00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"שכול" נמצאו 1 פוסטים

עוד ועוד בנים נופלים מחוץ לזמן

    האם השכול הזה הוא גם של כולנו?                                       לתחושתי – כן. הוא גם של כולנו, היושבים בארץ הזאת אשר לנצח תאכל חרב. זו אותה החרב המאיימת תדיר על צווארינו. בכל שנה מחדש, אנו מזילים דמעה על הבנים שהמוות בלע את חייהם הקצרים.                                                לזכרו של אורי, בנו של דוד גרוסמן, שנפל במלחמת לבנון השנייה מצאתי לנכון להביא מספרו המטלטל של גרוסמן ``נופל מחוץ לזמן`` כמה מקטעי הקולות הללו הכתובים בריתמוס שירי, הותירו אותי המומה לגמרי... כמו לאחר אגרוף בבטן.. ואני מניחה שגם את כל אלה שכבר קראו בו זה מכבר.   "חמש שנים שתקנו את הלילה ההוא. את נאלמת ראשונה, ואחר-כך אני. לך היתה טובה השתיקה, ואותי היא לפתה בגרוני" (עמ` 17)   הספר מובא כסיפור בשני קולות-בוכים ואבלים, הנזעקים מליבם השבור של הורי - הבן שנפל ולא יהיה להם יותר... ופתאום הם נאלצים להסתגל למציאות חדשה, קשה ובלתי אפשרית.                                                     מתוך ``נופל מחוץ לזמן`` / דוד גרוסמן אשה בלילה ההוא חשבתי לעולם כבר לא ניפרד גם אם נרצה איך נוכל? מי יקרב אותו, מי יחבק/ אם לא שנינו בגופינו נעטוף את מלואו הריק? - - - - - - איש לנו יישבר הלב, אולי נמות כמותו, בן-רגע, או נישאר תלויים מולו, מתנדנדים / בין המתים והחיים- אבל את זה אנחנו מכירים, חמש שנים גרדום געגועים
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המקום של אור אלא אם צויין אחרת