00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X
לאמיצים בלבד
סקר
תוצאות הצבעה חזרה לסקר
מה הסיכוי שתענו על סקר באינטרנט?
סקר זה פתוח למשתמשים רשומים בלבד. לכניסה או הרשמה- לחץ כאן
עליך לבחור תשובה
תשובה אחוזי הצבעה
בינוני 0%
גבוה 0%
כשל לוגי!!! 0%
נמוך 0%
סה"כ מצביעים0
סקר למשתמשים רשומים בלבד
הצבעת כבר
הצבעת כבר

1

יש משהו נחמד ונוראי בו זמנית בכתיבת הפוסט הראשון. זה נחמד, מכיוון שמעולם לא היה לי בלוג בפלטפורמה של תפוז (הייתי מילדי ישראבלוג) והחידוש מעט מלהיב אותי (מה שמעיד מעבר לכל ספק על חיים עלובים ומשעממים). זה נוראי, כמובן, מכיוון שאני נאלצת להגדיר את עצמי וכל מילה רודפת את זו שקדמה לה במחול מוזר. כמו מנתח פלסטי אני מפסלת פנים, הפעם את פניי שלי, ומגישה את התוצר אל עיניהן הביקורתיות של בני האדם האחרים. בעבודה (אני פקידת קבלה במלון בוטיק לחוף הים התיכון בתל אביב, כמו בשירים של חמי רודנר) אני מנסה קטע חדש שאמור לחסוך את הזמן שאני מבזבזת על "לכתוב בכתב יפה" כדי שיהיה לי יותר זמן פנוי לעשן סיגריות, לקרוא ולשחק קנדי קראש כשאני לא רוצה שהמנכל"ית תתפוס אותי קוראת ספר (אני לא יודעת למה היא מעדיפה לתפוס אותי משחקת קנדי קראש, אבל זה העולם. אם אי פעם אנהל משהו אעדיף בהרבה לתפוס את העובדים שלי קוראים ספרים, אלא אם הופצו על ידי שלטון הימין)... בין כה וכה, אני מנסה פשוט למלא את המוטל עליי בצורה יעילה, לענות על התנאים, ואם אין זה הכרחי או נדרש כי התוצאה תהיה יותר מאשר "אסתטית" או "מובנת", לא למרוח זמן בקישוטים. בינינו, לקשט את הקבלה בגיל 24 לא יעזור לבת ה-14 שהייתי לחשוב שאמא ואבא אוהבים אותה ולא ימנע מבת ה-20 שהייתי להצליב איברים עם מי שהפך להיות אהבת חיי, זה שלעולם לא אעמוד בסטנדרטים שלו שבניתי בעולמות דמיונותיי המשתרעים על פני כל שביל החלב. אני מתכוונת לנסות את העניין הזה גם כאן, בעיקר כי כאן אני-לא-חייבת-שום-דבר-לאף-אחד (וזה דבר שנעים להרגיש ונעים לומר מדי פעם) וגם כי השיפוטיות, גם אם קיימת (והיא בהחלט קיימת, אני לא משלה את עצמי ולו לרגע), חסרת משמעות. אני מתכוונת להתבטא (הסיבה המסכנה בגללה בכלל פתחתי את הבלוג המסכן הזה, קל לנחש ועצוב להודות כי אין לי עם מי לדבר- לא שיחות חולין ולא שיחות נפש), וכל עוד שאצליח להתבטא, אמשיך. 

(ומה איתכם? ואיתכן?)

לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל oselrims92 אלא אם צויין אחרת