00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סיכום 2014- 10 הופעות נהדרות: אוסקר אייזק - בתוך לואין דיוויס

בשלב הזה אנחנו כבר רגילים להופעות נהדרות בסרטים של האחים כהן. פרט לקאסט הקבוע שלהם שממנו הם תמיד מצליחים להוציא את המיטב, גם ניקולס קייג', בראד פיט, טילדה סווינטון ועוד רבים נתנו כמה מההופעות הטובות ביותר בפילמוגרפיה שלהם. ואוסקר אייזק, בתפקידו כתור הדמות הראשית ב"בתוך לואין דיוויס" לא הורס את הקללה ונותן מאבק רציני לתואר "השחקן הראשי הטוב ביותר של האחים כהן" ובנוסף גם החליט לפרות בצורה מפתיעה ומוצדקת לחלוטין. משחקן אלמוני הוא מופיע בסרט עם באזז אוסקרים (שנה אלימה במיוחד) והופעות בשניים מהזיכיונות הגדולים בקולנוע - אקס מן ומלחמת הכוכבים. 

מצד אחד נהדר לאייזק, אבל איכשהו החדשות הללו דווקא מבאסות אותי. הכשרונות של אייזק התבאטו נהדר בסרטם של האחים כהן, אבל האחים כהן אשכרה דורשים מהשחקנים שלהם לשחק - בניגוד לבמאי אקס מן ומלחמת הכוכבים, שלא תמיד אכפת להם מההופעה. וזה מבאס לכל שחקן, אבל יותר מכל לאייזק, שההופעה שלו - מלנכולית ואבודה בתוך ים המציאות אבל ממוקדת לחלוטין במוזיקה שלו בישרה על הגעתו של שחקן חדש ונהדר, אם רק יצליח למצוא עוד תפקידים נהדרים. והבונוס הגדול ביותר? השירה שלו. אייזק פורק את נשמתו לתוך כל שיר, ולכן גם מדי פעם לא מצליח אפילו לסיים את השיר. היו כבר הרבה לוזרים לאחים כהן, אבל עם אוסקר אייזק הגענו ללוזר הראשון שבאמת חש בכל נשמתו, במקום לעבור בשתיקה אפטית, באדישות או בתמימות נאיבית מסצנה לסצנה. 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

סיכום 2014- 10 הופעות נהדרות: נעמי לבוב ב"יונה"

סיכום 2014 ממשיך, לאחר שאתמול דיברתי על סרט שיצא אי אז בתחילת השנה, הנה דווקא סרט שיצא בדיוק עכשיו. אני מזכיר שההופעות שמוזכרות הם לאו דווקא ההופעות הטובות ביותר, אלא פשוט הופעות נהדרות ושחלק מהשיקול שלי היה למצוא אנשים שלא הופיעו כבר במאה הופעות הנהדרות (ולכן, למשל, ההופעה הנהדרת של טילדה סווינטון ב"רכבת הקרח" נפלה)

 

נעמי לבוב, יונה

אין הרבה סרטים ביוגרפים בישראל. בניגוד לארצות הברית, אנחנו מעדיפים להמציא סיטואציות כדי לנתח אותם ולא לחטט בעברנו כדי למצוא שם זהב. אבל אולי זה קשור פחות לחוסר רצון לחטט ויותר לכך שיוצרים לא מוצאים דמויות איקוניות לדבר אליהם, אחרת קשה להסביר איך יצאו בשנים האחרונות בערך עשר סרטים שונים על יונה וולך (חלקם דוקומנטרים) כולל הביוגרפיה של ניר ברגמן. 

כנראה שיש קשר מסוים למעמדה המיתי של וולך כתור איזה רוח חופשייה ומטורפת, הדבר הכי קרוב שיש לנו לכוכב רוק מטורף אחרי שרוב כוכבי הרוק שלנו היו דווקא יותר שלווים ונינוחים ובכל זאת האובססיה שלהם כלפי דמותה מעניינת הרבה יותר מהסרטים שהם יוצרים, או לפחות כך זה המצב בסרטו של ברגמן - סרט שלוקח את כל הדברים הרעים מביופיקים אמריקאים, שמעדיף להתמקד בתחנות מומצאות בחייה של וולך במקום לנסות לחקור אותה ולתת ביטוי לדמותה בצורה קצת אחרת. 

ועדיין, שווה לראות את הסרט ולו אם זה רק בגלל השחקנית הראשית שמרתקת אותך למסך עם הגירסה שלה לוולך. אין לי מושג איך לבוב הפסידה את פרס השחקנית הראשית לדאנה איבגי ב"אפס ביחסי אנוש" (שהייתה מאוד נחמדה, אבל לא יותר מזה) כי ההופעה שלה כיונה וולך היא אחת מההופעות הנשיות הטובות ביותר שהיו השנה בכלל, ובקולנוע הישראלי - הטובה ביותר. לא נופלת לתאטרליות המוקצנת דוגמת רונית אלקבץ- אבל גם לא מופנמת מדי , לא חורקת באף סצנה ותמיד כריזמטית ומטורפת בדיוק כמו שהסרט צריך שהיא תהיה. רק חבל שהסרט מסביבה כל כך סטנדרטי. 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

סיכום 2014- 10 הופעות נהדרות: ליאונרדו דיקפריו ב"הזאב מוול סטריט"

עוד שנה הלכה וחלפה לה ואנשים בכל העולם מסכמים את השנה בתחומים שהם אוהבים. לצערי, אני לא מרגיש מספיק נשכל בשביל להתחיל להעניק פרסים וקטגוריות ולכן אני אחזור לבור שלא חשבתי שאצא ממנו שנה שעברה - הופעות נהדרות. הלכתי וליקטתי 10 הופעות נהדרות של גברים ונשים שראיתי השנה בקולנוע. ונתחיל בדיקפריו

ליאונרדו דיקפריו בהזאב מוול סטריט

אז כבר דיברתי על דיקפריו כאן ואני לא בטוח שיש לי מה להרחיב אבל אני כן אצטט למען העצלנים שבינינו:

"ההופעה הזאת נהדרת, כי היא נותנת לנו משהו ששחקנים לא נוטים לעשות בזמן משחק וזה לנאום ו/או לדבר ישירות לקהל. כל החלקים, שבהם הוא מדבר מול קהל או עם הקהל, מתנהלים כמו שיכנוע אגרסיבי של מכירות. אבל היא לא נהדרת בגלל זה, כי הרבה שחקנים יודעים למכור דברים. הם שחקנים,אחרי הכל. לא, היא נהדרת בגלל שהיא מצליחה לבנות את הדמות של בלפורט מהנאומים האלו, תוך כדי שילוב סצנות רגילות שבה רואים את הדמות שלו משוחח עם אנשים אחרים. אנחנו פוגשים אותו עם מבט על המצלמה פעם בכמה פעמים, ואנחנו לומדים כל כך הרבה על הדמות לא בגלל מה שהוא אומר אלא בגלל מה שהוא לא אומר"

בחלוף כמעט שנה, אני לא בטוח שאני יכול להוסיף הרבה יותר מזה. דיקפריו מביא הופעה שלא ידענו שהוא יכול עם הומור, אנרגיה והשפלה עצמית שלא נראו אצלו מעולם בסרט שלמרות הרבה שחקנים משנה נהדרים עדיין נשאר "המופע של דיקפריו". בנוסף בחלוף כמעט-שנה מהאוסקרים, ההופעה שלו היא זאת שעדיין זורחת. לא שיש לי משהו נגד שאר ההופעות, אבל כשמסתכלים עליהם במבט לאחור, הרבה מהן לא ממש מפילות מהרגליים ומלאות בשטנצים וטריקים די מעצבנים. חלקם עדיין טובות מאוד, אבל לא בדיוק משהו שצריך לזכור לדורות הבאים. אבל דיקפריו? ההופעה של דיקפריו היא רכבת הרים מסחררת שנזכור הרבה אחרי שנשכח שהבאנו בטעות למתיו מקונוהי אוסקר. 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

