00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

קפיצה קטנה ליום כיפור- היום ולפני שנה...

 

שנה שלמה של שקט כדי להיזכר ברעש שלפני. אני כל כך בתוך זה ששכחתי כבר איך היה קודם. עברה שנה שלמה ואני רק יודעת שהשנה הזו הולידה ממני את האמת, את מי שניסתה ורצתה להיות שם כל הזמן הזה ולא היה לה מקום.

שנה שלמה של שקט עברה, ויום הכיפורים הוא בדיוק הזמן.

הזמן לסלוח לעצמי על שנים של הזנחה, נפשית ופיזית. זמן לסלוח לאנשים סביבי שראו ולא ידעו איך לעזור לי וגם לאלה שבכלל לא יודעים על מה אני מדברת והרי תמיד הייתי נורא שמחה וחייכנית ולא הראיתי סבל... אני רק למדתי שהכל יחסי.

זמן לחשוב על דרכים חדשות לפצות ולכפר על מה שעוד לא הגעתי אליו, על הדברים שחסרים לי, על מה אני רוצה להשיג ועל מה אני רוצה לוותר.

זמן טוב לנקיון, לשקט, לרעש, לחיים...

 

שנה שלמה שהיא עולם ומלואו והרי קרה בה כל כך הרבה: הרגלים, שינויים, התחלות, סיומים, ריבים, סליחות, כעסים, הבנות, אהבות, אכזבות. מהכל למדתי. את מה שחשוב אני לוקחת איתי ומעתיקה לראשית הדף החדש, את מה שלא אני משאירה מאחור ולא מסתכלת לשם.

 

שתהיה שנה טובה ושמחה, שנה של התפתחויות, שינויים, צמיחה ולמידה אינסופית.

שנחווה, נאהב, נחייך, נרקוד ונכיר את עצמינו בגבהים חדשים, כאלה שטרם הספקנו לטפס אליהם.

צום מעניין, מאתגר וטוב לצמים (אני בינהם).

 

גמר חתימה טובה.

טל

לדף הרשומה

ליל אמונה

היא הרגישה שהיא צריכה להתחבר אליו.

באותו לילה היא סגרה את האורות ופתחה את התריס של חלונה. חשיכת הרחוב פלשה לתוך חדרה, מכונית שעברה מיהרה להזכיר כי כולם כבר ישנים וחידדה עבורה את השקט. היא התיישבה על המרצפות הקרירות שהדיפו את ריח הסבון שהעבירה עליהן כמה שעות קודם לכן, מבטה שקע אל נקודה מטושטשת בחלל, נשימותיה הקצובות אווררו את מחשבותיה.

ארבע שעות ישבה כך וקיוותה לשקט ולכוחות שיחדשו בה את היכולת להביט ישר מבלי לפחד מהגובה. היא נזכרה באותה הבחורה ששבוע קודם לכן אמרה שהיא הדוגמה לאדם שאין בו אמונה בכוח עליון, אמרה שהיא האתאיסטית, אמרה וטעתה, רק הוכיחה לה כמה ההיכרות בינהן היא היכרות סרק, ואולי אף לא קיימת.

ואז היא נזכרה באותה אישה חזקה שנמצאת בחייה מאז ילדותן. אותה אישה שנמצאת בחייה ללא תלות במרחק או בזמן, אותה חברה-אחות ששרדה את כל מלחמות הנפש שלה ושלה, היתה, חיזקה והאמינה. ועודנה. היא זו שנטעה בה אמונה, שהוכיחה כי אין דבר העומד בפני רצונה של אישה, חוזקה של אמונה, אהבת אמת לעצמך ולעולם.

היא זו שגם ברגעים הקשים ביותר מזכירה לה לחייך.

ארבע שעות היא דיברה לעצמה, הביטה באותה נקודה מטושטשת והרגישה כי מישהו מקשיב לה. נצנוץ כוכב התגלה אליה, כמו השיב לה בחיוך וחיבוק מכיל, בדיוק זה שהיתה צריכה.

