00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

קפה מושהה - רעיון הבא מן הלב

לאחרונה פרסם מישהו בפייסבוק סיפור חביב:

"יום אחד נכנסתי עם אחד החברים שלי לבית קפה קטן ומסרנו בדלפק את הזמנתנו. בעוד אנו מתקרבים לשולחן שלנו, נכנסו שני אנשים ונגשו לדלפק:
`חמש כוסות קפה, בבקשה. שניים מהם עבורנו ושלושה מושהים`.
הם שילמו עבור הזמנתם, נטלו את שני כוסות הקפה ועזבו. שאלתי את החבר שלי:
`מה הם אותם כוסות הקפה המושהים?`

`המתן ותראה`.

אנשים נוספים נכנסו. שתי נערות הזמינו קפה אחד כל אחת, שילמו ועזבו .ההזמנה הבאה הייתה לשבע כוסות קפה והיא נעשתה בידי שלושה עורכי דין – שלושה עבורם וארבעה `מושהים`. בעודי תוהה מה מסתתר מאחורי כוסות הקפה המושהים הללו, נהניתי ממזג האוויר השמשי והנוף היפה בכיכר מול בית הקפה. פתאום נכנס מבעד לדלת גבר לבוש בבגדים מרופטים, שנראה היה כמו קבצן ושאל בשקט:

`האם יש לכם קפה מושהה?`

השיטה פשוטה – אנשים משלמים מראש עבור כוס קפה המיועד לאלה שלא יכולים להרשות לעצמם משקה חם. מסורת הקפה המושהה החלה בנאפולי, אבל הרעיון התפשט בכל רחבי העולם ובמקומות אחדים אתה יכול להזמין לא רק קפה מושהה, אבל גם כריך, או ארוחה שלמה."

האין זה רעיון יפה? נזכרתי, במקרה שקרה לי באיטליה. ביום קיץ יפה ישבתי ליד שולחן עץ שלפני מזללה ונגסתי בתאווה מהג`בטה הטרייה הגדושה פרושוטו וסלט, עד שלפתע שמתי לב, כי מהעבר השני של הרחוב נועץ נער מבט חושק כל-כך בפי הלועס שניתן היה לפסל לפיו את דמותו של האדם הרעב האולטימטיבי. תאבוני נחתך בבת אחת, סיימתי את המשקה בכוסי, קמתי, חציתי את הרחוב והושטתי את שאריות הסנדוויץ` שלי לאומלל.

נראה לי, הרעיון תפס תאוצה באנגליה ואירלנד ואולי גם בארצות אירופאיות נוספות. האם ניתן היה להעתיק אותו גם לארצנו? לא רק קפה, או תה, כי אם משקה מרענן ביום חם – אפילו כוס מים צונן – גלידה לילדים, אבל אפשר גם חומוס בפיתה וכדומה. צריך היה ליזום תנועה המונית של אנשים המאמצים את הרעיון ולגייס מספר רב של עסקים המוכנים להשתתף. התנועה הייתה מפיצה בכל עסק משתתף לוח, עליו היו מציינים עם מרקר את ההזמנות המושהות. היתרון הגדול של השיטה שלא נוצר עימות ישיר בין נותן התרומה וזה המקבל אותה ובכך היא שומרת על כבודם של שני הצדדים.

האם מישהו מוכן להרים את הכפפה? גם בארץ יש אנשים רעבים וכוונתי לאו דווקא לקבצנים, אלא לאנשים קשיי יום, לזקנים גלמודים, ניצולי שואה ואולי גם ילדים שאינם רעבים ממש, אבל היו שמחים לו מישהו היה מזמינם לגלידה.

 

לדף הרשומה

קורא-ספרים אלקטרוני

משפחתנו מרבה לקרוא ספרים. רובם ספרים מושאלים, אבל מעת לעת, במיוחד בנסיעות לחו"ל, אנו גם קונים ספרים ויש לנו כבר בבית ספריה של מאות ספרים. בשעתו, הייתה ספרייתנו אף יותר גדולה.

