00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X
מבצע חם לסוכות!

"פסיכולוגיה" נמצאו 14 פוסטים

איך נקמתי בהודים – או נוכחותו של האין (4/4)

על פניה כותרת הכתבה מטופשת ו/או משעשעת, תלוי איך מתבוננים. מה רע עשו לי ההודים? ממש כלום. אנשים טובים ונחמדים שפתחו ליבם לקראתי. אלא מאי? כאמור אין להודים שום חיבור, ולו מינימלי, למאכלים החיוניים עבורי. בהודו אין מכירים בקיומה של תוצרת חלב (כל הגבינות הלבנות, היוגורטים, הצרפתיות העבשות, הבשלות, ומוצרי הצהובה למיניה השונים). מאליו מובן שגם גלידה במידה הזעומה שיש בה טעמה עלוב ואינו עונה על הגדרת המוצר. גם על לחם אפוי שמרים טחון מלא לא שמעו בהודו. הם אוכלים מיני פיתה כמו בטבון וכל מיני מטוגני מחבת המכונים לחם הודי או מן בצק נא המכונה גם לחם. על העדר הקפה משקה האלים כבר קבלתי וביכיתי באחת הכתבות הראשונות על הודו ומכל המובא לעיל ברור לחלוטין שעוגות מערביות בפרט ועוגות שוקולד הגונות במיוחד ממש ממש אין בהודו, אפשר לטעון מפורשות ששוקולד והודו לא הולכים ביחד. יש להם אומנם מטבח ממתקים ועוגות משלהם אך בעיניי הדבר נראה כמשהו שכדאי מאוד להתרחק ממנו.   אני, שלוקה עמוקות בהבנתי מדוע הומצאה הפסטה (אין לי חיבור לבצק הזה, מה לעשות?) וכנ"ל אורז, עדשים, תפוחי אדמה וקיטניות, מוצאת עצמי משחר ילדותי מחוברת לפחמימה הבסיסית: לחם שחור אמיתי ומלא. ראיתם פעם שביתת עובדים בארצנו שבה הניפו כרזות "פסטה עבודה!?" או כרזת "אורז פרנסה?!" תמיד כרזות השביתה הם "לחם עבודה, לחם עבודה" אז אני מזהה את הפחמימות למיניהן בעיקר ורק עם לחם. כמובן שאני מקבלת בברכה גם עוגות טובות.   כך משחזרתי מהודו, חסרת מצרכי היסוד שלי, החלטתי לפצוח במסע פיצוי ומילוי חסרים "ולנקום בהודים". אני משוכנעת שאין אפילו הודי אחד היודע מכך או שאכפת לו שאני אוכלת לחם שיפון מלא עם אגוזים והרבה הרבה גבינת סימפוניה שום שמיר או זיתים. גם שום הודי לא נמצא נפגע מהנאתי משתיית משקה יוגורט על הבוקר או שתית קפה עם עוגת שוקולד אגוזים טובה. זה מסע הפיצוי והשמחה שלי ביני לביני על שאני בבית: כמו שאני אוהבת, רגילה, וכמו שכל כך אי אפשר לקיימו בהודו שתבורך.  כך ששלוש פעמים ביום, בוקר צהריים וערב, ישבתי על כורסא אוכלת לחם אגוזים משובח מלווה בגבינה צרפתית בשלה. אוכלת לבד, לאט, בשקט מוחלט, ריכוז מושלם בכל נגיסה. אכילה מדיטטיבית. מזכיר לי את בני שחזר מטיוואן "ונקם בסינים" על ידי אכילת חומוס בוקר, צהריים וערב עד שרוותה
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

טיפול בגלגולי חיים קודמים – מה כל השטויות האלה? (חלק 1 מתוך 2)

