פחד תקציר הרשומה אני מפחד למות. אני מפחד לחיות את כל חיי לבד. אני מפחד ממה שאנשים יגידו עלי. אני מפחד ממה שאנשים יחשבו עלי. אני מפחד שבזבזתי עשור וגרוע מכך אני מפחד שאבזבז גם את העשור הבא. אני מפחד ממלחמה. אני מפחד משקט שהוא רפש, מים עומדים עכורים. אני מפחד מסוג FOMO, אני מפחד שייעלם לי השקט. אני מפחד מכישלון. אני מפחד מהצלחה שתביא ריקנות. אני מפחד שזה כל מה שיש. אני מפחד שיכול להיות גרוע יותר. אני מפחד ... קרא עוד 20/06/2019 | מספר תגובות הוסף תגובה | שתף
je ne regrette rien תקציר הרשומההפחד מהחרטה הפוטנציאלית בעתיד - הקרוב , הבינוני והרחוק - הפחד הזה כעת, רגע לפני קבלת ההחלטה, משתק. כל חיי נבנו כך שאוכל לחמוק מיחסי תלות, שאהיה חופשי לבחור את בחירותיי, אך כעת, משהגיע רגע של בחירה כבדה אינני מסוגל לו. איש אינו יכול לקחת ממני את האשמה, איש אינו רוצה להעמיס עליו את המשא הכבד של תוצאות ההחלטה שיכולה להיות הרסנית לחיי. ביום ראשון, עת נגעו גלגלי המטוס באדמת ארץ ישראל, יצאו חיי מהמסלול.... קרא עוד 27/10/2018 | תגובה אחת |מספר תגובות הוסף תגובה | שתף
נדריי תקציר הרשומה יום הכיפורים ייכנס בעוד שעות ספורות והבטן מתהפכת במהירות. אם זהו הזמן לבקש סליחה, נראה שעלי לעשות זאת ובראש ובראשונה מעצמי. על כל אותם פעמים, רבות מספור, שנכנעתי לראש ולא הקשבתי ללב. ועל כל אותם הפעמים שהחלטתי בגלל פחד ולא נתתי הזדמנות להרפתקאה. על הבטחות שהופרו פעם אחר פעם. על ציפייה שנכזבה. על אמונה שדעכה. על שהקנתי חשיבות לדברים חסרי חשיבות אמיתית, קליפת שום בלבד. על הזמן שנמתח ונמרח ובוזבז... קרא עוד 18/09/2018 | מספר תגובות הוסף תגובה | שתף
לשנה הבאה תקציר הרשומה״תכלה שנה וקללותיה. תחל שנה וברכותיה״. בערב שנת תשע״ט אני ניצב חלש. אני אדם חלש. אין לי כוח למלחמות גדולות, או קטנות. אין לי כוח להתמודדויות שמזמנים חיים פשוטים ונוחים ביותר, אז איך אמצא את הכוחות לחיים מסובכים במיוחד. ההמתנה, לכלום בעצם, מורטת רק את עצביי. כל אחד אחר כבר היה מעצב את הזמן הזה, את החודש של החגים הזה, אולי קצת יותר, כגוש חימר. כל אדם עם קצת עוצמה במפרשיו היה עושה זאת. אבל אני חלש. ... קרא עוד 08/09/2018 | מספר תגובות הוסף תגובה | שתף
זמנים תקציר הרשומה כותרת הפוסט הייתה אמורה להיות זמנים של אושר. שילוב של מזג האוויר המתחמם, שהבריא אותי מצינון מתמשך, של הנאה מהעבודה הזמנית הלא רצינית, של תחילת הנקיונות לחג הפסח שממרקים גם את הנפש, ובעיקר חגיגה של ההבנה של מה נותן לי כמה דקות/שעות של אושר - פגישה בבית קפה, עם אוכל ושתיה, ובעיקר שיחה חופשית עם אדם מוכר ונעים. הפעם הייתה זו קרובת משפחתי מלוס אנג׳לס, אותה לא ראיתי קרוב לעשור, ובכל זאת שוחחנו בחופשי... קרא עוד 05/04/2017 | מספר תגובות הוסף תגובה | שתף