אני חובב ספרי מדע בדיוני ובמשך השנים בניתי לי ספריה של כ-750 ספרי-כיס באנגלית. הם תפסו מדפים רבים, אספו אבק, חלקם החלו להתפורר ויום אחד החלטתי שהגיע הזמן להיפטר מאוסף זה. את רובם קראתי כמה פעמים ויש סיכוי קטן בלבד שאקרא בהם פעם נוספת. בעולם הגדול מופיעים יום-יום מאות רבות של ספרים, עם עטיפות צבעוניות, תוכן מפתה, אז מה הטעם לקרוא פעם נוספת ספר שפסוקים שלמים ממנו אני יודע בעל-פה? כיוון שלדאבוני, ילדיי אינם נהנים מקריאה באנגלית וממילא מדע בדיוני אינו כוס התה שלהם, יום אחד קראתי לבעל חנות לספרים משומשים ותמורת סכום פעוט, הוא נטל את האוסף שבניתי במשך כ-50 שנים.

לא הפסקתי לקרוא, אבל מעתה אני מחליף ספרים בבוקשוק שבשכונה ואינני מתחיל לבנות ספריה חדשה. גם אשתי לוקחת כל שבוע מספר ספרים מהספרייה ומחזירה אותם לשם בסיום הקריאה.

אני מודע לכך שקיימים ספרים אלקטרוניים (e-book), קראתי אחדים במחשב שלי. גם בטלפון החכם שלי יש תוכנה לקריאת ספרים אלקטרוניים, אבל המסך שלו כמובן קטן מדי לקריאה נוחה וממושכת. קושי נוסף הוא מציאת מקורות להורדת ספרים נוספים. קיימים גם טאבלטים בגדלים ודגמים שונים, שהפופולאריות שלהם זינקה עם הופעת האייפד בשוק ואחריו חיקויים שונים, כמו הסמסונג גלקסי טאב, אבל בסופו של דבר אלה הם מחשבים ניידים – אם כי העיצוב שלהם שונה – והרי יש לי כבר לאפטופ שאני מרוצה ממנו. 

שמעתי גם על קוראי-ספרים (reader) ייעודים ופה ושם נתקלתי באנשים שקראו בהם, על-כן החלטתי לבדוק את הנושא. למזלי, שכן הגר בביתי יש לו מכשיר כזה ולקחתי אותו בהשאלה לכמה שעות, כדי להתרשם.

קורא הספרים של שכני הוא מדגם `קינדל`, המכשיר הפופולארי ביותר מסוגו בשוק. מאחורי המכשיר עומדת חברת אמזון האמריקאית, המפעילה חנות ספרים אלקטרוניים בה מצויים למעלה ממיליון וחצי כותרים. מחירו של ספר נע בדרך-כלל בין שניים לעשרה דולרים, אבל קיימים גם ספרים, בעיקר קלאסיקות, שניתן להורידם חינם. רכישת/הורדת הספרים נעשית על-ידי גלישה אל החנות המקוונת של אמזון על גבי רשת אלחוטית מקומית (WIFI), אבל לצורך קריאתם של אותם הספרים הנמצאים כבר על קורא הספרים שלך, אינך צריך להיות קשור לאינטרנט.

המכשיר מצא חן בעיניי וגם אשתי, שבד"כ אינה מתלהבת מהחידושים האחרונים של הטכנולוגיה, הביעה עניין. יום הולדתה חל החודש ועל-כן ביקשנו מילדינו שבמקום להפתיע אותה – אנו שונאים הפתעות – במתנה שלא בטוח שתמצא חן בעיניה, לקנות לה את קורא- הספרים הבסיסי של אמזון.

לאמזון מגוון מכשירים, החל מצבעוניים המנסים להתחרות בטאבלטים וניתן באמצעותם לראות סרטים, לקרוא אי-מיילים, קוראי-ספרים עם מקלדת ואחרים עם מסך מגע, אך אנו כאמור בחרנו במכשיר הבסיסי ביותר, עם מסך של 6 אינץ`, ללא מקלדת (מקלדת וירטואלית בלבד), ללא רמקולים וללא תאורה פנימית. המסך הוא שחור-לבן ומשתמש בטכנולוגיה מיוחדת, הנקראת דיו אלקטרוני, ההופך את הקריאה בו להרבה פחות מעייפת מאשר בצג המחשב.

ילדינו שלמו 555 שקלים עבור קורא-הספרים. בארה"ב מחירו $69, אבל לכך יש להוסיף את מחיר העטיפה שגם היא עולה $40. `קינדל` זכה בביתנו לקליטה מוצלחת ושנינו מרוצים מאד מכך שהחלטנו לבקשו כמתנה. הוא שייך אומנם לאשתי, אבל היא כמובן מרשה לי להשתמש בו. הורדנו עד עתה כ-70 ספרים, מתוכם 25 בספריית מדע בדיוני נפרדת. השימוש בקורא-הספרים פשוט ביותר ויתרונו הגדול, מימדיו הנוחים ומשקלו הקטן. זה עתה סיימתי לקרוא `ספר כיס` בן 735 עמודים, שלא הצלחתי להכניס לאף כיס בבגדיי. הקינדל, שגודלו כספר כיס דק מאד, הוא ספרייה שלמה המסוגלת להכיל מעל 1000 ספרים ואתה יכול ליטול אותו עמך לכל מקום, בכיסך!

אינני סבור, כי מכשיר זה יחליף אי-פעם את הספר המודפס. לספר אלקטרוני אין ניחוח מיוחד ולא `מרגישים` את הנייר והספר, אולם לעומתו, הוא לעולם אינו מתבלה, נקרע ודפיו אינם נושרים והולכים לאיבוד. ניתן גם להגדיל את גודל האותיות – דבר גדול עבור אנשים המתקשים לקרוא כתב קטן. עוד תכונה חביבה: המכשיר `זוכר` באיזה עמוד הפסקת לקרוא.

בקיצור: לאוהבי ספרים וקריאה, כדאי לרכוש מכשיר כזה. לא במקום ספרים מודפסים, אלא כתוספת להם.

 

לדף הרשומה

הקשר היהודי-הונגרי של ברהמס

לפני כמה ימים הקשבתי לנגינתו של פנחס צוקרמן, שביצע את הקונצ`רטו ברה מז`ור לכינור ותזמורת אופוס 77 של יוהנס ברהמס, בליווי התזמורת הפילהרמונית של לוס-אנג`לס בניצוחו של זובין מהטה והרגשתי התפעמות רבה, כמו שרק נגינת כינור וירטואוזית מסוגלת לגרום לי.

תמיד הייתה לי העדפה ליצירות תזמורתיות בהן יש קטעי סולו על כינור. אני נהנה גם משמיעת יצירות בהן יש לפסנתר ולכלים אחרים תפקיד מרכזי, אבל אלה אינן מביאות אותי לדרגה כזאת של התעלות כמו שלמשל היצירה הנ"ל גרמה לי. זאת אולי גם אחת הסיבות בגללן אני חסיד מושבע של המוסיקה הצוענית. בשעתו, כאשר הוריי רצו לשלוח אותי ללמוד נגינה, בחרתי בכינור, אבל אבי טען שאת הצליל האמיתי, המשובח, האלוהי, יכולים להפיק מהכינור רק גאונים ונגינתם של אלה שאינם כאלה, גורמת עוול לכלי אצילי זה ולאוזנם של המאזינים ולבסוף למדתי זמן-מה נגינה על פסנתר, עד שלימודיי הופסקו על-ידי המלחמה.

נושא אחר שאני מרבה לעסוק בו, אני מחפש בכל דבר את הזיקה להונגריה וכידוע, היצירות הפופולאריות והמנוגנות ביותר של ברהמס הן הריקודים ההונגרים, אותו סט של 21 נעימות המבוססות על לחנים הונגריים עממיים, או מה שברהמס חשב לעממיים, אם כי לעמיתו של דבר הן נכתבו על-ידי מחברים שונים.

סקרן אותי לדעת כיצד נכנסו ליצירותיו של מחבר מוסיקה גרמני זה אלמנטים הונגריים רבים כל-כך?