  יש המאמינים בלהט ויש הלועגים בבוז לרעיון של גלגול נשמות. מכל מקום הויכוח הזה הוא רוחני ואין זה מעניינה של הפסיכותרפיה, כך לדעתי, להכריע בעניין זה, השנוי במחלוקת בין הרציונליסטים לבין המאמינים. מה גם שאין לרובנו זיכרון מודע מחיים קודמים נוסח הזיכרונות שיש לנו לדוגמא מילדותנו או מארועים רבי משמעות שארעו בחיינו גם אם לפני עשרות שנים.   אגב יוצאים מכלל זה של שיכחת הגלגולים הקודמים הם בני העדה הדרוזית המתחנכים על האמונה בגלגול נשמות מיידי כתורת יסוד בתרבותם ומדתם. ידועים המקרים בארץ של ילדים דרוזים שטענו בכל תוקף שהיו בגלגול קודם אדם זה או אחר והוליכו את הוריהם הביולוגים הנוכחיים לבתים ולמשפחות זרות לחלוטין בכפרים רחוקים מביתם בהם זיהו חפצים, מטמוני כסף חבויים וכמובן ידע מפורט אודות בני המשפחה של הנפטר ואודות עצמם בגלגול הקודם. הקאדים של העדה הדרוזית מתמחים בטיפול בילדים אלו בעלי הזהות הכפולה, זו של עכשיו וזאת הנחוות כשייכת לגלגול הקודם. ילדים אלו נחשבים כשייכים ל- 2 המשפחות, הביולוגית העכשיוית, והקודמת זו שהייתה לזכרונם משפחתם בגלגול הקודם. כך שיתכן שילד בן 6 הוא למעשה האב בן ה- 70 שנפטר במשפחה הקודמת או החייל שנהרג בקרב בלבנון.   מדוע הדרוזים זוכרים באופן מודע גלגול קודם ואנחנו לא זו שאלה הקשורה ככל הנראה לרמת האמונה, השכנוע הפנימי החינוך וההתכוונות לקראת תופעה זו.   ביהדות אגב גם קיימת האמונה בגלגול נשמות. בתפילת נעילה עם צאת יום הכיפורים קיימת בסידור התפילות המסורתי בקשת סליחה מפורשת על כל חטאינו הן בחיים הנוכחיים והן בגלגולים הקודמים.   כמובן שתורות המזרח מאמינות נלהבות של תורת הגלגולים ביניהם הבודהיזם וההינדואיזם, אך מה לנו בני המערב הרציונלים וחסרי האמונה על כל ענייני הקארמה האלה. הרי כל איש באמונתו יחיה. מכל מקום עבורנו, שאיננו זוכרים דבר וחצי דבר מגלגולים קודמים, אם בכלל היו כאלה, עולה השאלה למה לדון בשאלה מה לעשות עם פיל לבן אם בכלל אין חיה כזו. מדוע עלינו להטריד עצמנו בשאלת טיפול נפשי תוך שימוש בגלגולי חיים קודמים שהיו או לא היו, מי יודע בכלל?   הסיבה היחידה להתעסקות זו היא שזהו לעתים המוצא האחרון ואני מדגישה המוצא האחרון בניסיון להסביר או להבין תופעות בלתי מוסברות או מובנות על רקע נסיבות החיים הנוכחיות.  
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

