00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X
מבצע חם לסוכות!

האינטרנט האנושי - הגוף כולו הינו מערכת מידע פסיכופיזיולוגית - כתבה רביעית ואחרונה

 

                                                                                    

בכתבות הקודמות הדגשנו את הקשרים ההדדיים שבין מערכות הגוף השונות:

הצגנו את הגוף כמערכת מידע אינטרנטית רב כיוונית העושה זאת באמצעות חומרים ביוכימיים המכונים פפטידים. רק כדי לסבר את האוזן, הפפטידים הם מולקולות זעירות המורכבות ממספר קטן של חומצות אמינו שחברו יחדיו במבנה מסוים. הפפטידים נקלטים על ידי קולטנים הנמצאים בכל אחד מתאי הגוף ומערכותיו השונות. כל פפטיד זקוק לקולטן הספציפי המסוגל לקלוט אך ורק אותו. הקולטנים עצמם הם מולקולות הניתנות להצגה כנוסחא כימית. בהתאם לקליטת הפפטיד תיווצר בתא תגובה ביוכימית.

רק נציין מבלי לפרט, כי הפפטידים מעבירי המידע בין תאי המוח השונים מכונים נוירוטרנסמיטורים, מתוכם הידועים הם האנדומורפין אותו הצגנו בראשית הכתבות, הסרוטונין, הדופמין, ההיסטמין, והנוראפינפרין (נוראדרנלין) וכך למעלה מ-20 נוירוטרנסמיטורים שונים. ההורמונים בגופנו אף הם מהווים פפטידים ופרט לנוירוטרנסמיטורים ולהורמונים, כל שאר 95% מהפפטידים הם המולקולות המעבירות מידע בין כל מערכות הגוף והתאים.

 

המוח ההופך אותנו לאדם חושב

המוח הקדמי שלנו, המכונה קורטקס, הוא איזור מוחי רב פעילות: בו מתרחש תהליך התפישה, עיבוד המידע החושי, בו נוצרת הבנה ושפה, הוא אחראי על החשיבה וההיגיון, פיקוח ובקרה על דחפים, יצרים ורגשות. הוא אחראי על התכוונות לקליטת מידע (הפניית קשב) בצורה של יצירת פילטרים המיועדים לקליטת המידע הדרוש בלבד, זיכרון ולמידה (בהיעדר זיכרון למידה אינה אפשרית) וכן על אחסון המידע בתוך תאי המוח. יש לנו זיכרון מיידי של טווח קצר ויש לנו זיכרון ארוך טווח אלא שאין אנו מסוגלים להכיל את כל חוויותינו מיום היוולדנו בצורת זכרונות מודעים. לדוגמא, אם ארצה לזכור מה עשיתי ביום שלישי לפני שלושה שבועות במהלך חיים שגרתי, אם לא אסתכל ביומני לבטח לא אזכור. לבטח גם איני זוכרת יום שלישי כלשהו בחודש ינואר שנה שעברה. אין שום סיבה שאזכור יום ספציפי כלשהו אלא אם כן ארע בו משהו דרמטי עבורי. לפיכך, על המוח לשנע את החוויות למחסנים של מאגרי מידע זיכרון המפוזרים בתוכו בהתאם לסיווג לפי קריטריונים מסוימים. ראוי לציין כי חוויה מסוימת בהחלט יכולה להיות מסווגת למספר  רב של מאגרי מידע בהתאם לאוסף קריטריונים רלוונטיים לגביה.

לעתים אנו עסוקים בהיזכרות, כלומר שליפת מידע מן המאגר. דוגמא אופיינית שהתרחשה לפני מספר ימים "אוף! איך קוראים לשחקנית הזו הבלונדינית המעולה שאני כל כך אוהבת ושאני יכולה לציין לפחות שמות 5 סרטים בהם הופיעה, עומד לי על קצה הלשון" (תופעת "קצה הלשון" בהיזכרות). אני עסוקה בזה יום שלם מדי פעם, מתענה בשאלה, כועסת על השיכחה עד שהגיעה התשובה הגואלת וקפץ לראשי שמה של מריל סטריפ. לעתים שליפת המידע, כלומר ההיזכרות, הינה ספונטנית ולעתים היא מתרחשת בעקבות תפעול הגוף יחד עם הרגש, כפי שמתרחש בטיפול פסיכולוגי של גוף נפש. כך או כך חלק ניכר מן המידע אודות חוויות שעברנו הינו מודחק, על מנת שלא נהיה בהצפה של חוויות, כלומר הרי הוא מאוחסן היכנשהו ולנו אין את קוד הגישה. אחסון החוויות ו"אובדן המפתח" אליהם נעשה או בשל אי הרלוונטיות של זכרונות אלו לחיינו (דוגמא: לא אכפת לי איך נראה הנער שמכר ארטיקים על שפת הים כשהייתי בת 5) או בשל היותם טעונים רגשות שליליים (כעס, פחד, כאב, השפלה) איתם אין אנו רוצים להתמודד. הזכרונות שאוחסנו ונדחקו מכונים ה"לא מודע" והם כוללים תמיד מחשבה\רגש. יש להדגיש כי התיוג "לא מודע" מתייחס כמובן גם לפעילות מערכות הגוף האוטונומיות הפועלות בתוכנו אודותן אין לנו מידע נגיש ומודע שכן חוכמת הגוף ומערכת העצבים האוטונומית, החיסונית, ההורמונאלית, העיכולית, הלבבית וכו' היא רחבה ועצומה באופן אינסופי מחוכמתנו האנושית האינטואיטיבית והרי היא תספק את כל עבודות המחקר למדע עד סוף הדורות.

הערה אישית: לדעתי האישית אין כלל ספק שחוכמת הגוף האינסופית הינה אלוהית שכן היא מבטאת את סוד החיים וזהו למעשה הקשר היותר רחב עליו אין מדובר בכתבות אלו שבין גוף-נפש לבין רוח, נשמה, אלוהות.

 

היכן מאוחסנים הזכרונות במוח

(מחקרם של פנפילד ושל מילטון אריקסון)

פנפילד 1891-1976 היה נוירו כירורג קנדי, אחד מחוקרי המוח הידועים של המאה ה-20. החל מ-1920 הוא החל בניתוחים ש(תודה לאל) כבר אין מבצעים אותם יותר, של חיתוך כפיס המוח (קורפוס קולוסום) שבין ההמיספרה הימנית לבין ההמיספרה השמאלית לטיפול במקרים מאוד קשים של אפילפסיה. מאחר והמוח אינו חווה כאב, הורדמה גולגולת המוח אשר נפתחה אך המוח נשאר חשוף ולא מורדם. במצב זה גירה פנפילד באמצעות אלקטרודות חשמליות נקודות שונות אשר במוח הלימבי. בעת הגירוי התנסו המטופלים בצורה חווייתית מדויקת באירועי ילדות נשכחים. הם ראו ושמעו דברים שהתרחשו בילדותם כאילו הם מתרחשים נוכח עיניהם ממש בהווה תוך תיאור מפורט ביותר של מה ראו, של תוכן הדברים שנשמעו וכן הגיבו רגשית למתרחש בעוצמות של בכי, צחוק, רעד, התכווצות, שינויי לחץ דם ושאר הפרמטרים. משמעות הדבר כי גירוי חשמלי של תאי מוח מסוימים גירו והעלו למודעות מאגר זיכרון חבוי בצורה חווייתית אותנטית ומושלמת. בהמשך נערכו הניסויים של גירוי חשמלי לאיזורים מסוימים בקליפת המוח גם במצב לא ניתוחי, כלומר מבלי לפתוח את הגולגולת. מתוך שלל המחקרים מסוג זה התקבלה המסקנה כי המוח שומר על רישום מדויק ותמידי, רציף, של כל האירועים אותם חווה האדם. כיום מקובל בקרב חוקרי המוח שכל דבר שחווינו אי פעם מדקה לדקה במהלך חיינו, באמצעות חושינו, רגשותינו ומחשבותינו נצרב בתאי המוח לנצח.

מחקרים מרתקים נוספים נערכו על ידי הפסיכיאטר האמריקאי מילטון אריקסון 1901-1980, גדול המהפנטים הרפואיים אי פעם שעד היום לא הצליח איש לשחזר את הטכניקות בהן השתמש, שכן הייתה בהן "טביעת אצבע" אישית שלו שהתבססה על אינטואיציה נפשית עמוקה. אחד הסיפורים הוא כיצד היפנט את הסופר האנגלי אלדוס האקסלי. במצב היפנוזה עמוקה ידע האקסלי לציין את מספר העמוד של קטע אקראי מתוך אלפי הספרים שבספרייתו האישית אותו הקריא אריקסון בפניו, והמשיך בציטוט הכתוב כאילו הוא קורא אותו ממש ברגע הניסוי. מדובר על ספרים אותם קרא האקסלי 15 שנה קודם לכן. כמו כן הוא ציין במצב ההיפנוטי את הנסיבות בהן עיין בספרים אלו.

בעקבות מחקרי פנפילד עלתה הטענה כי מושב הזיכרון המוחלט, כמו גם מושב הרגשות והחשיבה הינו במוח.