פרשת השבוע קולנועית - מקץ

18/12/2014

בפרשת השבוע שלנו, פרעה חולם את החלומות המפורסמים שלו על שבע השיבולים ועל שבע הפרות, לאחר שלא נמצא מי שיפרש לו את החלומות, נזכר שר המשקים ביוסף ומוציאים אותו מהכלא על מנת שיפרש את החלומות. הוא מפרש אותן בהצלחה ובכך מועלת לדרגת יועץ גדול. לאחר שבע שנות שגשוג, מכה רעב גדול בכל האיזור ובניו של יעקב יורדים למצרים לבקש אוכל. האחים לא מזהים את יוסף. יוסף מאשים אותם בריגול וכולא את שמעון, ואומר להם לחזור רק עם אחיהם הקטן, בנימין. יעקב נחרד מהבשורה ולמשך זמן מה לא מסכים לשלוח אותם, אך לאחר שהרעב ממשיך להכות הוא שולח אותם עם בנימין. יוסף משחרר את שמעון ומחביא בשק של בנימין גביע. הוא משחרר אותם ולאחר זמן מה בא אליהם וטוען שהם גנבים. כאשר הגביע נמצא אצל בנימין, האחים מציעים את עצמם כעבדים אך יוסף רוצה לקחת רק את בנימין. 

 

הקשר קולנועי : חלומות בקולנוע,בחיים ובפרשה.

חלומות בקולנוע הם עניין מוזר שנוטה להיות מעצבן. יש להם בעיקר שני שימושים: האחד הוא לגרום לך לחשוב שמשהו קרה אבל אז הוא בעצם לא (דבר שהגיע לקיצוניות מוגזמת כאשר סדרת טלוויזיה אחת גילתה שבעצם כל הסדרה התרחשה בתוך הראש של ילד) והשני הוא סוג של ייצוג מופשט של התת-מודע עם אפקטים ביזארים כמו גמדים (וכאן מקום טוב לאזכר את אחד התפקידים המוקדמים של פיטר "טיריון" דינקלג' מ'רעש מצלמים' שמסביר למה זה מטומטם) מהסוג הזה דיוויד לינץ' עשה קריירה שלמה ואת אחד הסרטים היותר מהוללים שלו - מלהולנד דרייב. קשה מאוד למצוא את הסוג שדווקא נמצאים הרבה בתנ"ך - חלומות נבואיים (' 12 קופים הוא הדוגמא היחידה שמצליחה לעלות על דעתי'). אבל כנראה שבעת האחרונה קשה לדבר על חלומות בקולנוע בלי לדבר על אחד מהסרטים האהובים ביותר שאני הכי פחות מבין למה - 'התחלה' (או בשמו המוכר יותר - 'אינספשן'). 

'התחלה' מתיימר לחקור את התת-מודע ולהסביר חלומות בצורה מאוד מדעית אבל מעבר לאפקטים מגניבים ולתימות ורעיונות מעניינות קשה להגיד שהסרט מצליח לתפוס את החוויה של חלום. הסצנות חלום תמיד קבועות בסטים קבועים ובלי המון שינויים או דברים ממש מוזרים שקורים ולכן לי היה קשה לחשוב על 'התחלה' כתור סרט שבאמת מייצג חלומות. הוא אולי משתמש ברעיון העקרוני שלהם, אבל אחרי צפייה בסרט המחשבה העיקרית שלי הייתה האם נולאן אי פעם באמת חלם חלום. דבר שלא ניתן להגיד על הסרט שהתחלה מאוד מושפע-עד-מועתק ממנו : פפריקה. 

העלילות שונות (כלומר, לפפריקה יש עלילה בניגוד למקגאפין הכללי והמשעמם שיש להתחלה) אבל הרעיון של חדירה לעולם החלומות נעשה בפפריקה קודם לכן ובצורה מרהיבה ומרתקת (ומפחידה, בצורה מסוימת. חברים רבים שלי מסרבים לחשוב על הסרט הזה עוד פעם.) ובניגוד לנולאן, כאן תחושת הביזאר של החלומות מלווה אותנו הרבה יותר עמוק. ובכל זאת לא נראה שפפריקה הוא באמת החלום הקולנועי האולטמטיבי, בגלל שהוא פשוט כיף מדי. הלוואי שהחלומות שלי היו כאלה כיפים ומרהיבים, אבל לצערי הם לא. אז מה דווקא הסרט חלומות שכנראה הכי קולע לתחושת החלום?

'חיים בהקיץ' של ריצ'רד לינקלייטר (שזוכה להצלחה גדולה ביקורתית ובעונת הפרסים הקרובה עם הסרט החדש שלו 'התבגרות') הוא כנראה הדבר שהכי מזכיר את החלומות שהיו לי. ובעוד זה הישג מאוד מרשים, זה גם פשוט יוצר סרט לא מאוד מעניין. המון ברברת יש בסרט של לינקלייטר, וגם המון אנימציה שמשנה סגנונות כל שנייה אבל עניין? זה אין. בדיוק כמו בחלומות, סגנונות האנימציה המשתנים מוסיפים לנזילות של תחושת המציאות והדברים הביזאריים-אך-הגיוניים הם בדיוק הדברים שיש לפחות, בחלומות שלי. 

אבל האם באמת החלומות של פרעה הם רק חלומות נבואיים או שמא יש בהם גם מימד פסיכולוגי? 

למרות שאי אפשר להכחיש שבגדול החלומות הם נבואיים גרידא, כן יש מקום לבחון את הדימויים שנמצאו בחלומות שלו - הפרות,היאור והשיבולים. למרות שאפשר בקלות לחשוב על כולם כדימויים של אוכל, הרי שלפרות היה מעמד אלוהי יחשית נחשב במצרים של אז (הרי משם לקחנו את הרעיון של עגל הזהב) וידוע גם שהיאור היה במעמד של אל, כך שבעצם הפחד של פרעה הוא בכך שהאלים שלו יבגדו בו ויאכלו את האושר שנתנו לו. ואם החלום הראשון מפרש את החשש של פרעה מפני הכוחות שמעליו, הרי שהחלום השני גם מפחד מהאנשים שלמטה ויש רבים מהם כמו שיבולים. לא רק שהשנים הרעות יאכלו את השנים הטובות, אלא גם פחד מפני הפיכה עממית של השיבולים המכוערות והנמוכות שיאכלו את השיבולים הגדולות והיפות - המעמד העליון של מצרים.  דבר זה גם עלול להסביר למה אף אחד לא מוצא הסברים לחלומות שלו עד שיוסף מגיע זה לא שהחלומות נורא מסובכים אלא שהחכמים של פרעה חוששים מפני זעמו פן הוא לא יאהב את הפירוש שלהם.

 

לדף הרשומה

פרשת השבוע קולנועית - וישב

אז ברוכים הבאים לפינה שבועית (בתקווה) שתמשך עד תחילת השנה הבאה: פרשת השבוע קולנועית. אחרי המרתון הקל שעשיתי כדי לעמוד בקצב, מעכשיו יהיה פוסט פעם בשבוע על פרשת השבוע, בתקווה שאני גם אספיק להעמיק יותר גם על הפרשה וגם על הסרטים. הפוסט על פרשת השבוע של השבוע עדיין קצת מחופף, אבל בתקווה הוא האחרון שיהיה כזה. ושתהיה לכולנו שבת שלום. 

 

פרשת השבוע: וישב

ובפרשתנו, התחלת הרפתקאות יוסף, וסיפור יהודה ותמר.

 

הקשר קולנועי מתבקש: יוסף נסיך החלומות

אחרי הצלחת "נסיך מצרים", דרימוורקס הלכו וחשבו שמצאו נוסחה להצלחה ויצרו סרט על יוסף. הבעיה: הסרט לא טוב כמו קודמו. החדשות הטובות: הוא עדיין די נחמ והוא בטח רחוק ממזיק. הסרט מפרשן בצורה נחמדה את סיפור המקרא ומציג אותה בצורה קלילה וקליטה לילדים בתוספת שירים שאני לא זוכר אפילו אחד מהם, אז הם כנראה לא כאילו מדהימים. ומקריאה עכשיו בויקיפדיה מסתבר שאת יוסף בגרסה האנגלית מדובב בן אפלק. ועכשיו בעצם גם היוסף שלהם נראה קצת כמוהו. 

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל NeverMinds אלא אם צויין אחרת