הדרום המלכותי של צרפת 2 סן פול דה ואנס, קאן
הדרום המלכותי של צרפת 2 סן פול דה ואנס,קאן (מוקדש לאבי יוסף מונדי)
"אני אוהב את התיאטרון ואני צייר. אני חושב ששני אלה נועדו לנישואין של אהבה.אני אתן את כל נשמתי כדי להוכיח עוד פעם אחת שזה נכון"
זאת היא אחת מאמרותיו המפורסמות של הצייר הנפלא מארק שאגאל.
כשהתקרבתי לכפר הנודע סן פול דה ואנס יכולתי כבר להרגיש את נשמתו של שאגאל מרחפת בין הבתים והסמטאות. הכפר המיוחד במינו שובה את הלב עוד לפני שנכנסים אליו.
חשבתי להתחיל לכתוב על הכפר לפי הסדר,מהביקור שלי שם.מהמוזיאון הנהדר שנמצא בחיק הטבע למרגלות הכפר בשם Fondation Maeght מוזיאון מאג השייך לזוג איימה ומרגריט מאג יצירותיו מוצגות לא רק בין קירות המבנה כמוזיאון קלאסי אלא גם בגן הגדול והירוק שמקיף אותו.יש בו ציורים ופסלים מגדולי האמנים כג'אקומטי, מירו,קנדינסקי, פרננד לז'ה ג'ורג' בראק ושאגאל. מאוד מהנה היה ללכת בגן ולהביט ביצירות האמנות המשתלבות בחיק בטבע היפה והמוריק
ידיעה שקיבלתי שינתה את פני הדברים ואתה אפתח. ספר ובו מקבץ של מחזותיו וכתביו(גם כאלה שעדיין לא פורסמו) של אבי המחזאי היוצר והבמאי יוסף מונדי יוצא לאור עכשיו בהוצאת רסלינג.זהו כרך ראשון ומכובד שבעקבותיו ייצאו עוד כרכים נוספים תודות לעבודת המחקר המקיפה,הנחישות וההשקעה המסורה של מורן פרי,זהבה כספי, נעמה ישראלי ואליאור פורת ובעיקר בזכות אמונתן ביצירתו האמיצה והנועזת
את הידיעה המאוד משמחת קראתי בצהרי יום שישי בבית קפה בפריס כשמהחלון נשקפו שמים מעוננים ואפורים.נזכרתי מיד בביקור שלי בכפר הקסום סן פול דה ואנס בדצמבר ובסיפור ששמעתי עוד מילדותי מאבי,על הראיון שערך עם הצייר שאגאל שבשבילו נסע במיוחד לביתו בכפר הציורי בדרום צרפת."דברתי אתו שעות, שעות.." חזר ואמר בעיניים נוצצות.הן תמיד הבריקו כשדבר על אישיות אותה העריך. אחר כך כשנתקלתי בציטוט הזה של שאגאל וכשקראתי על הקשר העמוק שלו לתיאטרון ושציוריו עטרו תפאורות של הצגות של התיאטרון היהודי עוד ברוסיה ואת התקרה של אולם אופרה גרנייה בפריס ובמות אחרות בעולם הבנתי יותר את משמעות הכימיה שנוצרה בין השניים.
הצייר הנודע מארק שאגאל יהודי רוסי יליד לוויטבסק בבלרוס אשר חייו ידעו נדודים לא מעטים עקב פרוץ מלחמת העולם השנייה. תהילתו פרצה בצרפת אותה אהב בכל מאודו. הוא התגורר בכפר סן פול דה ונס מ1966- 1985 השנה בה נפטר. המתנה הגדולה שנתן הצייר לכפר נמצאת במוזיאון מאג בו ישנן שתיים מיצירותיו. מוזאיקת הנאהבים וציור ענק הפורש את תולדות חייו והמסעות שערך בהן הנקרא "חיים "Une Vie"
מה שבולט בציוריו של שאגאל מלבד המוטיבים התנכיים זאת אהבתו העצומה גם למוזיקה .כלי נגינה מופיעים בהרבה מהציורים והצבעים עזים עד שמימיים.
כשעליתי בשיפוע לכפר שנמצא גבוה במעלה צוקים אחזתי בחוטי געגועים ויכולתי לגלגל אותם רק קדימה,בעודי עולה בשיפוע המתמיד ובמסלול המתעקל שהוביל אותי לכניסת הכפר. מזג האוויר היה נעים ביותר ורק רוח עדינה ומלטפת לוותה אותי . קרני השמש האירו ברכות את האבנים העתיקות שהן חלק ממראה הייצוגי של הכפר הנראה כמבצר מימי הביניים.
"את חייבת להבין סן פול דה ואנס בקיץ מוצפת בתיירים עכשיו חלק מהחנויות סגורות. כדאי לך לבוא גם באביב הכפר יתמלא בפרחים אבל גם בחורף יש לו קסם משלו והאטרקציות העיקריות בו פתוחות" אמרה לי בחיוך חביב ומסכם אישה במשרד התיירות.
יכול להיות שדווקא השקט יחסית בשעת צהרים ביום שלישי באמצע השבוע הוא מה שמצא חן בעיני. יופיו של הכפר מרהיב.הצבעוניות שלו בולטת והאמנות שזורה ונושמת בכל לבנה ולבנה. גלריות ציורים וחפצי נוי ממוקמות זו על יד זו בסמטאות הארוכות וקאפלה פולון היא יצירת אמנות מלהיבה בפני עצמה.
La chapelle Folon בה יש פסל מרשים מברונזה כהה של יד גדולה הכמרים נוהגים להתפלל מולה.הקפלה מעוררת השראה בצהוב וכתום וגם אם סגרירי בחוץ נדמה שהקיץ בה תמידי.
אני יוצאת לשיטוט בסמטאות שמובילות אותי לבית הקברות הקטן בו נמצאת מצבתו של הצייר שאגאל ואשתו המביאה אליה מבקרים רבים. המצבה אינה שונה מאלה שעל ידה והיא צנועה ולא ממלכתית אוהבי הצייר המגיעים אליה מניחים עליה באופן סמלי חלוקי אבנים. בין הפתקים המוקדשים לצייר המונחים מתחתם היו כמה כתובים בעברית.
ההליכה ברחובות היפים והציוריים מבהירה את האהבה שרכשו אל הכפר אמנים מפורסמים כפיקאסו, שאגאל ואף המשורר ז'אק פרוור שהתגורר בכפר מסוף מלחמת העולם השנייה. ז'אק פרוור פרסונה חשובה בסצנה האמנותית בצרפת.היותו גם במאי משך אל הכפר דמויות ידועות נוספות מתחום הקולנוע כמו בני הזוג סימון סניורה ואיב מונטאן ,אלן דלון היו מהמבקרים הקבועים. הם נהגו לשבת בבראסרי המקומי שנמצא שם עד היום la Colombe d'or יונת הזהב.
"על מה את חושבת"? מחייך כריסטוף מדריך הכפר שמסביר לי על חשיבות המקום והאתרים השונים . "על הנוסטלגיה שהכפר הזה שואב אותך אליה.כאילו לקחתי קפסולת זמן ואני בתקופה אחרת."
הצבעים מלאי החיים מהציורים של שאגאל ומהקאפלה פולון ממשיכים ללוות אותי בהליכתי. אני מגיעה לחנות בשמים מהודרת וידועה בכפר "Godet" מקושטת בנברשות מזהב ובמוזאיקת תכלת על הקיר בצבע קרם .החנות היא תרכיז של טוב טעם צרפתי בהתגלמותו. מקבלת את פני בחביבות בעלת המקום. היא מסבירה לי שמדובר במורשת משפחתית. סבה ז'אן ז'וסף גודה היה מיודד עם הציירים והאמנים מתחילת המאה כמו פייר בונארד והנרי מאטיס והקים את חנות הבשמים המתהדרים בניחוחות ייחודיים יש לציין.אלו מזכירים שדרום צרפת הוא לא רק איזור משכר בצבעיו אלא גם בבשמיו והמוזות שבהשראתן הריחות נרקחו הן מעולם הציור והטבע מלא כל טוב.
בדרך למסעדה בפתח הכפר אני חולפת על יד כיכר מרכזית "הכיכר של המזרקה הגדולה." אני מדמיינת לרגע את אבי עובר שם לפני שנים ואיך הוא נעמד על יד המזרקה העתיקה ואפילו שוטף את פניו במים הזורמים אחרי הפגישה המרגשת שלו עם שאגאל.
במסעדה Le Tilleul אני נהנית לאכול את ארוחת הצהרים שהיא שילוב של מטבח צרפתי ואיטלקי אנין טעם.המנות מאוד טעימות ומוגשות בנדיבות.
למרות שזהו דצמבר.השמיים הבהירים משכו מבקרים שניצלו את שובן של קרני השמש וישבו לאכול במרפסת המסעדה היפהפייה. אחזור לכאן באביב אני מבטיחה לעצמי .
רגע לפני עזיבתי אני נתקלת בקרן רחוב צר בחתול סיאמי המתפנק בקרני השמש החורפיות. עיניו התכולות המסתוריות ננעצות בי בסקרנות.דלת נפתחת בחריקה מאחד הבתים ואישה גבוהה קוראת לו באנגלית. היא מברכת אותנו לשלום ומספרת שהיא אנגליה מעיר קטנה על יד אוקספורד ויש לה בית נוסף בכפר סן פול דה ואנס בו היא מתגוררת לפרקים. היא תישאר לחג המולד ותחגוג עם בני משפחתה שיצטרפו אליה.
היא מזמינה אותנו לקפה בעודה אוחזת בחתול אבל מפאת קוצר הזמן אי אפשר להיענות להזמנה. אני נפרדת ממנה לשלום וגם מהכפר שמשאיר עלי חותם עמוק.
קאן
אם הביקור בכפר סן פול דה ואנס הציף אותי בנוסטלגיית עבר הרי קאן הייתה קפיצה בזמן לכאן ועכשיו.
אם על סן פול דה ואנס ישנה הילה של כוכבי העבר בשחור ולבן כשחושבים על קאן ישר עולים בדמיון הפייטים והניצוצות.השטיחים האדומים המקבלים את כוכבי הקולנוע,הים הכחול במרחק נגיעה..
שמחתי לגלות את קאן בחורף ולמרות ששוב השמיים התקדרו וירד גשם רב בשהות הקצרצרה שלי עדיין גיליתי עיר יפה להפליא. צבעיה המגוונים בשילוב עצי הדקל הנטועים לאורך כל הטיילת הארוכה ""la Croisette מזכירים מיד למבקר בה שמדובר בעיר אלגנטית ביותר ,מסוגננת וטומנת בתוכה היסטוריה תרבותית עשירה.
"אני מתוודעת לבתי המלון המהודרים לאורך הטיילת נכנסת לכמה מהם,מתבוננת באנשים היושבים בלובי או במסעדת המלון מול אח מבוערת וחושבת לעצמי "לה דולצ'ה ויטה"
אמנם לקאן יש מסורת של יוקרה ומותגים. החנויות לאורך הטיילת הן בראש ובראשונה של מעצבי האופנה הידועים.שם גם ניצב ה"פלה דה קונגרס" שאת מדרגותיו מקשטים השטיחים האדומים כל ימות השנה. אבל לא צריך ללכת הרבה כדי לגלות גם קאן עממית ונגישה יותר כמו הרחוב המקביל לטיילת שהוא ארוך ובלתי נגמר,גדוש בחנויות מכל הרשתות בשם אנטיב. כמו העיר עליה כתבתי בבלוג הקודם.
בערב אני אוכלת במסעדה גסטרונומית אופנתית ובעיקר מעולה בשם "le Tube" קהל הלקוחות הוא צעיר וניכר שאלו "המקומיים של קאן" העיצוב הססגוני של המסעדה היא חלק מההנאה בישיבה בה.
גם בית המלון בו לנתי מרוהט באופן לא שגרתי וצבעוני.החדר שלי למשל הוא בנושא הג'ונגל והמוטיבים העיקריים בו הם ציורי היער הפראי בצהוב וירוק. המלון הנושא את השם Verlaine ורלן הוא מגדול משוררי צרפת של ה119 הוא אחד משלושה בתי מלון של אותם בעלים בעלי שמות השייכים לעולם האמנות סזאן ורנואר הציירים האימפרסיוניסטים. המלונות היפים שעוצבו בהשראת הBelle Epoque".שייכים למשפחת בוקו Bouceau .אחד מהיוצרים האהובים עליי גי דה מופסאן,משכנו האחרון היה בקאן. ביתו היום משמש בית מלון עממי ונגיש Chalet de l"isére
אני מתחילה להתאהב בקאן. שמעתי הרבה סיפורים שהזוהר שלה הוא בתקופת האביב ושיאו הוא בפסטיבל הקולנוע העולמי במאי ובחורף הרבה פנסיונרים מגיעים אליה בגלל השמש. אבל קאן מתגלה כמלאת חיים ודינאמית גם בחורף ויש לה אוכלוסיה צעירה ובעיקר שהיא עיר מאוד יפה ומרשימה.
למחרת בבוקר בעוד אני הולכת לכיוון העיר העתיקה של קאן ל"סוכה" Suquet הנמצאת מעל גבעה.בדרך לוכד את תשומת ליבי פסל,אציל משיש שעל ראשו נחה יונה. הוא ניצב במרכז הכיכר. יורד גשם שוטף והפסל על רקע הבתים הצבעוניים נראה כאישיות של מנהיג המשקיף על הנעשה מסביב.
אני מקבלת הסבר שהוא דמות מפתח בהיסטוריה של העיר קאן. הלורד ברוהאם לורד וקנצלר רב השפעה מאנגליה הגיע באמצע ה119 לעיר שהייתה אז,כפר צפוף ומוזנח על מנת שבתו החולה תתחזק באזור המוצף בשמש. הוא התלהב מהיופי האקזוטי,זיהה את הפוטנציאל העצום שלה וקבע בה את משכנו. שמו של הלורד אפף את קאן בהילה יוקרתית וכך אנשי אצולה וספרות נוספים התחילו להגיע כסטאנדל ,ויקטור הוגו ,מופאסן וקאן נהפכה לעיר מבוקשת ונחשקת.
ולמעלה הלב העתיק של העיר. מחכה לי כפר יפה מימי הביניים le Suquet.(תלולית) הרחובות עתיקים וציוריים וישנו מוזיאון נהדר שהוא ירושה של אריסטוקרט הולנדי שגם הוא נשבה בקסמיה של העיר על יד חוף ים. ובמוזיאון"De la Castre" יש מבחר של יצירות מגוונות וחשובות של עתיקות מאזור הים התיכון. יש ממנו פנורמה מקסימה על העיר קאן.
עוד כשלש שעות הרכבת שלי תחזור לפריס. התוכנית לנסוע לאיים קטנים ופראיים Îls de Lérins שמגיעים אליהם בנסיעה קצרה במעבורת מקאן התבטלה. הגשם מצליף במלא הכוח על ההולכים בטיילת והים שוצף וקוצף. אני יושבת,נרגעת ממזג האוויר הסוער במסעדה על החוף מול הים.הגלים הכוחניים מלאי הקצף עוד רגע וישברו את חלונות הזכוכית הגבוהים
במסעדה "חוף הריביירה" המלצר מחייך בעוד הוא מגיש לי את הירקות החמים בשמן זית. "תחזרי לפה עוד שלושה חודשים?קאן בשמש תראה לך אחרת לגמרי. רק תדלגי על חודש מאי כי בזמן פסטיבל הקולנוע מפוצץ פה."
אני מתבוננת בגלים האפורים העזים המתפרצים אל קו החוף, ומדמיינת קרני שמש בוהקות, ואת ים הטורקיז באביב.
בדרך לתחנת הרכבת הגשם לא מפסיק לרדת, אני מתרחקת מהים הגועש ומאחורי שובל של זכרונות..
צלומים קרדיט ( מלמעלה מימין לשמאל)
סן פול דה ואנס מראה כללי בלילה צילום אליזבט רוסלין
שאגל וראש העיר ב1977 בסן פול דה ואנס צילום ז'אק גומו
חנות הבשמים Godetהמעוטרת בפרחים צילום אליזבט רוסלין
בני הזוג איב מונאטן וסימון סניורה במסעדה Colombe d'Or צילום ז'אק גומו
קאן La Croisette צילום פברה
המסעדה le Tube צילום אלבן פישון
"הסוכה"le Suquet צילום פברה
פסל הלורד האנגלי ברואהם בכיכר
בית המלון ורלן צילום אלבן פישון
www.cotedazurfrance.com
לדף הרשומה