00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"בריאות" נמצאו 8 פוסטים

מחאת הדיור

כשאני קורא על מחאת הדיור, אני נזכר בימים בהם התחתנתי וחיפשתי מקום מגורים מתאים עבור רעייתי הטרייה ובשבילי. בימי רווקותי גרתי ברחוב מרכז בעלי המלאכה בת"א. המיקום היה מושלם, אבל דירת החדר פצפונת עד כדי כך, שהמקלחת, פינת הבישול והשירותים בה, נמצאו בכפיפה אחת בחדרון מזערי, שהופרד מחדר המגורים רק בדלת הזזה עשוייה דיקט. הדלת הייתה דקה עד כדי כך, שאם למישהו שנזקק לשירותים היו בעיות עיכול, נאלצתי לבקש מהאורחים לצאת להתאוורר ברחוב. הדירה הייתה קטנה מדי עבור זוג ואחר חיפוש-מה מצאנו דירת חדר וחצי בשטח של 48 מ"ר ברמת אביב, שנראתה באותה תקופה שכונה מרוחקת. השגנו הלוואה נוחה וסוף סוף היינו הבעלים המאושרים של דירה משלנו. באותה דירה נולדה בתנו הראשונה. אנו שנינו גרנו בחדר הגדול וחצי החדר הפך לחדר ילדים. לא הייתה לנו מיטה זוגית, בלילה הפכנו את שתי ספות הישיבה ששימשו אותנו לאירוח, למיטות, אבל לא תמיד השתמשנו בשתיהן, לזוג צעיר ואוהב לא הייתה בעייה לישון גם במיטה צרה אחת. היה קצת לא נעים, שלדירה לא היה חדר מבוא ואם פתחנו למישהו את הדלת, הוא השקיף ישירות אל חדר המיטות שלנו, אבל כאמור, היינו מאושרים. יתרון נוסף היה, כי לפני הדירה (כל הדירות שלנו היו בקומת הקרקע) הייתה גינה יפה, עם דשא נרחב ומטופח, עצים אחדים ואנו השתמשנו בה כשלוחה מדירתנו. לבתנו ערכנו מסיבות ימי הולדת עם ילדים רבים, משחקי-חברה, מירוצים עם פרסים, כפי שמעידים הסרטים של 8 מ"מ, בהם הנצחנו אירועים אלה. גם להורי הילדים נמצא מקום על שביל הבטון הארוך לפני הכניסה לדירה, על כסאות שהשאלנו מכל שכנינו. מי שמכיר אותנו, יודע, שאנו אוהבים לארח ואפילו בדירה הקטנה הראשונה שלנו, הצלחנו לספק גם את התחביב הזה. לעתים גרו אצלנו חברות טובות במשך ימים אחדים. אהבנו את הדירה הזאת, אך כאשר בתנו הבכורה הייתה בת ארבע שנים ושלושה חודשים, נולדה גם בתנו השנייה. עתה כבר לא הייתה ברירה והיינו חייבים למצוא דירה יותר גדולה. בלב כבד – מקורות ההכנסה היחידים שלנו היו המשכורות של שנינו – חתמנו על חוזה עם זוג שעמד לעזוב דירה בת שלושה חדרים כעבור כחצי שנה ובינתיים המשכנו לגור עם שתי הילדות בדירה הקטנה. מחצית השנה הזאת, שתחילה ראינו בה קללה, הפכה לברכה מפתיעה. התמזל מזלנו ובשוק הדירות החל סחרור מחירים מטורף, שאפשר לנו למכור את דירתנו
לדף הרשומה

החברה הסודית - עדכון

לפני כחודש קיבלתי בדואר אוויר מכתב מדהים בן שישה עמודים, כתוב באנגלית מצוינת, בידי בני אדם אינטליגנטיים, שמעולם לא זכיתי לקרוא כמוהו. כותבת המכתב – שחתמה בשם טיפאני – פנתה אליי בשמי המלא והדגישה שאינה מבקשת ממני כסף, או כל דבר אחר. היא בשרה לי על קיומה של חברה סודית, המורכבת מהאנשים המפורסמים ובעלי הכוח הרב ביותר בעולם (גם המילה illuminati הוזכרה) – שחקנים, מוסיקאים, מדענים, אינטלקטואלים, יזמים ועוד –   וספרה לי, כי אישים אלה, שאילו הייתה יכולה לנקוב בשמם, .
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

צעיר כתמר יפרח

באחד הימים כשהזדנבתי בתור כלשהו, שמתי לב, כי רוב הצעירים העומדים לפניי ואחריי, גבוהים ממני. מעולם לא נחשבתי לאדם גבוה במיוחד, אבל גם לא הייתי בין הנמוכים. קצת נבהלתי, אחר הכול, הסובבים אותי היו אנשים רגילים, לא שחקני כדור סל: "האם אני מצטמק?" בהזדמנות ראשונה בדקתי את הגובה שלי ולהקלתי מצאתי, כי הוא עדיין עומד על 1.73 מטר, כפי שהיה מאז הגעתי לבגרות. אם כך, ההסבר היחידי הוא, כי הצעירים של ימינו קומתם גבוה יותר מזה של בני דורי. עיון קל בסטטיסטיקות, הראה לי, כי זאת מגמה כלל-העולמית, כל דור מיתמר .
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

האושר ואלה שלא זכו בו

באמצע הלילה העיר אותי קולו של רעם אדיר שזעזע את אמות הסיפים של ביתנו. מחוץ לחלון הפתוח הכה הגשם בעוז בעצים, אבל אני, מכורבל בשמיכת הפוך שלי, עם אשתי הנושמת בשלווה לצדי – אותה יעיר רק דבר אחד: בכיו של ילד שהופקד באחריותה – הרגשתי נהדר! שלם עם עצמי, עם מה שנפל בחלקי (זה עתה חגגנו 45 שנות נישואין), עם עצם העובדה שאני חי ונושם, שום דבר לא כואב לי ואין דבר המדאיג אותי במיוחד (טוב, אולי ביבי כראש ממשלתנו, אבל העם היהודי ואני הקטן, שרדנו דברים יותר קשים מזה וגם על תקופה זאת נתגבר). באותו .
לדף הרשומה

השלמה עם הרפואה המשלימה

במחלקת הקשר בגדוד המילואים בו שירתי, שמוליק היה אחד מידידיי הטובים. ישנו באותו האוהל, עברנו יחד את מלחמת ששת הימים ברצועת עזה וסיני, עד שבאיזשהו שלב, נפרדו דרכינו, הוא, או אני, אינני זוכר מי משנינו, הועבר ליחידה אחרת, אבל אין זה משנה מבחינת סיפורי. בימי רגיעה שירתה מחלקתנו, כ-20 אנשי מילואים, בבסיס גדול, יחד עם חיילים סדירים ותמיד הייתה לי הרגשה מוזרה לגבי חוסר הקשר בין שתי הקבוצות, המבצעות את אותו התפקיד עצמו. המרכזייה של הבסיס הייתה ממוקמת ממש ליד המקום בו הוצבתי, המב"ן (מרכז בקרת נזקים), בו .
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
12
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל avrishacham אלא אם צויין אחרת