00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

משתגעים על החיים

שבוע פגועי הנפש
 
 
 

סדנת התיאטרון השיקומי של עמותת חן גאה להציג

"משתגעים על החיים"

מזמינה אתכם להצטרף לערב חווייתי

בהנחיית צופית גרנט

ההצגה היא קומית-ריאליסטית, על חייהם

בכיכובם של משתקמי עמותת חן

ובשיתוף מקהלת מתנדבי העמותה

  

כתיבה ובימוי: גדי קביאטק ומשתקמי העמותה

 

ביום חמישי ה- 12.11.09 בשעה 20:00

באולם מופת, רח` בן-גמלא, הוד השרון

 

כרטיסים במחיר 30 ₪ בלבד

כל ההכנסות קודש לרווחתם של משתקמי עמותת חן

להזמנות: 09-7401060,  רותי: 054-4852285 ויקי: 054-3466082

 

הסדנה לתיאטרון הקהילתי של חן, הוקמה לפני כ- 9 שנים ומשמשת ככלי טיפולי-שיקומי, שמטרתו לפתח את היכולת ליצירת תקשורת בין אישית, יכולת הקשבה, כושר מילולי,

 ומאפשר ביטוי עצמי ושחרור רגשי.

האמצעים הינם: ע"י אימפרוביזציות, עבודה על דמויות, מוסיקה ותנועה.

עד היום, חברי תיאטרון חן, הופיעו באירועים שונים ומתוך חומרים מגוונים, ביניהם של חנוך לוין.

גדי קביאטק-במאי הקבוצה, המלווה את משתקמי העמותה בחוג למשחק

כחלק מתהליך השיקום, האמין ביכולתם של משתתפי הסדנה, הצליח להביאם לידי

תחושת ביטחון וערך עצמי והופעה בפני קהל אנשים ללא פחדים וכל זאת באמצעות המשחק.

 

חברי סדנת חן, מעלים הצגה חדשה, מלאת הומור עצמי וכאב, שתוצג לראשונה כמחזמר. החומרים המוצגים לקוחים מחייהם של המשתקמים עצמם, חייהם בעבר, בהווה וגם בעתיד.

 

ההצגה עוסקת בהתמודדות היום יומית של פגועי הנפש עם מחלתם

ועם הדימוי העצמי שלהם עקב הפגיעה

השתוקקותם להגשים ולממש את רצונותיהם במסגרת מגבלתם,

נוגעת בנימים הדקים של נפש הצופים.

 

מטרת ההצגה להעביר מסר לאנשים, לי ולך:

אתמול זה קרה לי !  ומחר זה עלול לקרות לך !

 

 

לדף הרשומה

יורה של סתיו

 
 
יוֹרֶה של סתיו, יוֹרָה רותחת 
 
והגעגוע ממשיך לפרכס בתוכי
למשהו בלתי נראה, ערטילאי ובלתי אפשרי
משתוקקת לתפוס לחוש לגעת, לטעום
או אולי לפחות לראות
ילד טבע שלי,
כספר פתוח אני לפניך, אתה מדפדף בין דפיי
ומסיר אט אט את כסות מילותיי
אחדים מהם מעלים חיוך ואחדים מעוררים ריגוש ותשוקה
שלא באה על סיפוקה.
לא רואים את קצה הדרך, של
הדיאלוג התחושתי המתמשך בינינו, הבלתי נלאה
ואז, אתה משיב לי ועוטף אותי במילותיך.
קלועה אני ביניהן, כלואה אני.
כמה יפה ומפעים כמה עצוב
ה"אין מוצא" הזה שלנו, הקטן חסר הישע
ורק הנשמות שלנו אוחזות יד ביד ויוצאות במחול
שיכורות ולא מיין וחסרות דאגה,
הן הרי באות על סיפוקן, הלא כן?
בקועה וסדוקה אני
בוא נא אלי גשם שלי
הרווה את צמאוני.
גשם שלך. כמה יפה ורך נוחתות עלי המילים האלה אלי
ילד טבע שכל חייו הוא חולם לחזור אל האדמה
שבה הוא עצמו הטביע את ילדותו ונעוריו היפים
ימי התום לפני שמעכו אותו, אבל לא תחתייך אהובתי, אלא
תחת הבזלת שהוטחה בראשי וגזלה ממני את האור של נעוריי.
חייב לפשק אותך ולו פעם אחת לפני שנאמר נואש
מן ה"אין מוצא" שלנו, הקטן, חסר הישע.
אור של נעוריי של זקנתי.
כמה יפה ועצוב את כותבת לי, כמה שאני מתגעגע לך
כמה הרבה אני חושב על מה יהיה כשאראה אותך,
אכן טבע, אכן ילד שלך, אכן חולם להיכנס אל בטנך.
איזה אושר לחזור אל השקיקה שלך
אל הצחיחות שאת מתארת ועם מה שהיית לי אז.
אשד של חום ואהבה ומיניות משתוללת
העור שלך סומר אלי, חם חושני נושם. עור-אור.
חוסר הסיפוק הזה, הזקפה הרטובה שאינה יודעת מנוח
אשר באה לעולם יחד עם ההתפרצות החדשה הזו.
איזו עוצמה, איזה סף-אשפוז, איזו אנדרלמוסיה,
גם כשאת נעלמת לשבוע, גם כשאני.
הן אינן באות על סיפוקן, הנשמות שלנו, הצחקת אותן,
מלופפות ולפותות בבשר ובידיים ובעור הבוער
הן בקעות וסדקים שמחפשים להתמלא מחוליותיהן.
יוֹרֶה של סתיו, יוֹרָה רותחת שלי.
לדף הרשומה

