00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"אומרים שירה" נמצאו 6 פוסטים

הסתיו שלי

       בהשראת הפוסט של אשה יקרה ואהובה,  1954 טל, "סתיו הוא לא רק שלכת" http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1566965         הסתיו שלי   הסתיו הוא שלכת, רוח קרירה ועננים אפורים מלנכוליה קלה וימים מתקצרים הסתיו הוא פרידה מבגדי הקיץ הקלילים ומהשמיכה הדקה המתאכסנת המפנה מקומה לפוכית רכה מלטפת הסתיו הוא תחושת בית חמימה וקדרת מרק מהבילה על הכירה הסתיו לבלוב ירוק בגני ופריחה צבעונית מדהימה רוח באמירי הפיקוס הפלורנטיני, מנשבת ולהקת ציפורים .
לדף הרשומה

יורה של סתיו

    יוֹרֶה של סתיו, יוֹרָה רותחת     והגעגוע ממשיך לפרכס בתוכי למשהו בלתי נראה, ערטילאי ובלתי אפשרי משתוקקת לתפוס לחוש לגעת, לטעום או אולי לפחות לראות ילד טבע שלי, כספר פתוח אני לפניך, אתה מדפדף בין דפיי ומסיר אט אט את כסות מילותיי אחדים מהם מעלים חיוך ואחדים מעוררים ריגוש ותשוקה שלא באה על סיפוקה. לא רואים את קצה הדרך, של הדיאלוג התחושתי המתמשך בינינו, הבלתי נלאה ואז, אתה משיב לי ועוטף אותי במילותיך. קלועה אני ביניהן, כלואה אני. כמה יפה ומפעים כמה עצוב ה"אין מוצא" הזה שלנו, .
לדף הרשומה

סערה

  אמור ופסיכה       וחוזר לילה, סופה וסערה דימיתי מה יקרה כשיבוא הרגע ותיכנס בשׁעָרַיי ? רעידת אדמה? ותיסוך אותי בריורֵיך התאבים תילוֹק את ענבל ערגתי שיִירטוֹט לקראתך ואז חיָית חלציך האורבת לי, תזנק ממִרבָּצה תישעַט לעברי ותפרוץ פתחו של גני הנעול בשאגה רמה תינעץ חִדקָה ואט אט תחליק לתוך מכמני גני הנסתרים שמיים וארץ ירעמו וירעדו ונרעד גם אנו, עד לסף איבוד ההכרה. שנינו משתעשעים כילדים האם לא נלעג כל זה בעיניך? מה לנו ולכל זה? עזה ומענגת עד כאב הלפיתה ההיא שמא ננוח קמעה
לדף הרשומה

כִּמָהון

  פעם, על חוף ים סוף       כִּמָהון   כְּמֵהַה, כמה כְּמֵהַה אלֵיךָ, אלינו   רוצָה איתְךָ אותְךָ איתי תוהָה ותועָה בין גלי הכאב העונג והגעגוע   רוצָה להיות מעורסלת בחיקְךָ כמה רוצָה להיות         אחותי תמתי אני נוהֶה אחרַיךְ כעדר תואים תועים פרח שלי ענוג, פתוח עלים.   להיטרף בזרועותַייךְ , להתפוצץ עצמי לדעת בין עינַייךְ בנקבוביות עורך.   חבצלת שלי לבנה , נישן פעם מאושרים אחרי שניבעל עד אובדן ההכרה ?
לדף הרשומה

התזכור ?

      התזכור ימים של קדם? נפשנו התרוננה / עת היסמין ששתלת ליד חלוני הפיץ ריחו בצהוב ומנגינות מלאכי אהבה ריחפו כגלים מעלינו. בבוקר שאחרי, דמעותיי סרבו להאמין שאני מצונפת בתוכך   בניתי לך מקדש שם עבדתי אותך ריפדתי מצעיך בתפוחים ומנחת עוגות קלעתי לכבודך באצבעותיי שנכספו לגעת במשי בלוריתך   התזכור ?      
לדף הרשומה
12
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המקום של אור אלא אם צויין אחרת