חג השבועות - חג מתן תורה

07/06/2011
  נאמר בהגדה של פסח כי "בכל דור ודור חייב אדם להראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים." זהו עקרון הגאולה המתמדת המוציאה אותנו כל דור מבין המיצרים. רעיון האמונה בגאולה. על משקל זה רצוי שיראה אדם עצמו בכל יום יום כמי שנכח במעמד הר סיני, וזאת על שום מה? בשל רעיון ההתגלות האלוהים וההארה.   מעמד הר סיני הינו מעמד חד פעמי של התגלות קולקטיבית של האלוהות לבני האדם. 600,000 במספר. עולה השאלה כיצד יכול המון כה רב של אנשים בעלי רמות תודעה לא-מי-יודע-מה לאור המסופר עליהם עד לאותו מעמד, להיות במצב של הארה מוחלטת על מנת לפגוש את דבר האלוהים?   עד למתן תורה התרחשה התגלות אלוהית לבודדים בלבד: לנוח, שהיה איש צדיק ותמים בדורותיו להצילו מכליון המבול, לאברהם אבינו שהגיע להארה אודות קיום האל האחד, (ולפיכך הינו אבי האומה) ולמשה רבנו – "אהיה אשר אהיה" – גדול הנביאים. שלושתם בעלי שעור רוחני ענק שהיו מסוגלים לשרוד את תדר התודעה העליון על מנת לספוג את עוצמת האנרגיה והתדר התודעתי החזק והגבוה של ההתגלות האלוהית. על פי לשון הקבלה היה להם כלי רוחני גדל מימדים שהיה מסוגל להכיל את שפע האור האלוהי בעת ההתגלות. אבל בני אדם פשוטים, המוני בני ישראל, עבדים עד לא מזמן, מרבי תלונה וקטני אמונה כיצד היו מסוגלים לספוג את ההלם תדר התודעה העליון שניחת עליהם בעת מעמד הר סיני? התורה (שמות פרק י"ט) מתארת רעש עצום לפני ההתגלות האלוהית בעת מתן תורה. קולות וברקים, הר סיני עשן כולו כעשן הכבשן וקול שופר חזק מאוד ההולך וגובר. המוני בית ישראל מגיבים באופן טבעי בחרדה עמוקה לרעש הקוסמי. נשמע ונראה כמו סוף העולם. כיצד יכול אדם מפוחד מאוד להיות מסוגל להתעלות ברוחו? והרי החרדה מנמיכה את הרוח.   ואכן נאמר במדרש במסכת שבת כי "כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה יצאה נשמתם של ישראל וקיבלו תורה... לאחר שהחיה אותם" ניתן לפרש זאת כי על מנת שישיגו עילוי נשמה לרמה כה גבוהה של מפגש אלוהים, היו צריכים תחילה למות באופן פיזי כך שרק בתדר הנשמות התאפשרו להם לקבל תורה. שהרי אדם בשר ודם מתקשה ואינו מסוגל להגיע לתדרים רוחניים גבוהים. (המדרש שנכתב בתחילת הספירה הנוצרית חוזר אפוא על הרעיון הנוצרי של התחייה מחדש המיוחסת לישו, וכאן להמוני בני ישראל).   כדי להדגיש את הקושי שבתאור מעמד הר סיני קיים
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

פסיכולוגיית המעמקים- הטכניקה של תודעה-רגש-גוף (כתבה שנייה, המשך)

 לא קראתם את החלק הראשון של הכתבה? הנה הלינק ל חלק ראשון של הכתבה מוזיקה אי אפשר לתאר מילולית. אפשר לדווח אודותיה תאורים שונים כגוון רכה, עדינה מלודית, בעלת קטעים החוזרים על עצמם או קשה, חזקה קיצבית וכ'ו. אך בלי להשמיעה באופן כלשהו לא ניתן לדמיינה באופן שמיעתי. כנ"ל לגבי טכניקת טיפול "תודעה-רגש-גוף", התאור ישמע טכני ומסביר, כמו סוג של תבנית הוראות כשבעצם ניתן רק לדבר אודות החוויה אך בלתי אפשרי להעביר במילים את העוצמה והחוויה. לאחר שעה טיפולית מסוג זה אומרים המטופלים "זה משהו אחר לגמרי. לא משהו שחווינו קודם בטיפול הקובנציונלי. אוהו, זו הייתה חוויה חזקה, מוזרה, כמו בעולם אחר". המטופל כאמור אינו מהופנט. התקשורת בינינו זורמת כל העת ובכל זמן שהוא הוא יכול לבקש וויסות טמפרטורת החדר, יציאה לשירותים, או כל דבר אחר לו הוא זקוק. אפילו אם הדבר קשה מדי הוא יכול לבקש הפסקת הטכניקה לאותה השעה. חשוב מאוד להקדים ולהדגיש כי טכניקת תודעה-רגש-גוף משולבת בטיפול פסיכולוגיית המעמקים רק לאחר מספר מפגשים משמעותי של היכרות עם המטופל ועם ההיסטוריה האישית שלו. מהו העיקרון המנחה טכניקת טיפול זו? הגישה הינה כי תודעה (כפי שמתבטאת בדיבור מילולי, בדמיון, בזכרון, בראייה פנימית) כמו גם רגש, שניהם מביעים זרימה של אנרגיה. כלומר תודעה ורגש כל אחד בנפרד ושניהם ביחד הינם אנרגיה בתנועה. ההיפך מתקיעות. ההפך מאטימות. לכל הבעה רגשית קיים הביטוי הגופני האוטנטי והאוטומטי שלא תמיד אנו שמים לו לב. אין רגש ללא מבע גופני מקביל המביע זאת באופן גופני! זהו חוק פיזיולוגי. להלן מספר דוגמאות מחיי היום יום ומהתבטאויותינו  היומיומיות: כאשר מתביישים לדוגמא, חלה הסמקה, או השפלת עיניים, כאשר מתרגשים יש הגברה בהלמות הלב ושינוי קצב הנשימה, כאשר מפחדים יש החווים כיווץ בבטן "כמו אגרוף בבטן" או בחזה וכללית יש תגובות של כיווץ שרירים באזורי גוף שונים. כאשר חשים ביטחון חווים הרפית שרירים ונינוחות פיזית. כשאנו מאוהבים יש הטוענים ל"פרפרים בבטן" כאשר כועסים "עולה לי הדם לראש" כאשר אני מעוצבן "אני חוטף ממנו פריחה" או "קופצים לי העצבים" מה שמאוד נכון שכן התעצבנות מביאה לתגובות גרוד, נימול, "קפיצה" בלתי רצונית של שרירים בגפיים ובאצבעות וכמובן אי נוחות גופנית המתבטאת בריבוי תזוזות ומתח שרירי. כאשר מאושרים
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