היא מחתה דמעה מעינה השמאלית, שילבה את ידיה כמו נטענת בחיבוק שלה עצמה, טיפסה אל המיטה הפרוסה לפניה, מוכנה לשינה הכי טובה שידעה בשבועות האחרונים, הכי טובה שיכלה לבקש.

כשהתעוררה בבוקר, ידעה כי יש עמה כוחות אחדים, יד מכוונת. מכאן, כל דרך שתיפתח בפניה תהיה נכונה לה, גם אם לא זו שכיוונה אליה מראש, היא תלמד מחדש את המסלול ותעלה על דרך המלך.

יש איתה כאלו שלא יתנו לה ליפול מהדרך הראשית. ולא משנה מה, הם יהיו שם איתה.

 

***

מוקדש לחברה אחת ויחידה, האישה הכי חזקה שהכרתי בחיים שלי, החברה הכי טובה שאי פעם יכלתי לבקש.

 

שתהיה שבת שלום!

לדף הרשומה

לומדת שוב לבשל, הפעם במטבח רזה.

תמונת האוכל שלי מאחד הבקרים, טעים ושמח ובריא יותר.

 

אחד הדברים הכיפיים בכל השינוי הזה, הוא האהבה המחודשת שלי למטבח. הדברים שאני אוכלת מחושבים מראש, רזים ובריאים. אני משתדלת לאכול מבושל ולא מטוגן, וריאציות שונות של ירקות ובשרים רזים, בלי מאפים משוגעים כמו שהייתי אוכלת פעם. אני יודעת, שומרי משקל אומרים שאפשר לאכול הכל ורק לבחור נכון/לשים לב לכמויות וכו', אבל אני מצאתי שאני מעדיפה לקחת את זה צעד אחד קדימה ולוותר על הרבה דברים שהם מראש מוגדרים כ"מועדים לפורענות" עבורי.

אז הכנתי לי ספר מתכונים "מנוקד" (כיאה לשיטת הנקודות פלוס של שומרי משקל) ואני אוספת מתכונים מחברים ואפילו ממציאה ומשדרגת בעצמי.

 

המממממ... אולי בקרוב אתחיל להעלות פה מתכונים לכמה מאכלים סופר-שווים וקלים להכנה? 

זה בעיקר תלוי בביקוש.

 

שבת שלום וסופשבוע של אהבה ואוכל טוב.

לדף הרשומה

ואז כל החיים השתנו (על השינוי הגדול ביותר שעשיתי בחיי!)

08/07/2013

 

אני דקה אחרי מירוץ המוסיקה, 10 ק"מ בראשון לציון (מאי 2013) VS אני מפעם.

ניצחתי.

אם סבתא שלי היקרה (ז"ל) היתה פה, היא בטח היתה שואלת אותי "למה את רצה? פשוט קחי מונית!". סבא שלי היה מחייך ואומר שאם הוא היה יכול היה מצטרף אלי, ואני הייתי רצה להביא לו את התרופות שלו עם כוס מים.

***

ב-19.9.2012 הצטרפתי לשומרי משקל. זה היה יום אחרי ראש השנה, שבוע לפני יום ההולדת ה-26 שלי. האסימון נפל בראש השנה, הסתכלתי על אנשים אוכלים בארוחות החג ופתאום תפסתי את עצמי, את הכמויות, את האיכות של מה שנכנס לי לפה, נחרדתי.

אף פעם לא הייתי רזה. אני שוקלת היום כמו ששקלתי בכיתה ז' בערך וגם כשהצטרפתי לקפואירה וירדתי במשקל, עדיין הייתי מלאה (ואז עם הזמן עליתי שוב....).

אז שיניתי הכל מאותו היום: את החיים, את האיכות, את הכושר, את האושר.

המפגשים השבועיים בקבוצה הפכו להיות דבר שחיכיתי לו יותר מכל, האימונים הפכו להיות המתנה שלי לעצמי ולא המטלה שלי. זו תחושה נפלאה של דרך ותהליך, ויחד עם אלו מגיעות התוצאות.

