00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"חלום" נמצאו 2 פוסטים

המסע לחיים

לזכר הנספים בשואה ולזכר המשפחות   קופרווסר מלניק  וניטליך        בחרתי להביא לכאן, קטעים שנכתבו מזכרונות ילדות של חמותי רחל מזרחי לבית מלניק מתוך ספרה "המסע לחיים", שיצא לאור לפני כשנה, והמגולל את סיפור הישרדות משפחתה, ממכונת ההרג הנאצית בשנים, 1939-1946 . בזכות תושיית אביה, הצליח להבריח בזמן את אשתו וילדיו ממוקד הפורענות, וכך ניצלו חייהם. כל יתר בני המשפחות המוזכרות לעיל, לא הצליחו לשרוד. יהי זכרם ברוך.   לאחר שנים רבות, כאן בארץ חלומותיי ישראל, אני זוכה להגשים חלום קטן והוא, לכתוב ספר על קורות ילדותי שנגדעו עם פרוץ המלחמה, ועל הישרדותה של משפחתי ממאורעות המלחמה הקשה והאיומה, וימי נעוריי בארץ הולדתי פולין, ועד רגליי דרכו לראשונה על אדמת ארץ ישראל.   ילדות בצל המלחמה באותם הימים כולם דיברו על מלחמה שעומדת לפרוץ עם הגרמנים. היה זה בסוף חודש אוגוסט, 1939, ואנו הילדים היינו זקוקים למסגרת של בית הספר, אבל הודיעו לנו ששערי בית הספר לא ייפתחו בקרוב ולא יתקיימו הלימודים. היתה אווירה מתוחה מאד ומצב של אי וודאות בקרב דרגי הממשל ובקרב התושבים. בשנת 1939, ב-1 לספטמבר, פרצה המלחמה. הצבא הגרמני הפציץ בכל מקום, אנשים ביקשו לברוח והפכו לפליטים. הם היו רבים, והבית שלנו הפך למקום פליטה של מצב ביניים. הגיעו אל ביתנו אנשים עם רגליים נפוחות, צמאים ורעבים, שלא בא אוכל אל פיהם ימים רבים. הם קיבלו אצלנו לחם ומים, נחו מעט והמשיכו לרוץ לדרכם, הלאה. אבא בנה שולחן ושני ספסלים שיהיה מוכן וערוך לפליטים הרבים שעברו ליד ביתנו . הבריחה מפולין אבא סיכם עם אחד השכנים הפולניים שיסכים ללוות אותנו בנתיב הבריחה שלנו, ויעזור לנו לחצות את הגבול אל מחוץ לפולין. אבא והשכן הפולני, נדברו ביניהם וסיכמו שנשאיר את מרבית מחפצינו בבית והוא ייקח על עצמו את האחריות לשמור על ביתנו. כמובן שגם הכלב שלנו רקס, יישאר בבית תחת חסותו של הגוי. זמננו היה קצר ואמא הזדרזה לארוז מעט חפצים הכרחיים וחיוניים לדרך. אספנו סדינים מהארון, פרשנו אותם על הרצפה והערמנו עליהם את מה שצריך. אמא ואבא קשרו את ארבעת קצוות הסדינים וכך נארזו בגדינו וחפצינו לצרורות. לא היה זמן להשתהות ולארוז כפי שאורזים בימי שלום ושלווה, אבל אבא לא שכח את ספר התורה שהיה מוצפן בביתנו, הוא ארז אותו בזהירות ועטף
לדף הרשומה

הבל היופי

  היו ימים....ואני כאן רק בת 18     הבל היופי / סוג של אובדן   בהשראת הפוסט של "הר הקסמים" אובדן היופי   כשאני מתבוננת במראה ובוחנת את פניי, עולה בי מחשבה כמה קל לנשים שלא זכו למתנת שמיים - להיוולד עם גוף יפיוף, מחוטב, כמעט מושלם על החוף בבגד הים, לשבות את לב כולם לחוש את המבטים הננעצים, ובכל מקום להוות גורם משיכה ולשמוע: "פיגורה ראויה, כמה יפה"   כמה קל לנשים שלא זכו למתנת שמיים זו, כמה קל להן   עוברות השנים ובעורף נושף ומתקתק השעון, המרמז שעובר הזמן הוא מאיים להמשיך ולנעוץ ללא רחם את טרפיו. ובשיער שהיה פעם שופע ומלא, פסי כסף עדינים מבצבצים סביב עיני השקד קמטוטים זעירים ושתי תעלות מפארות את צידי השפתיים שהיו מושא חלום והעור, אויה, עוד מעט יהיה נפול, יהיה נפול..   כמה קשה למישהי שזכתה במתנת שמיים והיתה תמיד   נערצת, נחשקת, מתוקה, יפה, כי איש לא הכין אותה ולא אמר לה שיבוא יום, והיא תילחם בציפורניה להוכיח שהיא עדיין שווה. כמה קשה.   היופי הוא לא נצחי /   היופי הוא בעיני המסתכל / אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו החשוב הוא לתפוס את הרגע , כי הזמן הולך ונעלם.
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המקום של אור אלא אם צויין אחרת