 

הזיכרון מאוחסן בכל תאי הגוף – לא רק במוח

החידוש של פרופ' פרט, מחברת הספר "מולקולות של רגשות", הינו כי הזיכרון אמנם מאוחסן במוח אך בו בזמן, בלי לשלול את עובדת אחסונו במוח, הרי הוא גם מאוחסן בכלל תאי הגוף. אין הזיכרון מאוחסן בכל תא ותא מתאי הגוף אלא קיימת התאמה בין תוכן המידע לבין תאי האיבר המסוים בהם יאוחסן מידע זה. דוגמא: חוויות של חינוך מיני נוקשה לצניעות יאוחסנו במוח כמובן אך בו בזמן יאוחסנו גם באיבר המין, והדבר יתבטא בתסמינים שונים של מחלות הנגרמות בעקבות מגע מיני, אי יכולת לקיים חדירה או כאבים בזמן החדירה. משמעות הדבר היא כי הגוף כולו הינו התת מודע האנושי. מכאן, כי תסמינים רפואיים כגון בעיות עור, כאבי רקמות מסוימים, נימול, שיתוק, כאבי שרירים ומפרקים, מעי רגיז, שלפוחית שתן רגיזה, קשיי פריון ואינספור בעיות גופניות נוספות בכל המקרים אשר לא נמצאה סיבה פיזיולוגית מאובחנת וברת טיפול מקורה הוא על רקע נפשי. ברצוני רק לציין במשפט כי בשנות ה-80 עת עבדתי בשיטת ההיפנוזה, התמזל מזלי לטפל בבית החולים השיקומי בית לוינשטיין באישה אשר הייתה משותקת שלוש שנים בפלג גופה התחתון מבלי שהיה לכך ממצא רפואי כלשהו. בעקבות ההיפנוזה העמוקה עלתה למודעות טראומה מינית של גילוי עריות משפחתי ממנו סבלה 3 שנים בילדותה ועם שחרורה מטראומה זו, היא קמה וחזרה לעמוד ולהלך על רגליה כבריאה לכל דבר. לפי התאוריה הפרוידיאנית אישה זו סבלה מהמכונה על ידו "היסטריה", כלומר ליקוי תפקוד גופני על רקע נפשי. פרופ' פרט מוכיחה קשר נפש-גוף זה מבחינה מדעית ביולוגית. לדבריה, הפפטידים - ידידינו נושאי המידע הביוכימי, מצויים בכל ההסתעפויות העצביות המרכזיות שלנו (לדוגמא, לאורך חוט השדרה הקדמי ועצב הוואגוס הקדמי) כלומר לא רק במוח הרגשות שלנו המכונה "המוח הלימבי". הפפטידים נעים דרך כל המערכות הגופניות, כגון: מערכת עצבית, נוזל בין תאי, מערכת לימפה, המערכת החיסונית, ההורמונאלית, ואפילו מערכת כלי הדם, ובאופן זה מגיעים לכל תא ותא מתאי הגוף ונקלטים בו בעזרת הקולטנים המתאימים. המערכת העצבית בגוף כולו חווה, מרגישה ויודעת את מה שעובר על האדם וממנה מתפזר המידע דרך עצמה ודרך שאר המערכות הכלל גופניות שציינו הנמצאות איתה בתקשורת ישירה עד לרמה של אחסון מידע חווייתי בכל תא ותא מתאי הגוף. באופן זה הגוף כולו הינו מאגר של זיכרון הלא מודע האנושי.

הזיכרון האנושי מקודד ומאוחסן אפוא לא רק במוח אלא בכל תאי הגוף. למעשה ניתן לומר כי הגוף כולו הוא מוח אחד גדול, או בחילופי סגנון, כי התודעה האנושית או הרוח האנושית ממלאת ושרויה בכל תא ותא מתאי הגוף בכל מערכותיו השונות. רכיבי התודעה\מידע\רוח נעים מתפקיד לתפקיד וממערכת תפקוד אחת לאחרת וזאת כאשר הם יוצרים שינויים בכל תאי הגוף כולו. הנפש, לפי פרופ' פרט, מכונה mind, אך אנו נכנה אותה "רוח האדם" או תודעת האדם. כאשר אנו מדברים על רוח או תודעה אנו מדברים בעצם על רב שכבתיות ברמות מודעות שונות של הרוח ושל התודעה. למעשה לצורך הדיון הנוכחי אין אנו עושים הפרדה בין רוח האדם לבין תודעת האדם. התודעה היא למעשה זרם המידע והתקשורת הזורם באופן פיזיוביולוגי ואלקטרוני בכל מערכות הגוף, איבריו ותאיו.

באופן סובייקטיבי אנו חווים את עצמנו, את הווייתנו או את נפשנו כמשהו רוחני ומופשט (וטוב שכך), אך אין הדבר שולל את העובדה שרוח זו או תודעה זו משקפת או משתקפת בצורה מדויקת ומתמטית בביוכימיה של מוחנו ושל כל תא ותא מגופנו.

הגוף הינו מערכת תאים, רקמות, איברים, ומערכות תפקוד המקיימות תקשורת בו זמנית ורב כיוונית ביניהם ובאופן זה משפיעים ומושפעים כל העת זה על זה. המדע העוסק באמצעים בהם תודעה\רוח מתבטאת בחומר יודע לציין לגבי גוף האדם כיצד מתקיימת אותה תקשורת ביוכימית וביו-חשמלית במערכות הגוף השונות בדיוק כמו רשת אינטרנט לכל דבר. משמעות הדבר כי מולקולות החומר וכי המטענים החשמליים שלהם ספוגים בתודעה של חוכמה, ידע והבנה.

הגוף אינו מכונה של חומר. כל אדם הינו תודעה (רוח) שפירושה בין היתר הוא חוכמה ורגש, כוונה, אמונה, אמת, אידיאה... השוכנים בתוך גוף של חומר מפעילים בו מערכות פיזיוביולוגיות וכימיות של חומר, מפעילות בו מטענים חשמליים של אנרגיה ובאותה עת מעוצבת התודעה ומושפעת מאותם חומרים ואנרגיות חשמליות המיוצרות בגוף.

התודעה היא הגוף, התודעה הופכת להיות גוף, מעצבת אותו ומשפיעה עליו, והגוף מעצב ומשפיע על התודעה. 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

גברים שאינם רוצים סקס - כתבה שניה

19/01/2014

בכתבה הנוכחית אנו מציגים ארבעה מקרים של קשר זוגי הורי בו הגבר אינו בעל תשוקה מינית גבוהה ואינו מעוניין לקיים יחסי מין בתדירות כמו אשתו. במקרים אותם אנו מביאים מדובר בגברים צעירים, סוף שנות ה-20 ותחילת ה-30, הורים לילד אחד או שניים.

לעתים קרובות השינוי המתרחש בגבר אינו מובן לו עצמו. לעתים הוא מודע לעובדה שאשתו הפכה בעיניו מ"בחורה מושכת" ל"אמא" ועצם הרעיון שהינה אם מהווה עבורו חסם לחוויה של תשוקה מינית. כך או כך, לידת הילדים שינתה את האיכות והתדירות של יחסי המין ובמקרים הנוכחיים האחריות לכך נובעת מהסתייגות הגבר מהעניין.

במקרים לא מעטים על רקע דומה, אנו מוצאים גם התרחקות של נשים ההופכות לאמהות מקיום יחסי מין. הבה ונפרט: התופעה של שינוי ההרגלים המיניים בין בני הזוג לאחר לידת ילד\ה הראשונ\ה, היא תופעה די נפוצה ומוכרת – הן עבור אוכלוסיית הנשים והן עבור אוכלוסיית הגברים.

מבחינת הנשים קיימת העברה עמוקה של אנרגיית אהבה, דאגה, קשר, אכפתיות ומגע אל התינוק\ת החדש\ה, וקשר נפשי גופני אינטימי זה ממלא אותה מאוד רגשית, מחשבתית ופיזית עד כי לעתים מוסטת האנרגיה המינית אל בן הזוג הצידה. המגע, הריח, החיבוק והנישוק עם התינוק, אמנם אין בהם היבטים מיניים כמובן, אך הוא מספק אנרגיה רבה של אינטימיות, אהבה ורכות. בפרט אמורים הדברים בשנה הראשונה לאחר הלידה בה קיימים בנוסף לילות ללא שינה רציפה, הנקה וסדר יום שלא תמיד קל איתו.

מבחינת הגברים, גם הם עשויים לעבור שינויים מבחינת שעות שינה וטיולי לילה עם התינוק אך בנוסף חל גם בהם שינוי פסיכולוגי פנימי. בת הזוג נתפשה קודם ללידה כאובייקט מיני ראוי. לאחר הלידה היא הפכה להיות ל"אם". האסוציאציות המזוהות בנפשנו עם אמהות, אפילו ברמה לא מודעת, הן בדרך כלל שונות מאלו המזוהות עם מאהבת.

לעתים הגבר כלל אינו מודע לשינוי הפנימי העובר עליו. הוא נשאר מחובר רגשית לאשתו ולילד(ת)ו החדש\ה, אך האנרגיה המינית זרמה לה למקום אחר. כאילו לא מתאים לנפש להימשך לאישה שהיא גם האמא של ילדך.

בהתייחס לתגובות שקיבלנו לכתבה הקודמת, ברצוני לציין:

  1. אין כל כל שיפוט ערכי אודות מיניותם של בני אדם. האם הם צריכים להרבות ביחסי מין, האם עליהם להתנזר מיחסי מין, או איזושהי הערכה או אג'נדה אודות מיניות או א-מיניות. מבחינת הפסיכולוגיה, איש הישר בעיניו יעשה ואין בעל המקצוע "ממציא" בעיות עבור מטופליו.
  2. האנשים החשים ממולכדים בתוך הבעיות הם הפונים לבקשת עזרה. הם חשים שהופר איזון בתוך חייהם והפרת איזון זו היא הגורמת לתסכול ולחוסר נחת. אין זה הפסיכולוג הבא לזוג ואומר לו "זוג יקר, יש לך בעיה". זה הזוג עצמו החווה מצוקה בינו לבין עצמו כי הופרה סינכרוניות מסוימת והוא זה הפונה מיוזמתו ומתוך מערכת משאלותיו ורצונותיו על מנת להשיג איזון טוב יותר. הפסיכולוג או הסקסולוג אינו גורו למיניות – אין לו אג'נדה מה ראוי ומה לא ראוי, מה טוב ומה לא טוב עבור בני אדם אחרים. בני האדם הם הקובעים מה מתאים ומה לא מתאים עבורם.
  3. אין לנו דבר וחצי דבר נגד א-מיניות ויש בהחלט אנשים החיים באושר ובנוחות עם מצב זה. הבעיה כאן היא מצב של "הפרת הסכם פסיכולוגי". אם זוג נכנס למערכת יחסים אשר כללה מיניות באיכות ובתדירות מסוימת, הרי שהציפיה היא שסידור פסיכולוגי-התנהגותי זה ימשיך להתקיים. כמו כל הפרת הסכם כאשר הסידור משתבש או מפסיק להתקיים, נוצרת אז אכזבה ומצוקה ולמצב זה אנו מתייחסים בשאלות הבאות.

 כאמור, הכתבה הנוכחית מוקדשת להיבט הגברי בלבד. מקווה שתמצאו עניין בנושא.

1.         שאלה:

שלום רב,

אנחנו זוג צעיר בני 28 ו 30. נשואים כבר 3 שנים. לפני 8 חודשים ילדתי את הבן הראשון שלנו. הבעיה היא שתדירות קיום יחסי מין היא מאד מועטה (פעמיים בחודש) ! דבר זה נובע מתירוצים אצל בעלי שכל הזמן הוא עייף. אני רוצה לציין שהוא עובד הרבה. אני יכולה להבין אותו, אבל גם אני עובדת הרבה , אך יש לי כוח לסקס בלילה ויש לי חשק מיני גבוה מאד, עד כך שלפעמים אני מרגישה שאני רוצה להתפוצץ, כי כבר מנעתי מעצמי ליזום סקס כי הרגשתי נודניקית בתקופה האחרונה. אני מרגישה בודדה מבחינה הזו, ואומללה, דחויה, ולא אטרקטיבית . אפילו קשה לי להגיד את זה אבל אני מפנטזת על סקס עם בחורים אחרים! קשה לי עם זה , כי אני אוהבת את בעלי מאד, ורוצה לקיים יחסי מין אך ורק איתו.

אנחנו עדיין צעירים מאד ולא רוצה שיחסים שלנו יידרדרו עם הזמן. בבקשה עזרה ! תודה.

תשובה:

יאנה היקרה,

על מנת להיטיב לענות על השאלה יש צורך לברר מה הייתה תדירות יחסי המין עד לתחילת ההריון. הרבה פעמים אנו מוצאים שינויים בין תשתית הבסיס של יחסי המין, שלצורך העניין נתייחס אליה כתדירות והאיכות של חיי המין לאחר הנישואין ועד להריון הראשון. ברור הוא שבתחילת קשרים זוגיים תדירות המין היא גבוהה מאוד ולאחר מכן עם המעבר למגורים משותפים חלה התייצבות ואיזון בתדירות יחסי המין למספר פעמים בשבוע. עבור זוגות שנישאו, עשויים גם הנישואין להוות נקודת תפנית ולפיכך לצורך נישואין נסתכל על התדירות ועל עוצמת התשוקה של כל אחד מבני הזוג לאחר הנישואין.

ההריון עשוי להוות פרק מיני בפני עצמו עם שינויים בחשק המיני לכאן או לכאן - הן אצל הגבר והן אצל האישה. לאחר הלידה שוב קיימת נקודת תפנית נוספת כאשר שינויים בחשק המיני עשויים לחול הן אצל האישה, בעקבות הלידה והן אצל הגבר, בעקבות הלידה. בשלב הזה אין נתונים ממך לגבי שלושת השלבים שצוינו פוסט נישואין, הריון ופוסט לידה. לא ברור לי לצורך העניין עד מה שונה המצב הנוכחי מהמצב שהיה לאחר הנישואין, ובאיזו מידה, אם בכלל, השפיע הריונך על תדירות יחסי המין ביניכם. באופן כללי ניתן לומר שיש גברים שלאחר לידת נשותיהם חשים שמאישה ה"שייכת" רק להם ואותה הם תופסים, וטוב שכך, כאובייקט מיני הולם עבורם, הם חווים את האישה שלידם שהפכה לאם, כפחות אובייקט מיני ראוי (גם אם חזרה למימדיה טרום ההריון). ברמת הרגש חל שינוי תפיסתי לגבי האישה הנתפסת כאמור כ"אמא" ולא כ"אובייקט מיני".

במידה וזהו הסיפור של בן זוגך, ואם ברצונו לשנות את הסיפור הפנימי בנפשו, עליו לפנות לייעוץ פסיכוסקסולוגי אישי. מאחר וזו דרך טיפולית ארוכה יחסית יתכן שעדיף לכם להתחיל בטיפול זוגי מיני פשוט בו תלמדו לפנות זמן איכות עבור שניכם לצורך קרבה מינית. אם תצליחו במשימה של למצוא את הזמן המתאים לשניכם לעינוג מיני במהלך השבוע בהחלט יתכן שתהיה בכך פריצת דרך קדימה.

אם שיטת הטיפול המיני הבסיסי לא תניב פרי אז ורק אז יש לגשת לטיפול העמוק יותר של השינוי בתפישה הפנימית הנפשית אצל בן זוגך.

כל טוב ובהצלחה,

אילנה

2.         שאלה:

שלום רב

אני בת 29, נשואה מזה 4 שנים+3 שנים שהיינו חברים קודם לכן. יש לנו ילד בן שנה.

הגעתי למצב של ייאוש נוראי מהקשר שלנו. בעלי מחפש עבודה בתחומו כבר הרבה מאד זמן ולא מוצא. לכל המביט מהצד נראה כי הדבר מסתכל אותו, אך הוא ממשיך ללכת לראיונות- לא להתקבל, ולומר שזה לא מייאש אותו.

חוץ מזה, הבית נראה זוועה. הוא ממש מזניח אותו. ניסינו לחלק תפקידים- והוא לרוב לא עומד בתפקידים שלו.

הוא גם לא מתקלח מדי יום. דיברתי איתו על כך הרבה פעמים. ללא שינוי. במיוחד כשכועס עליי לא מתקלח יומיים כי יודע עד כמה זה פוגע בי.

חוץ מזה, תדירות יחסי המין שלנו נעה בין פעם-פעמיים בחודש.כשניסיתי לדבר איתו על כך- טען שהוא מציע אך אני לא רוצה. זה לא נכון. הוא לא מציע. לפעמים הוא מציע בכזו צורה שברור שהוא שואל רק כדי לשאול, וממש לא מחזר. גם כאשר אנחנו מקיימים יחסים, לוקח לו דקה וחצי לגמור. אני לא נהנית. הוא שם המון טאבויים על יחסי המין. מוכן רק 2 תנוחות וזהו, אסור לגוון.

אני ממש מיואשת. כל נסיונותיי לשוחח איתו על כך, נתקלים בזלזול. בחיוך מטופש. באמירות שאני מגזימה.

היינו בעבר כ4 שנים בטיפול זוגי שלא צלח. הוא לא שיתף פעולה בכלל. פשוט בא והיה יושב כמו עציץ.

אני לא יודעת כבר מה לעשות. היום נאלצתי ללכת עם הילד שלי להוריי, כי הרגשתי שאין לי אוויר איתו. שאני כבר לא מסוגלת. חזרתי אחרי שעתיים הביתה והוא לא נמצא. גם זה מטריד אותי מאד. איך הוא הלך לישון בלילה במקום אחר (כנראה אצל הוריו?).

אני מתחילה לשקול גירושין. טיפול זוגי הוא לא רוצה, גם לא פרטני. אני בטיפול פרטני, והמטפלת שלי אומרת שנראה לה שיש לו בעייה אישיותית קשה. לא יודעת מה לעשות. הבן שלנו רק בן שנה:_( מצד שני מגיע לי טוב יותר. יש לך הצעות?

תשובה:

פונה יקרה,

מאחר ואת בטיפול אישי, שזהו מהלך בהחלט נכון וטוב נראה לי שאת כל השאלות עליך להפנות למטפלת שלך. אין אני מוסמכת להחליט האם בעלך בדיכאון כרוני או סובל מבעיה נפשית אחרת, שגם זו אפשרות. כך או כך, נדמה שמידת כוח החיים של שניכם שונה מהותית. אתם נמצאים בתדרים שונים של רצון לחיות ושל יכולת תפקוד רגשית והתנהגותית. הפערים הם גדולים מאד. את המסקנות ואת שיקול הדעת כדאי להפנות במסגרת הטיפול האישי שלך.

כל טוב ובהצלחה,

אילנה

 

3.         שאלה:

שלום רב, אני ובעלי בני 35, בזוגיות 7 שנים. הורים לשני ילדים.

בשלוש השנים הראשונות היו לנו חיי מין מדהימים ובתדירות כמעט יומיומית. לאחר שילדתי את בני, בעלי התחיל להתרחק ממני, התדירות ירדה לפעם פעמיים בחודש. וגם אז רק ביוזמתי. בהריון שני לא היה לנו סקס בכלל. לטענתו הוא לא מסוגל פסיכולוגית לשכב איתי בגלל ההיריון. כעת אני 4 חודשים לאחר לידה. הוא עדיין לא נמשך אלי. היה לנו סקס רק פעמיים. גם אין שום קירבה פיזית, נשיקות וכו'. גם כשאני רוצה מסאז' הוא מסרב. אני מרגישה שכל מגע איתי מרתיע אותו. זה מתסכל אותי מאוד. אני אישה מאוד מינית ומעוניינת בסקס בתדירות גבוהה ורוצה מגע פיזי וקירבה. והגבר שלי שבעבר היה נמשך אלי ומספק אותי, בעקבות ההריונות הפסיק להימשך אלי.

ניסיתי לברר מולו מה הסיבה לכך. בכל פעם הוא מעלה טענה אחרת. לטענתו עליתי במשקל. אך לא הגיוני בעיניי שזו הסיבה האמיתית. עליתי רק 5 קג' מאז תחילת הקשר. לטענתו מאז שנולדו הילדים הוא רואה אותי בתור "אמא" ולא בתור הכוסית שהכיר בהתחלה. גם כשהוא רואה אותי מניקה הוא ממש נגעל. ואני שוקלת להפסיק הנקה בגלל זה.

הסברתי לו שיש לי צרכים ושאני מתוסכלת מאוד. אמרתי לו שאם המצב ימשיך כך אנחנו ניפרד. סיכמנו לאחרונה על פשרה- סקס פעמיים בשבוע אך הוא לא מסוגל לעמוד בהסכם ומתחמק כל פעם בתירוץ אחר. (לא מרגיש טוב, כואב הראש, מנסה לריב איתי בכדי ליצור בינינו ריחוק וכו'). חשוב לי לציין שהוא אוהב אותי מאוד ואומר לי ללא הרף שאני אהבת חייו. אני לא מסוגלת להמשיך כך. ישנה כל לילה בדמעות ובתחושת בדידות וחושבת להיפרד. אך מתלבטת אם זה נכון להיפרד רק בגלל סקס, למרות שיש אהבה וחברות. אני מיואשת לגמרי!

