00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סיכום 2014 - סרטי השנה

אז כבר סיימנו עם 10 ההופעות הטובות (להזכירכם: מריון קוטיאר, רייף פיינס, קארי קון, מנשה נוי, ברי לארסון, מארק ראפלו, קיירה נייטלי, אוסקר אייזק, נעמי לבוב וליאונרדו דיקפריו) וגם נזכרנו בסרטי הביכורים שהיו השנה,.

 

ונתחיל מחמשת הגרועים

קרניים - העיבוד הקולנועי הגרוע ביותר של ספר מודרני

המבול- העיבוד הקולנועי הגרוע ביותר של ספר עתיק

נראה אותך שוטר -  הדמות הראשית הכי בלתי נסבלת (גבר, סרט עלילתי)

לוק-  הסרט שהכי פחות הצליח לעניין אותי בדילמה העיקרית שלו, בגלל בחירות טיפשיות מאוד 

מתחת לעור- הסרט הפלצני ביותר, שלא מביא כיסוי לכל היומרות שלו והדבר היחיד שטוב בו הוא הצילום (על שם 'אפסטרים קולור')

 

יכל להיות הרבה יותר טוב

חולית של חודורבסקי- הדמות הראשית הכי בלתי נסבלת (גבר,סרט דוקומנטרי)

גט:המשפט של ויויאן אמסלם- המשחק הכי מוגזם של אישה - רונית אלקבץ

וויפלאש- הסוף שהכי לא קשור לשום דבר שבא לפניו

הרוח עולה-  הסרט שהכי מתחמק מלדבר על העובדה שהדמות הראשית שלו עזרה ביצירה של מכונות הריגה

שושנה חלוץ מרכזי- דמות המשנה הכי חביבה בגילומו של גבר - יוסי מרשק. 

הזקן בן המאה שקפץ מהחלון ונעלם- החיקוי הכי עלוב לסנאץ' ופורסט גאמפ. 

עיר החטאים: עלמה להרוג-  הסרט שאני לפני 10 שנים הייתי הרבה יותר אוהב אותו. 

כוכב הקופים: השחר- המטאפורה הכי מעניינת למזרח התיכון, עד לנקודה מסוימת. 

סיפור משפחתי- הדילמה המוסרית הכי פשוטה לפתירה שנמרחת על גבי סרט שלם. 

אהבה היא מוזרה- הפרס על המחסור החמור בעלילה

קילרז - הסרט שהכי היה צריך להיות דרום קוראיני במקום יפני ואינדונזי

המהגרת- המלודרמה ההוליוודית הטובה ביותר, רק חבל שמלודרמה הוליוודית הוא לא ז'אנר שקיים. 

שנת חורף- הסרט המהולל בפי המבקרים הכי פחות מוצדק של השנה

נימפומנית- הסוף הגרוע ביותר

מועדון הלקוחות של דאלאס- הסרט שכעבור שנה הכי ירד לי ממנו. 

שכנים-  השימוש הרב ביותר בשחקני משנה נהדרים לתפקידים של שלוש שניות בערך (בסרט מסחרי)

תאומי השלד- סצנת המוזיקה הטובה ביותר (בסרט שאינו מחזמר)

הבאבאדוק- המפלצת החמודה ביותר 

חיית הלילה- השינוי החד ביותר של שחקן (ג'ייק גילנהול)

הקופסונים- הסרט סטופ-מושן הטוב ביותר של השנה, רק חבל שסרטי סטופ-מושן הוא לא ז'אנר שקיים. 

בין כוכבים- הסרט שהחזיר לי קצת אמון בנולאן. 

אקסודוס: אלים ומלכים- הסרט שכולם קטלו ורק לי הוא נראה לא מזיק ברובו. 