קצב ההורדה שלי במשקל באמת לא טריוויאלי, אני חושבת שאני עדיין מתרגלת ומפנימה את השינוי. כל שבוע ראיתי ירידה, אולי רק מלבד פעמיים ואלה היו שבועות של המחזור החודשי (אישה, בכ"ז). עשיתי את כל מה שלאה המדריכה אמרה והמליצה, ניסיתי, שיניתי, התחלתי לבשל ולמצוא תחליפים מהנים לכל דבר שאהבתי בעבר ולא שייך לתזונה מזינה ודיאטתית ויחד עם אלה זכרתי ואני עדיין זוכרת לשמור גם על ההנאות הקטנות ועל הרגעים בהם צ'ופר לעצמי דרוש לי.

בנקודה זו, אני חייבת לציין שתגובות מהמשפחה ומהחברים הם הדבר הכי מפרגן והכי מעשיר שיש מבחינת התהליך הזה. כולם מבינים את רמת הרצינות, כולם נרתמים לעזרתך, מייעצים פה ושם ונותנים לי את מה שאת צריכה, רק צריך לדעת מה, ממי ואיך לקחת. הכל בידיים שלי.

אין רגע אחד בעשר החודשים האחרונים שלא נהניתי מהתהליך. זו לא דיאטה, זה אורח חיים. זו אולי נשמעת כמו בדיחה קלישאתית. לדיאטה יש תאריך תפוגה ולאורח חיים לא. אנשים שואלים אותי איזו דיאטה עשיתי, ומקבלים את אותה התשובה: "מוטיבציה בשמיים ורעל בעיניים."

אני מכורה לספורט (אימוני קפואירה וריצה!), נהנית לאתגר ולבחון את עצמי. התחלתי לרוץ למרחקים של 10 ק"מ, עשיתי עד עכשיו שני מירוצים רשמיים; מירוץ המוזיקה של ראשון לציון, מירוץ הלילה של ברוקס מרתוניה) ואני בדרך ללפחות עוד אחד בחודש הבא ;) בלי קשר, אני רצה את המרחקים האלה גם עם עצמי, התחרות שלי היא עם עצמי נטו, מוכיחה יכולות ומסמנת V של ניצחונות אינסופיים. את אימוני הקפואירה ברור ששידרגתי, הכושר והיכולות רק הולכים ומשתפרים, טפו טפו טפו ;)

אני נהנית לשלוט באוכל ובגוף שלי באופן הזה. אני נהנית מהמודעות ומהיכולות שהוכחתי לעצמי שיש בי. זה עדיין לא מובן מאליו, וכנראה שאף פעם לא יהיה... (ואולי טוב שכך, כשזה לא מובן מאליו, האצבע כל הזמן נשארת על הדופק).

 

החל מה-18.6.2013, אני "חברת כבוד" בשומרי משקל. לאחר שמונה חודשים בהם הורדתי 24 ק"ג עד למשקל היעד שלי, ועוד 2 מתחת לו (זה הטווח שמותר לי), הפסקתי למעשה בתהליך הירידה במשקל ונכנסתי לשלב השמירה על המשקל הנוכחי, המשך תהליך של אורח חיים בריא טוב ושמח. זה אף פעם לא נגמר ואין לזה תפוגה. אני עדיין לומדת את עצמי, שומרת ובוחנת את התגובה למאכלים, להנאות, לשחרורים וגמישות מדי פעם ולחזרה מהירה לשיגרה ודרך מוכרת וברורה. כי בלי לשים לב, אפשר בקלות לחזור לאחור ולאבד שליטה. (ובשביל זה הקבוצה בשומרי משקל וקבוצות נוספות ברשתות חברתיות, שמחזיקות "רשת הגנה" בכל עת ושומרות על הדרך מוארת).

אני מאושרת. אני לומדת לאהוב את עצמי בכל יום קצת יותר. אני נהנית לתת השראה ולהאיר דרך לאנשים מסביבי. (לפחות שתי חברות הלכו בעקבותי ושינו את אורח חייהן.)

אז זו אני החדשה. אוהבת יותר, אנרגטית יותר, לומדת את עצמי מחדש, מהירה יותר, משוחררת יותר, מאושרת.

 

מחייכת בלי סיבה, פשוט כי אפשר! (צולם אתמול בקצרין)

זה באמת על קצה המזלג. אני הרי יכולה לכתוב עוד המון, אני עוד מתרגלת לשינוי והחוויות האלה לא נגמרות לעולם.