מה לעשות???

תשובה:

אורית היקרה,

בן זוגך אמר בגלוי ובמילים הכי שקופות שאפשר את בעייתו הפסיכולוגית. שבעבר לפני ההריונות חווה אותך כ"כוסית" (מה שכנראה נכון ויזואלית גם כיום), אלא שכיום הוא חווה אותך כאמאוה"אמא" שבך בולעת עבורו את ה"כוסית". אל תחשבי על זה במונחים ויזואליים שכן הרבה לא השתנית מבחינה חיצונית, אלא במונחים פסיכולוגיים עמוקים. בן זוגך אינו יכול לשכב עם דמות אם, ואת הפכת להיות דמות אם, מאחר והפכת להיות אמא בפועל. זוהי בעיה פסיכולוגית אמיתית השייכת לתחום הטיפול הלא-מודע של פסיכולוגיית המעמקים. טיפול כגון זה מיועד לחזור לדחפים הראשוניים של הילד הקטן - דחפים אותם אינו זוכר במודע, יחסיו המוקדמים עם הוריו בגילאי הילדות המוקדמת, חלומות ועבודה של גוף-נפש. אני בהחלט מאמינה שהוא אוהב אותך באופן רגשי ושאתם חברים אך מיניותו כרגע כבויה על ידי התת מודע שלו ואין הוא מסוגל להביא אותה לידי ביטוי בפועל גם חרף התחייבות גלויה ורציונלית שלו. הברירה היחידה שאני רואה במצב הנוכחי שבעלך יפנה לטיפול פסיכולוגי אישי לאדם המומחה בפסיכולוגיית גוף-נפש ופסיכולוגיית מעמקים.

מצורפות כתבות על טיפולי גוף נפש:

http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=1953133

http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=1953134

 

http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=1988222

http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?EntryId=1988248

זהו בין הטיפולים היותר מסובכים ודורש לפחות שנה-שנתיים אצל אדם שהוא בעל פתיחות לתוך התת מודע של עצמו.

כל טוב ובהצלחה,

אילנה

4.         שאלה:

שלום רב,

אנחנו זוג בסנות ה-30 +2 ילדים

אנו נשואים 10 שנים אשר במהלכם תדירות קיום היחסי מין בנינו היא סביבות האחת לחודשיים שלוש.

מאחר ומספר פעמים בעבר אני יזמתי מגע מיני עם בעלי אך נידחתי באמירות כגון אני עייף וכ... הפסקתי לנסות ואף שוחחתי על כך עם בעלי והסברתי לו שהנושא מפריע לי.

יש לציין כי אני ובעלי מתפקדים כשותפים טובים בכל הקשור להחזקת הבית וגידול הילדים אך אני מרגישה כי אנו "רק" שותפים טובים וכי אין בנינו שום מערכת זוגית של מגע,חיבוקים,נשיקותוכ"... אציין כי לאחרונה לאחר ששוחחתי מספר פעמים עם בעלי הוא מנסה שיהיה בנינו מגע מיני ואני זו שאינה מעונינת כי נדמה לי שכל ניסיון מצידו הינו רק להראות לי "שהינה ניסיתי את לא רוצה" הוא אינו מיתעקש לקיים יחסי מין הוא מנסה פעם אחת ואם אני אומרת לא אז זה בסדר מבחינתו.

מידי פעם הוא "זורק" לי את רואה את לא רוצה וממשיכים הלאה.

האם לדעתך ייעוץ זוגי יכול להועיל במיקרה שלנו או שמה הגענו "למבוי סתום" ועלינו להמשיך כל אחד לדרכו??

אציין כי הפער בתדירות קיום היחסי מין בנינו אינו מפריע לבעלי ומבחינתו הוא אינו רואה בכך בעיה גדולה.

תשובה:

פונה יקרה,

אם האופציה להיפרד קיימת על השולחן איני רואה כל סיבה מדוע לא לנסות קודם את האופציה של להדק את הקשר. בנקודה זו נכנסת עם בעלך למאבק כוחות, הוא מנסה מדי פעם, את מכנה זאת "תרגיל של להראות לה שאני רוצה" ודוחה אותו על הסף. להערכתי את מכניסה לעצמך גול עצמי. בין אם הוא משתוקק במאה אחוז או בעשרים אחוז לים איתך מוטב היה להרים את הכפפה של להרים את יוזמת המין שלו ולקיים יחסי מין. כולנו יודעים שעם האוכל בא התיאבון ודברים שהתחילו כהתחייבות הופכים כחביבים ובעלי עדיפות. אם את מצהירה שברצונך להגביר את האינטימיות במערכת שלכם הייתי גם מנסה ליזום ובפרט מעודדת אותו ליזום מגע מיני ולהיענות לכל יוזמה שלו, גם אם אינך משוכנעת מכל הלב שהוא בשיא תשוקתו. אפשר להתחיל באש נמוכה ותוך כדי ההתעלסות להגביר את התשוקה והעוררות המינית כך שבהחלט ייתכן והסך הכל ינוע מבינוני ועד טוב ואפילו מצוין. בעצם הבעיה שלך היא בעיה של לתת בו אמון שתשןקתו אלייך כנה ואותנטית. להערכתי גם אם איכות התשוקה אינה גדולה יש להענות אליה ולקבלה כי הוספת זרדים בצורה איטית בסופו של דבר מדליקה את האש.

 

כל טוב ובהצלחה,

אילנה

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

גברים שאינם רוצים סקס - כתבה ראשונה בסדרה

08/01/2014

 

האמרה הנפוצה היא כי "כל הגברים רק רוצים סקס". כמו כל הכללה, יש בכך גרעין של אמת אך בו בזמן גם שני גרעינים של לא-אמת. כאשר מדובר בבחורים בסוף שנות העשרה או ראשית העשרים לחייהם, גדושי הורמונים ובכושר גופני טוב, הרי יש לאמרה זו בסיס סביר.

בפרט נכון הדבר כאשר מדובר בראשיתו של קשר זוגי חדש. בראשית קשר, כאשר שני בני הזוג מתלהבים זו מזה וזה מזו, תשוקתם גואה ויחסי המין הם תכופים ביותר.
לצערנו, אל האהבה קצב את זמן התאהבותנו, כך שלאחר חלוף כשנה, במקרה הטוב, חלה התייצבות בקשר. ההתאהבות הופכת לאהבה בקשר זוגי, ויחד עם ההתייצבות בשאר תחומי החיים חלה אף ירידה בתכיפות יחסי המין.

הירידה בתשוקה המינית ובתכיפות יחסי המין מתרחשת לאחר מצבי מעבר בחיי הזוג כמו לאחר מעבר למגורים בדירה משותפת, נישואין, לידה וכן הלאה. ההסבר לכך הוא פסיכולוגי ומורכב למדי ויש לבדוק כל מקרה לגופו, למרות שכיחות התופעות מן הסוג הזה. בכתבות שלפנינו אנו מביאים שאלות ותשובות אותנטיים כפי שפורסמו בפורומים אותם אני מנהלת.

 

פורום זוגיות מיניות ופרידה

פורום פסיכולוגיה ומיניות האישה

כל השאלות והתשובות מתייחסות לגברים המצויים בזוגיות רציפה אשר אינם מעוניינים במין באותה תכיפות בה מעוניינות בנות זוגם המתוסכלות. כמובן קיים גם המצב ההפוך בו גברים רוצים ונשים לא כל כך. אך הפעם בחרנו להתייחס רק לצד אחד של המטבע. נציג לפניכם שתי כתבות – כל כתבה מכילה ארבע שאלות ותשובות: הראשונה מתייחסת לגברים הנמצאים בזוגיות ללא ילדים והשניה לגברים שהם הורים לילדים. מקווה שהנושא יעניין אתכם.

1. שאלה:

שלום, בן זוגי ואני יחד כ9 חודשים, מתוכם גרים יחד כ 4 ,( הוא בן 30 ואני 27) בחודשיים האחרונים הוא פשוט איבד חשק מיני. פעם היינו שוכבים כמעט כל יום, היום זה פעם פעמיים בשבוע לכל היותר, למרות שאין ילדים ויש זמן פנוי בערבים. לאחרונה התברר לי שזו תבנית פעולה שלו, ומצב דומה קרה לו בכל קשריו ב6 שנים האחרונות אחרי מספר חודשים ספור.

אני מתוסכלת, מרגישה דחויה , ולא יודעת מה לעשות, בעיקר כי אני מרגישה שגם כשאני רוצה אז אין, שאין לי שום שליטה על זה.

חשוב לציין שיש לנו קשר טוב, אמנם אחרי תקופה לא קלה אבל אנחנו אוהבים וחברים טובים, והסקס כשמתקיים הוא חושני וטוב.

יש עצה?