אשמת הכוכבים - העיבוד שהכי שיפר את הספר שהוא עיבד

התבגרות - הקונספט המגניב ביותר לסרט

יונהה - הדמות הראשית הכי מגניבה 

נחמד בכלליות

אני עצמי ואמא שלי - הדמות שהכי הזכירה לי את "באסטר" ממשפחה בהפרעה

הא"ב של המוות 2 - הסרט שהוא אסופת סרטים קצרים הטוב ביותר , רק חבל שאין ז'אנר כזה.

הפשיטה 2 - סצנת המכות הטובה ביותר

נברסקה - השימוש בשחור לבן הכי פחות דרוש

הכומר - הרעיון העלילתי הטוב ביותר שלא הולך לשום מקום

מפות לכוכבים - הפרס על הסרט שחושב שהוא הרבה יותר מגעיל ממה שהוא באמת

אויב - השוט האחרון הטוב ביותר של השנה

גאווה - השוט האחרון הגרוע ביותר של השנה, שחשבתי שנגמלתי מסוגו כבר ב2014

12 שנים של עבדות - עבודת הבימוי הטובה ביותר

אקס מן: העתיד שהיה - סצנת האקשן הטובה ביותר

רחוב ג'אמפ 22 - סצנת הקרדיטים הטובה ביותר

ממש טוב

הדרקון הראשון שלי2 - הדרקון החמוד ביותר

קפטן אמריקה חייל החורף - השיפור הטוב ביותר בין סרט לסדרה

קצה המחר - המוות המספק ביותר

פילומינה - הסרט הבריטי הקטן הטוב של השנה

תיאוריית האפס - הבלגן היפה ביותר

היא - הסרט הטוב ביותר שנמשך שעה יותר ממה שהוא היה צריך

סרט לגו - סצנת המרדפים הטובה ביותר

פוקס-קצ'ר - האף הכי מרשים

שישה גיבורים - הרובוט הכי חמוד

נעלמת - העיבוד הטוב ביותר לספר מודרני

התו האחרון -  המעבר הכי טוב בין סצינה לסצינה

נהדר, ולכן לא צריך להגיד הרבה אלא לרוץ לראות

שומרי הגלקסיה - הכי כיף

מיתה טובה - הכי מדכדך

אפס ביחסי אנוש - הכי מעורר הזדהות.

יפה לנצח - הכי יפה

מנפאואר - הכי ריאליסטי

טווח קצר 12 - הכי מרגש

הכפיל - הכי אפל בצורה הטובה ביותר

יומיים ולילה - הניצחון הכי מרגש של השנה

בתוך לואין דיוויס - המוזיקה הטובה ביותר

נקמה כחולה - ההפסד הכי מרגש של השנה

אידה - הצילום הטוב ביותר של השנה

פרנק - הסוף הטוב ביותר של השנה

קוהרנטיות - התסריט הטוב של השנה 

התחלה חדשה - הכי חמוד

הזאב מוול סטריט -הכי פרוע של השנה

מלון גרנד בודפסט - הסרט הכי מהנה של השנה

רכבת הקרח - הסרט הטוב ביותר של השנה

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

סיכום 2014- 10 הופעות נהדרות: השנה של מריון קוטיאר

2014 הייתה השנה של מריון קוטיאר על מסכי הקולנוע, היא אומנם לא הופיעה באלפי סרטים כמו נגיד סקרלט ג'והנסון או טילדה סווינטון אבל בשתי הופעות פשוטות היא הצליחה להוכיח בקלות שהיא השחקנית הצעירה הטובה ביותר שעובדת כיום. עם כריזמה ויכולת שאין שני לה. 

ואיך אנחנו יודעים את זה? עצם העובדה שאנחנו בכלל מכירים אותה. קל מאוד להכיר שחקנים הוליוודים שמרוחים על כל סרט שהוא, אבל כאשר אתה מכיר שחקן זר ממדינה זרה כנראה שהוא עשה משהו ששווה תשומת לב. בין אם זה לעבוד אם הבמאים הכי נחשבים, להופיע באיזה בלוקבאסטר שהחליט להמר עם השחקנים שלו או במקרה של קוטיאר - לזכות באוסקר משום מקום אבל בצדק רב. 

למרות שהקריירה של קוטיאר התחילה עוד בשנות ה90 עם סרטים צרפתיים מוכרים יחסית כמו "טקסי" או "נראה אותך אוהב"  הקריירה שלה עלתה רמה בחינת ההכרה הבינלאומית עם "החיים בורוד", הביוגרפיה של אדית פיאף. השנה היא 2007 ועוד פעם מתחילה מנגינה מוכרת על שנה "חלשה" בקטגוריה כזאת או אחרת, לרוב של שחקניות נשים. ולמרות זאת כאשר מוקראים המועמדים, קשה בדיוק לראות לאן נושבת הרוח עם המועמדיות שהוכרזו. אבל ההופעה הכובשת של קוטיאר הייתה בקלות ניצחון ענקי וזכתה באוסקר (שזה החלק הפחות חשוב, נדמה לי) ובעיקר בפרסום ומודעות. שבע שנים עוברות, וקוטיאר מנסה לפתח קריירה הוליוודית שלא מצליחה לפרוח. בין הופעות מכנאיות אצל כריסטופר נולאן והופעה לא מוצלחת במחזות זמר קשה להגיד שהיא מצליחה להופיע בעוד הופעה שמשאירה חותם רציני עם הקולנוע האמירקאי (למרות שוודי אלן התקרב לכך, בסרטו "חצות בפריז"). ההופעה הבאה שכולם מהללים היא "חלודה ועצם", שבה היא משחקת אישה שאיבדה את רגליה וגם שם היא זכתה לשבחים מקיר לקיר למרות שלטעמי הסרט לא הצליח להחזיק אותה. 

והשנה קוטיאר זנחה לחלוטין את הקולנוע ההוליוודי ויצאו למסך שני פרוייקטים שבהם היא השתתפה - המהגרת, מלודרמה בסגנון הישן של הוליווד ויומיים ולילה סרט בלגי של האחים דרדן. 

המהגרת הוא הכי מלודרמה שאפשר, עם רגשות גדולים וכמויות בלתי נגמרות של סבל. עם זונות רחוב חסרות מזל, אפשרויות לעתיד טוב שמתמסמסות לנגד עיניה בגלל קטנותם של בני האדם שמסביבה ובעיקר עם צילום יפהפה, תפאורה מדהימה ותצוגת משחק מושקעת מכל המעורבים בדבר (קוטיאר משחקת לצידם של ג'רמי רנר וחואקין פיניקס). גם לסרט עצמו לא היה חיים קלים לאחר שהמפיץ שלו ישב עליו שנה ללא מטרה נראית לעין ואז שיחרר אותו באמצע השנה בלי קשר לכלום, ובין שתי ההופעות הנהדרות של קוטיאר השנה הוא האחד הטיפ-טיפה פחות טוב אבל גם במצב הזה עדיין מדובר בהופעה מלודרמטית נהדרת של אישה שרק מנסה לשרוד ומגלה בצורה הקשה לגדל עור של פיל ותכסיסים אפלים בעולם קשה. 