פארינלי

 
  "פארינלי"

בעקבות הסרט שעורר בי עניין, מצאתי עוד פרטים מתוך הספרים בבית וגם מהנט.

כשצפיתי בדרמה הביוגרפית "פארינלי", חשבתי שהנה עוד סרט סתמי ומשעמם.

הופתעתי לגלות שהסרט מרתק ומעורר אמפטיה לגיבור הסיפור ולמקרה האומלל שלו.

"פארינלי" היה מועמד לפרס האוסקר עבור הסרט הזר וזכה בשני פרסי סזאר הצרפתי.

שחקנים: אנריקו לו-ורסו, סטפנו דיוניסי, ואלזה זילברשטיין. בימוי: ז’ראר קורביו (בלגיה/צרפת 1994).

 

"פארינלי" שם הבמה של זמר האופרה האיטלקי, קרלו מאריה ברוסקי, 1705–1782.

קרלו ברוסקי, ניחן עוד מילדותו בקול נדיר, וכדי לשמור על גוון קולו האנדרוגני,

סורס על ידי אחיו ריקרדו, והפך לאחד מזמרי האופרה המפורסמים בעולם.

זעזע אותי לדעת, שבמאות הקודמות נהגו לסרס ילדים עם קול פעמונים כדי לשמר

את האיכות של צלילי גרונם ובמאה ה- 18 סורסו באירופה כ- 5000 נערים כאלה.

פארינלי, אחד מזמרי האופרה המסורסים המפורסמים ביותר בתולדות המוסיקה,

יצא עם אחיו ריקרדו, לכבוש את אולמות הקונצרטים של אירופה.

ריקרדו שהיה מלחין אלמוני למדי והתפרסם בזכות אחיו הזמר, הלחין מוסיקה,

אשר לדעת אניני הטעם נחשבה למוסיקה בינונית, ופארינלי שר את לחניו

שהותאמו לקולו ונכתבו לו. שני האחים היו נאים ביותר

וחלקו ביניהם את האהבה למוסיקה וגם את המאהבות.

פארינלי כבש לבבות בשירתו, במראהו ובקסמו, וחיזר אחרי נשים

שנפלו לרגליו והשתוקקו לשכב עמו, אך ריקרדו אחיו השלים את האקט המיני

נוכח אין- אונותו של פארינלי (המסורס).

סצנות האהבה הלוהטות בין המאהבות והאח ריקרדו, כשפארינלי הזמר המהולל

 עומד מאחורי פרגוד הקטיפה וצופה בעיניים כלות ונוגות באקט המיני רווי התשוקה,

נגעו ללב ועוררו רחמים. לרגע נדמה היה שעצם "השתתפותו" הפסיבית באקט המיני

נבעה ממזוכיזם, וכיוון שכך, מן הסתם נגרמה לו בזאת הנאה.

עלו בי הרהורים וחשבתי, כמה אכזרי גורלו של סריס, כאשר הוא צופה במעשי אהבים

 רוויי תשוקה, מבלי היכולת לחוות גם חוויה מינית כאחד האדם.

לכל אורך הסרט ובמיוחד בסצנות האהבה הארוטיות, המלוות במשחקי אור וצל רכים

 של זהוב-וורוד-חום, ניטעה בי תחושה שאני מדפדפת באלבום אמנות מתקופת הבארוק.