 

תשובה:

פונה יקרה,

הדבר שהוא מאד עקרוני לגבי התנהגות מינית של בני אדם כמו גם בתחומים אחרים של מצב הרוח, שלכל אדם יש את קו הבסיס שלו אליו הוא נוטה לחזור לאחר פרץ רגשי מסוג זה או אחר. למה הכוונה? תחילת קשר בין בני זוג מאופיינת בדרך כלל בפרץ רגשי ומיני אינטנסיבי הכולל מספר רב ותכוף של יחסי מין. יש המשייכים זאת לכימיקלים מסוימים המופרשים במוח בתקופת ריגוש ההתאהבות הראשון. מסתבר שבני אדם מתקשים להיות ב"high" הראשוני של הדבקות ההדדית אחד בשני ושואפים להגיע לאיזון פסיכוביולוגי של התנהגותם ושל הכימיה הפנים-גופנית שלהם. פרק הזמן הנדרש לכל אדם כדי לרצות להגיע, או להגיע אוטומטית לקו הבסיס שלו, נע בין שלושה חודשים לאחר תחילת הקשר ועד לחצי שנה. כלומר, פועל כאן "שעון פנימי" טיימר פסיכולוגי הקובע כעבור כמה זמן יחזור האדם לקו הבסיס של התנהגותו. לפעמים השינוי נוצר לא רק בעקבות חלוף זמן הטיימר הפנימי אלא בעקבות מעבר למגורים משותפים, או במהלך החברות או לאחר נישואין. כאשר בני אדם גרים יחד באותו בית כל אחד רוצה להרגיש בבית כמו בבית. כלומר, בית הוא המרחב הפנימי הפרטי של כל אדם ובו הוא רוצה להתאים את פעילויותיו למכלול צרכיו האישיים. יש הרוצים לעסוק או לצפות בספורט, לראות חברים, לשחק במחשב... כך שהקשר המיני עם בת הזוג מקבל פרופורציה שונה בתוך ה"פיצה" של מכלול הדברים אותם רוצה האדם לעשות בזמנו הפנוי. כלומר, "משולש הפיצה" המוקדש למין מקבל את גודלו יחסית לקו הבסיס האופייני לאותו אדם. נאמר שאם בתחילת הקשר רוב הפיצה הוקדש למין, הרי לאחר מגורים משותפים ו\או לאחר הפעלת הטיימר הפנימי האדם מחזיר את המיניות שלו לנישה האופיינית לו.

חברך נוטה לעשות מין פעמיים בשבוע, ועוד מין איכותי מבחינת התפישה שלך, כך שלמתבונן מן הצד נראה שהמצב בהחלט טוב ומשביע רצון. אין שום סיבה שתחושי בלתי נחשקת או דחויה. זכותך להרגיש מתוסכלת אם יש לך תיאבון גדול יותר מאשר לו, אך לבטח אינך דחויה אלא שתיאבונו הוא לרצות בך ולחשוק בך פעמיים בשבוע. זהו מינון התיאבון האופייני לו. אם תשווי זאת לזוגות רבים יש גברים שמצד אחד של הסקאלה רוצים הרבה יותר פעמים בשבוע מין, ולעומתם יש אחרים המסתפקים במין אחת לשבועיים או לחודש, והם בהחלט גברים טובים, ראויים וחברים טובים, אלא שזהו הקצב המיני הפנימי שלהם.

מה לעשות? יש להסתגל האחד לקצב המיני של זולתו, ללא האשמות וללא דורשנות, שכן איש אינו יכול לספק לרעהו יותר ממה שיש לו במלאי.

 

2. שאלה:

שלום רב, אני בת 23 בקשר זוגי של יותר מ3 שנים . הבעיה היא שחבר שלי לא רוצה לקיים איתי יחסי מין . בתחילת הקשר הינו שוכבים פעמיים שלוש בשבוע (שזה בעיניי גם דיי מעט) והיום פעם בשבועיים-חודש וגם זה הכי בכוח בעולם. הבטחון העצמי שלי בגלל זה ירד לתחתית , אני מרגישה כבר לא מושכת (למרות שכל הזמן אנשים אומרים לי שאני יפיפיה ואני מלאת מחזרים אחרים). דיברתי איתו כבר כמה פעמים על זה ובהתחלה הוא נורא התכחש ואמר שאין בעיה ושלא צריך לשכב כל הזמן והוא לא מכונה. היום הוא כבר מכיר בזה שיש לו בעיה והוא לא יודע ממה זה נובע , פשוט אין לו חשק מיני כמעט. אני מאוד סובלת מהמצב, אני מרגישה מדוכאת מזה, לא נחשקת וכאילו חלק גדול מהקשר שלנו חסר . אני בחורה מאוד מינית , לפניו היה לי חבר ושכבנו כמעט כל יום וזה היה פשוט מקסים והייתי גם גומרת מחדירה לפחות 70 אחוז מהפעמים .היום כשאנחנו שוכבים אני אף פעם לא גומרת ואני מרגישה שזה הסקס הכי מאולץ שיש . אין בינינו תשוקה בכלל. הוא מעדיף לעשות הכל רק לא לשכב הוא ישחק במחשב, יעשה כושר, ילמד , יעבור , סתם יבהה בטלויזיה אבל לא ישכב איתי. מה אני עושה? האם את מסכימה איתי שזה אבוד? הוא בחור מקסים ואני אוהבת אותו אבל כמה אפשר בלי אינטימיות . הביטחון שלי כבר בתחתית בגלל זה. למען האמת אני כבר התייאשתי והתרגלתי בעצב למצב הנוכחי . אשמח לתשובה ממך! תודה

תשובה:

פונה יקרה,

באופן עקרוני אני חושבת שאדם, גבר או אישה, בפרט אם הוא צעיר, בפרט אם הוא רווק ואין לו ילדים, צריך להסכים לקשר זוגי המתסכל אותו בהיבט רגשי או מיני עמוק במיוחד. שאלת ההתאמה המינית והתאמה בתשוקה המינית היא אחד מן הגורמים המרכזיים בזוגיות. במקרה הנוכחי מטעמים אין אנו יודעים אותם, אין לבן זוגך תשוקה מינית אליך או לכל אישה אחרת אשר תהיה בת זוגו. אין לזה שום קשר לצורתך, להופעתך, למידת הנשיות או הסקסיות שלך. אין ספק שהדבר מהווה תסכול חריף עבורך ורקע למצוקה רגשית עקב החסך, אך אין סיבה שבעולם שהדבר יפגע בביטחונך המיני העצמי. זה הוא שאין לו חשק למין. לא בגלל שום סיבה הטמונה בך או קשורה אליך אלא סיבות של עצמו בלבד. את בהחלט עשויה להיות סקסית, נחשקת או רצויה על ידי המוני גברים אשר יש להם דחף מיני ותשוקה גבוהים.

שאלת הדחף הנמוך של בן הזוג חייבת להישקל על ידו האם ברצונו לחיות בסגנון זה של תשוקה נמוכה או האם ברצונו להשתנות מבפנים. תשוקה מינית הינה גורם המבוסס הן על הצד הביולוגי ההורמונלי והן על הצד הנפשי. את הצד הביולוגי, כלומר רמת טסטוסטרון בדם הגבר, ניתן למדוד בבדיקת דם פשוטה, וניתן במהירות רבה לחזור ולשנות את המצב. במידה והבעיה איננה ביולוגית אלא נפשית הטיפול הוא ארוך וממושך, שכן הגורמים לחוסר התשוקה המינית טמונים עמוק בתוך תת המודע.

השאלה אם זה אבוד או לא תלויה כאמור בבדיקת הרקע הביולוגי של בן זוגך ובשאלה אם הוא מעוניין לפנות לפסיכולוגיית מעמקים העוסקת בתשוקה. זהו טיפול ארוך של שנה עד שלוש שנים. כיום הסובל מבין שניכם זו את שכן את חוסמת כיום את הביטוי של תשוקתך המינית עד כדי כך שגם נאטמה יכולתך לגמור בחדירה. בן זוגך אינו סובל סובייקטיבית אלא סובל מחוסר שביעות הרצון שלך. מבחינה אישית הוא מסופק מינית ונמצא באיזון עצמי.

השאלה היא האם את מוכנה להישאר בסוג קשר כזה או לחלופין האם יש לך את הסבלנות לחכות אם וכאשר יפנה לטיפול של שינוי בתשוקה שכאמור לוקח את הזמן שלו.

כל הנושאים של שינוי בתשוקה המינית הן אצל גבר והן אצל אישה הם נושאים הצורכים זמן טיפולי ארוך.

 

3.         שאלה:

שלום רב, אני ובן זוגי בני 29, אנחנו יחד כבר שנה ושלושה חודשים. גרים יחד ב3 חודשים האחרונים.נכנסתי לקשר הזה מאוד מהר אחרי שהייתי בקשר ארוך מאוד. הקשר עם בן זוגי הנוכחי פתח אותי וגיליתי המון דברים חדשים על עצמי ובכלל התאהבתי בו ובקשר שנוצר בינינו. בתחילת הקשר, הסקס היה מעולה והיו מספר חודשים שלא יכולנו לצאת מהמיטה. ברגע שהתחלנו לישון כל יום יחד והקשר נהייה יותר אינטנסיבי, בן זוגי התחיל לרצות פחות סקס. נוצר מצב שאני תמיד יוזמת סקס איתו והוא לא רוצה בכלל או מעדיף לישון או לראות טלוויזיה. ככל שהזמן עובר אנחנו שוכבים פחות ופחות עד לפעם בשבוע במקרה הטוב. בחצי שנה האחרונה הוא גם לא מצליח לגמור בתוכי או בכלל. לעיתים יש לו בעיות בזיקפה או שבמהלך המשגל המיני פתאום נופלת לו הזיקפה. ניסיתי לדבר איתו על כך מספר פעמים בכל התקופה האחרונה, תמיד לא נוח לו לדבר על זה. הוא תמיד אומר שהוא ישתדל יותר ושאם אני לא אדבר על זה כל הזמן זה יפתר לבד. עברנו לגור יחד כי מצד אחד אני מאוד מאמינה בקשר שלנו, מאוד טוב לי מהחיבור שיש בינינו אבל מצד שני אני לא מסופקת מינית כבר המון זמן ואני מתחילה להבין שדברים לא ישתפרו ואולי אפילו רק יחמירו. אני חושבת שלא מדובר בחשק מיני כמו שמדובר בבעיה פיזיולוגית שמקשה עליו לרצות סקס. אני אובדת עצות ומרגישה מאוד מתוסכלת מהמצב..
תודה רבה.

תשובה:

פונה יקרה,

(1) הבעיה הפיזיולוגית, אם אכן מדובר בבעיה פיזיולוגית אצל גבר צעיר, המונעת ממנו לרצות סקס, היא ירידה דרמטית בהורמון הטסטוסטרון - הורמון המין הזכרי. רמת ההורמון ניתנת לבדיקה בפשטות ובמהירות על ידי בדיקת דם המודדת את רמת ההורמון בדם. במקרים של רמה נמוכה מהממוצע ניתן להגביר את רמת ההורמון ואיתו את רמת התשוקה המינית באמצעות מריחת משחה על החזה, הנספגת בעור. אפשר גם על ידי זריקה.

