00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X
*****

Never look down on anybody unless you're helping them up. ~ Jesse Jackson

רעש

 מאז שאני זוכרת את עצמי, יום כיפור היה יום שקט. בלי מכוניות בלי רדיו ובלי טלביזיה.

אני משערת שרובכם נהנתם משקט ביום הזה ולא רוצים שייגמר.

ואילו אני מחכה שייגמר כבר.


לא בגלל הצום, כי אני לא צמה.

בגלל הרעש.


השנה החלטתי להישאר בבית.

אמרתי לעצמי שיום כיפור הוא יום קדוש לתושבי הקריה שהיא עיר מתחזקת או אייך שתקראו לזה ורוב התושבים יהיו בבית הכנסת לתפילות ועניינים.


לא הבאתי בחשבון את הילדים. לצערי הרב.


אלו שרוכבים באופניים לא מפריעים לאף אחד .

גם לא הבנות שהחליטו לרקוד עם הסקייטים כאילו היו על רחבת הקרח במטולה.

 

הפעם נתקלתי בכלי רכב שמי שהמציא אותו חייב לבקש אלף סליחות מהסובלים.

וגרם לי לבקש סליחה וירטואלית מכל השכנים ברחוב שלי כשהייתי ילדה.


בילדותי הרכבנו חברי ואני בעזרת המבוגרים כמובן, מעין עגלה , משטח עץ שאליו חוברו 4 גלגלים, והחלק הקדמי היה עוד קרש עם עוד 2 גלגלים שחובר אליו חבל וזה היה ההגה.

גרתי ברחוב משופע והיינו "נוסעים" ממעלה הרחוב למטה על העגלה לפי תורות. לאו דווקא ביום כיפור. אז לא היו הרבה מכוניות והרחוב היה צדדי ושקט. אנחנו כמובן לא חשבנו על הרעש שהעגלה עושה.


היום חזרתי אחורה בזמן , בהתחלה חשבתי שמשהו קרה ויש מסוק באויר. כשהלכתי לחלון גילית את מקור הרעש. כלי רכב קטן שמיועד לילדים כמובן, עם כמה גלגלים קטנים שלא נראה שיש להם ציפוי. והרעש שהם עושים פשוט בלתי נסבל.

וילדים כמו שילדים עושים, חוזרים על הפעילות שוב ושוב ושוב.

יש לפעמים שאח גדול עם אופניים 'עוזר' לרכיבה ע"י משיכת העגלה.


התחיל כבר להחשיך ועוד מעט ילכו הילדים והעגלות הביתה והמכוניות בעלות ההימהום השקט יחזרו לכביש. אח! איזה כיף ☺


(תמונות וצלילים להדגמה יגיעו מאוחר יותר, פעם ראשונה שאני כותבת עם עריכה מינימלית ☺)

עכשיו שאני קצת יותר רגועה ויודעת אייך קוראים לזוועה הזו (תודה לעינבלית) הנה כך נראה המפגע.

 

 

 

לדף הרשומה

דרכון מדינת הפריפריה

 מאז שעברתי לגור בקריית שמונה, טוענים מכריי מהמרכז שעברתי לגור בחו"ל.

לא חו"ל הטוב, חו"ל הרע.

אז נכון שבחו"ל שלי יש הרים מושלגים.... טוב , הר אחד ומושלג פעם בשנה ☺

בתי מלון מפוארים ...טוב רק אחד והוא בכלל בית החייל ☺.

מוצרים זולים יותר...... טוב ממש לא כי לאחרונה בעקבות תחקיר של נגה ניר נאמן בערוץ 10 גילינו שקריית שמונה היא העיר עם המרכולים הכי יקרים בארץ.

אבל, היום קיבלתי אישור, אני באמת גרה בחו"ל. לראיה קיבלתי את הדרכון המצורף באחד הצמתים ליד הקריה. ואני נושאת אותו איתי למקרה הצורך. ☺

 

 

 

 

מוזמנים לבקר בפייסבוק של המאהל.

 http://www.facebook.com/J14.Israel.k8

לדף הרשומה

שנה טובה

לכל חברי הוירטואליים שלוחה ברכת 

 

 

וחג שמח

לדף הרשומה

תפוז הרסו את לווין התקשורת

מערכת תפוז בפזיזותה החליטה לחבל בלווין התקשורת שלה.