פסיכולוגית המעמקים - ריפוי גוף נפש (חלק 1 מתוך 2)

  מה גורם לשינוי בבני אדם? התשובה הטיבעית היא שהחיים הם המעצבים ומשנים אותנו. הווה אומר ההתנסות האישית והחוויות האישיות. מאחר וסוף מעשה במחשבה תחילה, הרי שקודם שאדם פותח בהליך התנסותי – חוויתי מסוים הריהו מאמין ומקווה שאכן ההתנסות בה בחר תביא לו את התועלת לה הוא מצפה. בכל תחום שהוא של החיים, קטן כגדול. ביסוד השינוי עומדת איפוא אמונה ותקווה, שהם המניעים אותנו לבחירה, לפעולה, לעשיה. אמונה ותקווה שלובים אפוא יחדיו. מחקרים אודות יעילות תרופתית, קודם שהתרופה החדשה יוצאת לשוק בודקים תמיד את יעילותה על מדגם של קבוצת ניסוי וקבוצת בקורת. לאורך זמן קבוצת הניסוי מקבלת את התרופה "האמיתית" וקבוצת הבקרות מקבלת פלציבו כלומר, "אין תרופה". הנבדקים בקבוצת הביקורת מאמינים שאכן קיבלו אף הם את התרופה, אך למעשה קיבלו כלום – דמוי תרופה שאין בה שום רכיב כימי רלבנטי. ב- 2 הקבוצות מוצאים שיפור והטבה אם התרופה אכן יעילה. בקבוצת "מולכי השולל" מגיע אחוז השיפור לעתים עד 70%. כלומר אפקט האמונה, שאכן קיבלו תרופה מיטיבה אכן גורם לשיפור בתסמינים. הדבר מכונה אפקט פלציבו. במילים אחרות אפקט האמונה. האמונה בלבד עשויה לחולל עד 70% שיפור והטבה. מדהים כוחה של האמונה. גורם אחר מחולל שינוי הינו התקווה. זוכרים את פנדורה מהמיתולוגיה היוונית שפתחה את תיבת כל הצרות שהתעופפו מתוכה כדי לפגוע בבני האדם? ורק מתנה אחת שהתעופפה מהתיבה נתנו האלים לבני האדם, את התיקווה. גדול כוחה של התקווה. הרי כולנו חונכנו על אימרתו של חוזה המדינה "אם תרצו (להאמין/ לקוות) אין זו אגדה". מחקרים רבים מצביעים על כך כי אצל הממתינים בתור לקבלת טיפול נפשי לעתים ממתינים תקופה ארוכה חל שיפור ניכר במצוקה. התרחשות זו ידועה בשם "תופעת רשימת ההמתנה", לפיה אנשים משתפרים נוכח התיקווה שיתקבלו לטיפול נפשי מתאים והולם. כלומר עצם התקווה מעלה את מצב הרוח, משפרת את המערכת החיסונית ומשנה את ההתנהגות. כך שניתן לסכם עד כה ש- 3 גורמים בסיסיים מביאים לשיפור נפשי ופיזי. אצל כל אדם באשר הוא: חוויות חיוביות: אהבה, קבלה, תמיכה, עידוד, איכפתיות ושמחה. אמונה – מי שלא מאמין בטיפול פסיכולוגי שלא יפנה לדרך זו גם אם הומלצה בפניו. תקווה – אם אין למה לקוות אין כל מוטיבציה לשינוי.     יעודו של כל טיפול
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
123
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת