00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ואריאציות באדום-בורדו

מעט על קצה המזלג מהאדום-בורדו הנפלא של רמון קאזאס
 

 

כאחת המייחסת חשיבות למשמעות הצבעים שעושים חגיגה בעיניים,

ומקשרים ליצירותיהם של ציירים אהובים במיוחד, בחרתי להציב זרקור קטן על

ציורי האמן הספרדי רמון קאזאס RAMÓN CASAS (סוף המאה התשע עשרה)

ומדוע דווקא הוא?

כי ה``אדום-בורדו`` מקושר בעיניי למשהו עמוק עשיר מלכותי חם וסקסי, כמו

קפלי הבדים שהיוו רקע בציורי הנשים העירומות של מורי ורבי האמן אליהו גת-ז``ל,

וכמו בגדיהן של הנשים הרבות בציורי רמון קאזאס, שהוא אמן החביב עלי מאד.

אני רק לא יודעת אם הנשים ששימשו לקאזאס מודל בציוריו, היו אותה אחת,

והאם האדום-בורדו, היה בחירתה של המודל שאהבה את בגדיה בצבע החם הזה

או בחירתו של הצייר?

 

 

קאזאס היה בר מזל שנולד למשפחה אמידה שאפשרה לו ללמוד ולהתמחות בפריז.

הוא לא רעב ללחם כמו הרבה ציירים אחרים בתקופתו.

הוא הביא את הארט-נובו לספרד, ועבודותיו היו בבחינת פריצת דרך בתקופה

שהציבור בברצלונה היה שבוי עדיין בז`נר אמנותי מיושן יותר, מוכר ורחוק מהסגנון המודרניסטי של קאזאס,

שהעז להביע בעבודותיו אמירות נוקבות בנושאים חברתיים

 

 

בספרד של - 1890 לערך, נשים לא ישבו לבדן בבתי קפה

ובוודאי שלא עישנו סיגרים ושתו אלכוהול... בהבעה נוגה של בדידות,

אלא רק, אם לא נמנו עם השכבה המכובדת של החברה הגבוהה..

 

היכן יכול להיות שפע כזה של אדום? ולמי ממתין הגבר הלז?... למי?... 

 

לדף הרשומה

שרביט הפירגון העצמי

 הזויה בעיניי היענותי, לקחת שרביט ולהעבירו הלאה. מעשה שלא עשיתי אף פעם.

ועל כך אשבח ואהלל את ``הדבק`` של הבלוגרים כאן בתפוז, הלא הוא חברנו האהוב כל כך על כולנו, עופר. בהזדמנות זו אני מבקשת להתנצל בפני כולם שאני לא מצליחה להדביק את קצב הביקורים והתגובות לבלוגים שמוציאים רשומות כאילו אין יותר מחר. הייתי שמחה להוציא גם כן רשומות, לפחות אחת לשבוע ולא כל חודשיים-שלושה. קיבלתי הזמנות להשתתף בחגיגת השרביטים, ולהזמנתו של עופר  לא יכולתי לסרב.

אז לפני שאתחיל אני רוצה שתדעו, שאין לי בעיה להתנרקס. אני יודעת יפה מאד את מקומי ואת מעלותיי וגם את חסרונותיי. אני מקווה שאצליח לעבור את הביקורת שלכם, אולי תאהבו את מה שאספר כאן על עצמי...

 

מנו לפחות שלוש תכונות שלכם שאתם גאים בהן.

שלוש...זה מעט מדי! שמחת חיים ואהבת אדם, לפעמים סנובית ולמרות זאת נאהבת על כולם.

(מה לעשות? זו האמת)

 

מהי מנטרת החיים הנוכחית שלכם, המוטו שמוביל אתכם?

למצות כמה שאפשר את החיים, לעשות את מה שאנו אוהבים. ליהנות מכל יום, מכל דקה! ליהנות!

 

מנו לפחות שני דברים שמבדילים אתכם מכל שאר האנשים בכדור הארץ.
גדלתי בתחושה שנולדתי למשפחה בעלת דם כחול, ואכן הורי נודעו כאצילי העדה. ברור לי שאמי לא היתה המלכה אליזבט (אי אפשר להגיד שבזה אני נבדלת מכל שאר האנשים בכדור הארץ, קצת נסחף מי שהמציא את השאלה הזאת)

 

מהו הסטייל האישי שלכם בבגדים?

הממ...כשהייתי צעירה וחתיכה, אהבתי מאד ג`ינסים, חולצות ושמלות פרובוקטיביות. ואילו כיום אני פחות פרובוקטיבית בלבוש ויותר מאופקת. בסה``כ חשובה לי חזותי החיצונית.

 

ספרו על מקרה שקרה לכם, שאתם אוהבים במיוחד.

מקרה מיוחד שהצלחתי להשיג מארגון וולונטארי גדול, תרומה כספית מאד מכובדת למען עמותה נזקקת. ועוד ידי נטויה.

 

נסו לתאר כיצד אתם נראים בצורה המחמיאה ביותר שאתם יכולים, מבלי לשקר.

לי נראה שזו שאלה מביכה. מה לתאר? את החיוך שעולה על פניי כשאני רואה במראה את בטני ואת זוג ירכיי? מה שכן ארשה לעצמי להגיד, שאין לי עדיין כרס וטפו טפו גם לא קרחת. שיערי שופע ומלא, ממש כפי שהיה לפני 20 שנים. זהו, עד כאן. (אופס, נסחפתי. ראוי שאציב גבולות לנרקיסיזם שלי.)

 

ספרו על דבר מעניין אחד לפחות שאתם עושים בחיים.

עוסקת בסוג של יחצנות, והדבר שהכי מעניין אותי, הוא הכתיבה אשר לה אני מקדישה המון זמן ואנרגיות נפשיות, בתקווה שיום אחד יצא מזה משהו. בנוסף, אני קוראת, וגם אוהבת מאד להכין ארוחות לאורחים שלי, וכשהמחמאות מגיעות זה הכי כיף שיש.

 

מדוע אתם חושבים שהחברים שלכם אוהבים אתכם? אל תהססו לפרגן לעצמכם בכל תחום שהוא.

בזה ארשה לעצמי להעתיק חלק מרוח הדברים של עופר. הכל אמת.

אכן חבריי ומכריי אוהבים אותי, על מה שאני. אולי כי אני משתדלת להיות להם חברה טובה, קשובה, תומכת, אוהבת, צוחקת ומצחיקה ומוכנה תמיד לעזור, שזה חלק מהמוטו בחיים שלי ולפיו אני חיה. אני בטוחה שגם החברים מרגישים בזה. (זה לא רק זה, החשוב הוא המכלול)

 

תארו את הבלוג שלכם במספר משפטים, והציגו אותו בצורה המרתקת והמסקרנת ביותר שאתם מסוגלים.

הבלוג שלי די מגוון והוא מה שאני. הנושאים הנכתבים בו הם תוצר הגיגיי, חוויותיי וסערותיי, מאירועים שמחים וגם עצובים שמאד נגעו בי. גם רישומים מסרטים ספרים מוזיקה אמנות וכד`.

הבלוג שלי יחגוג עוד מעט שלוש שנים, ומספר הרשומות בו, הוא מועט ביותר. אני רחוקה מאד להביא את עצמי לידי ביטוי בבלוג, כפי שאני רוצה, אולי אצליח יום אחד להדביק את הפער ביני לבין קצב הרשומות המסחרר של כולכם כאן, בתפוז ועל כך, שאפו לכם.

 

נסו למצוא פרדוקס אחד משעשע שקיים בחיים שלכם והסבירו את מהותו.

לא הייתי מגדירה את הפרדוקס שקיים בחיי, כמשעשע! אבל כשאני במצב רוח מבודח במיוחד, אני צוחקת על עצמי, ומגחכת נורא כשמישהו מעז להחמיא לי על שלל כישרונותיי הטובים, שאין אותם לכל אחד... אבל... עם כל הכישרונות הללו, אי אפשר לצחוק בדרך אל הבנק... וגם לא למכולת!!

 

שתפו בדיחה אחת שאתם אוהבים.

זו בדיחה עתיקת יומין, שבוודאי רבים מכם מכירים, ובכל זאת אספר אותה:

גבר אחד, חזר הביתה מהעבודה, שמח וטוב לב, כשבידו מארז של תקליטים.

שאלה אותו אשתו: "מה זה בחבילה?"

השיב לה הבעל בשמחה: "קניתי תקליטים".

"אבל אין לנו פטיפון, מה פתאום קנית תקליטים?" שאלה האשה בכעס.

"תגידי לי" שאל אותה הבעל "כשאת קונה חזיות, אני אומר לך משהו?"

 

אילו סוגי מוזיקה אתם אוהבים ומה גורם לכם לאהוב אותם כל כך?

מוזיקה כנסייתית עתיקה, בארוק, מוצרט, שוברט ועוד... מוזיקת רוק, מסוגלת לבכות ששומעת בלוז טוב ואמיתי כמו בילי הולידיי ושירים עבריים של ארץ ישראל היפה והטובה.

המוזיקה שאני אוהבת מביאה אותי לפעמים למחוזות ילדות, למקומות ולאנשים אהובים שהכרתי.

 

הביאו לפחות שלושה לינקים לרשומות שלכם, שאתם חושבים שהן מהמוצלחות ביותר שלכם.

אני אוהבת כמעט את כולן – למרות הביקורת העצמית שלי. הבאתי לכאן את חמש הנבחרות שלי. אלו שכרגע נראות לי הכי מתאימות כדי להכיר אותי, ושראויות לחשיפה מחודשת:

טו באב

סערה

פארינלי

קולות

חבר אפלטוני

 

הגזימו ככל האפשר בתיאור שגרת החיים שלכם.

אני לא מאלה שמזנקות מהמיטה ב-6 בבוקר, עדיין לא הרגתי אף אחד. כשאני לא לחוצה בעבודה, אוהבת את הבוקר שלי עם הקפה והשקט, בלי לחץ. עובדת לפי פרויקטים תקופתיים ואז אני משתגעת, כלומר, מסוגלת לא לאכול לא לישון עד לסיום הפרויקט. מטפלת בענייני הבית הבלתי נגמרים ומחכה לשעות הערב להתייחד עם הכתיבה שלי- שהיא שמחת חיי. בסופי השבוע, שומעים מוזיקה, לפעמים מארחים ונזהרים לא להשמין מהמחמאות של האורחים.

אני משמשת גם כקיבולת בלתי נלאית של בני הבית, לתלונות וקיטורים...ארובה גדולה מתנוססת על גג ביתנו...אין דבר, יש לי גב מאד רחב וחזק... טפו טפו. זו אני.

 

מצאו "סלב" אחד שאתם אוהבים וכתבו מדוע הוא היה שמח להחליף את החיים שלו בשלכם.

תרבות הסלבים לא מדברת אלי, לפעמים במקרה רואים את גיא פינס, ולא נעים לי להגיד את דעתי על תרבות החיים שלהם. אני בטוחה שהם לא היו שמחים להתחלף איתנו יחד עם המשכנתא שלנו.  גם אם לדעתי, במובן מסוים חיי טובים ומלאים בעניין.

 

העברה הלאה

אני מזמינה את כולם, להעיז ולהרים את השרביט הזה, ומקווה שתשתעשעו מהעניין כמוני, ושלא תתפתו לנפנף אותו מהחלון, מתוך סיבות אישיות שלכם.

תודה לעופר על העברת השרביט שהיה כמו יום עבודה, ולקודמיו שיזמו את השרביט המאתגר הזה.