(2) על מנת לקבוע שיש בעיה פיזיולוגית יש תחילה לפנות לאורולוג סקסולוג אשר עליו לערוך את כל הבדיקות של זרימת דם באיבר המין ואת כל הבדיקות של זיקפות לילה ספונטניות כלומר לעשות בדיקה רפואית אם אכן המערכת המינית הפיזיולוגית פועלת כשורה כן או לא.

(3) אצל זוגות רבים אנו מוצאים ירידה חדה בתשוקה המינית אצל אחד מבני הזוג לאחר מעבר למגורים משותפים. במקרה והירידה החדה בתשוקה המינית היא אצל הגבר הדבר יתבטא בירידה ניכרת בתדירות ועלולה כמובן גם להשפיע הן על היחלשות הזקפה או אובדנה בשלב כלשהו של החדירה, וכמו כן עשויה לעכב את השפיכה. כאמור, אם הכל תקין רפואית, שזו השערתי, אך תחילה יש לתת לכך אישור רפואי, אזי מדובר על אובדן תשוקה על רקע פסיכולוגי, ובשל אובדן התשוקה החלו שיבושים גם בתפקוד המיני כגון זיקפה ושפיכה. שיבושי הזיקפה והשפיכה במקרה הנוכחי (ושוב, אם הכל תקין פיזיולוגית) עשויים להצביע על מצב של חרדה. אני מציעה קודם כל לעשות בירור אנדוקריני מקיף, הן של טסטוסטרון, הן של פרולקטין וכל שאר ההורמונים אשר ייתן רופא אנדוקרינולוג. כמו כן יש לפנות לבירור אצל רופא אורולוג. אם כל התוצאות הרפואיות תהיינה תקינות, הכדור עובר למגרש הפסיכולוגי בלבד. בכל מקרה איני רואה כיצד הדברים ייפתרו מעצמם או עם הזמן ואני ממליצה למצות את הצד הרפואי תחילה ובמידת הצורך לפנות למטפל פסיכוסקסולוג כדי לברר את הרקע הנפשי לירידת התשוקה אם אכן אין זה פיזיולוגי.

כל טוב ובהצלחה

אילנה

4.   שאלה:

שלום, אני בת 25.5 ובעלי בן 29 אנחנו נשואים שנתיים ויחד 5 שנים. כאשר היינו חברים היחסים המיניים בינינו היו מועטים אבל סבירים ותמיד אמרתי לעצמי שזה בגלל שאנחנו לא גרים יחד ולא מתראים הרבה והייתי בטוחה שאחרי החתונה הכל ישתנה וישתפר. אך לצערי גיליתי שהמצב לא רק שלא השתפר אלא אפילו החמיר. תדירות קיום היחסים שלנו נע בין פעם לפעמיים בחודש ניסיתי לעלות את הנושא כמה פעמים כדי להבין אם יש בעיה כלשהי (אני שומרת נידה כך שגם ככה אנחנו שבועיים בלי יחסים)

כל הפעמים שהייתי חוזרת מהמקווה ואנחנו לא היינו מקיימים הייתי מעבירה בבכי בלילות, הייתי חושבת שאני לא מושכת או שאולי הוא לא התגעגע אליי הייתי שואלת את עצמי איך זה הגיוני שלי הוא היה כ"כ חסר שהייתי מחכה ללכת למקווה ולבעלי זה לא מזיז? בעבר הייתי מעלה את הנושא המון הייתי שואלת אותו למה המצב כזה אך הייתי מרגישה שהוא לא מבין על מה אני מדברת. היו תקופות שכבר היה נמאס לי לחכות שהוא יזום ואני הייתי יוזמת אבל אז הוא היה אומר את התירוצים של: לא עכשיו, אני עייף וכד' מה שגרם לי להפסיק ליזום ולנסות אני ממש מתוסכלת, אני אף פעם לא הייתי חולת סקס אבל אני מרגישה שככל שהוא מתרחק יותר אני רוצה יותר, חושבת על זה יותר. חשוב לי להדגיש שהקשר שלנו מלא חום ואהבה, חיבוקים בלי סוף נשיקות, ליטופים, מכתבי אהבה זה ביום יום אצלנו אבל לי זה לא מספיק חסר לי את האינטימיות! איך אני גורמת לבעלי לחשוק יותר ביחסים אינטימיים? מה לא ניסיתי קניתי אביזרים, משחקים, סרטים זה רק מרתיע אותו יותר וגורם לי להרגיש כמו גבר שכל היום בראש שלו זה סקס ושוב פעם סקס וגם השאלה שמטרידה אותי אם אנחנו רק שנתיים נשואים ומספר היחסי אישות שלנו קטן מה יהיה עוד 5 שנים? לא יהיה סקס בכלל??

בחצי שנה הראשונה של הנישואים עוד הייתי נוטלת גלולות ומאז שהפסקתי על מנת להיכנס להריון יש לי בעיה שאני מדממת אחרי מגע מיני שזה עוד יותר מתסכל אותי, אני ממש אובדת עצות אני בקושי שוכבת עם בעלי ועד שאנחנו כבר עושים את זה אני מדממת לאחר מכן. אני מיואשת אני לא מצליחה להיכנס להריון ואני מרגישה כאילו רק לי זה חשוב אני מרגישה לבד! אני מרגישה שזה משליך לנו על המערכת יחסים בעקיפין אבל הכי עצוב לי שאני חושבת שרק לי זה מפריע שרק אני מרגישה ככה.

אני כותבת לך ודמעות יורדות לי כמו נחל מהעניים אולי אני מגדילה ומנפחת את הנושא? אולי זה לא כזה נורא? למה זה מפריע לי כל כך למה זה מתסכל אות? מה עושים? תודה על הסבלנות ואשמח לתשובה.

תשובה:

פונה יקרה,

את מעלה כאן שתי בעיות, אולי שלוש, אבל מכולן הבעיה המדאיגה אותי רפואית ובריאותית בצורה מאוד מאוד חמורה היא העובדה שאת מדממת לאחר יחסי מין. אסור שדבר כזה יקרה, אין זה מצב של בריאות ואין זה מצב נורמטיבי. אני מבקשת פניה דחופה לגניקולוג\ית לבדיקה הן של הנרתיק, הן של צוואר הרחם וכל בדיקה אחרת הנדרשת כדי לאבחן בצורה מאוד ברורה מדוע את מדממת. נושא זה הוא כבד משקל ביותר וחשוב מכל שאר הבעיות שציינת, שאף הן קשות ללא ספק.

ביחס לתדירות יחסי המין ביניכם ובפרט לאור העובדה שאת שומרת נידה אין ספק שהתדירות מאוד נמוכה ובלתי מספקת. מבחינת תדירות יחסי המין המצב אינו תקין. נקודה. יש חשיבות לדעת גם את איכות יחסי המין והאם הם מתנהלים לשביעות רצונך, עם מספיק השקעה מצד שניכם כולל הגעה לאורגזמה. הסיבות לתשוקה נמוכה של בן זוגך יכולות להיות פיזיולוגיות וניתנות לבדיקה באמצעות בדיקת דם על מנת לוודא את רמת ההורמון הזכרי בתוכו וכמו כן לברר רמת פרולקטין בדם. במידה והבעיה היא פיזיולוגית המצב הוא בהחלט קל יחסית וניתן במהירות להשגת האיזון הנדרש כדי להגיע לרמת תשוקה גברית תקינה. במידה והמצב הפיזיולוגי הוא תקין אנחנו נשארים עם בעיה פסיכולוגית לא פשוטה לפתרון של גבר בעל תשוקה מינית נמוכה. מתוך הנסיון שלי היכולת לשנות תשוקה מינית של גברים אינו מוצלח במיוחד ובפרט אם קיים רקע דתי אשר מקשה על יכולת ההעמקה הפסיכולוגית. קיצורו של דבר:

1. מהרי לבדיקה גניקולוגית עבור עצמך.

2. גשי עם בן זוגך לרופא אנדוקרינולוג, ספרו לו על הבעיה של תשוקה מינית נמוכה מצידו ובקשו את כל הבדיקות הפיזיולוגיות הנדרשות עבורו.

3. במידה והבעיה שלו היא פסיכולוגית תצטרכו לעשות היטב חושבים על המשך דרככם המשותפת והאם ברצונו וביכולתו להשתנות.

כל טוב ובהצלחה,

אילנה

לדף הרשומה

אין אלא נפש\גוף – הקונפליקט בין הפסיכולוגיה לבין הרפואה הקונבנציונלית – כתבה שלישית בסדרה

06/01/2014

רנה דקארט 1596-1650

תפישת הקשר של נפש-גוף נדחתה עד לשנות ה-90 של המאה ה-20 על ידי מערכת הרפואה הקונבנציונלית, וזאת על רקע הכשרתם המקצועית המבוססת על הפרדיגמה המדעית הרווחת מזה 300 שנה. פרדיגמה זו מכונה הקרטזיאנית על שם הפילוסוף הצרפתי רנה דקארט בן המאה ה-17 ("אני חושב משמע אני קיים"). תפישתו של דקארט הניחה את הבסיס למדע והרפואה כפי שהם קיימים עד עצם היום הזה. בהתאם לניסיוני האישי והטיפולי כפציינטית וכפסיכולוגית מטפלת, הרעיון הטיפולי של נפש-גוף נדחה בבוז ובלעג עד עצם היום הזה על ידי כל הרופאים אותם פגשתי. דקארט ערך הבחנה מוחלטת בין הגוף, שהוא עניין של חומר, כלומר רובוט חומרי עסוק מחומרים ביוכימיים, הפועל על פי חוקי הביולוגיה, הכימיה והפיזיקה, שהם עצמם נשענים בבסיסם על חוקי המתמטיקה (אלוהים הוא מתמטיקאי), לבין הנפש כלומר מחשבות ורגשות, או בשפתו של דקארט הרוח או הנשמה שהם עניינה של הדת, האמונה והאמנות. יש לציין כי החלוקה הקרטזיאנית הנוקשה המשפיעה עד היום על הרוח האנושית מקורה היה, איך לא, באינטרסים ותהליכים פוליטיים בינו לבין האפיפיור. כלומר, על מנת שהגישה המדעית שלו תתקבל היה עליו לתת את "ליטרת הבשר" גם לכנסיה ולכמורה ולהגיע איתם לפיוס של פשרה. לתת לאפיפיור את אשר לאפיפיור (רוח, נשמה, נפש) ולמדע את אשר למדע. כתוצאה מכך נחלקה ב-300 השנים האחרונות התרבות המערבית בצורה חדה לשתי אסכולות נפרדות לחלוטין: הגוף נתפש כחומר, דהיינו כמשהו אובייקטיבי הפועל על פי חוקי החומר (כל רופא הוא מכונאי לאיבר מסוים, או למערכת גופנית מסוימת) ונפש הפועלת על פי חוקים משלה שאיש לא הכיר אותה ואשר מלכתחילה איש לא רצה להתעסק בהם אלא הכנסייה שניסתה לכופף אותה לצרכיה ולנכס אותה לעצמה, מה שכרוך כמובן בקבלת שלמונים רבים.

