00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"מין" נמצאו 7 פוסטים

החברה הסודית - עדכון

לפני כחודש קיבלתי בדואר אוויר מכתב מדהים בן שישה עמודים, כתוב באנגלית מצוינת, בידי בני אדם אינטליגנטיים, שמעולם לא זכיתי לקרוא כמוהו. כותבת המכתב – שחתמה בשם טיפאני – פנתה אליי בשמי המלא והדגישה שאינה מבקשת ממני כסף, או כל דבר אחר. היא בשרה לי על קיומה של חברה סודית, המורכבת מהאנשים המפורסמים ובעלי הכוח הרב ביותר בעולם (גם המילה illuminati הוזכרה) – שחקנים, מוסיקאים, מדענים, אינטלקטואלים, יזמים ועוד –   וספרה לי, כי אישים אלה, שאילו הייתה יכולה לנקוב בשמם, .
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

סיפורים מהרווקיה שלי - מלכת האשליות

בתחילת שנות ה-60 היינו עדיין כמעט כולנו רווקים. א. היה הראשון בחבורתנו הקטנה שיצא קבוע ואחר שהתחתן עם בחירת-ליבו, נ., שימש ביתם בדיזנגוף פינת שד` קק"ל – היום שד' בן גוריון – אכסניה נוחה להתכנסויותינו בלילות-שישי. רק הגברים בחבורתנו היו קבועים, לעתים התלוו אלינו הבנות שיצאנו עמן באותה התקופה, לעתים קרובות יותר הגענו בגפנו, אבל תמיד התקבלנו בסבר-פנים יפות אצל בני-הזוג. בד"כ הגענו בסביבות השעה 10 בערב ונשארנו עד 2 לפנות בוקר. שתינו קפה, או תה, טעמנו מעוגותיה הנפלאות של נ., שוחחנו על מה שחווינו במשך השבוע החולף, על המצב בארץ ובעולם, שיחקנו מונופול, או רמי – בילוי-זמן משעמם לחלוטין, אבל אנו נהנינו ממנו. בראש השנה האזרחי, ביום העצמאות ובפורים ערכנו מסיבות, אבל העיקר עבורנו היו המפגשים של ליל-שישי. אחדים מהורינו גרו בערים אחרות, אחרים נשארו בחו"ל, או נספו במשרפות היטלר וביתם של נ. וא. היה הבית המסודר היחידי שהכרנו ונ. האישה היחידה שיכולנו להתוודות לפניה, לשאול בעצתה, או לבקשה לתפור עבורנו כפתור. יום סתווי אחד נסעתי לחיפה – הייתי ציר בוועידת מפ"ם – ולפתע החל לרדת גשם זלעפות. כרגיל, לא הייתה לי מטרייה – באותה תקופה ראיתי בנשיאת מטרייה הרגל בורגני מגונה – ועד עבור זעם נכנסתי לפתחו של בית קרוב. לידי עמדה נערה, אף היא חיפשה מסתור מהגשם. בדרך-כלל שמתי לב לכל בחורה מזדמנת, בנסיעה באוטובוס בילוי הזמן החביב עליי היה נעיצת-עיניים בנוסעות שישבו מולי, אבל אף אם הייתי טרוד בעניינים אחרים, אי-אפשר היה לא לשים לב לזאת שהגשם זימן לקרבתי. שערותיה הבלונדיניות הארוכות שגלשו לכתפיה היוו מסגרת נאותה לפנים נאות, מבטה היה מחוצף, אבל הדבר שמשך את עיניי כמגנט הייתה חולצתה ההדוקה שהבליטה היטב חזה בנוי לתלפיות. התחלנו לשוחח וכאשר הגשם לא פסק, עברנו בריצה את הכביש לבית-הקפה הסמוך. מוצאה של מלכה הייתה מתוניס – יש להניח, כי שערה לא היה בלונדיני במקור – והמבטא הצרפתי הקל שלה הקסים אותי. הזמנתיה לבקר בת"א ולהשתתף במסיבת יום העצמאות הקרובה. ביום שישי אחה"צ הלכתי לקחת את מלכה מהתחנה המרכזית והבאתיה לדירת-החדר שלי ברחוב מרכז בעלי-מלאכה. ברגע שנסגרה מאחורינו הדלת, ניסיתי לחבקה, אבל היא התחמקה באלגנטיות, ליטפה קלות את .
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

הטרדה מינית

בגיליון השבת של "הארץ" התפרסמה רשימתה של יוכי ברנדס "בנות, הגזמנו", בה היא מברכת על כך שהיום ניתן בידי הנשים הכוח להילחם בניצול מיני (היא גם מזכירה פרשה עלומה – עבורי – מהתלמוד, בה בקשה אישה "את הגנתו של רבי יהודה מפני בעלה שנהג לקיים עמה יחסי-מין שלא כדרך הטבע". הרב, גדול המחוקקים בדורו, היה חסר ישע, כי "התורה התירה לגבר להשתמש באשתו בכל דרך שיחפוץ". עוד סיבה לשמחה, שהחקיקה בימינו הוצאה מידי הממסד הדתי המאובן!) . הכותבת מצרה על כך שהנשים מבזבזות את הכוח בידיהן על דברים בטלים ומזכירה את תלונתה של החיילת נגד השר רמון (היות שבשעת כתיבת המאמר, העניין היה תלוי ועומד בבית משפט, היא כתבה "שר בכיר" ולא הזכירה את שמו) שפלרטטה והתחבקה עמו ועתה מלינה עליו שהוא נישק אותה. לדעת הכותבת, נשיקה על השפתיים במהלך פלירט אינה מעשה מגונה.   אני שמח שהייתה זאת אישה שכתבה את הרשימה הזאת. אני גם סבור שנושא ההטרדה המינית נופח מעבר לכל יחס סביר. תמיד שעשעו אותי הנשים האמריקאיות שגררו לבית משפט גברים בגלל מה שבמקומותינו נחשב לחיזור, אבל כיוון שהתופעה הגיעה גם לארצנו – מה זה הגיעה, הגיעה בגדול! – התחלתי להרהר בה ביתר רצינות. יש גבול דק מאוד בין המותר והאסור, הנושא כולו נמצא בתחום האפור של היחסים בין המינים. מתי הופך חיזור להטרדה? מה ההבדל בין משיכה לבין יצר מיני גס? פעולה רומנטית נתפשת כמעשה מגונה כאשר לא קיימת הדדיות, אבל איך יודעים שהיא אינה קיימת?      בנעוריי, לפני שרכשתי ניסיון, קרה לי לעתים שניסיתי לנשק לנערה שלא חפצה בכך. ביקור בחדרי והתכרבלות על מיטתי התפרש על-ידי כהזמנה לייזום יחסים מיניים. במהירה גיליתי שלו רק הייתי מנסה לקרוא את שפת הגוף של אורחתי, לא הייתי נקלע למצב מביך זה. הייתי גאה מאוד בעצמי על שלמדתי לקרוא את האותות שמשדרת כל אישה ולא חזרתי יותר על טעויות נעוריי, אבל עד שלמדתי על איתות סמוי זה, הייתי כבר נשוי באושר ולא נזקקתי יותר לידע חשוב זה, שאולי צריך היה להקנות אותו לבני הנוער בביה"ס. שווה מחשבה, לא כן? הרבה השתנה בעולמנו בעשרות השנים האחרונות. מילים שלא העזתי להשתמש בהן בחברה מעורבת של נשים וגברים, הפכו למקובלות. כאשר באחד מספוריי השתמשתי בביטוי 'חתיכה', העיר לי אדם צעיר .
לדף הרשומה

סיפורים מהקיבוץ - המהפכנית מבודפשט

בסתיו 2006, ניסתה האופוזיציה בהונגריה להפיל את הממשלה הנבחרת בהפגנות סוערות. (היא נכשלה אומנם בכוונתה, אבל בבחירות שנערכו ארבע שנים מאוחר יותר, זכתה ברוב מוחלט בפרלמנט, מה שרק שמוכיח, כי ההליך הדמוקראטי עדיין עדיף על כל שיטה אחרת להחלפת המשטר. יש צורך רק באורח רוח). כאשר קראתי על ההפגנות האלה, בהם נתגלה שוב מזגם הלוהט של ההונגרים (ידידה אמרה לי בטלפון, בקנאה: "יש להם ביצים למג'ארים!"), נזכרתי במרגו, ידידתי משכבר הימים. בניגוד לנו, שעלינו במסגרת עליית הנוער ללא משפחותינו, הגיעה מרגו לקיבוץ עם הוריה. אביה מילא תפקיד דיפלומטי בכיר באחת השגרירויות של הונגריה במערב אירופה ואחר ניסיון ההפיכה בהונגריה בסתיו 1956 שדוכאה באכזריות בידי הצבא הסובייטי, שינה כיוון ב-180 מעלות, ערק ממשמרתו ועלה ארצה עם אשתו ובתו. לכל מי שבילה זמן-מה במחיצתם של הקרקשים, היה ברור שהם לא קורצו מהחומר ממנו עשויים החלוצים, מייבשי הביצות ומפריחי השממה, המוכנים לסבול כל קושי ומחסור, אבל כיוון שכל רכושם הסתכם בכמה מזוודות ובתחולתן לא נכלל כנראה כסף רב, הם היו אסירי-תודה על המקלט שקיבלו בקיבוץ, על השקט הכפרי הבלתי-רגיל והיו מוכנים לכל עבודה שתוטל עליהם.     כדובר הונגרית נתבקשתי לעזור בקליטתם. הם התמקמו בדירה קטנה בת חדר וחצי, אשר כל ריהוטה היו שלוש מיטות סוכנות, שולחן ושלושה כסאות, עם גינה לפני הבית שיכלו לטפל בה, או להזניחה כרצונם. ראשית-כל הייתי צריך להעמידם על טעותם: לא, לא שכחו להתקין מנעול על דלת דירתם. הדלתות בקיבוץ זהות כולן ועל דעתו של איש לא עולה לרצות לנעול אותן. הראיתי להם את המקלחת המשותפת שקירותיה עשויים פח גלי, את חדר-הכביסה והקומונה, בה יקבלו מגבות, כלי-מיטה ואת בגדיהם הנקיים, המתוקנים והמגוהצים. בצהריים הבאתי אותם לחדר האוכל, הכנסתי אותם בסוד מצוות 'מילוי השולחנות', הסברתי גם מה תפקידה של ה'ציבורית' – הכולבויניק, הכלי לאיסוף שיירי האוכל, בעגתנו – שעל השולחן. קשה לומר שאורחיי שבעו נחת מהארוחה הקיבוצית, חסרו להם מנות-הבשר הנדיבות אשר הורגלו להן במולדתם). הראיתי להם את לוח המודעות, 'סידור העבודה', תיבות הדואר שליד חדר-האוכל והצגתי בגאווה רבה הישג טכנולוגי שמעולם לא ראו כמותו: את ברז הסודה הקרה, באותם הימים, מפלט
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

דמויות מהקיבוץ: הקשר המרוקאי - שושנה

עלינו ארצה ב-1949 כחבורה מגובשת של כ-70 איש שהתארגנה עוד בחו"ל במסגרת השומר הצעיר וקיוותה להקים בארץ קיבוץ משלה, אבל התנועה הטילה עלינו להשלים קיבוץ וותיק. חיי-החברה במשק הצטמצמו למסיבות שערכנו בסופי-השבוע ובחגים, סרט שהוצג פעם בשבוע, גיחה להצגה בעיר מדי-פעם בפעם, אבל ככל אדם צעיר המגיע לבגרות, גילינו כמובן גם את חוויות הזוגיות.   הזוגות הראשונים נוצרו עוד בחו"ל וזוג אחדים – הפלא ופלא – מחזיקים מעמד עד עצם הימים האלה, אבל עבור רובנו היו אלה גישושים (וגיפופים) רומנטיים ראשונים, התנסויות שנבעו מתוך סקרנות של צעירים שטרם בשלו מבחינה רגשית ועדיין לא היו מוכנים לקשרים קבועים.    במקום אחר הזכרתי כבר, כי בימים הראשונים להגעתי לקיבוץ סקרתי בעין בוחנת את בנות חברת-הנוער וחילקתין לשלוש קבוצות: אלה שמוצאות חן בעיניי, אלה שבאות בחשבון ואלה שבכלל לא באות בחשבון. כמובן, אל יתהולל חוגר כמפתח, לא אטען, כי יצאתי עם כולן. בעיניי חלק גדול מהבנות שמצאו חן בעיניי לא נראיתי כאביר חלומותיהן וגם לגבי רובן של אלה שמבחינתי באו בחשבון, אני לא באתי בחשבון. יצאתי עם אחדות, מי לתקופה קצרה, מי לארוכה יותר, בזמן שירותי הצבאי התנסיתי גם עם בנות מחוץ למסגרתנו הצרה וכאשר חזרנו למשק – הפעם כחברים מלאים – מצאתי את עצמי ללא חברה וגם ללא סיכוי למצוא אחת בקרב המאגר המצומצם של הבנות שבחברתנו. הישועה הגיעה בדמותה של חברת - הנוער העולה ממרוקו שנעשה ניסיון לקלוט אותה בקיבוץ.   רבות נכתב על השגיאות שנעשו בקליטת העלייה מארצות המזרח ודי אם אומר שהחברה החילונית של קיבוץ השומר הצעיר לא היה המקום הכי מתאים עבור חבורה של צעירים ממשפחות מסורתיות, שהגיעו ארצה על כנפי החזון הנבואי והכיסופים לארץ הקודש. לא שהם היו חרדים, הדתיות שלהם התבטאה בעיקר בשמירת טקסים ומנהגים משפחתיים-דתיים. עם הצעירים המרוקאים נפגשנו בעיקר במקומות-העבודה, אבל מבחינה חברתית שמרו חברתנו וחברתם על מסגרותיהן הנפרדות. שושנה, יפיפייה שחומת-עור, מלאת-גוף ובעלת חזה שופע, עם עיניי שקד שובבות ושערות שחורות כפחם הגולשות אל כתפיה, הציתה את דמיוני מהרגע הראשון שראיתיה. שנינו עבדנו בהגשה ב חדר-האוכל והתיידדנו חיש-מהר. היא הייתה עדיין כמעט ילדה ומצאה חן בעיניה תשומת-לבו של אדם .
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
12
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל avrishacham אלא אם צויין אחרת