יומיים ולילה לעומתו, הוא סרט אירופאי שמצולם במצלמה ידנית ועוקב אחרי פועלת במפעל שמנסה להשיג את עבודתה. כמעט ההיפך הגמור מהגרנדיוזיות של ההופעה הקודמת, בסרט שמובטח שלאנשים לא יהיה כוח אליו אלא אם הם מוכנים לקולנוע קצת שונה אבל בקלות אחת מההופעות הטובות של השנה. מה שמרתק בסרט הוא לא הניסיון לתאר את קושי החיים שלה או את המאבק שלה באנשים אחרים. המאבק האמיתי שמתרחש בסרט הוא קוטיאר מול עצמה והדכאון שלה. הדיכאון שהיא נמצאת בו משפיע על כל רמ"ח איבריה והסרט, יותר משהוא קרב על מקום עבודה הוא קרב על המוטיבציה להמשיך ולהיאבק. כל מפנה בסיפור יכול לשבור אותה לחלוטין או להרים אותה וקוטיאר נותנת לכל תנודה שכזאת להיות מורגשת בעוצמה הנדרשת. אם זה קטן, אז בקטנה ואם זה גדול מדי, אז היא מתפרקת. בניגוד לדמותה בהמהגרת שלומדת איך להתמודד בתכסיסים ובעור פיל, דמותה ביומיים ולילה מתמודדת עם המצב גם בזכות וגם למרות הרגישות שלה וככה יוצאת מהסרט זוכה אמיתית, והשחקנית שהייתה לה את השנה הטובה ביותר על מסכי הקולנוע. 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

סיכום 2014- 10 הופעות נהדרות: רייף פיינס - מלון גרנד בודפשט

 

רייף פיינס הוא מעדן ייחודי בהופעה הטובה ביותר בסרט כלשהו של סרט של ווס אנדרסון. ג'נטלמן שמדבר מהר, מצוטט שירה ןמעריץ שטחיות עם לב רחב, יעילות מפתיעה ואהבה. דמותו של פיינס לא סתם מעמידה פנים חביבות לכל אדם - היא אוהבת אותו וזוכרת כל פרט שהיא יכולה עליו. גם לאנשים שהוא הכיר רק בחטף הוא מכיר את ההיסטוריה המשפחתית הרחוקה, וההערצה העיקרית שלו היא לימי העבר הזוהרים שבהם גברים היו ג'נטלמנים, ונותני שירות עשו את המיטב ביותר על מנת להבטיח את נוחות האורחים ולא התעצלו לשנייה. 

והוא מצחיק. מאוד. רייף פיינס הוא ההופעה המצחיקה ביותר שהייתה השנה על המסך ובהרבה. התזמון שלו נהדר, האובססיביות שלו לטיפוח ושירה קורעות מצחוק והדרך שבה הוא מקלל היא אלוהית, לא פחות. היו אולי הרבה אנשים השנה שקיללו על המסך אבל אף אחד לא עשה את זה בחדווה של פיינס. אולי זה בגלל שדמותו של מסייה גוסטב היא אדם של מילים כל כך שקולות, עם אוצר מילים רחב ועמוק שכאשר הוא משתמש בקללה כדי לתאר מקום כלשהו, זה מוסיף לזה כל כך הרבה כוח מאשר עוד גנגסטר שצועק "פאק" כל שלוש שניות. 

אז בגלל הקללות, האהבה האין סופית והתזמון הקומי - רייף פיינס עוקף בקלות את שאר ההופעות הקומיות של השנה. 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

סיכום 2014: סרטי ביכורים - מבט לאחור

03/01/2015

ביומיים הקרובים יסתיים סיכום השנה הצנוע שלי. למרות שחשבתי שאסתפק בפוסטים על ההופעות הנהדרות, החלטתי להרחיב את הסיכום במעט. ההרחבה הראשונה, היא מבט לאחור על פרוייקט אחר שעשיתי: סרטי ביכורים. לקראת שבועות, בחנתי את סרטי הביכורים הטובים ביותר שיצאו בכל שנה מאז שנת 2000 כולל השנה הנוכחית, למרות שהיינו אז רק במחציתה. הרשימה המקורית כאן ומבט עליה לאחור קצת מאכזב ( גם אם צפוי מראש) - שלושה מהסרטים האלה נחשבים לכישלון כלכלי וביקורתי (התעלות, אגדת חורף, ונהר אבוד של ראיין גוסלינג שלאחרונה קיבל בשורה מרה בכך שלא ייצא לקולנוע) שניים היו טובים אבל לא הצליחו לפרוץ אצל הציבור (מילים רעות וורוניקה מארס) אחד היה הצלחה כלכלית אך לא ביקורתית ( מליפסנט) והאחרון היה הסרט הכי מצליח השנה - אפס ביחסי אנוש. 