(:

שלא ייגמר לעולם.

נ"ב- אם סבתא שלי היתה כאן והיתה שואלת למה לא לקחת מונית, כנראה הייתי עונה לה שאת הכסף למוניות אני מעדיפה לחסוך כדי להרשם לעוד מירוץ, לקנות נעלי ספורט חדשות או פשוט לנסוע ברכבת אל האהבה החדשה שלי בחיים (חמסה חמסה).

וכנראה שהיא היתה גאה בי.

לדף הרשומה

אפקט המגנט ("תעביר את זה הלאה")




אני רק צריכה לזכור תמיד שחלק מהעניין של להעביר את זה הלאה, זה להיות קשוחה אבל קשובה. יודעת מתי לדרוש התמודדות מוגברת יותר מאותם אלה שביקשו את עזרתי, ומתי להושיט את היד או להניח את ידי על כתפם כדי לתת להם דחיפה קדימה. להמשיך להזכיר להם שעוד קצת ומגיעים ליעד. ואז נציב את היעד הבא...

הרבה אנשים רואים את זה כמלחמה, אני רואה בזה דרך, חיים שלמים, אני כאן ואני אי שם בקו האופק. הוא גם ככה מתרחק כל הזמן. אין תחנה סופית. אם הייתי נלחמת כבר הייתי מפסידה מזמן, וזה מה שחשוב לי להזכיר, ולעזור למצוא את הדרך להנות מזה באמת, מבפנים.


האמת היא שאני גאה להיות מקור השראה לאחרים, זה מחזק אותי ושוטף במוטיבציה. זה בכלל די מפתיע אותי איך בתקופת זמן קצרה כל כך השתניתי והתפתחתי עד כדי שהצלחתי למשוך אחרים אחרי. לפעמים אני לא זוכרת בכלל איך הייתי קודם. (מישהו הזכיר לידה מחדש?)

אתמול מישהו אמר לי שזה קצת דומה לאלה שמחזירים בתשובה דווקא את האנשים הרחוקים ביותר מהדת. אבל זה הגיוני, ככה הוא אמר, כי הם אלה שהכי צריכים את התשובה, אנשים אבודים. אני לא בטוחה לגבי האבדון אבל אני מבינה למה הוא מתכוון.


אז אני מעבירה את זה הלאה. כי אם עשיתי את השינוי בעצמי אין סיבה שלא אפיץ את הבשורה ואגרום לאחרים ללכת איתי, זה הרבה יותר כיף ללכת את הדרך הזו ביחד. ("אחרים לבד איתך...")


אז אתמול בערב זה קרה, קבוצת הליכה של כמה חברות. אני הרמתי את הכפפה, הן זרקו כדורים והצטרפו. אני בכושר שלי, הן בשלהן, אחת מושכת את השניה וכך נגדל ונצמח. נמשוך עוד אנשים אלינו.

ממש קבוצת"אפקט המגנט".


ובנימה אישית:

שבוע שלם בלי ספורט, מי היה מאמין שהגוף שלי צמא לתנועה באופן נואש כל-כך. פעם הייתי צריכה לשכנע את עצמי לצאת להתאמן.

אז היתה בעיקר הליכה, וקצת ריצה כי אני לא יכולה בלי. הברך כבר בסדר, הפצע מחלים והכל חוזר לתפקד. לא רציני.


אני הרי נינג`ה אחרי הכל..

;)



* * *

ועוד קטנה לפני סיום:

פתחתי בלוג נוסף, לא במקום אלא מקביל לכאן, קצת שונה במהות, שונה בתוכן, שונה באופי הכתיבה בו...

 

אני לא נוטשת את הפרדס, לא לדאוג. רק קצת משתכפלת, מגדילה מחשבות, מתפתחת.

אשמח אם תכנסו, אעריך ואהיה מאושרת אם תבחרו להצטרף אלי גם לשם.

http://newrealth.blogspot.co.il/


שבת שלום ולהשתמע בקרוב,

טל




לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל טולה הורוביץ אלא אם צויין אחרת