00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X
מבצע חם לסוכות!

מילקי ברלין. ברלין – תחנה אחרונה, צו חירום

על האנטישמיות

לחיות בישראל 2014

מחאת הברלין-מילקי מטלטלת אותי קשות. כמובן זה לא המילקי שנדמה לי שמעולם לא צרכתי, אלא זו ברלין. אני מקבלת ללא עוררין את הטענה שהמילקי יקר בארץ ושמחירו בברלין הוא בערך 10% מזה שבישראל. לא רק מילקי – כל סל המזון והשירותים בארץ יקר מאד, שלא לדבר על הפחד הדו חודשי מה יביא הפעם חשבון החשמל.

אין עוררין על הטענה הכלכלית חברתית אודות יוקר המחיה בארץ. מי אמר שקל כלכלית לחיות בארץ? הובטחה לנו אמנם ארץ זבת חלב ודבש, אבל מי אמר שזה יהיה בזול? וחשוב יותר מכך, מי אמר שתשקוט הארץ 40 שנה?

בקיצור, יקר ומסוכן לחיות בישראל.

בני גויס בצו 8 למלחמת צוק איתן על גבול עזה, במרחק של נפילת הפצמ"רים. אלוהים שמר עליו, צה"ל סיפק לו רק אוהל להגנה, לא חלילה מיגונית. הוא חזר הביתה בשלום וזה העיקר.

אנחנו מג'גלים בארץ בין הפסקת אש זמנית לבין מלחמה כרונית, וכמו כל מחלה כרונית זה עולה הון עתק. אבל באשר למונופול של חמשת היצרנים הגדולים בענף המזון, נתח הרווחים של רשתות השיווק. אני בעד מחאה חברתית כלכלית ועוד איך!!! באשר לחללי צה"ל מהמלחמה האחרונה, ולא רק בזו, ולפצועים אנושות ולנכים הקשים, שבגלל הדם נעזוב את הארץ? דם שווה יותר ממילקי. הרי אנחנו חיים כאן על קצה להב החרב המתהפכת וגן עדן נעול בפנינו לעולמי עד. האמת, שהוא כנראה לא מצוי בשום מקום אחר גם.

תת מודע קולקטיבי וארכיטיפים

קרל יונג (1875-1961), פסיכיאטר ופסיכו אנליסט שוויצרי נוצרי, הפריד את דרכו המקצועית מזו של פרויד, בפרט בכל הנוגע להבנת התכנים של התת מודע האנושי. הוא אינו נחשב כיום כשייך לזרם הפסיכואנליטי שמייסדו היה פרויד, אלא למייסד הפסיכולוגיה האנליטית, שהיא אסכולה נפרדת.

שני העקרונות המרכזיים בתורת התת-מודע שלו הינם "התת מודע הקולקטיבי" ותפישת הדימויים הפועלים בתת מודע זה, אותם הוא כינה בשם "ארכיטיפים".

מושג התת-מודע הקולקטיבי הוא מהפכני ביותר. הוא טוען למאגר חוויות אנוש ולזיכרון אנושי קולקטיבי המקשר בין התרבויות השונות והעובר מדור לדור. מדובר כאן על זכרון תרבותי בקרב בני אותה הדת, בקרב בני אותו הלאום, ויתרה מזו, מדובר על זכרון כלל אנושי קולקטיבי הטבוע בכל אדם ואדם והנושא בתוכו חוויות יסוד כלל אנושיות וידע שהאדם הבודד הפרטי אינו מודע בהרבה מקרים לקיומו בתוכו. התשתית האנושית האוניברסאלית הלא מודעת אין מקורה רק במפגשי תרבויות, אם כי גם לכך יש כמובן השפעה, אלא לדעתו זוהי מהות הנפש האנושית הסופגת ומטמיעה בתוכה רעיונות, תפישות, מידע ורגשות שכאילו "עפים עם הרוח". יוצא אפוא כי הזכרון האנושי התת מודע הקולקטיבי נושא בתוכו שאיפות, רצונות, מידע, נטיות וכישורים, כמו גם פחדים, כעסים ושנאה משותפים, ולמעשה משקף את מה שפאולו קואלו והאלכימיה כינו "נשמת העולם" לדורותיה השונים. יונג עצמו התעניין וחקר נפשית ורוחנית את נושא האלכימיה. לשיטתו, התת-מודע הקולקטיבי מוטבע באדם בצורת דימויים הקרויים "ארכיטיפים". פירוש המילה ארכיטיפ היא אבטיפוס, דגם תבניתי, אפשר אפילו לומר סטריאוטיפ. זהו דימוי או מושג אנושי כלל עולמי ראשוני מאוד בנפש האדם ועמוק מאוד שמקורו בזכרון האנושי לדורותיו והוא חוזר ועולה כסטריאוטיפ לאורך הדורות השונים בתרבויות השונות. דוגמא קלאסית לכך הוא הארכיטיפ של "האמא". מושג זה מתייחס לכל הרגשות, השאיפות וההתנהגויות המצופות מן האמא הטובה. בו בזמן חששותינו מן האם הרעה באים לידי ביטוי בסיפורים ובאגדות בדמות המכשפה או בדמות האם החורגת (כמו בסינדרלה, שלגיה וכו'). באותה מידה קיים הארכיטיפ של האבא ("לאבא שלי יש סולם\ מגיע הוא עד השמיים"), מושג המרפא או הכהן הגדול, הארכיטיפ של הזקן החכם, הארכיטיפ של הלוחם והמנהיג וכמובן הארכיטיפ שובה הלבבות של "האהבה הרומנטית" שהיא שמימית ונצחית לעד.

מגוון הארכיטיפים הוא רב ורק חלקו הקטן מודע לאדם. רובם שוכנים בתת מודע והם מנחים אותנו בתפישתנו את העולם, או באינטואיציות שלנו לגביו. כדוגמא, הבה נתייחס לארכיטיפ אודות הצועניה. מאודי לא פגשתי צוענים ואיני יודעת כמה מהם חיים כיום במצב של שבטים נודדים או שהתיישבו באופן קבוע באיזורי מחייתם. מכל מקום הארכיטיפ של הצוענייה מעלה בנו דמות יצרית מיסטית. בסרט דיסני "הגיבן מנוטרדם" מוצגת הצועניה המצוירת היפהפיה כמקור היופי, הפיתוי המיני, החוצפה והאומץ. הצוענים נתפשים כבני אדם בעלי דחפים מיניים חזקים, יצריים מאוד ותוקפניים. כמו כן מיוחסת לצועניות יכולת מיסטית של ראיה בכדור בדולח או קריאה בקלפים. כלומר, קיים כאן סטריאוטיפ שכמובן לא מייצג את כל בני האדם השייכים לשבטי הצוענים. מקורם של הצוענים בתת היבשת ההודית, גוון עורם כהה יותר ושפתם קרובה יותר לסנסקריט. כיום הם יושבי קבע בארצות אירופה השונות, ספרד, רומניה, בולגריה, טורקיה. לדוגמא, ריקוד הפלמנקו הספרדי הידוע הינו במקורו ריקוד צועני, ואין לנו אלא להודות על כך.

על האנטישמיות – הארכיטיפ האנטישמי

אנטישמיות היא בעיניי ארכיטיפ, כלומר זהו דימוי עמוק מאוד של התת-מודע הקולקטיבי האנושי המופנה כלפי היהודים מאז הופעתה של הדת הנוצרית. רק כדי לסבר את האוזן, העם היהודי מונה כיום כ-14 מיליון איש והם מהווים 0.2% מאוכלוסיית העולם. חשוב להדגיש – פחות מרבע אחוז מאוכלוסיית העולם. משהו כמו עיר סינית גדולה אחת. נשאלת השאלה מדוע מספר יהודים כה מזערי מעורר באופן חוזר ונשנה לאורך 2000 שנה גלים של עוינות ודחיה, בחוסר כל פרופורציה למספר הכמותי של היהודים בעולם. אם העם היהודי, שהנו דת ושורש אתני אחד אשר קיבל ב-200 השנה האחרונות צביון לאומי והפך להיות לאום-דת, הוא כה זעיר, מהו מקור ההזנה לאנטישמיות שהינה ללא ספק ארכיטיפ בתת מודע התרבותי הקולקטיבי, בעיקר של הנוצרים? מדוע בכלל יש צורך להתייחס למספר כה מועט של בני אדם?

