00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"סרטים" נמצאו 6 פוסטים

ממלכה של אור: "ממלכת אור הירח", סרטו של ווס אנדרסון

17/09/2012
בשנים האחרונות, השתנה מקצה אל קצה תחום סרטי הילדים והנוער. אולי לא חזיתם בזה, אבל איכות הז'אנר גדלה עם השנים. ניתן כבר לומר בביטחון רב שסרטי ילדים הפכו לנחלת הכלל, וכל אדם, גם הצעיר והזאטוט וגם הצעיר בנפשו - יכולים להינות ולהחכים מאותם הסרטים. הפקה של סרטי ילדים היא מחויבות גדולה מאוד, ויש לה אחריות כבדה לא רק כאמצעי להנאה, אלא גם כאמצעי חינוך. ניתן לחזות בשינוי של גישה בנוגע להפקת סרטי ילדים, שהפכו לעסק רציני וחשוב שאין לפקפק בו.  הצטרפותם של יוצרים נחשבים לז'אנר סרטי הילדים והנוער, כגון מרטין סקורסזה שביים את סרט הילדים "הוגו" ודוגמת הבמאי, השחקן והמוסיקאי אמיר קוסטוריצה, שנתן תפקיד מרתק וגדול מהחיים בסרט הילדים הנפלא "ניקוס והשקנאי" שאמנם לא הוקרן בהקרנות מסחריות בארץ, אך הוקרן לפני כחודשיים בפסטיבל סרטי הילדים והנוער שהתקיים בסינמטק תל אביב. גם אל סרטו של ווס אנדרסון, "ממלכת אור הירח", שעליו אספר לכם היום, חבר שחקן אמריקאי מהמעלה הראשונה - ברוס ויליס. כשיצא הסרט בחודש אפריל, אני וחבריי התלבטנו האם לצפות בסרט זה או בסרט אחר והחלטנו לצפות בסרט האחר, בגלל כרזת הסרט, שנראתה לנו ילדותית מדי. אבל האמת היא, שמהדקות הראשונות של הצפייה בסרט, רואים שמדובר בסרט שמדבר ומתכתב גם עם הקהל המבוגר. שבועות ספורים לאחר מכן ירד הסרט ממסכי ה-"סינמה סיטי", אולי כי מדובר בסרט שאינו מופץ על ידי קבוצת 'יונייטד קינג', האחראית על מתחמי הסינמה סיטי, אך כעת ניתן לצפות בסרט בלב ליבה של העיר שפועלת ללא הפסקה - תל אביב, בקולנוע "לב" הנמצא בדיזנגוף סנטר ובסינמטק ירושלים. במקום שאספר לכם במילותיי על עלילת הסרט, הנה התקציר שלו שמסביר את עלילתו בצורה הטובה ביותר:  "  אי שם באי קטן בצפון מזרח ארה"ב, באמצע שנות השישים התמימות שלפני וייטנאם וילדי הפרחים, קבוצת ילדי צופים אמריקאית יוצאת למחנה קיץ. ביניהם גם  סאם, ממושקף וחכם לגילו, שאיבד את הוריו בתאונה ומתגורר זמנית אצל משפחה אומנת. כבר שנה הוא מחכה למחנה הקיץ, לאחר ששנה קודם לכן הוא פגש במחנה את סוזי המתגוררת על האי עם הוריה הלא מתפקדים ושלושת אחיה. בשנה שחלפה ניהלו קשר מכתבים כפי שרק ילדים יכולים, ותכננו לפרטי פרטים בריחה משותפת - תכנית אותה הם מוציאים לפועל בעזרת סירת קנו, אולר צבאי, פטיפון העובד
לדף הרשומה

"החברים" של רגב קונטס

25/08/2012
ב-"חברים", סרטו של רגב קונטס, במאי, יוצר, ממובילי המחאה החברתית ובן זוגה של שיר נוסצקי, שהשתתפה בעונה השנייה של "מחוברות", מתועד שוב עולמו של רגב קונטס. עולם של בדידות, שכולל בסך הכל מצלמה, מחשב ובן אדם אחד שמוחו רץ באופן מהיר במיוחד. בסרט נראה קונטס נדבק במחלה ששמה בדידות: בדידות במישור האישי, מילדותו ועד בגרותו, ובדידות בעידן הוירטואלי. לאחר הצפייה בסרט, נראה כי כולנו נדבקנו באותה המחלה. לצד הבדידות של יוצר הסרט, הסרט נותן ביטוי לתחושת הביחד של כולנו במחאה החברתית של קיץ 2011: מחאה שבה כל אחד מאיתנו צעק לשינוי, לצדק, למהפכה. כל מה שכל אחד מאיתנו ראה נראה אחרת ממשקפיו האדומים של קונטס. כשהכל נראה מנקודת מבטו של קונטס, אפשר להסתכל על כל אירועי המחאה למען צדק חברתי מנקודה דוקומנטרית, ולשקוע לסיפור שכל אחד מאיתנו מכיר, בצורה קצת שונה, המכיל זווית ראייה קצת אחרת למה שקרה באותו קיץ שטוף שמש, אוהלים וצדק חברתי. הסרט הדוקומנטרי הזה מתאר את שלושת החיים האינטנסיביים בחייו של קונטס בשעה אחת בלבד. נקודת המבט האישית של הגיבור היא קצת שטוחה, אולי בגלל שהסרט מספיד את אותם גלי מחאה ואולי בגלל הטיפול העריכתי, הלא רגיש במיוחד, באירועים שהיו אמת לאמיתה. נקודה שזכורה לי במיוחד בסרט מתרחשת בהפגנה הגדולה ביותר מבחינת אנשים שכונתה "הפגנת המיליון". קונטס סופג תלונות מכמה נוכחים במקום על סידורי ההסעות, ובמהלך הסרט הוא הופך בעל כורחו לבן דמות למקצוע שהכי לא רצה להיות חלק ממנו: פוליטיקאי. כשהוא עושה חשבון נפש עם עצמו, הוא מספר על 2 פסיכולוגיות שההורים שלו לקחו אותו אליהן, ומספר כי הוא מדבר נורא מהר ושקשה לו להביא את עצמו בדיבור. הדיבור המהיר שלו הוא סמל לשטף האירועים ולקצב המהיר של אירועי המחאה (וב-"חברים" אנחנו גם מקבלים הצצה למאחורי הקלעים של המחאה למען צדק חברתי), קצב מהיר במיוחד שאליו דוהרים הצופים, כמו סוסים, כבר בדקות הראשונות של הסרט. ואם הסרט הזה גרם לי ולצופים רבים אחרים לעזוב את המחשב ולחשוב על צדק חברתי – כנראה שהוא סרט טוב ומעניין: סרט על המחאות הפנימיות של רגב קונטס ועל אי צדק, שבו נתקל כל אחד מאיתנו במהלך חייו.   "חברים" (Friends), באורלנדו סינמה (בית ציוני אמריקה, תל אביב), סינמטק חיפה וירושלים.
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

יש מה לראות: המלצות לקולנוע ישראלי

11/08/2012
קיץ. החום בלתי נסבל. לא יזיק לספוג קצת תרבות. גם מזגן לא יזיק. אז אם יש מזגן ורוצים תרבות איכותית, למה לא לבחור בתרבות תוצרת הארץ? הנה פירוט על מספר סרטים ישראליים שעולים בימים אלו על המסך הגדול ושווים צפייה: 1. המשגיחים תקציר: אבי הוא מוכר ירקות בבוקר, יצרן של מוסיקת טרנס חסידית בלילה, הוא מנהיג של חבורה שמשמשת כמעין הוצאה לפועל של אלוהים. אבי בכר, קובי שמעיה ויניב לוגסי, הם שלושה חברים שחזרו בתשובה. הם נושאים איתם לתוך עולם האמונה והחסידות אליו הגיעו, את חוקי הרחוב המוכרים להם, הם מתנהלים בתוך מציאות, שהיא תערובת מוזרה של תרבות סמים סטלנית, מנהגי חסידות ברסלבית וחוכמת רחוב בת ימית. הסתירות שבין היהדות בכלל והתפיסה הברסלבית בפרט, ליהדות האלימה של הבת ימים, כמו גם המפגש עם מירי החילונית, יוצרים מעין שבירת כלים כוללת שלא בקלות תתוקן. עם:  רועי אסף, רותם זיסמן כהן, גל פרידמן, איציק גולן, חיים חובה ז"ל, מוריס כהן, גילי שושן, חיים זנאתי. פרסים:   זוכה פרס איגוד הבמאים והתסריטאים בפסטיבל קאן 2012 במסגרת שבוע המבקרים. הסרט ברחבי הרשת: אתר הסרט   דף הסרט בפייסבוק איפה מציג? רב חן, סינמה סיטי, קולנוע לב, גלובוס מקס, יס פלאנט ובסינמטקים. טריילר: http://www.youtube.com/watch?v=KfWzNsNh93o כרזת הסרט: 2. הדילרים תקציר:  שכונת רמות בירושלים, השכונה הגדולה בעיר ואחת הגדולות בישראל, מיקרוקוסמוס דחוס עד מחנק של החברה הישראלית. אם השכונה היא הגיבורה הראשית בקומדיית הפשע, אז דיירי הכבוד שלה הם רמי, סטלן-נהנתן, שחולם לעשות כסף מהיר ולחיות חיי בטלה כסלב השכונה, ואבישי, סטלן-ביישן שמחפש משמעות לחייו. שניהם חברי ילדות, בני 28, שותפים בדירת שיכון מוזנחת ומשחקים בקבוצת הקטרגל השכונתית, עליה מנצח בשאגות צביקה המאמן, שמסרב לקבל את העובדה שמדובר בקבוצת השחקנים העלובה בדורנו. אבישי מרוויח פרוטות בפיצרייה השכונתית ופוזל לדת, לרמי אין שום כוונה לעבוד ורוב הזמן הוא מנסה להתחמק מחווה, החברה הקנאית-אובססיבית שלו. כמתבקש מצמד הלוזרים, הם מסתבכים בעסקה מפוקפקת עם שגיא, הגנגסטר השכונתי מטיל האימה, ועושים הכל, כולל הכל, כדי להיחלץ מידיו.  עם:  איתי תורג'מן, רמי דוידוף, אלון אבוטבול, יובל שרף, צחי גראד, מיכל גבריאלוב, איציק קונפינו,
לדף הרשומה

הערות שוליים מאוחרות לאחר הצפייה בסרט

ברשותכם, אתחיל את הביקורת מהסוף להתחלה: "הערת שוליים", סרטו של יוסף סידר, שהתמודד לאחרונה לפרס האוסקר היוקרתי, הוא סרט טוב. ולמה? כי הוא לא מתיימר להיות סרט טוב. אין בו את המרכיבים של סרט טוב. הוא פשוט מציג אנשים, ולא מייפה את המציאות. הוא מציג מציאות מיוחדת בדרך מיוחדת. הוא מגיש אותה לצופה, לשיפוטו ולדעתו החופשית. שיחליט הוא כיצד הוא רוצה לספר את הסיפור. הסרט הזה טוב בגלל שיש בו הרבה שתיקות. מאחורי כל השתיקות יש מהומה גדולה. זו שתיקה רועשת, רועמת ומעיקה. השתיקה מדברת בעד עצמה. השתיקה הזו, היא כל ייחודו של הסרט. הוא היה יכול בקלות להצטרף לסרטים שמייצגים "משפחה לא מתפקדת" עם סוגים שונים של בעיות (כגון "מבול", "איים אבודים" ו-"ציון ואחיו" הישראליים), אך השתיקה הזו עושה את הסרט טוב יותר. שלמה בראבא, מגדולי השחקנים והקומיקאים בישראל, נכנס לתפקיד שלא נתפר למידותיו, עם חששות רבים, והוא מוצב פה בעמדה לא טבעית: הוא שותק. במציאות, שלמה בראבא לא מפסיק לדבר. גם בראיונות שלו לקראת האוסקר הוא הקפיד להתבדח עם כולם ולהשתעשע, למרות המעמד המלחיץ. בסרט "הערת שוליים" הוא אינו מתבדח, לא צוחק, בקושי מדבר, רק שותק. אפשר לומר שזוהי התכונה העיקרית של הדמות שלו, פרופסור אליעזר שקולניק. אדם מזן מיוחד. מדור מיוחד. שונה מכולם אבל בולט מכולם. וליאור אשכנזי הוא ההפך ממנו. פרופסור אוריאל שקולניק, חוקר תלמוד ידוע גם הוא. אדם פתוח, אכפתי, סמכותי ויציב. לא מתבייש בעצמו, ומוכן לוותר על הכבוד שלו בשביל אחרים. סביב אב ובנו נוצרת דרמה גדולה - מטעות קטנה. הערת שוליים אחת מספר ישן - מקבלת חשיבות רבה ומשפיעה על חיי אדם. מהסרט עולה השאלה: עד כמה יכולה להיות שולית הערת שוליים אחת בחיי אדם? וסביב אותה הערת השוליים, יוסף סידר בנה סיפור מבריק. הפך נושא משמים ורחוק שלא עולה הרבה לכותרות העיתונים - לסיפור מדהים. נבחרת השחקנים שהרכיב, בינהם עליזה רוזן, עלמה זק ויובל שרף, מעולים ומרגשים. הברקת הסרט הוא מיכה לבינסון, במאי תיאטרון מוערך ומנהל בית ספר "בית צבי", שמפתיע בתפקיד פרופסור גרוסמן. ולסיכום - הסרט "הערת שוליים" לא קיבל אוסקר, אבל בשביל מאות אלפי צופים מהארץ והעולם הוא הזוכה האמיתי. הסרט עדיין באקרנים בבתי הקולנוע "סינמה סיטי" (בתי הקולנוע של מפיצי הסרט, משה וליאון אדרי), ניתן
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

ביקורת על הסרט "המומיה 3"

"המומיה 3" הוא סרט מעניין, יצירתי, מצחיק מותח ועוד. צפיתי בסרט באולמות "יס פלאנט" בקניון איילון, חווית צפייה שונה ונוחה יותר מצפייה בבתי קולנוע "רגילים". החוקר ריק אוקונל, נלחם בשליט סיני הקם לתחייתו.הוא צריך להילחם במומיה שהתעוררה אחרי קללה ארוכה של כ-2,000 שנה.לאחר שאוקונל נופל במלכודת ומעיר את המומיה לאחר 2,000 שנה, הוא, ללא ברירה נאלץ להיעזר בהוריו. אני שמח  כי צפיתי בטכנולוגיה משוכללת, נוחות,מתח ואקשן.בקיצור-הסרט לפי דעתי מומלץ לילדים מגיל 10 ומעלה(שלא פוחדים מדברים קטנים), .
לדף הרשומה
12
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אופיר הלל אלא אם צויין אחרת