התכוננתי לכך שבועות קודם לכן. רשמתי לעצמי ביומן סימון בולט של הזמן. הודעת תזכורת בסלולארי שתנדנד לי, רק שלא אעז לשכוח. הכנתי את עצמי שבוע מראש בשבילך. לרגע בו אעמוד מולך, אביט אל עצמי מבעד זגוגית העין ואדע שאתה שם. תמונה ישנה. זיכרון וותיק עולה בי. מבט זך בעיניך מזכיר כוכבים בשמיים, בלילה שחור שבו מאיר ירח ענק. התרגשתי. מעולם לא תיארתי לעצמי שאפחד לעמוד מולך. לחשוף את הצער בגעגוע כואב. שכנעתי את עצמי לצלוח את המפגש. אני חייבת. לא להתפרק, לא להתרפק, זכרונות כואבים. לזכור את שהיית ולדעת .