בסוף המאה ה-19 העז זיגמונד פרויד לקבוע את חוקי הנפש בהתבססו במידה רבה על חוקים פיזיקליים ועל הדמיון לחוקי ההידראוליקה. כמו כן ניסה לשרטט את הקשרים המתקיימים בין הנפש לגוף. במרכז התיאוריה הפסיכואנליטית העמיד את מושג אנרגיית החיים (תודעת חיים הכוללת אהבה ומיניות) המכונה בפיו ליבידו המפעילה את האדם.

 

תהליך השינוי ההדרגתי במדע

כיום לדוגמא, הפרדיגמה הרפואית הנפוצה הינה כי האדם הינו מה שהוא אוכל וכיצד הוא מתפעל פיזית את גופו. אכילה נכונה ופעילות גופנית נתפשים כתנאי וערובה לבריאות תקינה. לא שאין זה חשוב ונכון אלא רק בחלקו בלבד. האדם הוא לא פחות, אולי כנראה אף יותר, מה שהוא חושב ומרגיש במודע ובלא-מודע, שכן למחשבות ולרגשות יש ביטוי פיזי ביוכימי מתמיד. ביוכימיה זו נקלטת בכל תאי הגוף ובכל מערכות הגוף והיא המשפיעה רבות על מצבי הבריאות והחולי. ב-20 השנים האחרונות מתקיימת תנועה מדעית רפואית של נסיון לשינוי הרדוקציוניזם (צמצום) הקרטזיאני ויצירת החיבור בין האובייקט (הגוף) לבין הסובייקט (הנפש השוכנת בגוף המסוים). נוצרה כבר ההשערה במדע שלנסיין (הסובייקט האנושי) העורך את הניסוי יש אפילו השפעות כלשהן על תוצאות הניסוי האמור להיות אובייקטיבי לחלוטין ואמפירי. המדע מעצם טבעו מתקדם לאט ובזהירות בשל הצורך להבטיח דיוק ואמינות והצורך לשכפל כל ניסוי מספר רב מאד של פעמים על ידי חוקרים שונים (לפיכך ניתן פרס נובל לממציאים למעלה מ-30 שנה אחרי התגלית לאחר שזו נוסתה חזור ושנה על ידי מספר רב של מדענים ברחבי העולם). כתוצאה מעקרון האובייקטיביות המדעית והזהירות לוקח פרק זמן של עשרות שנים עד שרעיונות חדשים נקלטים ונטמעים במדע כחלק מהזרם המרכזי. לדעת פרופ' פרט, כל מחלה היא פסיכוסומאטית בבסיסה, גם אם הגורם הראשוני שהביא להיווצרותה הוא חיצוני, כגון זיהום, חיידק, וירוס, הרעלה מכל סוג שהוא או פציעה. בכל מקרה ההתמודדות עם הנזק הגופני נקבעת בהתאם לחוזקה ועוצמתה של המערכת החיסונית וזו פועלת בהתאם לחוזק הרגשי של האדם, או בשפה אחרת במידה הוא "מאושר".

 

תגלית שניה 1984

מציאת פפטיד T – פפטיד זהה במערכת החיסון ובמוח.

התגלית הדרמטית השניה של פרט ובעלה מייקל ראף הייתה מציאת פפטיד T4, השייך במקורו למערכת החיסון ונוכחותו נמצאה גם במוח (פפטיד הוא רצף קצר של חומצות אמינו ותפקידו העברת מידע ביוכימי). השערת המחקר אשר נמצאה להיות נכונה הייתה כי תאי סרטן הריאות הינם למעשה מקרופאגים, כלומר תאי מערכת החיסון אשר עברו בעצמם מוטציה. השערה זו הוכחה כאשר נמצאה זהות בקולטנים שעל פני המקרופאגים ושעל פני התאים הסרטניים. לתזכורת קצרה, מקרופאגים במהותם הינם תאי החיסול וההרג של מערכת החיסון נגד פלישת גופים זרים לגוף והם מהווים חלק מכדוריות הדם הלבנות. במצב בריאות תקין מכילות הריאות שלנו הרבה מקרופאגים אשר תפקידם לחסל, "לשאוב" ולפלוט החוצה את הלכלוך הטבעי הקיים בריאות עקב זיהום אויר, חלקיקי פחמן באוויר, אבק, כימיקלים רעילים מסוגים שונים, בפרט אצל מעשנים.

מח העצם, המייצר הן את כדוריות הדם הלבנות והן את האדומות, שולח לריאות הרבה מקרופאגים לשם ניקויין ולשם תיקון רקמות שנפגעו.

במצב של רעילות גוף כללית גבוהה נוצרת תגובת יתר של מערכת החיסון העוברת אז לייצור יתר של המקרופאגים. בשל ריבוי המקרופאגים וחוקי ההסתברות הסטטיסטית חלקם עוברים מוטציה לכדי תאי סרטן. התגלית משנת 1984 הראתה כי אותם מעבירי מידע ביוכימיים – הפפטידים, מצויים כאמור גם במוח, גם במערכת החיסון, גם במערכת ההורמונאלית, וכמובן גם במערכת העצבים.

תגלית זו הביאה לאישוש ההנחה לפיה כל הגוף מהווה מערכת "אינטרנט" אינטגרטיבית: אותם מעבירי מידע ביוכימיים, הפפטידים, נמצאים בכל המערכות המרכזיות ומשפיעים הדדית זה על זה.

במחקרים נוספים נמצאו מרבית קולטני הפפטידים גם על ממברנות גוף אחרים שאינם שייכים למערכות שצוינו לעיל. כאן המקום לחזור ולהזכיר כי המידע אודות הפפטידים מגיע מחקר מולקולות הקולטנים המצויים על פני ממברנות התא. לכל קולטן יש את הפפטיד התואם לו. על רקע קיום מערכת המידע הכלל גופנית הוקם שדה מחקר חדש ששמו הוא psycho-neuro-immunology. שדה מחקר זה מצביע על כך כי האורגניזם כולו מחובר ברשת מידע אחת כוללת וזאת באמצעות העברת מסרים על ידי מולקולות מידע המכונות פפטידים.

נחזור ונדגיש את הרב כיווניות של השפעות מערכות הגוף השונות זו על זו:

  1. המערכת ההורמונאלית והמערכת החיסונית משפיעות זו על זו.
  2. שתי המערכות הנ"ל קשורות כל אחת בנפרד למוח ולמערכת העצבים המרכזית. חשוב להדגיש כי החומרים הכימיים המופרשים על ידי כל אחת מן המערכות מתבטאים כמובן ברגשות שאנו חווים.

מצב הגוף משפיע ביוכימית על המוח וכתוצאה מכך על הנפש – רגשות\מחשבות, ומצב הנפש המתבטא ביוכימית בפפטידים המוחיים (המכונים גם נוירוטרנסמיטורים) משפיע מיידית על מערכת החיסון וכמובן על המערכת ההורמונאלית. הערת אגב, מקרים רבים של עקרות שלא נמצא לה גורם גופני כלשהו, ניתנים להסבר על רקע מצוקה נפשית כלשהי – מודעת או לא מודעת, הגורמת למניעת ההתעברות או לשיבושים של המערכת ההורמונאלית הן של הגבר והן של האישה.

החלק הקשה בסיפור לרפואה הקונבנציונלית הוא כי קיימת כאן השפעה של רגשות שליליים מודחקים לגבי הגברת סוגי הסרטן השונים. הרגשות הרעילים מביאים להפרשה לא תואמת של נוירו-פפטידים מוחיים וחיסוניים. לתאי הסרטן, מסתבר, יש קולטנים לרגשותינו מאחר ויש להם קולטנים הן למסרים ממערכת החיסון והן לקולטנים ממערכת המוח. התאוריה של פרט בעניין זה היוותה אתגר גדול לרפואה הנפוצה מאחר ותפישתה את מחלת הסרטן היא לא בהכרח כתולדה של גנטיקה אלא כתוצאה ממסרים גופניים ביוכימיים פנימיים הגורמים לכך. חלק ניכר כיום מהקוקטייל הניתן לחולי איידס מקורו בתפישה שהוצגה כאן שכן הקוקטייל התרופתי מכיל נוגדי פפטידים במקום טיפול כימותרפיה רעלנית.

 
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

אין אלא נפש\גוף – ביוכימיה של הרגשות ושל פעילות מערכות הגוף – כתבה שניה בסדרה

                                                          

פרופ' פרט מתארת בספרה המדעי את הגוף כמערכת מידע אינטגרטיבית בה זורם מידע בין כל מערכות הגוף בו-זמנית. בכתבות בנושא נתייחס למושג mind כשילוב של מחשבה\רגש, כלומר לכל רגש יש את המחשבה ה"הולכת" איתו ולכל מחשבה יש את הביטוי הרגשי התואם לה. לכל תופעה של המחשבה\רגש יש את הביטוי הביוכימי שלה בדמות מעבירי מידע ביוכימיים (מכונים פפטידים שהם שרשראות קטנות של חומצות אמינו). מעבירי מידע אלו שהגוף, כולל המוח, מייצר, משפיעים הן על המערכת ההורמונאלית שלנו והן על המערכת החיסונית.