אך מכיוון שבסוף השנה הזאת אנחנו קצת יותר חכמים, הנה עוד 7 סרטי ביכורים שהיו השנה, שראיתם ושלא ראיתם - שאת כולם כדאי לראות.

 

חיית הלילה

במאי: דן גילרוי (אחיו של טוני גילרוי, שסרט הבכורה שלו "מייקל קלייטון" היה הסרט הבכורה האהוב עליי בשנת 2007)

על הסרט: ג'ייק גילנהול בהופעה הטובה של הקריירה שלו מגלם פסיכופט שמחפש עבודה שהוא יכול להשקיע בה ומוצא את מבוקשו בעולם המפוקפק של "זוחלי לילה" - אנשים שמצלמים תאונות דרכים ושאר דברים נוראיים בשביל ערוצי החדשות. הסרט לעולם לא מרגיש חזק או חד מספיק, פרט לסצנות ספורות אבל עדיין שווה צפייה ולו רק בגלל ההופעה של גילנהול שמצליח לשבור את כל מה שחשבת עליו עד כה. 

מיתה טובה

במאים: טל גרניט ושרון מימון

על הסרט: פנסיון ירושלמי מתחיל לצאת משליטה כאשר חבורה של זקנים מאמצים שיטה של המתת חסד בין כותליו. אחד מהסרטים הכי כואבים ומדוייקים שיש על המסך, שמצליח להצחיק ולדכא בנשימה אחת, עם הופעות כובשות של דמויות משנה בניצוחו הנהדר של זאב רווח. 

הבאבאדוק

במאית: ג'ניפר קנט

על הסרט: הבאבאדוק קיבל את התואר ל"סרט האימה הטוב ביותר של 2014", ולמרות שאני לא חותם על התואר הזה, הוא בהחלט אחד מהמסקרנים שבהם ובניגוד לרוב סרטי האימה - משקיע גם בדמויות שלו ולא רק מחכה להרוג אותן בדרכים אכזריות.

קוהרנטיות/לכידות

במאי:ג'יימס וארד בירקיט

על הסרט: תנסו להגיע לסרט הזה עם כמה שפחות מידע עליו. לא הז'אנר, לא העלילה, לא כלום. אני יודע שרק לפני כמה ימים ליהגתי על כך שאנחנו מחמירים בספויילרים, ואני בהחלט חושב שהסרט מהנה גם עם אתה יודע עליו דבר או שניים - אבל אני חושב שהוא מהסרטים הנדירים שכיף לראות בלי לדעת עליהם כלום. אני רק אגיד שבחינתי, הסרט הוא התסריט המקורי הטוב ביותר שראיתי השנה. 

מנפאואר

במאי: נעם קפלן

על הסרט: הסרט הישראלי המפוספס של השנה. לקהל היה תיאבון גדול מאוד לסרטים ישראלים השנה, רק חבל שבין 'גט' ל'שושנה חלוץ מרכזי' לא מצאו זמן ללכת לפנינה הקטנה הזאת, שמצליחה לעקוף את שאר הסרטים בריאליזם שלה, באפיון הדמויות המדויק שלה וכמעט במשחק שלה (יוסי מרשק נהדר שאין דברים כאלה. בעצם יש אחד - מנשה נוי ב'גט'). ארבעה סיפורים שונים שמתרחשים בדרום תל אביב מעלים שאלות על זהות, ישראליות ודברים נוספים. נהדר. 