 

על בסיס הסיפור האמיתי, קורביו הבמאי, בנה דרמה מלאת תשוקה מין ויצרים,

סביב היחסים הסימביוטיים בין שני האחים, שהיו מחוברים אחד לשני עד כדי תלות

וחוסר עצמאות, מאבקי כוח ושליטה, תסכול, קנאה כפייתית, אלימות מילולית ופיזית,

חוסר אמונה עצמית, ובעיקר –תפיסה חולנית ומוטעית לפיה

האושר של אחד מביניהם תלוי תמיד ואך ורק בשני.

 

הצפייה שלי ב"פארינלי", היתה חוויה יוצאת דופן, גם בזכות

האיכויות הקוליות, למרות שאופרות הן לא בדיוק "ספל התה" שלי..

 

פארינלי, שחי במאה ה-18, קנה את תהילתו ביצירות של בני התקופה והאריות שנכתבו

ונתפרו במיוחד עבורו, הציגו את מעלותיו. הוא לא היה סתם מהולל –

הוא היה אגדי עוד בימיו וזמרתו תוארה כתופעה מהפנטת, על-טבעית.

המלחינים המזוהים עם פארינלי הם פורפורה, האסה, ג`אקומלי,

ולצדם אחיו של פארינלי, ריקרדו ברוסקי

אמנות ה"בל-קאנטו" (באיטלקית: "שירה יפה"),  כפי שמומשה מגרונו של פארינלי,

כמעט ונעלמה עם הזמן. זמרי הקונטרטנור לא מסוגלים לשחזר את נפלאותיו של פארינלי,

אלא רק נשים, שהן זמרות מצו-סופרן וירטואוזיות.

באחרית ימיו של פארינלי, נוכחו מוקירי אמנותו לדעת שזמרים רגילים (לא סריסים)

התקשו ומתקשים עד היום לשיר "בל-קנטו" בסטנדרטים שפארינלי הדגים.
לדעת המבינים, תפארתן של אריות פארינלי אינה על הטכניקה בלבד,

 ודוגמה לכך היא האריה "צל נאמן", מאת ריקרדו ברוסקי (אחיו של פארינלי)

 ומי שיאזין לה, יחווה מוסיקה הנוגעת בנפש.

http://www.youtube.com/watch?v=NWMOmBohlTE

לדף הרשומה

סערה

 
אמור ופסיכה
 
 
 
וחוזר לילה, סופה וסערה
דימיתי מה יקרה כשיבוא הרגע ותיכנס בשׁעָרַיי ?
רעידת אדמה?
ותיסוך אותי בריורֵיך התאבים
תילוֹק את ענבל ערגתי שיִירטוֹט לקראתך
ואז חיָית חלציך האורבת לי, תזנק ממִרבָּצה
תישעַט לעברי ותפרוץ פתחו של גני הנעול
בשאגה רמה תינעץ חִדקָה
ואט אט תחליק לתוך מכמני גני הנסתרים
שמיים וארץ ירעמו וירעדו
ונרעד גם אנו, עד לסף איבוד ההכרה.
שנינו משתעשעים כילדים
האם לא נלעג כל זה בעיניך?
מה לנו ולכל זה?
עזה ומענגת עד כאב הלפיתה ההיא
שמא ננוח קמעה מִמֵנה ומכל הסערה?
ואולי תבוא רגיעה לנפש הנסערה?
נשמתי כרוכה ועצוב לי נורא.
אכן, ברור שאת סוֹערה, חמה, משתוקקת,
פוֹת מתהפך, משׂאָת נפש של גברים.
לא תבוא הרגיעה לנפש הנסערה. כבר ניסינו.
זוכרת את יפה התואר מפעם? ואת נגינת/נגיעת אצבעותיו
כי נהג לטרוף כהרף עין את המנה העיקרית,
את הסיר הרותח שלך.
אני קמל בלי ירכייך הזולגות
כל-כך אוהב אותך.
 
 
 
 
 
 
לדף הרשומה

כִּמָהון

 
פעם, על חוף ים סוף
 

 

 כִּמָהון

 

כְּמֵהַה, כמה כְּמֵהַה

אלֵיךָ, אלינו

  רוצָה

איתְךָ אותְךָ איתי

תוהָה

ותועָה בין גלי הכאב העונג והגעגוע

 

רוצָה

להיות מעורסלת בחיקְךָ

כמה רוצָה

להיות

 

   

אחותי תמתי

אני נוהֶה אחרַיךְ כעדר תואים תועים

פרח שלי ענוג, פתוח עלים.

 

להיטרף בזרועותַייךְ ,

להתפוצץ עצמי לדעת בין עינַייךְ בנקבוביות עורך.

 

חבצלת שלי לבנה ,

נישן פעם מאושרים

אחרי שניבעל עד אובדן ההכרה ?

לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המקום של אור אלא אם צויין אחרת