר ממה שאני יודעת. או מכירה. אז אם תמצאו את הדבר הזה שאיבדתי, תספרו לי איפה למצוא אותו. אני בינתיים נחה לפני הסיבוב הבא של המירוץ אחריו.
לדף הרשומה

שתיקת הבדידות

אני לא באמת יודעת איך ולמה זה התחיל שוב, אבל המחשבות על הדפוק הזה ("עושה לך טוב?" כן בטח!) מאז אז, שוב עלו לי למרכז המחשבות בשבוע האחרון. בין שתיקה אחת לשנייה שאחריה, מחשבה שעברה ועוד רצף מילים סתמיות, שקפצו בנג'י מקצות האצבעות דרך המקלדת אל ערימות המסמכים של השבוע, שורת זכרונות כואבים עלו, האירו והציפו את כל הצרכים, החלומות והחסרונות. באמת הייתי שמחה לשכוח ולהניח אותם בצד לתקופה. "נפגעי הבדידות" קראתי לזה בשיר שכתבתי לפני שנתיים וחצי, כשנפרדתי מ- ד' אחרי שנה שלמה של קשר בלתי אפשרי בעליל. הוא שנא את הדפוק כמעט כמו שאני שונאת אותו עכשיו, ובצדק. לכו ספרו לו עכשיו, שאחרי שלוש וחצי שנים של נתק, שהבדידות עדיין לובשת ועוטה עליה את דמותו.   לפני שלושה ימים התחיל איתי מישהו באמצע הרחוב של התחנה המרכזית ברחובות. הוא חייך אליי חיוך מקסים ואני החזרתי לו אחד. הוא המשיך ללכת הלאה ואז עשה אחורה פנה וחזר לעמוד לידי כדי להתחיל שיחה, כלשהי. בלי הרבה תכנון ובלי הרבה מחשבות, עמדנו ברמזור שהתחלף לירוק ארבע פעמים בערך. חייכנו, הובכנו ובסוף החלפנו גם מספרים. רק שעד עכשיו לא נעשה בהם שום שימוש, ונדמה לי שגם זה כבר מחוק ונשכח אי שם מאחור. כנראה שמחוסר עניין או חוסר בטחון או... ואני לא יודעת עדיין מה מהם ומאיזה צד.   אתמול בערב קראתי שוב את "נפגעי הבדידות" שכתבתי לפני שנתיים וחצי בעיפרון לא מחודד על סוף של דף לבן. שוב הדהים אותי איך אותן מילים שנכתבו אז, מבטאות בדיוק את מה שאני מרגישה היום. ולמרות שהמילים חידשו, השתנו והתרבו עם הזמן, הבדידות לובשת בדיוק את אותן פנים מדוייקות של אז.
לדף הרשומה

מבט על שבר הזמן

הימים כתובים מראש בשורות, טורים מלאים בסדר עוקב.   זמן ברבים יום הולדת, זיכרון תזכורת מחיקה ברגע.   כחול על שחור ולבן, ביום אחרי- רק לשעבר.   שבר במשבצת מסומנת. כתבתי בה אותו, בו רגש פצוע וכבר שכחתי, כמעט   חורים. בורות ריקים בסדר עולה עתיד ועבר- הווה.   זמן מחוּק. אחד אחר תריסר בשנייה נשכח מאחור ומתחיל מחדש
לדף הרשומה

משהו אחר

"...עליתי בחזרה במדרגות וראיתי מהחלון את ברט הולכת במעלה הרחוב אל הלימוזינה שחונה לצד המדרכה מתחת לפנס הרחוב. היא נכנסה והמכונית יצאה לדרך. הסתובבתי. על השולחן היתה כוס ריקה וכוס חצי מלאה בברנדי עם סודה. לקחתי את שתיהן למטבח ושפכתי את הכוס המלאה למחצה לכיור. כיביתי את מנורת הגז בחדר- האוכל, התיישבתי על המיטה בעודי בועט מעליי את נעלי הבית, ונכנסתי למיטה. זוהי ברט, שבגללה בכיתי. חשבתי עליה הולכת ברחוב ונכנסת למכונית, כמו שראיתי אותה זה עתה, ומובן שתוך זמן קצר הרגשתי שוב זוועה. במשך היום קל נורא .
לדף הרשומה

האישה שלא הצליחה לבכות

הכרתי אותה לפני לא כ"כ הרבה זמן. החיבור ביננו עשה את שלו בטבעיות והגורל הושיב אותה בדיוק על ידי על המטוס לגן - עדן, כך שהחיבור היה מהיר וההתרגשות היתה משותפת. אני חושבת. היא סיפרה לי על עצמה פרטים כמוסים, כאלה שלא טרחה לספר לאף אחד נוסף שהיה על הטיסה הזאת. היא לא הצליחה לחבר את עצמה למושבו של אף אחד מלבדי. ואני חשבתי שזו זכות גדולה עבורי. היא סמכה עליי, ואני פיתחתי אמון בה, ובטיסה הזו ובכל שהיה אחריה, מצאנו את עצמינו חוברות, מחוברות, מכירות. שתי נפשות רגישות שמצאו את החֶבְרַה שתבין אותן. שתי .
לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת