00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

עברתי דירה

אם הגעתם עד לכאן כנראה שמצאתם משהו שמעניין אתכם.

אני מזמינה אתכם לבקר באתר החדש שלי 

 

על המזוודות

 

שם תמצאו דברים נוספים שיכולים לעניין אתכם בתחום הטיולים: 
טיולי קרוואנים, מידע וטיפים, טיול עם ילדים, מידע על מקומות חדשים ועוד.

 

אושרה

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

ימים אחרונים על האוניה (כולל תהליך הירידה מהאוניה)

יום שבת 17/10/2009

קמנו באיזי ליום באוניה.
התכנית להיום היא סיור מטבחים – סיור לאורחי האוניה בתוך המטבחים הענקיים המספקים אלפי ארוחות ביום.
 
כל האורחים שהצטרפו לסיור התאספו באחד מחדרי האוכל, שם סיפר לנו הכלכל הראשי של האוניה על כמויות המזון שעוברות באוניה. הרבה מספרים רצו שם אבל הדבר היחיד שהיה משותף לכל המספרים היה שהם היו ביחידות של טון. הרבה טונות.
 

לאחר מכן הוא סיפר על תהליך ה"מיחזור" שהם מקיימים עם עולם הים: "את שאריות האוכל שאתם אוכלים אנחנו זורקים לים. הדגים אוכלים את השאריות, גדלים ומשמינים,  ואז אנו דגים אותם כדי לשים אותם על הצלחת שלכם". אני מקווה שהוא רק חמד לצון....
 
 
 
 
סיור המטבחים עצמו ארך כרבע שעה ובאופן כללי היה מאכזב. הולכים במטבחים ענקיים, לצידנו מקררי ענק, תנורים מוסדיים, עגלות מגשים ועוד.
 
 
לא ראינו את התכונה הגדולה שיש סביב הכנת המזון או את הסירים הענקיים והפעילות עצמה (בקושי סיר אחד, בשביל תצוגת התכלית). הכל נוקה וצוחצח לקראת הסיור. כאילו לקראת צילום למגזין. לכבודנו הכינו פסלים מפירות, עוגות יפות (לא הציעו לנו לטעום...).
 
 
 
 
 
לאחר הסיור חזרנו לקומת החנויות לסיבוב שופינג אחרון. כל הסחורה הוצעה בהנחות ענק. סטים של שרשרת ושעון נמכרו ב – 10$ במקום ב – 40$. לא היה קשה לזהות את הישראלים שבחבורה (ת'אמת, גם את האמריקאים...).
 
בערב – ארוחת ערב אחרונה על האוניה. חיבוקים ונשיקות עם המלצרים, שיר פרידה אחרון של המלצרים לאורחים.
 

התמונה קצת חשוכה אבל אם תסתכלו טוב תראו שהם שרים מכל הלב
 
יום ראשון 18/10/2010
 
פרידות. אני לא אוהבת פרידות. הן עצובות לי מידי.
אז היום היה לנו הרבה מזה. חלקנו נפרד מהורים או מאחים אותם יפגוש שוב רק בעוד מספר חודשים (או מספר שנים). חלקנו נפרד מחברים אהובים שלא ידוע מתי יפגשו שוב, אבל כולנו נאלצנו להיפרד מהשפע, הכיף, הסתלבט והשאננות שליוותה אותנו בשיט הזה ובטיול כולו.
 
אז, לקחנו ת'מזוודות וירדנו מהאוניה...
 
תהליך הירידה מהאוניה

• יום לפני – מקבלים לחדרים תגים למזוודות. ממלאים את הפרטים על התגים ומצמידים למזוודות, בדיוק כמו בעליה למטוס. לתלוש ולשמור את החלק שמסמן איפה מקבלים את המזוודות לאחר העגינה.

• בלילה - מוציאים את המזוודות מחוץ לחדר. עובדי האוניה לוקחים אותן והפגישה המחודשת עם המזוודות תהיה רק למחרת, בטרמינל היציאה (כמו בטיסה, כבר אמרתי?)

• בבוקר היציאה - יוצאים מהאוניה ומגיעים לטרמינל ענק שם מסתדרים בטורי ענק לפי המספרים המופיעים בספחים של תגי המזוודות. שימו לב, כל הנוסעים יוצאים בערך באותו זמן. זה אומר הרבה אנשים. אם תצליחו לקום מוקדם, לאכול מוקדם ולצאת מוקדם, תחסכו הרבה זמן. אם יש לכם טיסה מוקדמת ההמלצה הזו מקבלת משנה תוקף.
יורדים מהאוניה ומגיעים לביקורת דרכונים (להכין מראש) בכניסה לאדמת ארה"ב. לנו התהליך כולו ארך כשעה. 

• מהנמל לוקחים מונית לשד"ת במיאמי (24$ למונית).
היזהרו מהחאפרים המחכים בחנייה של המכוניות. אלינו ניגש אדם שהציע לנו הסעה לשד"ת (ואן) והמחיר נראה לנו סביר (18$ אם זכור לי נכון). רגע לפני שעלינו לרכב הגיע פקח שאמר לנו שזה חאפר ועלינו להמתין במקום מסויים למוניות המורשות. החאפר עצמו נלקח הצידה להצגת רשיונות וקבלת קנס.
 
זהו, עוד טיול הסתיים לו.
מקווה שנהניתם מהסיפורים והטיפים.
להתראות בטיול הבא
אושרה
 
חוזרים הביתה - תל אביב מהאויר
 
 
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

קרוז לקריבים המערביים- קוזומל (COZUMEL)

יום שישי 16/10/2009
עצירה בין השעות 08:00-17:00

קוזומל הוא אי השייך למקסיקו. זהו האי הכי מפותח והכי תיירותי שראינו.
 
 
ירדנו לנמל, היישר אל תוך מתחם תיירותי שופע מסעדות, דוכנים, חנויות ואטקרציות תיירותיות. הכל שונה כל כך ועשיר. שלישיית גרינגוס קיבלה את פני התיירים במוזיקה לטינית קצבית. אח, החיים הטובים....
 
 
 
כמו בשאר האיים, גם כאן ממתינים מפעילי התיירות לתיירים היורדים מהאוניות. כל המחירים של מפעילי התיירות בנמל זהים, אין הרגשה של שוק אלא של משהו הרבה יותר מאורגן.
 
 
חיפשנו נהג שיוכל לקחת את כולנו לאחד החופים באי.
הנהג שמצאנו הבטיח שהרכב שלו יכול להכיל את כולנו בנוחות. אחרי כל הוואנים המצ'וקמקים בהם נסענו באיים הקודמים, התחלנו לחשוש מצפיפות וחוסר נוחות. הוא הבטיח שיש לו רכב מספיק גדול לכולנו.
לאחר שסגרנו איתו, אמר לנו הנהג:  "חכו רגע, אני הולך להדליק את המזגן באוטו". חיכינו כמה דקות ובינתיים מישהו העיר: "בטח הלך לחמם את המנוע של הלימוזינה...".
כשהגענו לרכב גילינו שיש לנו... האמר לימוזינה. החיים הטובים, כבר אמרתי?.
 
 
 
 
 
הפעם רצינו להרגיש קצת נופש. חשבנו לנסוע לחוף חוף צ'נקנאב (CHANKANAAB) שהוא חוף ים המוגדר כפארק לאומי והאטרקציה העיקרית בפארק היא השחייה עם דולפינים. המחיר לא זול בכלל.
הנהג הציע משהו קרוב יותר וזול יותר שיש בו הכל רק עם פחות תיירים. הסכמנו והוא הסיע אותנו ל- Club Cozumel Caribe.
 
נסענו ברחובותיה (הסואנים, משהו) של קוזומל. הרבה חנויות, צמחייה טרופית בכל מקום, כרכרות תיירים ואווירה של נופש. מזכירה קצת את תל אביב (אבל רק קצת).
 
 
 
Club Cozumel Caribe
המתחם של ריזורט הזה מכיל בתוכו בריכת שחיה (משקיפה לים), חוף ים מסודר עם כל השרותים, ציוד שנורקל וצלילה, מסעדה טובה ומעוצבת,  צמחיה טרופית ועוד. תוך כדי שוטטות ראיתי גם קיר טיפוס ומתקני נופש למשפחות שהיו סגורים כי העונה עצמה עוד לא התחילה. באופן כללי המקום דיי יפה.
 
 
 
 
אז בין בריכה לים אכלנו פחיטה ונאצ'וס, ושינרקלנו בין הדגים הצבעוניים (כלול במחיר) וקיפודי הים.
 
 

 
המדריך ליווה אותנו לשינרקול והראה לנו כל מיני יצורים תת ימיים וצבעוניים. הוא נתן אוכל לדגים ותוך שניה היינו האטרקציה המרכזית שלהם. הדגים הסתובבו בנינו.
 

אופציה נוספת שקיימת בריזורט זה להצטלם מתחת למים (בתשלום נוסף). המדריך לקח איתו מצלמה וצילם אותנו מוקפים דגים. הביעה היא באת התמונות הם מדפיסים ומוכרים, לא שולחים במייל או משהו מתוחכם כזה.
מידי פעם ירד גשם חזק שהבריח אותנו אל מתחת למסעדה עד שהשמש יצאה שוב..
 
 
 
 
 
בשלב מסויים חלק חזרו עם הלימוזינה כדי לעשות מחקר "על חנויות התיירים בנמל".  לאחר מכן הנהג חזר לריזורט להביא את השאר.
קניות בנמל – כל החנויות אותו דבר ובאותו מחיר. הרבה צבעוניות ודברים מקסיקניים. אי אפשר להתווכח על המחיר. הרבה מתנות ומזכרות לתיירים.
 
 
 
 

טיפים
  • עלויות - 20$ לאדם (ללא טיפ) - נסיעה לחוף וחזרה לנמל, כולל כניסה לריזורט ושימוש בכל הציוד. שנורקל - כמה שרוצים. קיר טיפוס, כסאות וכו'.





 

  
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

קרוז לקריבים המערביים- בליז סיטי, בליז (BELIZE)

יום חמישי 14/10/2009
עצירה בין השעות: 08:00-17:00

לפני הכל, אני רוצה לציין שלא הייתי עם המצלמה, כך שתמונות – אין!
בקישור הבא אפשר להתרשם מהחוויה.
 
כהרגלנו, חיפשנו מפעיל טיולים בנמל. האטרקציה שנבחרה להיום היתה שייט אבובים (CAVE TUBING). לא כולם יכלו לעשות אותה בגלל מגבלות רפואיות או אחרות (אנשים עם בעיות גב).

אחד המפעילים קיבץ אותנו עם מטיילים נוספים לקבוצה של 15 איש. כשהגענו לוואן גילינו שהוא מצ'וקמק וישן. הצטופפנו (בקושי) לתוכו.  תוך כדי נסיעה גילינו שהמזגן לא פועל והכיסאות אינן נוחות.
אין מה לעשות. זה המחיר שלפעמים צריך לשלם אל גמישות. 
 
בכל אופן, נסיעה של שעה מהנמל עד ליער הגשם. בנקודת הכניסה לשמורה (התשלום כולל גם כניסה לשמורה) החלפנו לבגדי ים, איפסנו את שאר הדברים ברכב (גם את המצלמות) וקיבלנו מהמדריכים אבובים, חליפות הצלה ופנס ראש.
 
הלכנו כחצי שעה (עם האבוב ביד) בתוך יער הגשם עם מדריך מקומי. ההליכה נינוחה ומתאימה לכל המשפחה. בדרך הראה לנו המדריך מערות קטנות והסביר לנו על הצמחייה במקום: הוא הראה לנו עצים רעילים וצמחי מרפא. הוא סיפר על התפקיד של כל צמח מרפא, על השימוש שהיו עושים בעצים הרעילים, שהיו גורמים למוות תוך מס' שעות, והכי חשוב, ליד כל עץ רעיל צומח עץ עם התרופה שלו. חכם הטבע הזה...
 
עם ההגעה לנחל, התפצלנו לקבוצות של 8 איש. כל קבוצה מקבלת מדריך אישי שמוביל אותה. יחד איתנו היו עוד 4-5 קבוצות כשלכל אחת היה מדריך משלה. כל אחד התיישב בתוך האבוב שלו (עם הפנס על הראש) ושם את רגליו על האבוב של זה שלפניו. האדם שיושב מלפנים מניח את ידיו על הרגליים של זה שמאחוריו. כך עשינו שרשרת אנושית. 
 
המים היו קרירים מעט אבל נסבלים. המדריך הוביל אותנו בתוך הנהר שדיי בהתחלה נכנס לתוך מערת נטיפים גדולה וחשוכה. בתוך החשיכה אפשר היה לראות את שאר קבוצות שעשו שרשרת אנושית עם אור פנסים. מראה מדהים. בכלל, כל החוויה הזו שאנחנו "שכובים" על האבובים והמדריך מוביל-מניע אותנו בתוך המים, היא חוויה מיוחדת.
 
תוך כדי שיט (לא יודעת למה קוראים לזה שיט...) התחלנו לראות צורות שונות בסלע, כשהמדריך מאיר עליהן עם פנס רב עוצמה ומלווה את הכל בהסברים.
בתוך המערה חיים עטלפים, למרות שלא ראינו אותם. ראינו את הקינים שלהם וקיבלנו הסבר על הקינון עצמו. ראינו גם מפלון קטן בתוך המערה שנתן הרשה קטנה של כאילו-רפטינג.
 
במשך כחצי שעה התקדמנו כך עם הזרם בתוך המערה עד שהגענו לפתח השני, ממנו ממשיך הנחל הלאה.
יצאנו מהנחל חזרה אל הוואן לנסיעה של שעה עד לנמל. חוויה מיוחדת ויוצאת דופן.
 
 
 
 
חלקנו, שלא עשה את שייט האבובים, הסתובב בעיר בליז סיטי (Belize City). ממה שראיתי, תוך כדי נסיעה את מחוץ לעיר, מדבור על עיר דיי מוזנחת, המזכירה את עזה.
למרות זאת, צילמו קצת תמונות....
 
 
 
 
 

טיפים
  • מצלמות ותיקים למצלמות – אנחנו קנינו מצלמה חד פעמית עם הגנה למים. לא יצא ממנה כלום! לפני היציאה לסיור נתנו המדריכים למי שרוצה שק גדול אטום למים בו ניתן לשים חפצי ערך וגם את המצלמות. פחדנו לקחת סיכון עם המצלמה ולא לקחנו אותה. בדיעבד הצטערתי מאוד כי אפשר היה להוציא את המצלמה ולצלם בלי בעיה. חבל...
  • יש חברות שמצרפות לשייט גם זיפליין (Zipline) – טיול צמרות.
חברות שעושות שיט אבובים
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

קרוז לקריבים המערביים- רואטן (הונדורס)

יום רביעי  14/10/2009
עצירה בין השעות  12:00-19:00

רואטן (Roatan) הוא אי הררי קטן ומוארך השייך למדינת הונדורס. כיאה לאי קריבי הנמצא באזור טרופי, חם ולח בו מאוד והוא משופע בצמחיה רבה ומגוונת. מכל המקומות בהם ביקרנו, זהו האי הכי פחות מפותח. האי נמצא שעה וחצי במעבורת מהונדורס.
 
 
קמנו בעצלתיים בבוקר עם הידיעה שיש לנו קצת זמן על האוניה (ירידה אל החוף בשעה 12:00 שעון האוניה). במהלך ארוחת הבוקר יכולנו לצפות על הנמל הקטנטן של האי מחלונות הבופה הענקים.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הירידה לחוף מתבצעת ישירות דרך הנמל. אין צורך להשתמש בסירות, כמו בגראנד קיימן.
ירדנו למטה, היישר אל להקת הרקדנים והנגנים שחיכתה ליורדים מהאוניה וקידמה את פניהם בשירה וריקודים. כולם היו לבושים בתלבושות מסורתיות ענודים במחרוזות פרחים. קריבי אמיתי.
 
 
 
 
 
 
בנמל שכרנו את חוזה, שהיה הנהג שלנו למשך כל היום. היה איתנו מהירידה מהאוניה ועד החזרה לנמל ועשה לנו טיול מודרך באי עם הוואן שלו. 
 
 
תוך כדי נסיעה סיפר לנו חוזה על האי ותושביו.
ממנו למדנו שאוכלוסיית האי מונה מאה אלף תושבים המתפרנסים כולם מתיירות הקרוזים. למעשה, האי התפתח רק ב – 5 השנים האחרונות בעקבות עצירת אוניות הקרוזים באי.
לפני כן לא היו תשתיות נורמאליות של כבישים או מים זורמים. התושבים באי התפרנסו כולם מחקלאות דיג ומחיות משק ויחסית היה הרבה עוני.
 
 
 
 
 
בין נובמבר לאפריל (העונה הטובה) מגיעות לראוטן בין 1-3 אוניות ביום. החל מאפריל ועד נובמבר מגיעות רק 2 אוניות בשבוע. התושבים עובדים רק כשמגיעה אוניה. אין אוניה – אין עבודה. הם מועסקים בעיקר בנמל או בחנויות. החקלאות כבר אינה מקור פרנסה באי.
כשמגיע קרוז מעלים את המחירים בחנויות לכולם, וכשאין קרוז מורידים בחזרה למחיר של המקומיים. המחיר לתיירים מופקע.
 
 
 
 
 
דבר נוסף שסיפר לנו חוזה הוא שכרגע יש גל גדול של אמריקאים המשקיעים באי – קונים אדמות ובונים בתי נופש במחיר מופקע. מלבדם, כל שאר התושבים עניים.
הילדים בראוטן לומדים אנגלית מגיל צעיר כדי להתכונן לפיתוח שעתיד להגיע.
 
 
 
 
 
תוך כדי נסיעה בדרך המתפתלת בתוך הנוף אנו עוברים דרך כפרים קטנים ומרחבים עצומים של צמחיה עבותה. מכל מקום כמעט רואים את הים.
 
 
 
 
 
 
ביקשנו מחוזה שיקח אותנו  לחוף ים קריבי אמיתי, "כמו בתמונות". הוא סיפר שיש חוף אחד מסודר ומאוד תיירותי שהכניסה אליו עולה כסף. "אבל אני אקח אתכם לחוף אחר, לא פחות טוב שהכניסה אליו חינם". לא התנגדנו.
 
 
 
 

 
 
הוא הוביל אותנו דרך שביל עפר אל חוף שנראה ממש כמו בסרטים. מים צלולים, חול לבן ורך, עצי דקל מתנפנפים ברוח הקלילה, קלידן מקומי מנעים את הזמן לרוחצים בנעימות מוכרות בקתות, מסעדות חוף ואפילו שירותים ציבוריים ומקלחות. חוף ציבורי עם כל השירותים. אפילו בנות שעושות עיסוי בין הדקלים עם מיטה והכל (20$ ל45- דקות) היו שם. מושלם. חבל שאני לא זוכרת את שם החוף...
 
 
 
 
חלקנו (הבנות, אלא מה?) רצה גם קניות. השארנו את הבנים על החוף ונסענו עם חוזה לקניות. מה אני אגיד לכם. בדגול – אין מה לקנות וחבל על הזמן שבוזבז.  היינו בחנויות של תיירים ושל מקומיים. בחנויות המוכרות לתיירים (בעיקר מוצרי קרמיקה ועור) המחירים היו יקרים באופן מטורף. בחנויות של המקומיים היה בעיקר זבל.
 
אחרי חצי שעה הסבנו את הרעיון וביקשנו לחזור לחוף הים. לפחות הצלחתי לצלם קצת תמונות של הכפר...
 
 
 
 
 
 
 
סוף-סוף יכולנו להנות מהחוף. מזג האויר היה מושלם, המוזיקה ברקע והנוף רק העצימו את האווירה.

לקראת שעת החזרה לאוניה התחלנו לקפל את הדברים שלנו. פתאום שמנו לב שהמוזיקה הפסיקה והקלידן קיפל את כלי הנגינה, החנויות נסגרו ושולחנות העיסוי התקפלו.
התיירים חוזרים לאוניה, העבודה לאותו יום נגמרת, וכל אחד הולך לדרכו...  אין אוניה - אין עבודה.


 
טיפים
  • חוזה הנהג - סגרנו איתו על 15$ לאדם (לא כולל טיפ). בגלל שהיינו קבוצה ואחת מאיתנו היא דוברת ספרדית, קיבלנו הנחה. המחיר בד"כ הוא 20$-25$ לאדם ללא טיפ.
אטרקציות נוספות ברואטן
  • גומבלימבה פארק – פארק מלאכותי שהוא משהו בין פארק שעשועים לפארק טבע ומשלב את כל מה שיש לקאריבים להציע. הפארק מחולק לאזורים כשאת הטיול בין האזורים ניתן לעשות עם מדריך מהפארק. בפארק יש צמחיה טרופית, מפלי מים פרחים צבעוניים ומיוחדים, עופות מים, תוכים שמתעופפים להם בחופשיות, איגואנות, אגם מלאכותי גדול עם חיות מים וצמחיה מסביב, מערת שודדי ים משוחזרת, גשר חבלים גדול שניתן לעבור עליו,  אזור בו משוטטים קופים באופן חופשי, חוף ים ציורי ועוד...
    הדרך היחידה להגיע ולבקר בפארק היא באמצעות סיור מוזמן מהאוניה, מאחר שהפארק שייך לחברות הקרוז.  העלות גבוהה מאוד, כ – 100$ לאדם. מתאים ליום שלם של פעילות.
    http://www.gumbalimbapark.com/ 

 

  • Zip lines/Canopy Tours
    מסלול אומגות מראשי עצים בלב הג'ונגל. כמו במקומות נוספים במרכז אמריקה, זוהי אטרקציה פופולארית ומהנה.
    http://www.southshorecanopy.com/index.html

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
12345
מאיפה אתם מבקרים?
מפת הטיולים שלי
src="http://www.tripadvisor.com/MapEmbed?mid=15835267&nop=true&frm=p">
סופר דגלים
free counters
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל oshrak אלא אם צויין אחרת