לפי הארכיטיפ, נתפש היהודי כבעל תכונות תחמניות, גזלניות, חמדניות, רודף בצע (שיילוק של שיקספיר הרוצה את ליטרת הבשר של אנטוניו) ובו בזמן כערמומי, פיקח, בעל תושיה, ולא פחות מכך חכם וידען. הארכיטיפ היהודי הוא בעל תכונות מגוונות – ערמוני ונוכל יחד עם חכם ובעל ממון, ובשל השילוב הזה הריהו מסוכן ושנוא ויש לרדפו ולהשמידו. שנאת הזר והשונה קיימת בכל מקום ובכל תרבות בכל זמן, אך יש משהו באנטישמיות שהיא עקבית מאוד ומעבר לחילופי הזמנים והתרבויות, כאשר בעתות הזמן השונות יש ייחוס של תכונות מגונות המשתנות עם הזמן כלפי היהודי, אך העיקר הוא שתמיד יש סיבה לשנוא אותו. כבר בעת העתיקה היו סימני אנטישמיות, כנראה על רקע דתם המונותאיסטית ששללה את אלי שאר העמים והדתות – מגילת אסתר המתרחשת בפרס השולטת על 127 מדינות, מהודו ועד כוש במאה החמישית לפנה"ס מדברת על שנאת המן את היהודים ורצון להשמידם - "לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה כי מרדכי ציווה עליה שלא תגיד" (אסתר ב' 10). ובאשר למרדכי עצמו, הוא עורר את חמת זעמו של המן, היות ולא כרע ולא השתחווה לפני המלך בהיותו יהודי. "ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו את עם מרדכי ויבקש המן להשמיד את כל היהודים אשר בכל מלכות אחשוורוש עם מרדכי" (אסתר ג' 6).

עם הופעת הנצרות לאחר צליבת ישו ולאחר ההתנצרות ההמונית ברומא במאה הרביעית לספירה, מקבלת האנטישמיות תנופה חזקה מאוד. לפי עניות דעתי נוצרה אנטישמיות כתופעה נגד העם היהודי על ידי ישו, במכוון, וכללית, עם התפשטות הנצרות לאחר מותו. לכך התייחסתי בסדרת הכתבות אודות ישו והברית החדשה, אך אחזור כאן על תמצית הדברים. ישו כיוון את עיתוי מותו ואת סגנון מותו (בצליבה) בידי הרומאים בחג הפסח, ככתוב מפורשות בברית החדשה. בברית החדשה נאמר בגלוי כי ישו סימן הרבה מראש את תלמידו יהודה איש קריות כתלמיד אשר יבגוד בו ואשר ימסרהו לרומאים. בכך סימן את היהודים כולם כעם בוגד ועוין לדת החדשה. בליל הסדר שקיים ישו עם תלמידיו הוא הפעיל על יהודה איש קריות את יכולתו המאגית והכניס אותו למצב של טראנס-היפנוטי, או אם נרצה, למצב דיסוציאטיבי (אדם שאינו מודע למעשיו). במצב זה ציווה ישו מפורשות על יהודה שיילך ויסגירו. יהודה איש קריות פעל כמהופנט וכאשר יצא מן הטראנס והתברר לו פשר מעשיו, הלך ותלה את עצמו (מתי כ"ז 3-5). ישו היהודי היה בקיא וידען בתורת ישראל כפי שהוא חוזר ומוכיח לאורך ספרי הברית החדשה. הוא מטיף, מרצה ומסביר את עקרונות התורה, הן בבית המקדש והן בבתי כנסת. לאחר צליבתו הפכו היהודים עבור הנצרות לארכיטיפ של הרוע, או בלשונו של יונג, לארכיטיפ של ה"צל". האדם שבאור הוא הנוצרי, וצדו האפל, הצל המלווה אותו תמיד מאחוריו, לעתים מלפניו, הוא היהודי ולפיכך מן הראוי לרדפו ולהשמידו. הבעיה כמובן עם המושג הארכיטיפי של הצל, שבמהותו צל לא ניתן להשמיד. צל נוצר על ידי האדם עצמו, יהיה מואר ככל שיהיה. האנטישמיות מאז צליבת ישו טבועה בתת מודע הנוצרי כסימן לבוגדנות כביכול של יהודה איש קריות. מבין 12 התלמידים נבחר אדם בשם יהודה להיות השליח לעניין הצליבה, וזהו לפיכך המקור הראשוני העמוק לאנטישמיות עד עצם היום הזה.

העולם המוסלמי בראשיתו לא ראה ביהודים אויב ארכיטיפי ולפיכך היו כלולים היהודים עבורו בתוך כלל הכופרים, נוצרים כיהודים חד הם עבורו, אשר על המוסלמים לבערם במלחמת קודש, הג'יהאד, מן העולם.

בקרב בני דתות שאינם נוצרים או מוסלמים לא התפתחה אנטישמיות מלכתחילה בעת החדשה, אך מאחר ומדובר בתת מודע קולקטיבי, כלל אנושי וכלל תרבותי הגיעו הדיו של הארכיטיפ היהודי גם למזרח הרחוק. בחלק מארצות המזרח הרחוק כגון סין או הודו נתפש היהודי דווקא כ"חכם". ליהודים במקומות אלו משויכת עד היום חוכמה וידענות והשאלה היא האם זהו חלק מהארכיטיפ היהודי שזלג למקומות אלו, או שאולי יש כאן משהו בתת מודע הקולקטיבי של העם היהודי ההופך אותו לחכם. טענה זו היא כמובן טענה גזענית פרו-שמית יהודית מובהקת ואני דווקא אוהבת אותה.

ארכיטיפ היהודי החכם

לרעיון של הג'ניוס היהודי אין כמובן שום ביסוס ביולוגי. אין שום כרומוזום המצביע על שוני פיזיולוגי כלשהו בין יהודים לבין שאר העולם. יחד עם זאת בהחלט ניתן לדבר על נורמות תרבותיות אשר עיצבו תת מודע יהודי קולקטיבי במשך 2000 שנות גלות. העם היהודי דבק 2000 גלות במסורת הלימוד והחוכמה וזה בעצם מה שהכחיד אותו כעם לא נכחד. השאיפה ללימוד בישיבה, הערכה לבקיאות, שינון, זכירה בע"פ והישגים אינטלקטואלים דתיים היוו שאיפת שיא יהודית בסיסית. בקיאות בתנ"ך, בתלמוד ובמכלול ספרי הקודש היוותה ערך גבוה ביותר, ובחברה היהודית לדורותיה נתפש התלמיד חכם, העילוי, כמשאלה האולטימטיבית של ההגשמה העצמית. עם הופעת תנועת ההשכלה ופריצת החילוניות לתרבות היהודית הופנתה השאיפה לידע ולימוד אינטלקטואלי כמובן גם למקצועות החילוניים. להלן הטענה הגזענית הפרו-שמית היהודית: כאמור מימדי העם היהודי בעולם הוא 0.2% מאוכלוסיית העולם. מאז חלוקת פרס נובל החל מ-1901, זכו בפרס 850 בני אדם, מתוכם 193 יהודים או יהודים למחצה. משמעות הדבר היא כי כ-22% מזוכי פרס נובל הינם יהודים – פי 100 משיעור היהודים באוכלוסיית העולם. יש למישהו הסבר לכך פרט לארכיטיפ הפסיכולוגי של השאיפה לידע שהוטבעה 2000 שנה בעם היהודי על ידי עצמו? מהיכן המושג אודות הג'ניוס היהודי? אין לכך הרי שום ממצא פיזיולוגי ביולוגי משום סוג שהוא ואף על פי כן זה מוכיח עצמו.

מחאת המילקי

כאמור, מחאת הברלין-מילקי מצמררת אותי. המילה "ברלין" כפרובוקציה השואבת התייחסות מהווה הצלחה שיווקית למחאה, כי קשה להישאר אדיש לה. אם זו הייתה מחאת אמריקה-מילקי הדבר לא היה מעורר הד. ממילא חיים בארה"ב 5.5 מיליון יהודים, אז עוד כמה אוהבי מילקי זה לא משנה (למרות שלפי התקשורת נדמה שכל איש שני באמריקה הוא יהודי – או לוביסט יהודי, או מדען יהודי או עשיר יהודי או שחקן יהודי, או סתם יהודי), למרות שהם מהווים פחות מ-2% מהאוכלוסיה. בגרמניה חיים כיום כ-120,000 יהודים. ברלין נחשבת לזולה בכל מימדי סל הצריכה מתל אביב ב-25%. האם כדאי בשביל הכסף לחיות בברלין חיים של פליט שאולי הם נוחים יותר כלכלית? האם האנטישמיות נמחקה מהתודעה העולמית ובעיקר הגרמנית? הנעלם הארכיטיפ היהודי הראוי לשמד? נעלמו הניאו-נאצים? אנגלה מרקל, הקנצלרית החכמה והנאורה של גרמניה, התגאתה בנאום שנשאה כי בגרמניה חיים כיום 100,000 יהודים. מבחינתה זוהי סליחה קולקטיבית. מבחינתי אלו 100,000 יותר מדי. העבירה על הצו האלוהי "זכור תזכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים" (דברים כה 17), והפסוק הקודם לכך "מלחמה לה' בעמלק מדור לדור" (שמות יז 17), כלומר גם בתודעה היהודית קיימים ארכיטיפים כמו עמלק לסוגיו השונים.

ילדינו נעקדים כדי להיות עם חופשי בארצנו. האם למען הכסף עלינו להוכיח את הארכיטיפ האנטישמי כי אכן היהודי רודף בצע ונחות ערכית ומוסרית? רילוקיישן לברלין?! לחזור לסיר הבשר? לחזור להיות הפליט היהודי הנודד?

זה מצמרר אותי.

ברלין תחנה אחרונה – הובילה לתאי הגזים רק לפני פחות מ-75 שנה. או כמו שאומר עליה לאונרד כהן "first we take Manhattan and then we take Berlin".  