מערכת המסרים.


חוסר אפשרות להגיב בפורום או בבלוג של מישהו אינו נורא כמו חוסר היכולת לתקשר עם מישהו מעבר לזה.

הרי ברור שלא הכל נכתב בפורומים וחלק גדול מהתקשורת מתבצע 'מאחורי הקלעים' ע"י אנשים שונים.

תחשבו על זה שאתם מדברים בסלולרי שלכם עם מישהו ופתאום האפשרות הזו נלקחת מכם.

אין לווינים אין תקשורת, חוזרים לתקופת הטלפון הקווי היחיד להתקשרות.

פה אין לנו אפילו את האפשרות הזו. סגרו את המערכת הישנה לפני שבדקו את החדשה.

חוסר מקצועיות,חוסר התחשבות, וחוסר מחשבה.

 

גם שינוי פני הדף הראשי של הבלוגיה ועמוד הפורומים לא ממש מתחבר לי לעין. 

הכל זז ולא למקומות טובים יותר.

אני כותבת את הרשומה הזו בידיעה שאנשים המנויים לקבל מסרים על רשומה חדשה שלי אולי לא יקבלו אותם.ואולי גם לא אקבל מסרים על תגובות עליה.

אבל, אני מרגישה צורך לבטא את כעסי.


לדף הרשומה

הראשון בספטמבר

 הראשון בספטמבר הוא יום מרגש ביותר ממובן אחד.

למי שמתחיל את לימודיו בבית הספר היום, ההתרגשות גדולה במיוחד, לחוות על בשרם את השמועות ששמעו על כיתה א'.
גם למי שמחליף בית ספר בשל מעבר דירה/עליה לחטיבת הביניים או תיכון יש התרגשות של גילוי מקום חדש.

יש כאלו שלא עולים לשום כיתה ועדיין מתרגשים, בעיקר בגלל שהיום יש להם יומולדת.

אחת מהן היא אחותי האהובה, (שאתם ממש מפסידים שאתם לא מכירים אותה ☺) שמחליפה היום קידומת.

אז נכון שכבר איחלתי לה בטלפון ברכות למזל טוב אהבה בריאות וכל מה שטוב בעולם, אבל בנוסף החלטתי לכתוב לה (כי היא קוראת כאן) ועליה כמה מילים.

 

כבר כשנולדתי, היא היתה שם.

גדולה ממני ב- 4 שנים בלבד אבל כאילו הרבה יותר.

לא הרבה אני זוכרת מימי ילדותי אבל ממה שאני כן , היא היתה נוכחת בכל אירוע שמח או עצוב שקרה לי.

תמיד דאגה לי ושמרה עלי ככל יכולתה ממה שהיה צריך לשמור.

היא תמיד ידעה לענות לי על כל שאלה ששאלתי כשלא רציתי לשאול את ההורים. ובעצם ממשיכה בזה עד היום ☺

 

יצא ודיברנו השבוע על ילדותינו , ונזכרתי בכניסתי לכיתה א'.

הגן שבו הייתי היה צמוד גדר לבית הספר בו היא למדה. היה מנהג (אם אני לא טועה) שילדי הכיתות הגבוהות מלווים את ילדי הגן בכניסתם הראשונה בשערי בית הספר.

אני זוכרת שחיכינו בגן שה'גדולים' יגיעו, ולמרבה שמחתי אחותי היתה בחבורה והיא זו שלקחה את ידי והובילה אותי בשורה עם כל הילדים לבית הספר.

אני זוכרת את הצעדה משער הגן על המדרכה כמה מטרים והכניסה דרך השער הבא לחצר בית הספר.
בחצר עמדו כל הכיתות והייתה קבלת פנים עם נאומים קצרים לכבוד התלמידים החדשים.
הייתי מאד גאה שאחותי היא זו שמובילה אותי אל ההרפתקה החדשה של לימוד בביה"ס.

אז אחותי היקרה והאהובה.

כמו אז, גם היום אני גאה להיות אחותך, ואני שמחה בשמחתך.

 

מזל טוב!

 

 

לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל n o g a m o o n אלא אם צויין אחרת