את התשובה קיבלתי כשיום אחד האזנתי במכוניתי בקול המוסיקה לתוכניתה המרתקתשל הפסנתרנית, העורכת והמנחה ד"ר אסתרית בלצן, בהתבססה על המחקרים העדכניים בתחום, סיפרה ד"ר בלצן, כי בגלל התמכרות אביו להימורים, נאלץ ברהמס הצעיר והמוכשר לדאוג לפרנסת המשפחה ובמשך שנים אחדות ניגן בלילות בבתי מרזח ובבתי בושת. בויקיפדיה אומנם נטען, כי אין לסברה זאת אין תימוכין במחקר, אבל אני מעדיף לקבל את גרסתה של ד"ר בלצן, כי היא נותנת הסבר להיכרותו של ברהמס עם המוטיבים העממיים ההונגריים. כי מה היו המנגינות הפופולאריות שלצליליהן התבדרו עמך באותם מקומות הבילוי המפוקפקים באמצע המאה ה-19? רומאנסות צועניות והונגריות.

ברהמס ערך קונצרטים אחדים בבודפשט. למלחין היו חברים הונגריים רבים. אין לי מידע על כך אם היו ביניהם צוענים, אבל שני הידועים ביניהם היו כנרים יהודים, שהשפיעו רבות על יצירתו של המלחין הגרמני. הראשון בהם היה אדוארדרמנ`י (Reményi) שניגןàla Tzigane, בסגנון צועני. הוא התיידד עם ברהמס בן ה-17 ולקח אותו עימו לסיבוב הופעותיו כמלווהו בפסנתר. הקומפוזיציות הראשונות של ברהמס לא קבלו הכרה ציבורית והקריירה שלו החלה להמריא רק כאשר יצא ב-1852 לסבב הופעות זה.

בסיור זהפגש כנר יהודי-הונגרי נוסף, דגול יותר מקודמו, את יוזף יואכים, עמו גם קשר קשרי ידידות שנמשכו כל החיים. יואכים היה זה שנתן לברהמס מכתבי המצלה לפרנץ ליסט ולרוברט שומן.

וכאן חוזרים אנחנו ליצירה עמה התחלתי את רשימתי: הקונצ`רטו ברה מז`ור לכינור ותזמורת אופוס 77. היא לא רק שנכתבה עבור יוזף יואכים, "אחד הכנרים המשפיעים ביותר בכל הזמנים" (ויקיפדיה), אבל ברהמס גם התייעץ עימו בכתיבת תפקיד הסולו לכינור והקדנצות – קטעים בהם ניתנת לסולן הזדמנות להוכיח את יכולותיו הטכניות והווירטואוזיות שלו – המוכרות ביותר שנעשה בהם שימוש ביצירה, הן של יואכים עצמו.

זאת לא הייתה היצירה היחידה שברהמס כתב ליואכים. כעבור שנים, כאשר מסיבות שונות התקררו היחסים ביניהם, כתב לו ברהמס כמחווה פיוס, את הקונצ`רטו לכינור, צ`לו ותזמורת, אופ` 102 בלה מינור. היו גם מחברים אחרים, כגון רוברט שומאן, מקס ברוך ואנטונין דבוז`אק שחיברו יצירות עבור יואכים.

לסיכום מחקרי הקטן על יוהנס ברהמס, אוכל לומר, כי באתי על סיפוקי המלא. החיפוש אחר האלמנט ההונגרי מבוסס על סנטימנטים בלבד, אבל הקשר היהודי המובהק שמצאתי לבסוף, מספק גם את גאוותי הלאומית.

 



לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

צירופי מקרים

נושא צירופי המקרים מעסיק אותי לעתים קרובות. בוויקיפדיה נכתב, כי "צירוף מקרים הוא מצב שבו בין שני מאורעות חסרי קשר נוצרת זיקה הנחשבת למעניינת... בקרב אנשים דתיים קרוי לעתים צירוף מאורעות טוב בשם נס, ויש הרואים בצירוף מקרים השפעה של כוח על-טבעי". אינני חושב שכוח על-טבעי גורם לצירופי מקרים וגם בניסים אינני מאמין, אך מבחינה סטטיסטית מסתבר, כי בין מיליוני המקרים המזדמנים לנו בחיינו, יהיו אחדים הנחרטים בזכרוננו דווקא בגלל שהם נדירים ומיוחדים כל-כך.

מדענים רבים עסקו בנושא. איש מדע רב-תחומי (מתמטיקאי, פיזיקאי ופילוסוף) בשם בלז פסקל הצרפתי פיתח כבר ב-1654 את תורת ההסתברות, כדי לשפר את סיכוייו של חברו לזכות במשחקי מזל. תורת זאת מאפשרת לבחון עד כמה צירוף מקרים נתון הוא מקרי, כלומר מה ההסתברות שצירוף כזה אכן יקרה. הביולוג האוסטרי פול קמרר הפך את איסוף האנקדוטות אודות צירופי מקרים לתחביבו ופרסם ספר, בו מופיעים כ-100 מקרים כאלה. ספר זה הוביל אותו לניסוח תיאורית הסדרתיות. הוא הניח כי כל האירועים מחוברים באמצעות גלי סדרתיות. כוחות לא ידועים אלה גורמים לפסגות, או למה שבעינינו נתפסים כצירופי מקרים.

למיטב ידיעתי עדיין איש לא ערך מחקר על כך מה היא תכיפות צירופי המקרים בחייו של אדם ממוצע, כך שאינני יודע אם התמזל מזלי וקרו לי מקרים רבים יותר מממוצע זה, או שאני פשוט שם יותר לב להם וכותב אודותם.

בעבר סיפרתי כבר על אחדים מהאירועים מסוג זה.

• ברשימתי מדען מטורף? כתבתי על כך שלזוג ידידיי הטובים, שחיפשו דירה בבודפשט, זימן הגורל מכל עשרות אלפי הבתים והכתובות במטרופולין זה, המאכלס כשני מיליון תושבים, דווקא את הבית בו התגוררנו, כאשר אולצנו על ידי השלטון הפשיסטי לעבור לגטו בימי מלחמת העולם השנייה. 

• יום אחד ישבתי עם ידיד בבית קפה והוא סיפר לי בין היתר, כי הוא מתכנן חופשה משפחתית בבודפשט (הוא לא ממוצא הונגרי). אמרתי לו, כי גם אני מתעתד לנסוע לשם עם משפחתי. למתי מתוכננת החופשה? הסתבר, כי שנינו מתכוונים לשהות בבירה ההונגרית באותם התאריכים ממש. "איפה תגורו?" – שאלתי. ידידי שכר דירה עבור אשתו וילדיו וכך נהגתי גם אני. עד כאן צירוף המקרים אינו נדיר כל-כך, אבל מה תאמרו על כך שבהמשך התברר, כי שנינו שכרנו דירה באותו בית עצמו ואפילו באותה קומה? 

הסיום פרוזאי הרבה יותר, שתי המשפחות דוברות העברית, לא התחברו זאת לזאת. ילדינו הם בגילאים שונים וגם תוכניות הבילוי שלנו היו שונות, אבל תודו בכך, צירוף המקרים היה נדיר, לא כן?   

• מקרה אחר, הקשור אף הוא לבודפשט, קרה לי בחול המועד פסח השנה. חברת iGO אפשרה לבעלי טלפונים ניידים מסוג אנדרואיד להוריד את התוכנה שלה חינם. כאשר התבקשתי לסמן במשבצת המתאימה, כי אני מסכים לתנאים, שמתי לב, כי מטה החברה נמצא בבירה ההונגרית, באותו רחוב ובמרחק שני בתים מביתה של סבתי ז"ל. שוב מקריות מופלאה. 

• ברשימה אחרת, קשר שלא נס ליחו, ספרתי על ידיד משכבר הימים שבא לארץ לראשונה בחייו וחיפש את שמי בספר הטלפונים בדואר, אך לא מצא אותו. באותה התקופה עדיין לא היה לי טלפון וגם עברתי את שמי והידיד חיפש אותי כמובן תחת שמי הקודם. הוא יצא מסניף הדואר מאוכזב "ומי לדעתכם הגיח מולו ברחוב? לא יאומן, כי יסופר, אבל הייתי זה אני"!

• צירוף מקרים נוסף, אשר מתוצאותיו אנו נהנים עד היום, היה כאשר דודתה ההולנדית של אישתי המליצה לנו על רופא שיניים בבודפשט. בנסיעתנו הבאה להונגריה, קבענו תור ולהפתעתנו, בדיוק כשנכנסנו למרפאתו, שמענו זוג דובר עברית המתקשה להסביר את בעייתו לרופא ההונגרי. כמובן, שמחתי לשמש כמתורגמן וברבות הימים הפכו צברים אלה מערד, לידידנו הטובים ביותר, במיוחד, אחר שעברו לגור בתל אביב.

• אחד מצירופי המקרים החביבים ביותר עליי אירע, כאשר לפני שנים רבות טיילתי עם אימי ז"ל בשדירה מרכזית בבודפשט. לפתע פנה אליה אדם ושאל אותה בסלובקית: "אמא`לה, איפה רחוב זה וזה?"

אימי לא הפסיקה להתפלא ממקרה זה במשך ימים רבים. כיצד בחר אדם מכל אלפי הולכי הרגל ברחוב את האישה היחידה שהבינה את שאלתו ויכלה להשיב לו בשפתו?

מעבר למקריות המופלאה, שימח אותה גם כינוי החיבה `אימא`לה`.

• כתבתי כבר על הקשיים בהם נתקלתי כאשר ניסיתי למלא את המשבצות הריקות הרבות בעץ המשפחה שלי. אני המבוגר במשפחתי וכל האנשים שיכלו לספק לי מידע קלוש כלשהו על אבות (וכמובן אמהות) המשפחה, הלכו לעולמם מזמן. אחד הענפים בו חסרה לי אינפורמציה הוא של הסבא-רבא-רבא שלי שמלבד שמו ויום פטירתו ומקום מגוריו, עיר בצפון סלובקיה בשם נובה מסטו נאד וואהום, לא ידוע לי כמעט כלום אודותיו.

לאחרונה קראתי את הספר "שיחות עם אבותיי" מאת אנדרו סאנדרס הקנדי, שמוצא משפחתו, בדומה לזה שלי, מסלובקיה. בספרו הוא מספר שהשתמש בשירותיו של אדם בשם ולאדימיר, כדי לגלות פרטים על משפחתו. לבקשתי מסר לי את האי-מייל של אדם זה, כתבתי לו והוא ענה לי, כי תמורת סכום כלשהו יהיה מוכן לסייע גם בידי באיתור מידע אודות קרוביי, אבל ההפתעה הגדולה היא, כי גם ולאדימיר מתגורר באותה עיר עצמה בה הסבא-רבא-רבא שלי גר ונפטר!

שוב מקריות שלעתים רחוקות נתקלים בה. לסלובקיה מעל לחמשה מיליון תושבים ובה ערים רבות, גדולות וקטנות. העיר – שלא אלאה אתכם שוב באזכור שמה – אינה מטרופולין, אלה עיירה קטנה בת כ-21.000 תושבים. מה ההסתברות לעלות על כתובתו של אולי האדם היחיד בסלובקיה שיוכל לעזור לי בחיטוט המייגע בניירת בקהילה היהודית – אם בכלל נותרו בעיר יהודים, קיימת קהילה ויש לה מסמכים כלשהם – בבית הקברות ובעירייה?

חשבתי כי ניתן אולי לתרגם את היותי בר מזל לשטרות מרשרשים והתחלתי למלא לוטו, אולם) ככל הנראה (כדי לחזור לציטוט בראש רשימתי), אני וההתעשרות פתאומית, הם מאורעות חסרי קשר הרחוקים כל-כך זה מזה, שאין סיכוי, כי תיווצר זיקה ביניהם.         

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

צדק אלוהי? אין דבר כזה!

היום יום השואה בישראל, יום עצוב עבורי. בד"כ אינני מקשיב לכל השידורים, לדעתי הם מיועדים לאלה שלא היו שם, שאינם מסוגלים להבין מה זה להיות פתאום מובדל, מוחרם, מוקע, מאוס, מוקצה, מסומן כבן בקר המובל לשחיטה, אבל בדרך למקום עבודתי שמעתי ברדיו ידיעה, שפתחה מחדש את הפצע שכמעט שכחתי על קיומו. הידיעה סיפרה על גאבור ארדוש (Erdős Gábor) ההונגרי, בן ה-13 שנספה בשואה ואחותו גילתה בין חפציו מחברת עם שירים שאחיה כתב.  