 

 

לדף הרשומה

כשהדמעות זולגות מעצמן

      וולפגנג אמדיאוס מוצרט 1791-1756

 

      

אולי זה מזג האוויר החורפי המשרה עלי את המלנכוליה הזאת

שמביאה אותי לבכות מהתרגשות.

ישבתי אל מול המחשב, ועל המסך צץ לי קישור ששלח לי בעלי,

הקשתי על הקישור ועם הצלילים הראשונים שעלו, זלגו לי דמעות,

בדיוק כמו לפני 20 שנה, כששמעתי את היצירה המבכיה (אותי) הזאת,

בהיכל התרבות עם הפילהרמונית.

אני לא נמנית במיוחד עם אוהבי המוסיקה הקלאסית, כבעלי למשל, ואיני בקיאה

כמוהו בפרטים ובפרשנויות של היצירות. הוא רב ידע בנושא.

למרות שאיני חובבת מושבעת, אי אפשר שלא להתפעם כששומעים

יצירה `מוצרטית` מופלאה עם ביצוע מושלם, שפורט על הנשמה

וכוונתי לביצוע של הפסנתרנית הצרפתיה הלן גרימו,

בליווי עוצר נשימה של תזמורת רדיו בווריה.

 

(אולי אני לא אובייקטיבית, כי אני מחוברת מאד ליצירותיו של מוצרט, הוא גאון)

 

מוצאה של הלן גרימו מאנוסי ספרד וכבר כשהיתה בת 16 הוציאה תקליטים

והופיעה בקונצרטים רבים ברחבי העולם.

ברפרטואר שלה, שופן ברהמס בטהובן ורחמנינוף,

ולראשונה הוציאה השנה תקליט חדש ובו היא מנגנת יצירות של מוצרט.

 

אני ממליצה בחום, להאזין לקטע היפיפה שריגש אותי כל כך והביא אותי

להפשיל שרוולים ולכתוב רשומה חדשה.

 

שם הקטע והקישור

 

      אדג`יו מתוך הקונצ`רטו לפסנתר מס` 23,  של מוצרט.

לדף הרשומה

מי זאת האהובה?

 

"פסיכה מתעוררת מנשיקת קופידון"

פסל של האמן האיטלקי אנטוניו קנובה, המאה ה-18

 

- - -

געשת אליה כנהר בשעת סופה

כתבת אותה בשפת דימויים בלעדית לך

 "את פלא מתחדש שלא היה כמותו"..

- - -

ציירת עיניים יפות עצובות ונפש זכה

ירכיים זולגות ניגרות כדבש

ותנור שתדיר בוער אליך

צליל צחוקה כענבלים ושדייה זקורים

- - -

כפי שמובן מכתוביך

היא אכן יפה מרעישת נפש, נחשקת וסוערה

- - -

בציור שלך ובין כל המילים

אני מחפשת ותוהה,

מי זאת האהובה?

 

לדף הרשומה

חבר אפלטוני

 

חבר אפלטוני 

 

`את קיימת לי כל הזמן`.. `את חלק ממשפחתי`..

`זוכר אותך ללא הרף`..`אנחנו כן חברים`..

- - - - -  

`אני מבקש להיות חבר לא רומנטי שלך. התיאותי?`

 

בסדר. מקבלת את הצעת החברות האפלטונית שלך.

רק תאמר לי

באיזה מילים מותר לי להשתמש, כשיתנהלו בינינו דיאלוגים?

לפנות אליך כמו אל חבר מארגז החול בגן? ידיד מהתיכון?

כמו שכן טוב המתגורר ממול ומחייך אלי ב`בוקר טוב בובה`

או כמו אל אח אהוב? אח תאום? חבר לעבודה?

ברור, רק לא ביטויים של אהבה.

 

ואולי נותרו כמה מילים טובות שילטפו את הכמיהות?

ויצליחו לרכך את איפה שדוקר?

 

אנא, תלמד אותי איך לא להיות מפתה ורומנטית

בוודאי שלא אוותר

אני חברה שלך, מאד

 

 

לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המקום של אור אלא אם צויין אחרת