00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"שואה" נמצאו 33 פוסטים

צדק אלוהי? אין דבר כזה!

היום יום השואה בישראל, יום עצוב עבורי. בד"כ אינני מקשיב לכל השידורים, לדעתי הם מיועדים לאלה שלא היו שם, שאינם מסוגלים להבין מה זה להיות פתאום מובדל, מוחרם, מוקע, מאוס, מוקצה, מסומן כבן בקר המובל לשחיטה, אבל בדרך למקום עבודתי שמעתי ברדיו ידיעה, שפתחה מחדש את הפצע שכמעט שכחתי על קיומו. הידיעה סיפרה על גאבור ארדוש ( Erdős Gábor ) ההונגרי, בן ה-13 שנספה בשואה ואחותו גילתה בין חפציו מחברת עם שירים שאחיה כתב.    בן 13? הרי גם אני הייתי בן 13 ב-1944 כאשר השואה היגיעה להונגריה וגם אני החשבתי את עצמי באותה התקופה להונגרי. איתרע מזלו הרע של חברי לעבודה, צעיר דתי, שנקלע באותו בוקר לחדרי. הוא שאל לשלומי ובתשובה שפכתי על האומלל את הרהוריי המרים. סיפרתי לו על הידיעה הנ"ל ושאלתיו: מדוע גאבור נספה ואני ניצלתי? האם תאמר לי, כי עליי להודות להשגחה העליונה על שנחלצתי מגיא צלמוות נורא זה? ומה עם אותם הרבים שנרצחו, איזה תפילה צריכים לשאת קרוביהם, בני משפחותיהם? ברוך דיין אמת? איזה אמת היא זאת שהורגת מיליון וחצי ילדים? מה היה פשעם? ומהו הוא זכותי? מעולם לא הייתי צדיק, שומר מצוות, מדוע אם כן, דווקא עליי חסו. אני בטוח בכך שבין אלה שנספו בשואה, היו רבים שהיו טובים ממני, שהגיע להם יותר ממני להינצל. הנה למשל גאבור זה. לדעת אחותו מריאנה, שיריו מצביעים על גאוניות. עם ישראל ואולי העולם כולו, היה יוצאים נשכרים, אם הוא היה ניצל במקומי. אז אל תדברו עימי בבקשה על צדק אלוהי, אין דבר כזה! אם היה צדק כזה, השואה האיומה הזאת, שהשמידה שישה מיליון מבני עמנו, שאדם שפוי כלל אינו מסוגל להבינה, לא הייתה מתרחשת. אם היה צדק אלוהי, כל הבני בליעל ועוזריהם ועוזרי עוזריהם, שרצחו אותם, היו באים על עונשם הראוי, גורלה של גרמניה הייתה כגורלה של סדום ועמורה. מה נכתב בספר בראשית? "ואנשי סדום רעים וחטאים לה מאוד" "וה` המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מן השמיים". האם חטאי הנאצים היו פחותים מאלה של אנשי סדום ועמורה? עמיתי לעבודה המסכן יצא מהחדר מבויש והפעם לא היה בפיו מענה, אבל גם לי עצמי אין תשובה לשאלות שהעליתי לעיל. הצלתי נובעת ממזל עיוור בלבד, שרדתי, הקמתי משפחה נפלאה, תרמתי את חלקי הצנוע למדינה ולאנושות וכשיגיע יומי, אמות שבע ימים, עם חיוך על שפתיי. כל אשר ביכולתי לעשות למען אלה שלא זכו להגיע
לדף הרשומה

שיר הזאבים

כאשר הייתי בכיתה ד' בבית הספר העממי בהונגריה, הצטרפתי לתנועת-הצופים. בגלל החוקים האנטישמיים, היהודים אולצו להקים מסגרת נפרדת וכך נהייתי גם אני צופה מן המניין בגדוד מס' 311 ע"ש וורושְמאַרטִי, אליו השתייכו יהודים בלבד. בימי א' ערכנו טיולים בהרים ובקיץ יצאנו למחנה. אנו, בני השכבה הצעירה ביותר, נקראנו גורי-זאבים והשתייכנו ללהק 'האַטי' (כשמו של הפיל ב"ספר הג'ונגל" של קיפלינג). המנוננו היה "שיר הזאבים", מאת משוררה הלאומי של הונגריה, שאַנדוֹר פֶטוֹפִי. המשורר כתב בעצם צמד שירים. בן זוגו של שיר זה הוא "שיר הכלבים", בו מסופר על הכלבים המפונקים, החיים בבטחה בבית חם, אוכלים שיירים משולחן בעליהם ומקבלים באהבה ובליקוק רגלו של אדוניהם גם הצלפות שוט הנובעות מהתפרצויות כעס חולפות. תנועת הצופים לא הייתה ציונית, אבל המסר בשיר – שחוברה לו גם מנגינה – השפיע עליי עמוקות, הפך לסיסמתי כאשר הצטרפתי לתנועת נוער ציונית והחלטתי לעלות ארצה אחר השואה. אני ממשיך לפזמו עד היום. שירו של פטופי בתרגום חופשי:     A FARKASOK DALA           Süvölt a zivatar A felhős ég alatt, A tél iker fia, Eső és hó szakad.   Kietlen pusztaság Ez, amelyben lakunk; Nincs egy bokor se', hol Meghúzhatnók magunk.   Itt kívül a hideg, Az éhség ott belül, E kettős üldözőnk Kínoz kegyetlenül;   S amott a harmadik: A töltött fegyverek. A fehér hóra le Piros vérünk csepeg.   Fázunk és éhezünk S átlőve oldalunk, Részünk minden nyomor ... De
לדף הרשומה

חסידי אומות העולם

אשתי מרגלית, נולדה בהולנד באפריל 1943, בעיצומם של הכיבוש הגרמני ורדיפת היהודים. הוריה הצליחו לחמוק מהמעצר ובמשך כל תקופת המלחמה עברו מדירת מסתור אחת לאחרת, אולם אימה הייתה בהריון וההורים ידעו שבכיו של תינוק, עלול להמיט עליהם אסון ולגרום לגילויים. על כן, הם דאגו מראש להבטיח מקום מבטחים לתינוק שעמד להיוולד. אישה נוצרית אדוקה ופשוטה, לא נשואה, בשם הרמינה וון אסטן, או כפי שאנחנו קראנו לה, טנטה מין, מיילדת במקצועה, הסכימה לקחת את הרכה הנולדת אליה. לצורך זה היא   החלה לשים כרית מתחת הבגד העליון שלה ומדי פעם החליפה אותה עם כרית גדולה יותר. בימים שלפני הלידה, הסתירה טנטה מין את הוריי אשתי בארון כפול בביתה, היא יילדה אותה וברגע שאימה הייתה מסוגלת לקום על רגליה, עזבו ההורים את הבית. למחרת הציגה כבר טנטה מין את 'בתה' לכל שכניה בגאווה רבה. המעשה הראה על אומץ אזרחי רב. אדם הנתפס על-ידי הגרמנים כנותן מסתור ליהודי, דינו היה מוות ואכן, אחיה של טנטה מין הוצא להורג באשמה זאת. כנראה והייתה זאת משפחה מיוחדת במינה, בניגוד להולנדים רבים, שעבור תאוות-הבצע, הלשינו על שכניהם וגרמו למותם. על אף האיום הנשקף לה, אישה הולנדית אמיצה זאת טיפלה באשתי במסירות, כמו בבתה שלה, עד סוף המלחמה וגם מעבר לכך. מרגלית גדלה בעיר הקטנה כהולנדית לכל דבר ובימי ראשון התלוותה לאימה המאמצת גם לכנסייה. הסכנה הנוראה, המעבר התכוף ממקום מסתור אחד למשנהו, השפיעו על הורי רעייתי, במיוחד על האימא והם היו זקוקים לתקופת-מה עד להתאוששותם הגופנית והנפשית המלאה. אימא של אשתי נכנסה שנית להריון ולאשתי נולדה אחות. כשנתיים אחר המלחמה, ביקשו ההורים לקבל בחזרה את הפיקדון. טנטה מין, שהילדה שגרה בביתה כארבע וחצי שנים, התייחסה אליה כאל אימה, ניסתה לשכנע את ההורים להשאיר את הילדה ברשותה. אחר הכול, היא טענה, יש להם עוד ילדה והם יכולים גם להוליד ילדים נוספים (ואכן, מאוחר יותר, זכתה אשתי לעוד שני אחים) ולה יש רק את זאת האחת והיא אוהבת אותה כבשר מבשרה. לבסוף הושג הסכם, אשתי בלתה את כל סופי השבוע אצל אימה השנייה. טנטה מין מעולם לא התחתנה והתייחסה לאשתי כאל בתה ואל ילדינו כנכדיה. היא סרגה עבורם אפודות, ביקרה אצלנו בארץ, עלתה לרגל למקומות הקדושים של הנצרות ושנים אחדות לפני מותה, אשתי הצליחה במאמציה והיא הוכרה
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

בלוק הילדים (Kinderblock 66)

באחד מימי השבוע, ביחד עם מספר חברים, צפינו בסינמטק בת"א בסרט תיעודי Kinderblock 66 ( השיבה לבוכנוולד) . יתכן ותאמרו, בדו מה לאחדים מעמיתיי לעבודה: "אני לא הולך לראות סרטים על השואה". בדרך כלל, הייתי מזדהה עמכם, לדעתי, סרטים אלה מיועדים לאנשים שלא חשו על בשרם את התקופה הזאת ולעתים כלל אינם מודעים לגורלם הנורא של מיליוני הנרצחים, אולם בסרט מסוים זה היה לי עניין אישי. אחד מבין ארבעת המשתתפים בו הוא ידידי נפתלי פירסט, חבר בחבורת הנוער עמה עליתי ארצה ב-1949, בילינו בקיבוץ כמה שנים טובות וגם התגייסנו יחד. עד היום הזה, שנים רבות אחר עזיבת הקיבוץ, בני החבורה ממשיכים לקיים קשרים הדוקים ויוזמים מפגשים חברתיים תכופים. מעבר לעניין האישי, למדתי מסרט זה על היבט חדש של השואה, שסברתי לתומי – אחר אין ספור 'ימי שואה' וביקורים ב'יד ושם' – כי ידעתי הכול אודותיה. בסרט זה, כמו בכל סרט אחר בסוגו, לא חסרות זוועות. מראות של שלדים המוטלים בערימות כבובות שאין חפץ בהן ושלדים חיים המקבלים את פני המשחררים, אבל החידוש בו הוא גילוי של הקרבה עצמית יוצאת-מן-כלל, סיפור על אי של אנושיות וחמלה בים של בלתי-אנושיות מפלצתית, חייתית. מהסיפור למדתי, כי בוכנוולד הייתה שונה ממחנות-המוות האחרים. גם בו שררו תנאים מחרידים, עונו ונרצחו עשרות אלפים (אם כי לא היו בה משרפות), אבל מחנה זה היה מאוכלס אסירים פוליטיים והייתה בו מחתרת קומוניסטית חזקה, שהקימה בלוק ילדים ( Kinderblock 66 ) מיוחד, למען להשתדל ולהציל את חייהם. במהלך הסרט התוודענו לארבע ניצולים, נפתלי בן ה-80 ועוד שלושה גברים בני גילו. באמצעות ראיונות עמם, עם שורדים אחרים, היסטוריונים ואף חיילים אמריקאים ששחררו את בוכנוולד, עוקב הבמאי, רוב כהן, אחר גורלם של הארבע מהרגע שהובאו למחנה והופרדו ממשפחותיהם, השהות במחנה, השחרור ועד ימינו אנו. בנו של אחד הניצולים, סטיבן מושקוביץ, יזם והפיק את הסרט. הדמות המרכזית, אשר רוב הצופים בסרט כלל לא היו   מודעים לקיומה, היא של אנטונין קאלינה, קומוניסט צ'כי ואסיר פוליטי, אשר חי כ-6 שנים במחנה, היה אחד מיוזמי הקמת הבלוק בו רוכזו כ-1000 ילדים ושימש להם כ"אבא" עד השחרור וגם אחריו. הודות למאמציו, תעוזתו, נכונותו לסכן את חייו למען בני חסותו, ניצלו 904 ילדים. קאלינה פעל שלא על מנת לקבל
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

לזכרו של אדם מיוחד!

כאשר התיישבתי ליד המחשב, שקלתי באיזה מהביטויים השגורים להשתמש, כדי לספר על מקרה מוות שאירע במשפחתנו בשבוע שעבר. הויקיפדיה מונה שורה של ביטויים במקום המילה המפורשת 'מוות' – המפחידה כנראה אנשים רבים – כגון 'החזיר את נפשו לבורא', 'הלך לעולמו', 'נאסף אל אבותיו', 'הלך בדרך כל בשר' ועוד. בחרתי להשתמש בביטוי   'הסתלק מן העולם' ("המיוחס בדרך כלל לצדיקים"), כי ישראל זילברברג היה כנראה אחד מל"ו הצדיקים הנסתרים שאומרים, כי בזכותם קיים העולם. למשפחת זילברבג, ישראל ואשתו אידה, אף היא נשמה טובה שמעטות כמוה נבראו, ארבע ילדים. כאשר רעייתי לעתיד עלתה ארצה, היא נקלטה כדבר מובן מאליו כבת נוספת במשפחה (אימה הייתה בת דודתה של אידה) ומזלי התמזל להכיר את ישראל כשהתחתנו. הורי שנינו נפטרו לפני שנים רבות ועבור ילדינו ויותר מאוחר גם עבור נכדינו, שמשה דמותם של אידה וישראל כמין תחליף לסבים. את החגים, במיוחד את ליל הסדר, בילינו פעמים רבות בביתם המרווח בהדר עם. אינני אדם דתי, אבל הדרך בה ישראל קרא את ההגדה והדבקות בה אמר את הברכות וקול הבריטון הנפלא שלו, נגעו במעמקי נפשי.     אולי תאמרו, כי מקובל לומר דברים טובים על המת, אבל אוכל להבטיחכם נאמנה, כי לא הכרתם אדם כמו ישראל וההפסד כולו שלכם. הוא היה מלח הארץ, אדם נעים הליכות, המוכן תמיד לעזור לכל נזקק. הוא שפע אהבת הארץ, אותה הכיר על בוריה. נוסף לעבודתו כנהג אגד, הוא היה גם מדריך תיירים והדריך קבוצות באנגלית, ביידיש ובהולנדית, אותה למד על בוריה. הוא היה מספר בחד עליון וכאשר פתח באחד מסיפוריו, גם השובב בילדים השתתק והקשיב רב קשב. ואכן היו לו סיפורים למכביר! תולדות חייו הם תולדות היישוב העברי לפני הקמת המדינה. הוא התנדב לבריגאדה היהודית והיה אחד הפעילים החשובים ב'רכש' הבלתי-חוקי מהצבא הבריטי ש"היווה חלק נכבד מציוד הלחימה של ההגנה בתקופת טרום-המדינה... יתכן, שבהיעדר ציוד זה, לא היה היישוב היהודי עומד בפני התקפות הערבים בסוף שנת 1947 ובתחילת שנת 1948" (מהספר "הגדוד שאין שני לו", רפאל רופין). לאחר מכן, כאשר הבריגאדה היגיע לאירופה, עוד לפני כניעתה של גרמניה הנאצית, היה ישראל פעיל באיתור ובהצלת ניצולי השואה. הוא היה בין הראשונים שנכנסו למחנות ההשמדה דכאו ומטהאוזן
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל avrishacham אלא אם צויין אחרת