לדף הרשומה

רק לא להיות בתולה בת 30 (לפעמים 30 מתחיל ב-22)

 

 

 

בתרבות שלנו נסיון מיני נחשב לסימן ברור ומובהק לבשלות ולנורמליות. יש בנים המצפים מעצמם להיות בעלי רקורד של יחסי מין כבר החל משנות העשרה, ואם הם מגיעים חלילה לגיל 22 בהיעדר נסיון מיני, יש הנכנסים לחרדה ומייחסים לעצמם רגשות נחיתות ותחושה של בעייתיות אישית גדולה. לגבי נשים, כרגיל, המצב אמביוולנטי. גם מהן מצופה להיות בעלות נסיון מיני, אך כאן עולה השאלה של מידתיות - מאיזה גיל זה נחשב תקין ומה מספר בני הזוג המשאיר "נקי" את שמה של האישה. בימינו, בחורה שאינה דתיה, בהחלט מצפה סביב גיל 20 לא להיות לחלוטין בתולה. מכאן ואילך, מצב הבתולין מתחיל להיחשב כעלבון, בושה ועדות לאיזשהו פגם אישי, זוגי או מיני. אנו מביאים לפניכם פניות אותנטיות של בנות בגילאים שונים המתלוננות ומתביישות על שעדיין הן בתולות, וחשות מצוקה סביב עניין זה. הן חוות עצמן נמצאות במלכוד של כדור שלג. בשל הבושה אודות הבתולין, הן נמנעות מליצור קשר זוגי או מיני מפחד פן "יתגלה כשלונן" ותתגלה העובדה שהן בתולות. בשלב זה אנו מציגים את הדברים ללא כל שיפוט וללא כל ביקורתיות שכן מדובר בנורמות חברתיות ותרבותיות. מכל מקום, חשוב לדעת כי אין צורך לעבור ניתוח להסרת קרום הבתולין. טיפול סקסולוגי קצר ובסיסי באמצעות מאמני הנרתיק מאפשר לבחורה להחדיר לתוכה תוך מספר חודשים קצר את גופי הפלסטיק ההולכים ומתעבים ומתארכים, עד לגודל של איבר מין זכרי גדול למדי. תוך כדי התהליך ובלי להרגיש כלל נדחק קרום הבתולין לצדדים ונעלם לחלוטין. מומלץ לעבור טיפול קצר זה לכל החוששת להיתפס כבתולה. 

 

 

 

 

 

1.  היי אילנה,אני בת 33 ובתולה. זה לא נובע משום אידיאולוגיה פשוט לא יצאתי הרבה עם גברים בחיי בגלל ביישנות ותמיד התחמקתי כשרצו להכיר לי. בזמן האחרון קצת התקדמתי והיו לי 3 סיטואציות מיניות עם 3 גברים שונים אך בכולן הבחורים לא הצליחו לחדור. יש לציין שלא סיפרתי להם שאני בתולה וקיוויתי כל פעם שזה יצליח אך לצערי זה לא קרה. אני מובכת מאוד מהמצב ובנוסף לביישנות שלי זה גורם לי להמנע בכלל מסיטואציות כאלו שמא זה יקרה שוב. אני ממש רוצה לפתור את הבעיה ולא יודעת איך, אני מרגישה כאילו אני סוחבת איתי סוד שתוקע אותי במקום,אשמח לעזרתך...לא רוצה להיות עוד בתולה זקנה

 

פונה יקרה
אנא שמחי שבעייתך הינה קלה ופשוטה לפתרון. את לא הראשונה ולא האחרונה הפונה עם בעיה מסוג זה. ככל הנראה את סובלת בשל החרדות הקשורות למיניות ובשל חוסר הנסיון הנמשך מהתופעה המכונה וגיניסמוס. כלומר - כיווץ בלתי רצוני של שרירי הנרתיק המונע חדירה. הפתרון הוא קל ופשוט. יש צורך לפנות לסקסולוגית מקצועית אשר לפי הדרכתה תרכשי מן היצרן המתאים ערכה של מאמני נרתיק (עוביים מתחיל מעובי נר דקיק של חנוכה ועד לעובי איבר מין זכרי עבה וגדול). ההחדרה נעשית בפרטיות ביתך וכמובן לא בחדר הטיפול עם הסקסולוגית. משך ההחדרה הוא שתי דקות בלבד מידי יום! תוך כדי התהליך את רוכשת אמון ביכולת הגמישות וההתרחבות של הנרתיק שלך "ועל הדרך" תוך כדי התרגול ידחק הצידה קרום הבתולין מבלי שתרגישי כלל בכך ויעלם מעצמו. כך שבאמצעות האימון במאמני הנרתיק גם תפטרי מבתוליך המעיקים וגם תזכי לנרתיק גמיש, המסוגל להתרחב לכל גודל של איבר מין אותו יפגוש באופן אינטימי.
כל טוב ובהצלחה
אילנה

 

2. היי, אני זקוקה לעצה. אני בת 32 ואני עדיין בתולה. אני מאוד רוצה להכיר גברים, יחד עם זאת אני חוששת מתגובתם לכך שבגילי אני עדיין חסרת נסיון מיני. קשה לי להסביר מה הביא אותי לכך. תמיד רציתי להתחתן ולהביא ילדים, אני נראית טוב, אקדמאית במשרה בכירה עם בטחון עצמי עד שזה מגיע למיניות- החשש הזה שמלווה אותי קשור לשעירות בגוף - שלמרות שטיפלתי בה על ידי טיפול לייזר אני עדיין לא שלמה עם הגוף שלי -( בעיקר כי סבלתי לאורך השנים מכינויי גנאי בבית הספר ואפילו בצבא). אני חוששת להפגע, וכרגע חברים לעבודה רוצים להכיר לי בחור, והחשש אפילו מתעצם, כי אני לא יודעת כיצד הוא יתייחס למצב - או מה יגיד לחברים השדכנים שלו? לסיכום, כיצד אני אמורה להציג את המצב בדייטים ? אני מודה לך מראש על תשובתך 

פונה יקרה,
ככל שתתפלאי בעייתך אינה כה יוצאת דופן למרות שהדבר נדמה לך כך.
מה שאני מציעה לך הוא , אם את רוצה יש דרך קלה ופשוטה להיפתר ממצב הבתולין וזאת ע"י מספר פגישות עם סקסולוג אשר ינחה אותך כיצד להחדיר בביתך מאמני נרתקי של גופים עשויים פלסטיק בגודל של פחות מטמפון מיני (הקטן ביותר) ועד לגודל של איבר מין גברי.
התהליך עלול לקחת בין חודש לחודשיים. תוך כדי החדרת מאמני הנרתיק (ניתן לרכוש אצל היבואן) נדחק קרום הבתולין לצדדים כך שהוא נעלם ואיננו.
הדבר דומה , וסליחה על ההשוואה, לעבודת מניקור בה דוחקים כלפי מטה את העור הדק הנמצא בתחתית הציפורן.
זאת אם ברצונך להיפטר מן הבתולין בדרך לא מכאיבה יעילה ואלגנטית.
דרך פחות נעימה, אך יעילה היא פנייה לגניקולוג אשר באחד האיבזרים בהם הוא עושה שימוש יבתק את קרום הבתולין.
אולי יכאב מעט אך בזה יושם הדבר סוף.
הדרך השלישית כמובן היא לשתף את הבחור ותוך כדי קשרי קירבה ואמון להתחיל איתו בהדרגה מעררכת שתוליך לקיום חדירה.
לאור הכרותי הטובה עם הנושא הייתי ממליצה על שיטת מאמני הנרתיק.

שאלת הדימוי העצמי וחוסר הביטחון ההתנהגותי המיני בהחלט מיועדת למספר שיחות לא רב עם פסיכוסקסולוג שאני מקווה שיסייע לך רבות.
כל טוב ובהצלחה,
אילנה.

 

3. הי,
יש לי בעיה שאף אחד לא יודע והיא גם מטומטמת ( לא שמעתי שיש אותה למישהי אלא נהפוך הוא) אבל אני ממש פוחדת מהפעם הראשונה ולכן בעצם אני נמנעת מזה שיהיה לי חבר. זה נראה לי מייסר, מביך (בגלל הטכניות ולא מבושה) כואב שמוריד את כל החשק בטח לצד השני.
לכן אני סבורה שאין טעם לפתח זוגיות עם מישהו אם גם ככה אני לא אגיע לשלב הזה.
שמעתי שיש ניתוח שזה גם פדיחה אבל זה יקצר את כל הטראומה לשני הצדדים?
חוץ מזה אילנה אם את מתכוונת לכתוב לי על בן זוג תומך עם סבלנות... אז תשכחי מזה כי הבחורים של היום חברי סבלנות די חרמנים תשוקתיים מחפשים את זאת עם הגוף ובכלל לא רוצים בתולות. בכל אופן כשאני יוצאת עם מישהו אני ממש מרגישה לחץ בנושא מבחינת המגע שהוא גם דיי מהיר ובורחת...
מה עושים?
תודה

 

פונה יקרה,
אין בכוונתי כלל לדבר על איכות הבחורים אלא לדבר טכנית ישר ולעניין איך פותרים את סילוק קרום הבתולין:
א. כפי שאמרת, באמצעות ניתוח אותו את שוללת ויתכן שבהחלט בצדק
ב. פניה לסקסולוגית אשר תעבוד איתך עם דיאלטורים. אלו הם גופי פלסטיק שעוביים נע מעובי ואורך של זרת קטנה, בהדרגה דרך 7 עד 10 גדלים הדרגתיים עד לגודל של עובי ואורך של איבר מין זכרי גדול למדי. התרגול של הדיאלטורים נעשה בבית על ידך על בסיס יומי במשך שתי דקות ביום. השימוש ההדרגתי בגדלים ההולכים ועולים מביא בדרך כלל לדחיקה לצדדים של קרום הבתולין עד להיעלמותו בלי שהאישה בכלל תרגיש בכך. למען ההגינות נציין כי כבר טופלו בנות שהיה להן קרום בתולין נוקשה והן בהחלט הצליחו בעזרת הדיאלטורים "לפלח" אותו באופן הדרגתי עד להתבקעותו והחדרת כל הסדרה. במקרה עליו אני מדברת הגניקולוג המליץ על ניתוח להסרת הקרום, הפציינטית התנגדה, ובעבודת בית שיטתית ועקבית הצליחה להיפטר מקרום הבתולין ולאפשר חדירה. אפרופו אופיים של הבנים, אישה זו נישאה בהיותה בתולה והטיפול בה נערך כחצי שנה לאחר נישואיה
כל טוב ובהצלחה,
אילנה

 

4. שלום.
אני בת 24 ועד כה לא הייתה לי שום מערכת יחסים. יצאתי להרבה דייטים אבל למעט מערכת יחסים של חודש שום דבר לא החזיק.
התחלתי לצאת עם בחור בן גילי (2 דייטים עד כה) ואני מאוד מעוניינת בו. הוא כמובן יותר מנוסה ממני. אין לו בעיה לדבר על יחסי מין. ועדיין לא סיפרתי לו שאני בתולה. ואני די בטוחה שהוא חושב שאני לא.
אני לא יודעת איך לספר לו את זה, אם בכלל. אני מאוד מפחדת שהוא יברח. אני מאוד רוצה לשכב איתו אבל אני לא מסוגלת להשתחרר כשאני איתו בגלל שזה מעיק עליי.

פונה יקרה,
לא אסון להיות בתולה ויהיו גברים רבים שישימו להם נוצה בקסקט על כל בתולה שהם שכבו איתה. לפעמים זה נחשב כבוד גדול. עניין הבתולין לא צריך להיות סיפור מהפטרה, אם את נהנית מהמגע שלו, חשה חופשייה להתפשט לפחות חלקית בנוכחותו, התקדמו בהדרגה לפי הקצב שלך, לא צריך לקפוץ ליחסי מין כמו לבריכת מים עמוקים, קחו את הזמן והדבר החשוב ביותר הוא שתהיה בכל שלב נינוחה, שמחה, רגועה ונהנית. לעיתים נשים כלל אינן חוות את ביתוק הבתולין שלהן שכן הפתח רחב ממילא כדי לאפשר את יציאת דם המחזור ול תמיד כל בחור יודע לאבחן מי בתולה ומי לא. אל תעשי עניין מהבתולין, זה ממש לא חשוב, חשובה ההנאה והרוגע שלך והזרימה החופשית. על הדרך ילכו, כן או לא, הבתולין וסביר שלא תרגישי בכך.

כל טוב ובהצלחה,
אילנה

 

5. אילנה שלום רב,
בגילי המופלג, אני עדיין בתולה.
לא הצלחתי לקיים יחסים מלאים ואני ממש חוששת מהאקט של החדירה.
אני סובלת מחרדת ביצוע וכבר שוקלת "לעבור" ליחסי מין לסביים רק כדי שלא תתאפשר חדירה.
אני ממש מתביישת מלצאת עם גברים.
מה לעשות?

פונה יקרה,
העובדה שאת בתולה וחוששת מחדירה נראית בעיניי בעיה לא מסובכת להתמודדות. בעזרת טיפול של מאמני נרתיק, "כאילו" את וגיניסמית ניתן להתגבר על פחד החדירה בקלות תוך פרק זמן לא ארוך. הייתי עושה אבחנה ברורה וחד משמעית בין פחדי חדירה שכבודם במקומם מונח, יש להתמודד אותם ולהערכתי ניתן לפתור אותם, ובין זהות מינית, כלומר מעבר מעבר ליחסים מיניים לסביים. אם את נמשכת לנשים, אוהבת גוף של אישה, מתאהבת באישה ויש לך תשוקה למגע מיני עם נשים אז תבורכי ואין שום בעיה או קושי שתפני לדרך זו. אך אם הדבר נובע אך ורק מפחדי חדירה הדבר נראה לי תמוה שכן לאדם בעל זהות מינית מוגדרת קשה לעשות את הקפיצה או השינוי כלפי מין אחר רק בגלל קשיי תפקוד מיני בתחומו. קשר לסבי לא יכול לענות במובן זה על קשיי החדירה אלא אם כן ברקע קיימת התלבטות לגבי הזהות המינית. אגב, כדאי לציין, כי יחסים לסביים בהחלט מאופיינים בהחדרת אצבעות לנרתיק ולפעמים החדרה של ויברטורים, כך שבהחלט אין לראות בקשר לסבי קשר שעוקף את שאלת ההחדרה והחדירה. לפיכך הייתי ממליצה לך להתמודד בצורה פסיכולסקסולוגית והתנהגותית עם בעיית החדירה, לפתור אותה ולאחר מכן להחליט מהי זהותך המינית ואיזה קשר מיני וזוגי מתאים לך.

כל טוב ובהצלחה,
אילנה

http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2411427

לדף הרשומה

דף אחורי לספר הרוצה להיוולד ומחפש מו"ל

מהו הדבר אותו מחפש האדם כל חייו? מהי חוויית העל אליה כמהה נפשו?
מהו הדבר אותו הוא רוצה לפגוש יותר מכל? התשובה אולי תפתיע אתכם, אך היא מאד
בסיסית: את עצמו הוא מחפש. את עצמו האותנטי ביותר, ללא פילטרים ומסיכות שהוא
 שם בפני תודעת עצמו. את עצמו רוצה האדם לעצמו יותר מכל.

על מנת לקבל את עצמו הוא זקוק לכלי החזק מכל, הדבק של כל החיבורים, הלא היא
האהבה. רק במצב של אהבה חזקה לזולת יקרים, מגלה האדם את יכולתו לאהוב, את
איכות האהבה שבו, שהיא היכולת העוצמתית, המורכבת והקשה מכל.

לאהוב זולת לאורך זמן זוהי התחייבות - לקבלו חרף אכזבות בקשר, לחוות את הביחד
איתו בצורה משמעותית. הזולת משקף לאדם את עצמו, וכך גדלה עוצמת המפגש של
האדם עם עצמו.

האהבה הזוגית מתייחדת בהיבט עוצמתי נוסף השייך רק לה - זוהי החוויה המינית.
במפגש זה של גוף-נפש ועוצמות תשוקה והנאה, מתאפשרת התעלות חווייתית. לפיכך
מחפש האדם את עצמו דרך האהבה המינית. גם כשהאהבה כבר פחתה עדיין עשויה
לספק התשוקה המינית מפגש עוצמתי של האדם עם עצמו.

נשאר אפוא המפגש העצמי השלישי הקשה מכל, שאולי רק בודדים מצליחים להגיע
אליו - מפגש עם עצמי דרך התעלות רוחנית לתדרי רוח ותודעה גבוהים יותר ועליונים.
עליית התודעה מעלה את האדם מעלה למרחב בו מתמזגים הדעת, האהבה
והאושר הקיומי. יש המכנים זאת אלוהים - המפגש עם האלוהים שבתוך הלב.

הספר "צמתים של מפגשים – מיניות, אהבה, אלוהים" מאגד כתבות שפורסמו מ-2011
ועד היום בנושאים של תשוקה מינית וקשיים בתפקוד המיני (בעיקר של נשים), כתבות
בנושא יחסים בינאישיים מסוגים שונים וכמו כן כתבות בנושאי הדברים שמעבר למודע
ולגלוי המתייחסים להיבטים של רוחניות, שפירושה נוכחות האלוהים בעולם. המחברת
הינה פסיכולוגית קלינית, סקסולוגית ויועצת נישואין העוסקת שנים רבות בלימוד ועיון של
הגות רוחנית של דתות שונות – המרכזיות שבהן, היהדות כמובן וההינדואיזם. 

לדף הרשומה

משמעות החיים: בשביל מה אנחנו חיים

 

הציטוט מתוך המשנה פרקי אבות ד כב אומר בקצרה כי המשמעות היחידה של החיים היא חוסר הברירה שלנו אלא לחיות.

"עַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹצָר, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹלָד, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה חַי, וְעַל כָרְחֲךָ אַתָּה מֵת, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא".

לפי חז"ל אנו חיים בחוסר ברירה מוחלט. לא שזה לא נכון, ואכן עמדות אלו שימשו בסיס לפסיכולוגיה האקזיסטנציאליסטית אודות הייאוש הבסיסי, חוסר האונים הבסיסי, הבדידות והפחד שהם בלתי נמנעים ומהווים חלק מהתשתית הפסיכולוגית האנושית האוניברסאלית. אנחנו מניחים כי בן האדם הינו היצור היחיד בפלנטה החי בצל הידיעה על עובדת מותו ביום מן הימים. יוצא אפוא, כי השאלה בשביל מה זה טוב כל "העסק" הזה של החיים? מה הטעם? מה משמעות תקופת הזמן הקצרה הזו המכונה "החיים" אשר "נפלה" עלינו? אין ספק כי זו ה-שאלה הגדולה והחשובה מכל השאלות. לא נתיימר לתת את כל ספקטרום ההיבטים האפשריים – נסתפק בכמה נקודות לחשיבה.

 

מטרת החיים: לחיות כדי לחיות

הדחף להמשיך ולהתקיים ולחיות הוא דחף המאפיין את מרבית היצורים שיש בהם חיים על פני הפלנטה, החל מהאורגניזם הפשוט חד התא, כולל את כל ממלכת הצומח-חי-אדם. חשוב לציין כי על מנת להתקיים יש צורך בכוח וביכולת לשם כך. הדבר לא תמיד הינו קל ופשוט. יש בעלי חיים מסוימים, כגון יונקים ימיים (לוויתנים ודולפינים) העולים על החוף ומתים בהמוניהם, ויש הרואים בכך סוג של התאבדות מטעמים בלתי מובנים לנו. התאבדות קיימת כמובן בקרב בני האדם. נכון שיש גם התאבדות של בני אדם, כאשר הממוצע העולמי הוא 0.016% פרומיל, כלומר 16 בני אדם לכל 100,000 איש. יוצא אפוא שמרבית האוכלוסיה האנושית יש בה את הרצון להמשיך להתקיים ולחיות כל עוד יש לה את המסוגלות לכך ואין אנו מכלילים כאן המתות חסד בשל מחלה סופנית. כך שמשמעות החיים הבסיסית היא הדחף המוטבע בנו כאורגניזמים להתקיים, לחיות ולשרוד במרבית התנאים ובמרבית הנסיבות, גם כשהן קשות, נואשות ובלתי נסבלות ככל שתהיינה. הדחף לחיות הוא העמוק ביותר מבין כל הדחפים והוא למעשה עומד בבסיס תהליך האבולוציה. האבולוציה היא למעשה הצורך לקיים חיים תוך תהליך הסתגלותי של האורגניזם לנסיבות הסביבתיות/אקולוגיות המשתנות. הווה אומר, כי הדחף הבסיסי המניע אותנו הוא רצוננו להיות תודעה קיימת, מודעת לעצמה, חיה ונושמת, והכוונה כמובן לאדם אליו אנו מתייחסים בכתבה הנוכחית. על מנת לממש את המשמעות של קיום החיים יש צורך בסיסי בכוח וביכולת של אנרגיית חיים. כלומר, יש צורך במנוע פנימי פיזי ונפשי על מנת להמשיך לחיות. מחלה פיזית ונפשית, פציעה או מום פיזיים ונפשיים הם "זוללי חיים", פוגמים הן ברצון והן ביכולת לחיות, ומביאים בהדרגה למות האורגניזם. במילים אחרות, כדי להמשיך ולהתקיים, לאדם חייב להיות המנוע המנטלי שהוא כוונה ורצון פנימיים פשוט להמשיך ולחיות. כאן ראוי לציין כי בני אדם זקנים או נכים התלויים כמעט לחלוטין בסביבתם לסיפוק צורכיהם אף הם מעוניינים לחיות. גם בני האדם משוללי חירות הכלואים במחנות עינויים, מאסרי עולם ותחת משטר של סבל פיזי, נפשי ושל התעללות כרונית (עיין בכתבות אודות מחנות העינויים בקוריאה הצפונית, כמו גם שיעור ההתאבדות הנמוך במחנות השואה) בוחרים לא להתאבד אלא להמשיך ולחיות את חיי הסבל שלהם. המשמעות האולטימטיבית של עובדות אלו היא כי הדחף הבסיסי לחיות כדי לחיות או לחילופין להמשיך את החיים הוא דחף אדיר.

 

משאבי האדם הפנימיים לשם קיום חייו

 האדם ניחן בשלושה תחומים של תודעת חיים המשפיעים האחד על השני ומסייעים לו לחפש אחר התנאים המיטביים עבור קיומו. כמו בכתבה הקודמת על "עולמות של תודעה" חשוב להדגיש כי באומרנו "תודעה" אנו מתכוונים בו בזמן לאנרגיה של חיים, וכמו כן ליכולת תקשורת. כל תודעה מכל סוג באדם ומכל סוג ביקום בכלל נמצאת בתקשורת מתמדת עם כל תודעות היקום, כלומר עם כל היש.

  1. תודעה סנסומוטורית – החושים השונים ויכולת התנועה שלנו, כמו גם אלו של שאר היצורים החיים, מסייעים לנו לדעת מה טוב עבור המשך קיומנו וממה להימנע. הדבר מסייע לנו בהשגת מזון הולם, מים נקיים, הגנה עצמית, מציאת מקלט ומעבר בין אקלימים שונים.
  2. תודעת הרגש – כל רגש של הנאה וסיפוק מאותת לאורגניזם החי, כולל כמובן  האדם, כי שופרו תנאי קיומו, וכל רגש של סבל, מצוקה, פחד וכאב מיידעים אותו כי עליו לנוע למקום אחר, להצטמצם, או לחפש מקור אחר לתזונה, להגנה ולאקלים. עיקרון הסיפוק וההנאה ממזונות מסוימים נמצא כיום תחת מתקפות בריאות שונות מצד גורמי תזונה מקצועיים, כי הנאות מתזונה מסוימת בטווח הקצר והמיידי (כגון סוכר, מלח, שומנים) עשויות להוות מקור לסכנה בריאותית בטווח הארוך. כלומר, כי רגש ההנאה והסיפוק אל לו להיות המדריך היחיד המנחה את האדם בבחירותיו – בכל אופן בכל הנוגע לתזונה.
  3. תודעת אינטלקט – החוכמה הטבועה בכל אורגניזם חי מיידעת אותו כיצד עליו לבצע את תהליכי החיים בתוך גופו, כגון נשימה, עיכול, תנועה, שמירה על חום גוף, רביה, שמירת הצאצאים, הדרכתם, ושיטות שונות של פתרון בעיות קיומיות. לגבי האדם אשר לו אנו מייחסים תודעה מודעת, מרבית חוכמת הפעלת החיים בגוף, הינה בתחום הלא-מודע.

 

גישות פסיכולוגיות: משמעות החיים היא הגברת העונג החווייתי.

בתוך האסכולות הפסיכולוגיות הראשונות התנהל ויכוח נוקב בין זיגמונד פרויד (1856-1939) יוצר תאוריית העונג, לבין אלפרד אדלר (1870-1937) יוצר תאוריית הכוח. מעניין כיצד שני פסיכולוגים גדולים, ענקי  דור, יהודים (אלא מה), הצליחו למרר אחד לשני את החיים.
פרויד טען כי האדם מונע על ידי עיקרון העונג  - כל מה שהאדם רוצה זהו עונג עצמי. פרויד עשה סימפליפיקציה כאשר לאורך ההתפתחות האנושית הדגיש קודם כל את העונג הסנסו-מוטורי של אוכל, הפרשה, מיניות (אוראלי, אנאלי, גניטלי). הוא שם דגש אדיר על השאיפה לעונג מיני ולסיפוק מיני ואין ספק שהיה מאבי המהפכה החברתית-פסיכולוגית של ליברליזציה מינית במאה ה-20. אגב, פרויד עצמו, בהתאם לביוגרפיה האישית שלו שנכתבה על ידי הביוגרף הרשמי שלו ג'ונס, התנזר מעונג מיני החל מגיל 40 (!!!). את העונג המיני הוא המיר בעונג אינטלקטואלי, רגשי, בינאישי, יצירתי ואסתטי, וכמובן בעונג של סקרנות רחבת היקף. פרויד הרבה בטיולים מרחיבי אופקים. כך או כך, הרעיון הבסיסי של פרויד הוא כי משמעות החיים היא השאיפה לעונג (הערה אישית: מי שטוב לו לא שואל למה הוא חי) וכי כל עוד עונג זה הוא לגיטימי ואינו מתנגש עם ערכי המוסר, החברה והתרבות, הרי האדם ינוע תמיד להשיגו. אין ספק, מבחינתי כמובן, כי עונג הוא מטרה אדירה מאחר ומשמעותו היא התרחבות תודעתית אנרגטית של האדם. כלומר, אם נתרגם זאת לרמת מושגי התודעה, הרי פרויד בדברו על העונג דיבר על הרחבת הנוכחות הקיומית – being המתרחשת אצל כל אדם כאשר העונג ממלא אותו. העונג, ראוי לציין, גם לפי פרויד, אינו רק חושי אלא גם רגשי, ומהותו אהבה וסיפוק. למעשה העונג הפרוידיאני מרחיב את תודעת העצמי של האדם ואת נוכחות הווייתו בעולם.

אדלר טען כי ביסודו רוצה האדם כוח להשפיע על הזולת, לקבוע לזולת כללים וחוקים, ובקצרה לכופפו ולשעבדו לטובת סיפוק צרכיו האישיים. משמעות הדבר כי ככל שלאדם יהיו יותר משאבים של כוח (פיזי, כלכלי, צבאי, אינטלקטואלי, תקשורתי, אטרקטיביות חיצונית, פסיכולוגי וכו') אזי תודעת הכוח וההשפעה שלו תהיה גדולה ובמעגלים רחבים יותר ואז יוכל יותר להשפיע, לשלוט ולכוון את הסביבה למימוש צרכיו. מלבד משאבי ההשפעה והעוצמה הפיזיים שצוינו יש להביא בחשבון כי עוצמה פסיכולוגית מתבטאת בהשפעה רגשית על הזולת, בשליטה ברגשות הזולת, ביכולת להשפיע על רגשותיו וביכולת להופכו להיות זקוק לקבלת רגשות חיוביים מצד השולט (כגון אהבה, הערכה, התייחסות חיובית). עקרונות הכוח והשררה בולטים בכל החברות, בכל המשטרים ובכל תקופות ההיסטוריה בהן בני האדם היו מונעים להשגת שררה, כוח, שלטון והשפעה.
באותו אופן גזר אדלר גם לגבי היחסים במסגרת התא המשפחתי והזוגי. אדלר התבונן על יחסי הכוח וההשפעה במסגרת יחסים זוגיים, במסגרת יחסי הורים-ילדים, וכמו כן התבונן במאזן הכוחות הכלל משפחתי. הפריזמה שלו הייתה לבדוק מי יותר עליון וחזק על פני השני, מי מצליח יותר לשכנע או "לשעבד" את הזולת לצרכיו באופן ישיר או מניפולטיבי וכיצד ניתן להפוך את מערכת זרימת תודעת הכוח ליותר הרמונית בין המשתתפים. המיניות אשר לפי פרויד נתפשה כאחד ממקורות האושר והסיפוק הינה לפי הפריזמה של אדלר אחד ממאפייני ההשפעה של אדם אחד על משנהו. בקצרה, לפי אדלר, הכוח הוא המניע את האנושות. כל אדם רוצה שדעתו תתקבל, להיות הצודק ולהיות המשפיע. כך בזוגיות, במשפחה, בקהילה, בארגון, בכלל החברה והמדינה. קידום האג'נדה האישית היא מטרת הפרט.

סיכום הצד הפסיכולוגי

על פי אדלר, האפשרות להשיג יותר כוח, שלטון, משאבים והשפעה, מעניקה לפרט יותר סיפוק רגשי, מלאות רגשית, ביטחון עצמי ותחושת ערך ועוצמה. על פי פרויד הדגש הוא על סיפוק רגשי ומלאות רגשית, כאשר תחושות אלה יחד עם ערך ועוצמה, מקורן בסיפוק משלושה תהליכים מרכזיים בחיי הפרט – הסיפוק מעבודתו (צד של עשיה, יצירה, סקרנות, אינטלקט, יחסים בינאישיים בעבודה וכד'), הסיפוק בחיי האהבה הזוגיים, והסיפוק המיני שלו. אין ספק כי אין האחד שולל את רעהו, אין ספק כי שניהם צדקו וכי כל אחד מהם מוסיף עוד היבט ראיה בהתבוננות על חיי אנוש.

אז מה הטעם בחיים?

יש הטוענים בישראל כי הטעם בחיים הוא משפחה, שלושה ילדים, קוטג', מאזדה וכלב. זוהי תמונת ה"אושר" המיוחלת. כמובן שאין רע בהישג כלכלי פסיכולוגי זה אך למעשה הוא מהווה מטאפורה לנעימות הנוכחות של קיומנו בעולם. אם אנחנו מסתכלים על החיים כזרימה של אנרגיית תודעה הרי גם פרויד וגם אדלר, כל אחד מזווית הראיה שלו, דיבר על כך כי משמעות החיים ומטרתם היא תודעת העונג האישי, כאשר כל אדם יראה את מקורות העונג בהתאם לסדרי העדיפויות שלו. ככל שגוברת תודעת ההנאה של האדם, סיפוקו הפנימי וחוויית האהבה שלו לאנשים היקרים לו בחייו, כך גוברת התחושה הקיומית הטובה והמספקת. שני הפסיכולוגים וגם אחרים מכל הזרמים שבאו אחריהם (פסיכו' אקזיסטנציאליסטית, פסיכו' הומאנית וכל האסכולות הפסיכואנליטיות למיניהן), ניתן לכנס את דעותיהם לנוסחה כי ככל שלאדם נוכחות תודעתית קיומית מסופקת יותר ורחבה יותר, כך גדל יותר הטעם שהוא מוצא בחייו, ובמצב זה הוא חש עצמו כאנרגיית חיים זורמת. מטרת החיים היא אפוא לחוות את עצמנו כשלובים בתוך התודעה של אנרגיית חיים זורמת. לא בצד החיים, לא מתבוננים בהם, לא מחמיצים אותם, לא חווים רק חלק מן הפוטנציאל, אלא תוך חוויה של מיצוי, עונג, אהבה וסיפוק אישי. כאשר האדם חש שהוא מהווה אנרגיית חיים אוהבת, שמחה, מלאה וזורמת, יחד עם אנרגיית החיים שסביבו, הרי הוא חש שלחיים יש טעם וכי טוב לחיות.

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

עולמות התודעה וחוקיהם

 

אחרית דבר

כל היש הגלוי והסמוי הנתפש בחושים ושאינו נתפש בהם הינו תדרים של תודעה טעוני אנרגיה. אמרת תודעה – אמרת אנרגיה בתנועה. אמרת אנרגיה – אמרת תודעה בתנועה. אנרגיה במהותה, בנוסף להיותה תודעתית, הרי היא מהווה גורם של הפעלה והשפעה, כך בדיוק גם התודעה. היקום הפיזי וכל אשר בו הם צורה אחת מסוימת וספציפית של תדרי התודעה הפועלים על פי חוקי התודעה. ביקום המוחשי הידוע לנו מכונים חוקים אלו בשם חוקי הטבע כגון: מתמטיקה, אסטרופיזיקה, פיזיקה, כימיה, ביולוגיה וכל הנגזרות והשילובים הקיימים ביניהם, ובהם עוסק המדע. למעשה כל חוקי הטבע הם חוקי תודעה מתמטיים סמויים הפועלים מאחורי התהוות התופעות והשתנותן. חלקם של החוקים ידועים כבר לאדם, שכן הוא הצליח לזהות את הנוסחאות המתמטיות הפועלות מאחורי התופעות. חלקם טרם ידועים ואולי רובם לעולם לא ייוודעו – מי יודע? אלוהים הוא גדול המתמטיקאים, אינסופי בגאוניותו.

היקום הגלוי המוחשי הוא צורה אחת מסוימת בלבד הנגישה לחושינו (ולמכשירים שהם הרחבה של החושים) בה מתגלה התודעה בצורת יקום של אובייקטים ואירועים\התרחשויות והשפעה הדדית בין כולם. מאחורי כל אובייקט\אירוע (התרחשות) כגון אבן, עץ, פשפש, יתוש (אדם מלא עקיצות קרוב אצל עצמו), בן אדם, ארגון, חברה, תרבות, מדינה, יחסים בין מדינות ובין תרבויות... מאחורי כל אלו (שאינם מבטאים באופן ישיר חוקי טבע) פועלים תמיד חוקי תודעה גלויים וסמויים המפעילים אותם. אין דבר ביקום המוחשי ואין דבר בעולמות היש נטולי המוחשיות (דוגמא מינימלית: המחשבה שאני חושבת ברגע זה בראשי היא תהליך או אירוע נטול מוחשיות ברובד התוכני שלו, אם כי יש לו ביטוי אלקטרומגנטי וביוכימי לגבי עצם התרחשותו) שאינו פועל על פי חוקים קבועים וידועים של אנרגיות תדרי התודעה הבאים לידי ביטוי באותו יקום או עולם של תודעה.

 

חוקי התודעה ביקומנו ובשאר היקומים המופשטים

מהות כל היש, בכל העולמות הרוחניים (מופשטים) ואותם "שלבשו צורה" והגשימו עצמם ביקום הפיזי וכל אשר בו (הגשימו עצמם בחומר) הוא היותם זרמים אנרגטיים של תודעה בעלת תדרים שונים. כבר אמרנו ונחזור ונאמר שכל היש הינו תודעה בתנועה. במובן הזה כל היש הינו תודעה\אנרגיה בתנועה. ניתן שלוש דוגמאות:

  1. אש מדורה = אנרגיה של תודעה
  2. שכל אנוש = אנרגיה של תודעה
  3. חיים של אורגניזם = אנרגיה של תודעה

וכך הלאה וכך הלאה על כל היש המתקיים באינספור צורותיו. התודעות\אנרגיות קיימות בספקטרום אינסופי של תדרים מגבוה לנמוך. בעולמנו המוחשי יש לנו דוגמאות בסיסיות לכך כגון ספקטרום האור מאולטרא-סגול לאינפרא-אדום, ובניהם טווח התדרים\גוונים הגלויים לחושינו. באותו האופן ניתן גם לומר לגבי טווחי הצלילים, הריחות, וטווחי הראיה שחלקם נגישים לחושינו, חלקם נגישים לבעלי חיים אחרים וחלקם נגישים רק למכשירים אותם בנה האדם להרחבת יכולת קליטת תדרים.

ככל שתדר התודעה בעולמות גבוה יותר ניתן לומר עליו שהוא אינטנסיבי יותר ומכאן שגם בעל השפעה רבה יותר בהיקף ובזמן. יש תדרי תודעה מעצימים ומרחיבים ביוצרם חיים, צמיחה, התפתחות, התרחבות, אושר שמחה וסיפוק. האדם יחווה אותם כתדרים של אהבה, ריפוי וחיזוק נפשי ופיזי. יש הטוענים כי התדרים המעצימים הם תדרים בעלי מוסריות גבוהה של ראיית הזולת כשווה ערך ושווה הזדמנויות כשלנו. כלומר, כי התדרים העליונים הם בעלי ערכיות ומוסריות גבוהה הבאה לידי ביטוי במשפט "ואהבת לרעך כמוך" (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ח) שכן הזדהות ואמפתיה וראיית טובת האחר כעולה על טובתנו האישית (או לפחות שווה לו) היא דרגה מוסרית גבוהה יותר.

ישנם תדרי תודעה שליליים בכל העולמות ("זה לעומת זה ברא אלוהים" ספר יצירה פרק ו' פסוק ה') שתפקידם הוא צמצום, כליה, הרס, פורענות, חולי ומוות. בעולמנו המוחשי מטרתם היא פגיעה בטובת הזולת מבחינה קיומית, פיזית נפשית וכלכלית.

לשני סוגי קבוצות התודעה – זו המיטיבה ומעצימה וזו המכלה ומצמצמת, יש תפקיד חיוני בבריאה כולה, הווה אומר בבריאת כל העולמות הרוחניים ומתוכם בתחתית בריאת היקום הפיזי וכל אשר בו.

 

תפקיד תדרי התודעה\אנרגיה השונים

נאמר במקורותינו על תפקיד הבריאה "בשעה שברא הקב"ה את העולם נתאוה שיהא לו דירה בתחתונים כמו שיש בעליונים " (תנחומא ונשא טז). מכאן כי תפקיד הבריאה היא התנסות, אתגר, התגברות ותהליך ספירלי של התפתחות. אם אכן זוהי המטרה הרי לשם כך יש צורך הן בתדרי מינוף צמיחה והתרחבות, והן בתהליכי הרס וכיליון - הרס תרבויות שפג תוקפן, הרס גוף אדם או חי שפג תוקפו בשל הזדקנות ושיבוש מערכות, מות יצורים שאינם תואמים עוד לאקולוגיה (זוהי הרי מהות האבולוציה), מהפכות, שבירת מוסכמות שהפכו מיושנות, מלחמות ושפיכות דמים לשם השגת משאבים כלכליים והפצת ערכים ותרבויות וכו'. בעיקרון תהליכי התפתחות אינם אפשריים ללא תדרים מרחיבים ומעצימים יחד עם פעילותם של תדרים מכלים, מנפצים והורסים.

אנרגיות התודעה מכל הסוגים נמצאות בזרימה מתמדת לכל הכיוונים (כל ארבעת "מימדי" המרחב\זמן) ותפקידם הוא ליצור השפעה. אומרת הקבלה בשפתה כי כל תדר תודעתי\אנרגטי "שואף" למירב הכוח עבור עצמו. כל תדר של אנרגיית תודעה רוצה למקסם את מירב השפעתו ובלשוננו הפשוטה למקסם את סיפוק צרכיו ואת הנאתו. על זה, על פי הקבלה, נחרבו העולמות הרוחניים העליוניים מאחר וכל ספירה (ספירה הינה תדר תודעה\אנרגיה ספציפי) מתוך 10 הספירות ביקשה לקבל לעצמה בלבד על חשבון השאר. מכאן נוצר מתח קשה בין עשר הספירות ונוצר החורבן הקוסמי של שבירת הכלים. לאחר חורבן קוסמי זה נערך תיקון לעולמות המכונה "תיקון העולמות" ובו נוצרו עשר ספירות חדשות המקבלות עליהן את גבולות השפעתן, מתחשבות זו בזו ומשתקפות זו בזו.

 

קשר של השפעה הדדית לשם השגת שינוי

בין כל יש לכל יש בעולמות וביקום הפיזי קיימים כאמור זרמים מתמידים של השפעה לכל הכיוונים. דוגמא פשוטה: בתוך זמן מקום ותרבות מסוימת, ינסה כל אדם להשפיע על כל מי שנגיש לו פיזית או תקשורתית באופן רעיוני, אידיאולוגי, התנהגותי, ערכי, באופן שהסובבים יהיו דומים לו, יפנימו את תודעת האנרגיה שלו ויזדהו איתו ובפרט יספקו את צרכיו. זהו חוק טבע לכל החי בעולמנו.

הקשר בין כל אדם לאדם, בין חברות, בין תרבויות ובין מדינות ברמה הבינלאומית הוא קשר של השפעה. כל מצבור תודעה מנסה להשפיע על שאר מצבורי התודעה על מנת להעצים את מצבור תדרי תודעתו\האנרגיות ברשותו. מה שנכנה בשפה פשוטה – הגברת סיפוקו העצמי ויכולת שליטתו והשפעתו על המתרחש.

בתוך עולם הפלנטה יהיה קשר בין האקולוגיה: תוואי פני האדמה, סוג הקרקע, האקלים, כמות המשקעים, כמויות המים הזמינות, הצמחיה והחי באותו טווח אקולוגי, ותהיה ביניהם השפעה הדדית מתמדת. שינוי אחד הפרמטרים ישפיע על השאר ובפרט ייתן הדבר אותותיו בעולם שיש בו חיים, כלומר ישפיע על הצומח ועל החי באיזור.

כל היש לעולם מקרין השפעתו לכל הכיוונים על כל היש על מנת להגביר את ההיקף והעוצמה של תדרי התודעה\האנרגיה שבבעלותו או העומדים לרשותו. כלומר, תמיד תהיה זו השפעה לשם השגת שינוי לטובת עצמו (או המזוהים עם טובת עצמו, כגון ילדים, משפחה, חברה, תרבות, מדינה וכו'). במובן זה אין סיבה להטיל ספק בקשרי ההשפעה בין תדרים נמוכים כגון תודעת האדם, לבין תודעות רוחניות גבוהות יותר בלתי מוחשיות כגון השפעה על כוחות טבע או אלוהים יהא אשר יהיה, שהרי אמרנו שכל תדר תודעה מתפרש על פני ארבעת מימדי המרחב והזמן. מכאן כי הדבר כולל תנועות השפעה מלמטה למעלה כמו גם מלמטה למעלה (עקרון ההשפעה מלמטה למעלה עומד ביסוד כל האמונות הדתיות וכל הפולחנים הדתיים משחר האנושות בצורת טקסי קורבנות וכמובן תפילות עד עצם הרגע הזה). אם אכן זהו עולם שעניינו השפעה הדדית אזי מותר לנו לומר את הפרפרזה הבאה: אלוהים המציא את האדם
והאדם מצידו המציא את אלוהים

לגבי המשפט הראשון אין לנו הרבה ברירה בעניין זה כי לעולם סוד המנגנונים או הנוסחאות המתמטיות שמאחורי פעילות החיים וחוקי הטבע תישאר סמויה מאיתנו חרף התקדמות המדע המתמדת, וכנראה לעולם לא נדע את סוד ההגשמה של תודעה בחומר.
ניטשה אמר כי אלוהים מת - נראית לי הערה לא לעניין, עם כל הכבוד לניטשה, שכן שובניסט זה אמר עוד כמה רעיונות בלתי מתקבלים על הדעת לחלוטין כגון "בבואך לאישה קח את השוט" וכמו כן "האישה הינה הטעות השניה של אלוהים". ניטשה הרווק היה דחוי אהבה על ידי סלומה ובדכאונו, ממנו לא התאושש כנראה, פיתח עוינות ניכרת גם לכלל הנשים.
באשר למשפט השני שכתבנו "האדם מצידו המציא את אלוהים" הרי נאלץ היה האדם לעשות זאת ביודעו  שברמת תודעתו הקיימת עד עצם הרגע הזה אינו מבין את סוד הגשמת הרוח בחומר ולפיכך חש אינטואיטיבית כי קיימת רמת תודעה גבוהה משלו.

 "המצאת" האדם דמות אלוהים טוב ומיטיב הינה אחת ההמצאות היותר גאוניות של האדם, והראיה שהיא חיה וקיימת עד עצם היום הזה. התפישה לגבי האלוהים בדבר היותו טוב, מיטיב, משגיח, מגן, נותן מחסה ואוהב ללא תנאי הינה אמונה גאונית המעצימה את כוחו של האדם, את חיוניותו, את שמחתו, את בטחונו ביקום ואת אושרו. האדם "המציא" אלוהים חנון ורחום ורב חסד (13 מידות הרחמים לפי היהדות וכפי שמופיע בספר התפילה היהודי היומי) וזוהי העסקה האנושית המשתלמת ביותר.

 

אם תרצו אין זו אגדה

אמונה הינה תודעה אדירה של מינוף, צמיחה, התרחבות, ריפוי והתפתחות. "אם תרצו [תאמינו], אין זו אגדה" אמר הרצל חוזה המדינה, ובכך נתן גושפנקא "ציונית" לכוחה של אמונה. אמונה וחזון חד הם. הם הצליחו תוך 140 שנה להפוך מדבר, חול, ביצות וציה לארץ ישראל היפה והנהדרת, וגם הלא-כל-כך, שהרי כבר אמרנו שתדרי התודעה המכוונים להיטיב פועלים תמיד יחד עם תדרי התודעה המכוונים להרס, פיצול וזילות האחר, וביניהם מתנהלת כל הזמן דיאלקטיקה של השפעה הדדית. אינני יודעת אם ארץ ישראל היפה והנהדרת היא פרי המצאה של שטיפת מוח ושירה מתנגנת לפי האתוס של ימי העצמאות והזיכרון ואריק איינשטיין, או שהיא "בובה של מדינה" – ארץ שחיתות, הון-שלטון-ביורוקרטיה, אטימות האוכלת יושביה. הדבר תלוי בתודעת המתבונן. ככל שהתודעה רחבה יותר היא יכולה להכיל בתוכה יותר ניגודיות ועדיין למצוא סיפוק ביש הכולל.

 

יקום מסודר בעל חוקיות

כאשר העולמות בנויים מרבדים של תודעה ניתן להציג אותם באופן סכמטי כפירמידה של רבדי תודעה ההולכים ועולים, הולכים ומתכנסים לעבר נקודת הפסגה, שהיא נקודת הפסגה האחת והיחידה של האלוהות האחת האינסופית הכוללת כל והמשתקפת בכל התדרים שמתחתיה.

משחר ימיו, חיפש האדם את החוקיות שמאחורי עולם התופעות הגלוי, הנתון לתפישת החושים, כלומר היקום הפיזי וכל אשר בו, וכן את החוקיות שמאחורי כל התופעות האנושיות, כגון נפש האדם, ההתנהגות החברתית, התנהגות המדינה והשלטון (פסיכולוגיה, סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, מדעי המדינה, יחסים בינלאומיים, היסטוריה וכו'), וההתנהגות הבין-מדינית. התפישה הבסיסית היא כי אין דבר בכל העולמות וביקום הגלוי לעין, כלומר יקום פיזי ואסטרופיזי, כימי, ביולוגי, חברתי וכו' בעולם המוחשי, שאינו פועל לפי חוקים מסוימים או נוסחאות או מנגנון פנימי כלשהו. אירועים אינם מתרחשים סתם או במקרה. מאחורי כל אירוע יש זרמים של תשתית אשר הוליכו להופעתו בזמן ובמקום בו הופיע. הידע האנושי כולו הינו למעשה חיפושו האינטלקטואלי של האדם אחרי אותם מנגנונים המפעילים את הפלטפורמות השונות של היקום כפי שמנינו, כלומר אחרי חוקי הטבע, חוקי האדם וחוקי החברה.

לא האדם הוא שהמציא את חוקי הטבע. חוקי הטבע וחוקי החיים נטועים בתוך הבריאה ונתונים לנו מראש, אם תרצו או לא, "כפויים עלינו" על ידי תודעה עליונה. כך חוקי הגלקסיות וחוקי החומר, חוקי החיים, חוקי האבולוציה, נפש האדם וחוקי החברה. המדע תפקידו לחשוף חוקים אלו ולגלותם. ניתן רק להרחיב ולהדגיש, היקום ההולך וצובר תאוצה בהתרחבותו, חוקי הגלקסיות, חוקי התא הזעיר ביותר המקיים את עיקרון החיים, נפש האדם על רבדיה האינסופיים וחיבורה אל התת מודע ואל העל-מודע, וכמובן ההתנהלות של חברות בגדלים שונים וברמות ארגון שונות – הכל הכל פועל בהתאם למנגנונים סמויים וגלויים. בעיקרו של דבר יתכן ומנגנונים אלו ניתן יהיה יום אחד לכמת ולהציג אותם כנוסחא מתמטית. כאמור אין לדעתנו אקראיות או ספונטניות בחוקי היקום. הספונטניות הנראית לעין המתבונן החיצון, כלומר האדם, ככל הנראה כבר מובנית בתוך נוסחאות המנגנונים. זהו יקום מסודר מאד. חוקיו הפיזיים והנפשיים נגלים אלינו בהדרגה, לעולם לא נדע אותם עד סופם. החוקים הלא מוחשיים בעולמות הרוחניים אינם נגישים לנו כלל והופעתם במציאות המוחשית מכונה בפינו בשם "נס".

 

סוף מעשה במחשבה תחילה

הגירסא בה אנו נוקטים היא נוקשה. אנו גורסים חוקיות הקיימת בכל התופעות, כלומר שאין אירוע או תופעה המתרחשת ביקום הפיזי-נפשי-חברתי שלא קדמה לה קודם לכן כוונה או מטרה, הווה אומר מחשבה. כפי שאמרו החכמים "סוף מעשה במחשבה תחילה". גם אם על פני השטח נראה שהמעשה פרץ ספונטנית בהרף שניה מבלי שהיה זמן למחשבה, תמיד מתחתיו "התבשלה" מחשבה מקדימה של כוונה, רצון והשגת מטרה. לאור כל זאת לא נותר לנו אלא לתהות על בני ישראל אשר הגיבו לדבר האלוהים באומרם "נעשה ונשמע" (שמות כד 7 פרשת משפטים לאחר קבלת עשרת הדיברות). כלומר, בני ישראל מוצגים כאן כאילו לא הקדימו כביכול חשיבה למעשה אלא אצו רצו ישר למעשה בלא כל חשיבה מקדמית. לפני שנערער על משפט זה על ידי הבאת ציטוטים נוספים, ברצוננו להתייחס אליו כפשוטו. אם אומר אדם כלשהו "נעשה ונשמע" משמעות הדבר היא כי מתחת לספונטניות המעשה המוצהר שאין לגביו מחשבה מקדמית, הרי קיימת ברובד תודעה עמוק יותר (אין סוף לעומק רובדי התודעה בתוך האדם) התכוונות מאד עמוקה כגון אמונה מוחלטת, צורך עמוק ביותר הדורש סיפוק, הזדהות ואהבה עמוקים המביאים לציות עיוור או כניעה מוחלטת. הדוגמא הפשטנית היא של פעוט הנשמע אוטומטית להוריו שהם עבורו רבי כוח ואהובים מאד, והם היודעים מה טוב עבורו.

על משפט זה של "נעשה ונשמע" נעשתה גלוריפיקציה אודות עומק האמונה של בני ישראל: על כך נאמר באגדה " כיון שראה הקדוש ברוך הוא כך, נתנם לישראל " (ספרי על ספר דברים, פרשת וזאת הברכה, שמג) שכן בעומק נפשם היו כבר מוכנים ומעוניינים ואוהבים אותה עד למאוד - לפיכך אמרו נעשה ונשמע.

מן הראוי להעיר כאן כי חז"ל האדירו מדי את המשפט "נעשה ונשמע" המופיע כאמור בפרשת משפטים שמות כד 7 לאחר שהשמיע האלוהים את עשרת הדיברות. פעמיים לפני משפט זה כבר ניתנה הסכמה מאת העם למשה. פעם אחת כאשר משה מסביר לעם אודות הברית עם האלוהים העתידה להיכרת (שמות יט 5) אומר העם "כל אשר דיבר ה' נעשה" כלומר היה הסבר מקדים, הבנה, קבלה ואישור. לאחר מכן כאשר דיבר אלוהים את עשרת הדיברות ואומר "אתם ראיתם כי מן השמיים דיברתי עמכם" (שמות כ 19) שוב מגיב העם "כל אשר ציווה ה' נעשה". יוצא מתוך הכתוב כי שלוש פעמים קודם למשפט "נעשה ונשמע" הוסבר לעם מה עתיד להתרחש. הוא שמע את הדברים, הוא ידע במה מדובר והסכים לקבל את החוקים ואת המצוות. המשפט הרביעי של "נעשה ונשמע" הוא כבר משפט "לעוס" שניתן להבינו כ"נעשה את המצוות ונשמע את יתר הדברים".

כל שרצינו להדגיש הוא, כי תמיד סוף מעשה במחשבה תחילה ולגבי המשפט הידוע של "נעשה ונשמע" נערכה גלוריפיקציה אידיאולוגית של חז"ל לגבי עומק האמונה והצייתנות של בני ישראל, מה שכמובן התברר להיות מאוחר יותר לא בדיוק המובטח. 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אילנה ארד לוין אלא אם צויין אחרת