00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"אנרגיה" נמצאו 5 פוסטים

ריצה קלה קדימה

  באיזשהו שלב גיליתי שהחיים קצרים מידי כדי להישאר במקום שלא עושה לך טוב. יותר משהוא לא עשה לי טוב, הוא עשה לי רע. אחרי כמה נסיונות חוזרים להישאר, נפלה ההחלטה שזה לא המקום הנכון. קמתי ועשיתי את הצעד. אני מודה שפחדתי ושעד לרגע האחרון התלבטתי אם עשיתי את הדבר הנכון, לרגעים האמנתי שהייתי צריכה להילחם על המקום שלי ואולי אפילו להלחם בעצמי כדי לשרוד שם, אבל בסופו של דבר למדתי שאם יש ספק ולא טוב, אז זה לא טוב להישאר שם. אז הנה אני שוב בחופשה וחופשיה. מחפשת את עצמי ומחדש ומסמנת לעצמי מסלולים ויעדים. איש חכם אמר לי פעם שכל עוד אני מאמינה בעצמי, אין אחד שיצליח להפריע לי בדרך (אבל להישאר ריאלית, כן?). אז אני מאמינה. אני מאמינה שאני יותר טובה מלעשות משהו שלא מספק ומאתגר אותי, אני מאמינה שאם קולות מהבטן מסמנים לי שמשהו מחבל לי באנרגיה של החיים, הוא לא צריך להיות חלק ממה שאני סופגת וחיה. יותר מכל אני מאמינה שאני אמצא את עצמי במקומות אחרים, כנראה טובים יותר שמתאימים לי כמו שאני מתאימה להם. כי אם אין הדדיות, זה לא שווה כלום. כל התקופה האחרונה מלאה בשינויים. אפרת אומרת שזה כי אני מתבגרת, אני חושבת שזה גם בגלל זה, אבל לא רק. (למרות שבעוד שבועיים אני מתבגרת בעוד שנה). הרגלים רעים וישנים הופסקו, בתקווה לתמיד. תחומים חדשים התווספו והרבה כוונות ומטרות הוצבו לי באמצע הדרך. על ידי ועל ידי אחרים. מכאן נשאר לנסות לנסות לנסות ולנסות. אם אמנע מהנסיון, ההצלחות יישארו רחוקות. גם בתיאוריה. אז אני מנטרלת ומנתקת את מה שמחבל ולא מועיל לי, נהנית מהנוף והבריזה וממשיכה בריצה קלה קדימה. ואחד קטן לסיום: להתחלה החדשה של השבוע ושלי...
לדף הרשומה

אנרגיה מוחזרת

  אני שמחה שבחרתי לחזור לשם אני לא יודעת מה עמד ביני ובין החוויה הזו בתחילה, אבל זה היה מחסום ריגשי ופיסי מאד חזק, משהו מבפנים שלא נתן לי לשחרר. כשיצאתי משם, אמרתי שאני רוצה אבל משהו לא נותן לי פשוט להיות. בטבעיות. הוא ידע. החיבור היה מן הרגע הראשון - זה משהו באנרגיה שהרגשתי שזורמת, ועד עכשיו אני לא יכולה להסביר. אולי הוא יכול במונחים שלו, אבל מהצד שלי זה קצת אחרת. הרגשתי שהוא מבין אותי. מחבק מבלי לגעת אפילו. אני קראתי לזה מבוכה והתרגזתי על עצמי עד דמעות. הוא אמר שזה היה דווקא טוב: "הלכת עם המבוכה שלך עד הסוף ונשארת נאמנה לה". מצחיק. אני שמחה שהוא קיבל את זה (ואותי) באופן הזה. הגעתי הביתה. משם נכנסתי ישירות לחדר שלי, הגברתי את המוסיקה וסגרתי את הדלת. הראש שלי היה פה ונשאר שם. החלפתי בגדים ונשכבתי על המיטה. עצמתי עיניים והרגשתי את הצמרמורת החמימה הזו עוברת לי במורד עמוד השדרה. היא ניגנה לי את אותה החרטה שידעתי כבר בשעה 13.30 בצהריים, כשיצאתי משם. הפעם היא היתה שם במלואה והאירה רק את הרצון והסקרנות. הרגשתי אותה. נתתי לה להכריע את כל השאר... ידעתי שהפעם אני אנפץ את החומה ואלך עם הרצון, עם התחושה. סמס ואחר-כך עוד טלפון. סגרנו על "שידור חוזר" וקיווינו בשקט שהפעם יהיה טוב יותר. אני ידעתי שיהיה טוב יותר, פשוט כי הרגשתי את הפקק משתחרר לי מהפינה הזו בראש, מפנה מקום לעוד אוויר לנשימה להיכנס. להפסיד? אין לי מה. ככל שאאפשר לעצמי להיות שם ולו לקחת ולתת לי את ההוויה הזו - כך אהנה ואתמלא מן החוויה. כמה שעות אחרי כן ואני עדיין עטופה באנרגיה הזו. המילים מרגישות כרגע כמו קטנות ומעטות מידי כדי לתאר את השחרור, את התהליך שהתחיל ועוד לא הסתיים, את ההנאה והריגוש והחיבור והסקרנות והרצון והלמידה. אני שמחה שנתתי לרצון להשתלט על כל השאר. עוד יותר שמחה שנתתי לעצמי להכיר -   את עצמי יותר מאי פעם .   (התמונה מפה)
לדף הרשומה

אנרגיה שבאה ממעמקים

קולות הקסם התחילו לנגן ולא פסקו לרגע. ביחד איתם השתחרר כל מי ששהה באותו חלל ונסחף לקצב, למילים, לשבילים, לטעמים ולפיתולים של הגוף, של הנפש. כולם אחריו, כמוהו, ביחד איתו. הצבעים הכתומים של אורות הבמה יצרו הילה של אנרגיה, היא מיזגה בין כל התרבויות, את כל השפות ולצלילי כל הכלים, כל אחד לבד וכולם ביחד. קסם. שעתיים וחצי בהם הוא ישב ליד הפסנתר וניצח. הוא ניצח על תזמורת אנושית חיה ובועטת שיצרה מוסיקה שהבעירה את הבמה, איחדה את נשמת הקהל. גוש אחד שנע, מחא כפיים והתרגש ביחד, בלי הבדלים או פערים. כולם, כולנו אחד.   בין האורות החמים לצללים כחולים, הוא הזיל דמעה כששר בעצמו, הוא נתן לכל אחד מהם את הבמה להתבטא ולשחרר את האנרגיה, כמו מי שמנגן אותם והם אותו, וביחד הם יוצרים עולם שלם. שלמות. באמת שחסרה לי מילה אחרת כדי שתתאים. כי אי אפשר שלא לנוע על הכסא האחד שלך, למחוא כפיים ולהזיז את הכתפיים ואת הראש ואת הרגליים. והלב רועד ורוקד לפי הקצב. זה כמו לשכב על הגב במים ולצוף, להסחף אל המקום העמוק ביותר. אל לב האוקיינוס, בו הכל משתחרר, הנפש מתהפכת למשמע הגלים, הצלילים. וכל עוד הם שם על הבמה מנגנים, אין שליטה על זה. זה חלק מהמכלול המקפיץ הזה שממול.   התשובה והזהות לסחף המוסיקלי רווי האנרגיה הזו היא פשוטה כמשמעה...     הבית להופעות חיות (הרידינג 3 בנמל ת"א), אירח היום בשעה 15:00 בצהריים את עידן רייכל ואת הפרוייקט שלו במופע אקוסטי עוצר נשימה. האיש מוכשר וקסום, עם חיוך שובה לב וקול שקט וערב. הוא צנוע, הוא מתרגש מהמוסיקה והוא חלק ממנה כמו שהיא חלק ממנו. רואים אותו מתכסה בה, שומעים אותה זורמת ממנו, עליו ובתוכו. חווים אותה ביחד איתו בכל רגע. האנשים שאיתו על הבמה משלימים את הפאזל שהוא מרכיב במילים, בצלילים, בתנועה. עם כלי נגינה חד פעמיים, קולות ממכרים ויכולות ווקליות שחודרות בכל קצב ושפה. אי אפשר היה להישאר אדישים למוסיקה החיה המרהיבה הזו, שמשלבת את כולם בתוכה. אילו היו שעתיים וחצי מהפנטות, חד פעמיות ומומלצות בחום לכל. כשבחוץ הגשם והרוח הסעירו ושטפו את הכל, הסחף האמיתי היה בפנים. ולא צריך יותר מזה. היה שם פשוט הכל.  
לדף הרשומה

אנרגיה בקצב הקסם

קשה להסביר במילים את הימים האחרונים. הרי לא משנה בכמה מילים אשתמש [אני מבטיחה להשתדל לנסות], אנרגיות כמו שהיו בכל שניה, דקה או שעת אימון בחמשת הימים האחרונים לא יעברו בעוצמה הנכונה ובמינון הנכון כדי לשקף את המציאות כפי שהתקיימה. התרגשות ענקית. כמו מסך צבעוני גדול שירד וסגר על כל שביב של שנייה ברגעים קסומים וניתוק מוחלט מכל מה שמסביב, צבע באופוריה את המציאות בצבעיו השונים, בצלילים מוכרים וחדשים בו בזמן שלוו במבטא פורטוגזי טהור. ככל שהתגברה עוצמת השירה, כך הלב הלם בהתרגשות, כמו תוף גדול שמבסס .
לדף הרשומה

Slow Motion

? Could you move in slow motion Everything goes by so fast Just slow down a little Save the best part for last ... (Incubus - Admiration )   תובנות של בוקר. אולי אם אאט קצת את הקצב, לא אאבד שיווי משקל כל-כך מהר. (גם בין אילו שהיו רוצים שלא אהיה..) גם לי מותר להקדיש לעצמי (ולכולם) שיר לסופשבוע? שבת שלום..
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת