00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"חינוך" נמצאו 7 פוסטים

מחאת הדיור

כשאני קורא על מחאת הדיור, אני נזכר בימים בהם התחתנתי וחיפשתי מקום מגורים מתאים עבור רעייתי הטרייה ובשבילי. בימי רווקותי גרתי ברחוב מרכז בעלי המלאכה בת"א. המיקום היה מושלם, אבל דירת החדר פצפונת עד כדי כך, שהמקלחת, פינת הבישול והשירותים בה, נמצאו בכפיפה אחת בחדרון מזערי, שהופרד מחדר המגורים רק בדלת הזזה עשוייה דיקט. הדלת הייתה דקה עד כדי כך, שאם למישהו שנזקק לשירותים היו בעיות עיכול, נאלצתי לבקש מהאורחים לצאת להתאוורר ברחוב. הדירה הייתה קטנה מדי עבור זוג ואחר חיפוש-מה מצאנו דירת חדר וחצי בשטח של 48 מ"ר ברמת אביב, שנראתה באותה תקופה שכונה מרוחקת. השגנו הלוואה נוחה וסוף סוף היינו הבעלים המאושרים של דירה משלנו. באותה דירה נולדה בתנו הראשונה. אנו שנינו גרנו בחדר הגדול וחצי החדר הפך לחדר ילדים. לא הייתה לנו מיטה זוגית, בלילה הפכנו את שתי ספות הישיבה ששימשו אותנו לאירוח, למיטות, אבל לא תמיד השתמשנו בשתיהן, לזוג צעיר ואוהב לא הייתה בעייה לישון גם במיטה צרה אחת. היה קצת לא נעים, שלדירה לא היה חדר מבוא ואם פתחנו למישהו את הדלת, הוא השקיף ישירות אל חדר המיטות שלנו, אבל כאמור, היינו מאושרים. יתרון נוסף היה, כי לפני הדירה (כל הדירות שלנו היו בקומת הקרקע) הייתה גינה יפה, עם דשא נרחב ומטופח, עצים אחדים ואנו השתמשנו בה כשלוחה מדירתנו. לבתנו ערכנו מסיבות ימי הולדת עם ילדים רבים, משחקי-חברה, מירוצים עם פרסים, כפי שמעידים הסרטים של 8 מ"מ, בהם הנצחנו אירועים אלה. גם להורי הילדים נמצא מקום על שביל הבטון הארוך לפני הכניסה לדירה, על כסאות שהשאלנו מכל שכנינו. מי שמכיר אותנו, יודע, שאנו אוהבים לארח ואפילו בדירה הקטנה הראשונה שלנו, הצלחנו לספק גם את התחביב הזה. לעתים גרו אצלנו חברות טובות במשך ימים אחדים. אהבנו את הדירה הזאת, אך כאשר בתנו הבכורה הייתה בת ארבע שנים ושלושה חודשים, נולדה גם בתנו השנייה. עתה כבר לא הייתה ברירה והיינו חייבים למצוא דירה יותר גדולה. בלב כבד – מקורות ההכנסה היחידים שלנו היו המשכורות של שנינו – חתמנו על חוזה עם זוג שעמד לעזוב דירה בת שלושה חדרים כעבור כחצי שנה ובינתיים המשכנו לגור עם שתי הילדות בדירה הקטנה. מחצית השנה הזאת, שתחילה ראינו בה קללה, הפכה לברכה מפתיעה. התמזל מזלנו ובשוק הדירות החל סחרור מחירים מטורף, שאפשר לנו למכור את דירתנו
לדף הרשומה

הלינה המשותפת בקיבוצים

בראשית דרכה של ההתיישבות בארץ, תנאי החיים היו קשים ובקיבוצים רבים התעורר   וויכוח נוקב, אם בתנאים אלה, הם בכלל יכולים להרשות לעצמם להביא לעולם ילדים. וותיקי קיבוץ מענית סיפרו לי, כי בשנים הראשונות אחר עלייתם על הקרקע, הם החליטו, כי במצבם הקשה, תהיה זאת חוסר אחריות מצדם להוליד ילדים. יותר מאוחר, כאשר הקיבוץ כבר התבסס כלכלית, היו צריכים להביא פסיכיאטר, לשכנע את החברים, שמילוי מצוות פרו ורבו אינה מנוגדת לאידיאולוגיה השיתופית ומעשיהם לא ייחשבו לאנוכיים. באותם המשקים, בהם הוחלט על הולדת צאצאים, או קרו 'פנצ'רים' ולמרות אמצעי המניעה, נולדו ילדים אחדים, התעורר הצורך למצוא פתרונות טיפוליים ותנאי לינה משופרים לגיל הרך (החברים גרו עדיין באוהלים, אבל עבור הילדים נבנו בתי אבן), כדי שהאימהות תוכלנה לצאת לעבודה וההורים יוכלו לנוח אחר יום העבודה המפרך. את האחריות לרווחת הילדים וחינוכם קיבל על עצמו הקולקטיב. כך נולדה שיטת החינוך שנקראה 'לינה משותפת', שמטרתה הייתה להפוך את הילד "ל 'אדם חדש' שיהיה שונה מהיהודי הגלותי, שיהיה חרוץ, חזק, שזוף ונכון לכל משימה" (מתוך "בית הילדים בקיבוץ מרחביה"). הרעיון בוצע לראשונה בדגניה א'. מובאה הלקוחה מתוך עלון "שלבים", ספטמבר 1944, שהוקדש ליום הילד החמישי. (מהחוברת "ימי בראשית" שיצאה בפברואר 2002, במלאות שישים שנים להתיישבות קיבוץ מענית): "ההורים שהם גורם חינוכי רב ערך, מוכרחים למען המטרה של החינוך המשותף ללמוד פרק בחינוך, להתעמק בבעיות ובשאלות, לעזור ולא להכביד, על הפעולה החינוכית הקשה והאחראית גם יחד (ואם לא יודעים – מוטב לא להתערב בחינוך הילדים). הורים וחברים צריכים לדעת גם שאין הילד כולו ברשותם הם. הילד הקיבוצי הוא נכס קולקטיבי יקר מאד ואין לזלזל בו ולהטיל דופי באלה שבידם הופקד נכס יקר זה." על פי עקרונות שיטת החינוך הקיבוצית, כל הילדים גרו והתחנכו מינקותם בבתי ילדים ייעודיים. את ההורים פגשו למספר שעות בלבד אחר שעות העבודה ובערב הם הוחזרו על-ידם לבתי הילדים. את ארגון הילדים לשינה וההשכבה ביצעו המטפלות. ההורים באותה התקופה בה גרתי בקיבוץ, נראו מרוצים מהשיטה. הייתי עד למקרים בהם הורה שהיה חייב לעבור בסביבת בית הילדים, עשה זאת בשיטת 'התגנבות יחידים'. הוא התכופף נמוך-נמוך, השתמש
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

מצמוצים - שתי אימהות

בשבוע שעבר פגשתי, יום אחר יום, שתי ידידות וותיקות. שתיהן אימהות לילדות בנות 21, שתיהן גרושות שחינכו את בנותיהן לבד, הן אפילו מכירות זו את זו, אבל כאן מסתיים הדמיון ביניהן. בתה של האם הראשונה, נערה יפה ואינטליגנטית, החלה זה עתה את השנה השלישית של לימודי ביולוגיה באוניברסיטה, מצליחה יפה בלימודיה, אבל עברה לא מכבר לגור בדירה משותפת עם מספר סטודנטיות אחרות. לאימה חרה הדבר, שבתה עזבה את הקן המשפחתי החם והיא אינה יכולה יותר לפנק אותה בבישוליה ופינוקים אחרים, אך יחד עם זה כמובן גאה מאד בשקדנותה .
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

הקוד המוסרי של צה"ל - האם ניתן לשמור עליו?

הכותרת הראשית ב"הארץ" זעקה: "עדויות קשות של קצינים וחיילים על הרג פלסטינים חפים מפשע במלחמה בעזה". התקשורת נוטה בדרך כלל להתעלם מדיווחים דומים כשבראש הכתבה מתנוסס שמם של עמירה הס, או גדעון לוי – הם הרי שמאלנים ודיווחיהם מתבססים על עדויות פלסטינים, שכידוע אינן מהימנות ביותר – אבל כאשר חיילים פשוטים מעידים על מה שראו בעיניהם, הידיעה מגיעה גם לראש מהדורות החדשות. עבורנו, וותיקים בארץ, ששירתו במערך המילואים בצה"ל והשתתפו (כל אחד לפי גילו) במספר מלחמות, הידיעה חידשה רק את נכונות האמרה הצרפתית " ככל .
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

פעם שומר, תמיד שומר

במוצ"ש השתתפתי בכנס בוגרי השומר הצעיר לדורותיו, שנערך ברוב עם בסמינר גבעת חביבה. למרות הופעת מספר זמרים מהשורה הראשונה, התוכנית האומנותית לא הייתה מרשימה במיוחד. לדעתי היא הותאמה יותר מדי לטעמם של צעירי התנועה שגדשו את השורות הראשונות ובקולניות רבה הביעו את אי-שביעות רצונם משלישייה וותיקה שהעיזה להופיע ברוח "הימים הם" ואהדתם לזמרים שהציגו את שירי התנועה בלבוש מודרני, קצבי וקול מחריש אוזניים עד כדי פחד מנזק בריאותי מתמיד. אני סבור, כי אותם אלפי הוותיקים שלמענם נערך הכנס, היו נהנים יותר אם לפחות חלק מהמופע היה נערך בסגנון המזכיר במקצת את לילות השישי בקן ואת הישיבה סביב המדורה בטיולים ובמחנות. עם זאת, הכנס לא היה כישלון גמור. מרחבי הדשא ואלפי הכיסאות הפלסטיים שפוזרו עליהם, העניקו אפשרות למפגש מרגש של חברים וותיקים מהגדודים, קנים, קבוצות עלייה שונות, שכפי שמישהו כתב "החליפו מכבר את החולצה הכחולה בתחפושות אחרות". לדעתי, שגה בן-גוריון שבשעתו החליט להוציא את תנועות הנוער מבתי הספר. נכון, חלקן דגלו באידיאולוגיות המנוגדות להשקפותיו, אבל הן חינכו גם לערכים אנושיים כלליים, למעורבות חברתית, לציונות, לאהבת המולדת, טיפחו את ערך העבודה ומה שהכי חשוב, שימשו מסגרת חברתית וחינוכית משלימה בשעות שאחר סיום ביה"ס ומנעו מהנוער להתדרדר לפשע ולסמים. ב בוקר שאחר הכנס שוחחתי עם שני עמיתיי לעבודה על הנושא. הצעיר יותר הביע צער על כך, כי שני בניו "לא מוכנים אפילו לשמוע על הליכה לתנועת נוער". השני סיפר על ילדותו שלו. הוריו אומנם לא הרשו לו להצטרף לשומר הצעיר, אבל הימים שבילה בתנועת הצופים, אליה הצטרף יחד עם כל כיתתו, הם מן היפים ביותר שידע.   באשר לי, כל ימי נעוריי הייתי חבר בתנועה כלשהי. הסיבות בדרך כלל היו הרבה יותר פרוזאיות, מאידיאולוגיות, או חינוכיות. לתנועת הצופים בהונגריה הצטרפתי למשל בגלל המחסור במזון שהחל להיות מורגש בשנתה השלישית של מלחמת העולם. אימי לא התלהבה תחילה מהרעיון. רק כאשר ווייס השמן, בנו של בעל-המכולת השכונתית העלה נימוק משכנע, התרצתה: "גברת שווארץ," – אמר ווייס – "אם תרשי לרובי (שמי לפני עלייתי) להצטרף, אדאג לך תמיד לחמאה!" נגד נימוק שכזה היה קשה לעמוד. כך נהייתי צופה מן המניין בגדוד מס` 311 ע"ש וורושְמאַרטִי, אליו
לדף הרשומה
12
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל avrishacham אלא אם צויין אחרת