מה שאנחנו עושים בצללים

במאים: ג'מיין קלמנט וטייקה ואטיטי

על הסרט: הקומדיה הכי טובה שלא שודרה בארץ ( ואולי גם מבין אלו ששודרו) עוסקת בצוות צילום שעוקב אחרי חבורה ערפדים שחיים בדירה משותפת בניו זילנד. תוספת משובחת לז'אנר המוקומנטרי שלא מפסיקה להצחיק ולהפתיע בכל סיבוב.

הקופסונים

במאי: גרהם אנבל ( שביים את הסרט בנוסף לבמאי מנוסה אחר)

על הסרט: סרט האנימציה החדש של 'לייקה' לא הצליח להתעלות על 'פארנורמן' ו'קורליין' אבל גם אף סרט אנימציה אחר השנה לא הצליח. למרות הפגמים שלו, היו לו לא מעט סצנות נהדרות, דמויות משנה משעשעות ואווירה כללית של כיף. 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

סיכום 2014- 10 הופעות נהדרות: קארי קון בנעלמת

סרט אנסמבל זאת הגדרה חמקמקה. הרי כמעט כל סרט הוא סרט אנסמבל - הרי יש בו צוות שחקנים, וכולם משחקים בו דמות כלשהי. אבל כאשר מדברים על סרטים כאלה נוטים לדבר על סרטים שבהם כל שחקן ושחקן מביא דמות שלא נועדה רק לשרת את הגיבור אלא דמות מפותחת ומעניינת בפני עצמה. ונעלמת בנוסף לכל הדיונים שעורר והתשבוחות שגרף, הוא גם סרט שנראה בהתחלה כמו סרט עם שני גיבורים, אבל מחביא בתוכו אנסמבל משובח. 

 

בקלות אפשר לראות את נעלמת כסיפורו של ניק דאן, הגיבור שאשתו נעלמת לפתע והופך מגיבור לאויב בעיני הציבור בקצב מסחרר אבל קריאה כזאת מפספסת את העבודה שפינצ'ר השקיע בליהוק ובנייה של כל העולם שמסביבם לניק ואיימי דאן. כל דמות שמוצגת לנו בסיפור, גם אם לכמה שניות - היא דמות עם עולם מלא והשלכות גורליות בעיני הסרט, וכולם מלוהקים ומשוחקים בצורה נפלאה: השוטרים שחוקרים את ניק, פרסונות הטלוויזיה שאצלהם ניק מתראיין, ההורים של איימי - אבל בולטים במיוחד שני דמויות: עורך הדין שעוסק בתיקים מפוקפקים ואחותו של ניק. עורך הדין זוכה לשבחים לא רק בגלל המשחק המשובח שלו, אלא גם בגלל ההפתעה שטיילר פרי, במאי קומדיות זניחות שנחשב לבדיחה בקרב צופי קולנוע "רציניים" מצליח לתת הופעה כריזמטית ובעלת אמפטיה ותבונה. אם אצל פרי יש עניין של תיאום ציפיות, אז אצל קון, שמשחקת את אחותו - העובדה שהיא נהדרת היא רק בגלל ההופעה הנהדרת שלה: הדמות היחידית שמגיבה לנעשה בסרט ברגשות אנושיים שלא דהו מרוב שקרים ומניפולציות, שאכפת לה מאחיה אבל גם קשה לה להבין מה קורה סביבה - עם חוש הומור חד ותזמון קומי נהדר, אפשר רק לבכות את העובדה שקון לא נמצאת יותר בדיון סביב שחקנית משנה, בגלל שמכל הדמויות המשנה הנשיות של השנה - מרגו דאן היא כנראה הטובה מכולן. *

 

 

 

* טוב, בסדר, המקום הזה שמור לטילדה סווינטון ברכבת הקרח, אבל מכיוון שדיברתי עליה כבר בעבר בבלוג הזה, החלטתי להעניק את התואר השנה למישהי פחות מוכרת שעוד לא דיברתי עליה. 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל NeverMinds אלא אם צויין אחרת