בן 13? הרי גם אני הייתי בן 13 ב-1944 כאשר השואה היגיעה להונגריה וגם אני החשבתי את עצמי באותה התקופה להונגרי. איתרע מזלו הרע של חברי לעבודה, צעיר דתי, שנקלע באותו בוקר לחדרי. הוא שאל לשלומי ובתשובה שפכתי על האומלל את הרהוריי המרים. סיפרתי לו על הידיעה הנ"ל ושאלתיו: מדוע גאבור נספה ואני ניצלתי? האם תאמר לי, כי עליי להודות להשגחה העליונה על שנחלצתי מגיא צלמוות נורא זה? ומה עם אותם הרבים שנרצחו, איזה תפילה צריכים לשאת קרוביהם, בני משפחותיהם? ברוך דיין אמת? איזה אמת היא זאת שהורגת מיליון וחצי ילדים? מה היה פשעם? ומהו הוא זכותי? מעולם לא הייתי צדיק, שומר מצוות, מדוע אם כן, דווקא עליי חסו. אני בטוח בכך שבין אלה שנספו בשואה, היו רבים שהיו טובים ממני, שהגיע להם יותר ממני להינצל.

הנה למשל גאבור זה. לדעת אחותו מריאנה, שיריו מצביעים על גאוניות. עם ישראל ואולי העולם כולו, היה יוצאים נשכרים, אם הוא היה ניצל במקומי.

אז אל תדברו עימי בבקשה על צדק אלוהי, אין דבר כזה! אם היה צדק כזה, השואה האיומה הזאת, שהשמידה שישה מיליון מבני עמנו, שאדם שפוי כלל אינו מסוגל להבינה, לא הייתה מתרחשת. אם היה צדק אלוהי, כל הבני בליעל ועוזריהם ועוזרי עוזריהם, שרצחו אותם, היו באים על עונשם הראוי, גורלה של גרמניה הייתה כגורלה של סדום ועמורה. מה נכתב בספר בראשית? "ואנשי סדום רעים וחטאים לה מאוד" "וה` המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מן השמיים". האם חטאי הנאצים היו פחותים מאלה של אנשי סדום ועמורה?

עמיתי לעבודה המסכן יצא מהחדר מבויש והפעם לא היה בפיו מענה, אבל גם לי עצמי אין תשובה לשאלות שהעליתי לעיל. הצלתי נובעת ממזל עיוור בלבד, שרדתי, הקמתי משפחה נפלאה, תרמתי את חלקי הצנוע למדינה ולאנושות וכשיגיע יומי, אמות שבע ימים, עם חיוך על שפתיי.

כל אשר ביכולתי לעשות למען אלה שלא זכו להגיע למה שאני הגעתי אליו, הוא לזכור אותם ולהזכירם לדורות הבאים, את גאבור ארדוש שאולי למד בבית ספרי, את בן דודי ובן גילי ג`ורג`י הרבסט, את בת דודתי אווה אונגאר, בת ה-14, את ידידי הטוב פרי וואמוש, שאולי איש מלבדי אינו זוכרם ולא מבכה אותם ואת אותם המיליונים האחרים, שהיו יכולים להיות ידידיי, שכניי, חבריי לעבודה ואולי אפילו הנהג שהתך אותי זה עתה בכביש.

עלינו האודים הניצלים, לשמוח בחלקנו ולא לקטר לעולם, לא להלין על זוטות, למצות את החיים במלואם ולחיות גם במקומם של אלה שלא זכו להגיע ליום הזה.

 

(בחרתי בצילום המצורף, משום שהילדים בו לבושים במין מדים הונגריים לאומיים – עליו נאלצו לתפור כוכב צהוב – וחבושים כובע שאף הוא מפגין רגשות לאומנים. הם האמינו כמוני, כי הם הונגרים לכל דבר, עד שהאמת המרה טפחה על פניהם).    

לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל avrishacham אלא אם צויין אחרת