הגילוי המדהים של פרופ' פרט הוא שלמעשה כל תא בגוף מתוך טריליוני התאים שבו הוא תא המקבל ושולח מסרים ביוכימיים לכל תא אחר בגוף. באופן מטאפורי אפשר לומר שגם התא בסוף זרת רגלי הימנית חושב ומרגיש, בפרט אם קיבל מכה לדוגמא או אם עבר פדיקור יפה. הקשר בין כל תאי הגוף הוא רב כיווני ורב סטרי. לדוגמא: כשלים של מסרים או מסרים שליליים המתקבלים במוח ובמערכת העצבים כולה (הצד הנוירולוגי שלנו) מן המערכת החיסונית ו\או מן המערכת ההורמונאלית, מביאים לשינויים ביוכימיים במוח, לשינוי בכל אחד מתאי הגוף ובין היתר גם לשינוי רגשי (דוגמא שכיחה היא שינוי רגשות בנשים בתקופת הביוץ והמחזור החודשי, או שינויי מצב רוח כאשר אנחנו מצוננים או חולים). נחזור ונדגיש כי אין רגש ללא מחשבה מאחוריו, גם אם לא תמיד אנחנו יודעים לזהות זאת בצורה ברורה. לפעמים אדם יגיד שהוא חרד באופן מעורפל וכוללני (דיפוזי), מעין תחושה גופנית ורגשית ללא תוכן, אך תמיד תהיה מחשבה מאחורי חרדה זו שכביכול אינה מוסברת, שכן האדם הוא יצור מעניק משמעות, כך שרגש מסוים תתלווה אליו אוטומטית משמעות או הבנה ברמה מודעת או לא מודעת. למעשה כל מצב של שינוי ביוכימי בגוף משתקף מיד במחשבה\רגש. לדוגמא, האוכל הטעים ששבעתי ממנו מילא אותי סיפוק הנאה ושמחה, ובאותו זמן חלה ירידה בפעילות המערכת החיסונית. הערה: מערכת החיסון מורידה את עוצמת פעילותה משך כמה שעות לאחר ארוחה על מנת שהמזון יתעכל בגוף ומערכת החיסון לא תתקוף את גורמי התזונה כגורמי גוף חיצוניים פולשניים. לכן מומלץ שאדם חולה יפחית את מזונו, מה שקורה ממילא, וירבה בשתיה.

הספר "מולקולות של רגשות" בדק ומצא באופן מדעי את הקשר בין גוף-נפש נפש-גוף ומכאן התפישה הכללית של האורגניזם האנושי כרשת תקשורת ביוכימית\הכרתית המגבירה וקובעת מצבי בריאות וחולי וכמובן גם את התנהגותנו הכוללת. הגוף מפורש כאן למעשה כ"אינטרנט" של מסרי מידע ביוכימיים ותודעתיים השלובים זה בזה. לפרופ' פרט שתי תגליות מדעיות מרכזיות אשר סביבן נסובה עיקר עבודתה המדעית כל השנים.

 

תגלית ראשונה – גילוי הקולטן האופיאטי 1972

גילוי זה שלה כדוקטורנטית מחקר הוא אשר הביא לה תואר Ph.D בשנת 1972 והוא היווה את ראשיתה של המהפכה הביוכימית במוח. מה כאן כל הסיפור?

הקולטן האופיאטי היה למעשה גילוי של קולטן על פני תא מוחי (על פני נוירון מוחי) אשר קולט את האנדומורפין במוח. אנדומורפין הינו חומר כימי הנוצר במוח ומהווה מרומם של מצב הרוח. הוא נוצר, לדוגמא, במצבי התאהבות, לאחר אורגזמה וכמו כן לאחר ריצות ארוכות ופעילות אירובית אינטנסיבית המביאות ל-high של העוסקים בהם ומכאן ההתמכרות האנושית למצבי ההתאהבות והאורגזמה.  אגב, ממצא זה מחזק את עקרון היסוד הפסיכואנליטי של זיגמונד פרויד אודות חשיבות הסיפוק המיני לקשרי אהבה, לבריאות הכוללת, ולשביעות הרצון הכללית. האחת ההתמכרויות החיוביות ביותר הידועות לנו היא ההתמכרות לספורט אירובי המביא בעקבותיו לסם האושר המיוחל המופרש על ידי המוח. השלב הראשון של הגילוי היה אודות הימצאות הקולטנים האופיאטים במערכת המוח הלימבית (איזור המוח האחראי על התהוות הרגשות). במהלך המחקר המדעי לאורך השנים התגלו קולטני האנדומורפין (וזו בהחלט תגלית משמעותית) גם במוח הקדמי שלנו המכונה קורטקס שנחשב לחלק המוח האנושי החושב. משמעות הגילוי היא כי תשתית של יצירת הנאה רגשית חווייתית קיימת גם באזור שנחשב היה למוח החושב של האדם. מן הראוי להדגיש כאן כי תנועות נפש מסוימות אותן נפרט מיד הן שילוב גם של מחשבה וגם של רגש וקשה לסווגן בצורה חד משמעית למערכת הרגשית או למערכת החושבת. כוונתי לתנועות נפש כגון רצון, כוונה, בקרה, יכולת ויסות רגשי, אחריות וכו'. כל אלו הן תודעות אנוש המשלבות חשיבה ורגש יחדיו.

שיא השיאים של חקר קולטני האנדומורפין היה גילוי הימצאותם בכל תא מתאי הגוף כולו.

הקולטנים הביוכימיים שמספרם מגיע לאלפים רבים, נמצאים על פני הממברנה (קרום התא) של כל תא והם אלו האחראים להכניס לתא את החומרים המתאימים לאותו הקולטן. קיימת התאמה ייחודית בין החומר הספציפי לבין הקולטן כמו התאמה של מפתח לחור המנעול. יש להדגיש כי הקולטן על פני הממברנה לכשעצמו הינו למעשה מולקולה ביוכימית, זה כל הסיפור ומכאן שם הספר "מולקולות של רגשות" המתייחס לקולטנים השונים.

 

חיוניות האנדומורפין לאורגניזם

קולטן האנדומורפין התגלה על ידי פרט ומדענים אחרים גם אצל אורגניזמים בדרגת התפתחות נמוכה. אפילו באורגניזמים חד תאיים נמצאו קולטני אנדומורפין על פני ממברנת התא. מאחר ואורגניזמים חד תאיים אינם נוהגים "להתמסטל" על ידי סמים חיצוניים ואין להם תאים נוספים בסביבה היכולים לייצר עבורם את האנדומורפין, נותרנו ללא תשובה לשאלתנו. כך או כך העובדה שיש לחד תאיים קולטני אנדומורפין מצביעה על כך כי יש להם חשיבות קיומית לחיי התא, הווה אומר, חשיבות חיונית-הישרדותית לגבי המערכת האבולוציונית כולה.

מדוע תגלית קולטני האנדומורפין כה חשובה ומסעירה?

המורפיום או המורפין הרפואי הינו כידוע חומר גורם עונג, הרפיה, שלווה ושיכוך כאב. כמו כן, הוא מביא להרחבת התודעה. כאן המקום להעיר בצניעות כי גם המריחואנה הנקייה והטובה משתייכת לאותה קבוצה של מאפיינים ולפיכך אף היא מרחיבת תודעה וכתוצאה מכך מביאה לעונג, הרפיה, שלווה ושיכוך כאב. במוחנו קיימים קולטנים קנבינואידים לקליטת ה-THC במריחואנה ללמדנו שחומר זה אכן מתאים לגוף, ואת השאר נשאיר לפוליטיקה ולשרת הבריאות רחבת האופקים שלנו.

האנדומורפין, שלא כמו הקנאביס, הינו מורפין המיוצר על ידי הגוף עצמו, ומכאן שמו: אנדו (פנימי) מורפין, ותפקידו הוא זהה לחומר החיצון, כלומר ליצור עונג הרפיה ושיכוך כאבים. דוגמא קלאסית היא מתן נשיקה של אמא על המכה שקיבל בנה הקטן. הנשיקה מצליחה להעביר את תחושת הכאב שכן רגש האהבה שהועבר בנשיקה הביאה להגברה בהפרשת האנדומורפין מן המוח. נשאלת השאלה, מדוע יש צורך למוח האנושי ולכל אחד מתאי הגוף האנושי ועד לחד-תא הפרימיטיבי ביותר לייצר אנדומורפין?

התשובה ההישרדותית היא כי עקרון העונג לעומת הכאב הינו עקרון יסוד המנחה את היצורים החיים בכל רמות ההתפתחות, המחפשים מצבי עונג ומצבי הימנעות מכאב ומסבל, וזאת לשם הישרדותם בחיים. חשוב להדגיש כי קולטני האנדומורפין המצויים בממברנות של תאי גופנו מיועדים קודם כל כדי לקלוט חומרים אותם הגוף מייצר בעצמו עבור עצמו. משמעות הדבר היא לא רק ביולוגית אלא גם פסיכולוגית ופילוסופית. חשוב לאורגניזם החי ליצור לעצמו מתוך עצמו מקור של עונג פנימי, עונג קיומי, ולהפחית עבור עצמו כאב פיזי וסבל. כמו פסיכולוגים רבים תפישתה ההוליסטית של קנדיס פרט היא כי מרבית המחלות (כולל מחלת הסרטן – עיין ד"ר ברני סיגל "רפואה, אהבה וניסים") הן פסיכוסומאטיות: כלומר, מקורן הוא ברגשות שליליים, בין גלויים ובין לא מודעים, המשבשים את תפקוד מערכת החיסון של הגוף. ראוי להדגיש כי תאי סרטן נמצאים בגוף האדם כל הזמן ומערכת חיסון בריאה פשוט מחסלת אותם באופן שוטף. כאשר יש רגשות שליליים גלויים או לא מודעים הם משבשים גם תפקוד פונקציונאלי מערכתי כגון לחץ דם, בריאות הלב, נשימה, עיכול, הפרשה, תנועתיות וכו'.

 

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת