22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

המסע בעקבות פטריית הכמהין השחורה

המסע בעקבות פטריית הכמהין השחורה

 

כשקראתי את הספרים של בלזק,פלובר,סטאנדל הייתי נמצאת יחד עם גיבורי הרומן בתוך האחוזה, הכרם או הגן בהם הם היו מטיילים. משוחחים בלהט.מתוודים על ספור אהבה אסור,או על פרשייה אקטואלית אחרת. יכולתי לראות בין הדפים מתעוררת לחיים הדוכסית בשמלת המלמלה הסגולה בעודה מנופפת במניפת התחרה מול החלון, צופה באהובה מגיע אל הטירה.

והנה יכולתי לחוות את אחד הרומנים שקראתי בשהות של יומיים בוילה שנגזרה מאחד מהם מהמאה ה17 בכפר גריניאן.

"le village Grignan " כפר שנשמר ללא רבב מימי הביניים הנמצא כ45 דקות נסיעה מהעיר מונטלימאר. באיזור הדרום הפרובאנסלי = Le Drôme

הגענו לתוך הכפר הישר אל וילה בצבעים נוגים ורכים בשם הפיוטי Le clair de la plume" "הנוצה המוארת "  השם של הווילה מתכתב עם שיר ילדים  קלאסיקה צרפתית נודעת ."לאור הירח חברי פיירו, תשאיל לי את הנוצה בשביל לכתוב מילה"

אור קטיפתי ענוג ורומנטי בגוון אפרסק  מציף את הווילה הזאת שמשמשת כמלון ארבעה כוכבים ומגיע לו חמישה ולו רק בגלל הריבות הנפלאות הנרקחות במקום  והחדרים המקסימים מלאי האווירה מפעם. יש בו מסעדה גסטרונומית מרוהטת בטוב טעם עם פסלים וציורים קלאסיים,בית קפה עם מרפסת מהודרת וגן כשכיושבים בו מתנתקים מהמציאות העכשווית. (במידה ומכבים את הנייד.)

וכשיושבים בגן בין הצמחים והפרחים, צופים בטירה מסתורית ועתיקה המשקיפה על הכפר ותוהים מי אלה היו הדמויות שחיו בה.

ב48 שעות למדתי גם על עושרו של כפר גריניאן והנכסים הנדיבים שלו וגם על הטירה האגדתית שהיא אתר היסטורי חשוב בכפר ובאיזור בדרום פרובנאסל

"שמעת על פטריית הכמהין השחורה,"la truffe noir"? שאלתי את מוכרת הפרחים בפריס  כמה ימים קודם,בעודי קונה זר. "אוהו, בוודאי.זהו הקוויאר של הפטריות!הן נדירות ולכן מאוד יקרות. קילו יכול לעלות יותר מאלף יורו" אמרה קוצצת את הענפים המיותרים מהוורדים.

הסתקרנתי לגלות את טעמה של הפטרייה השחורה ובעיקר לדעת מדוע היא כה יוקרתית ונחשבת לשם דבר.

בארוחת הצהרים הוגשו מנות שאחד מהמרכיבים הבולטים שלהם הייתה פטריית הכמהין השחורה. למי שאוהב את טעמה של הפטרייה הקלאסית הלבנה,צפויה לו הפתעה. לשחורה אין טעם כלל של פטרייה אלא .. תמהיל של כל מיני טעמים בדיוק כמו ארוחת קסמים. אני מצאתי טעם של גבינת קממבר מרוכז ולכן אין צורך בהרבה פרוסות מהפטרייה. מספיק קצת על מנת לתת את הארומה המיוחדת. כמו למשל במרק או  בפירה ואפילו בסלט. מאוד אהבתי את טעמה.

ובהפסקה בין המנה הראשונה לעיקרית,המרק הוגש בתוך ספלוני קפה מחרסינה מעוטרת תכלכלה עם עוגייה של גבינה מלוחה לכבד את מסורת סלון התה של המאה ה17 ולשמר את האווירה מפעם.

קלאסיקה וסטייל הם משהו שהצרפתים מתמחים בו מאז ומתמיד. וזה סוד הצלחתם. למרות שהטרחה היא עצומה בהשקעה בכל הפרטים הקטנים המתוכננים בקפידה רבה.הם תמיד נראים בתוצר המוגמר אווריריים,כקלילות של נוצה מתאימים לשם המקום.

הסברים מעניינים על הרכבי המנות קבלנו מהשף ז'וליאן אלנו Julien Alano שיצא מחויך מידי פעם להסביר לנו בתשוקה רבה על אופן ההכנה ועל הכלים המיוחדים שלוו את המנות. הוא הדגיש את חשיבות טריות המוצר ואיכותו  בהכנת ארוחות גסטרונומיות .קערת העץ המיוחדת שבתוכה היה מטבל שמן זית שמופק בכפר נראתה כמוצג מוזיאוני. 

"בתור השף של כוכב מישלן שעובד רק עם חומרים משובחים.מהי המנה המועדפת עליך"? שאלתי בסוף הארוחה את השף .

"קוסקוס" חייך השף אלנו  "סבתי ממוצא צפון אפריקאי  הייתה מכינה אותו הכי טעים בעולם.ואני מתגעגע אליה ואל הקוסקוס שלה. זאת הסיבה שקשה לי לאכול אותו במקומות אחרים"

פטריית כמהין- היהלום השחור

קרני השמש העניקו אור רך,חם ומלטף של השעה ארבע בחודש פברואר המשיל מעליו פרורי השלג אחרונים .הלכנו לראות את הכלבה אליז מוצאת את המעדן הנדיר המתחבא ליד עצי הערמונים "les chataignes" הגדלים בפרובאנס. ביער בקרבת הכפר, הצטרפנו  לכלבה הצעירה והשובבה יחד עם המאמנת שלה וירג'יני סידן שמדריכה אותה למצוא את פטריית הכמהין. הפטריות האלה הן כה נדירות ומתחבאות היטב באדמה, שצריך את חברו הנאמן של האדם על מנת לסייע לו במשימה.

אליז בעלת חושים חדים ומצוינים וכל פעם שהיא רצה לכיוון מסוים ומתחילה לחפור באדמה, אפשר לדעת בוודאות שהיא תשלוף את הפטרייה. בטיול שערכנו כארבעים דקות,אליז מצאה כ5 פטריות שזה נחשב להישג יפה.עבורן כל פעם היא קבלה חטיף צו'פר וכיוון שהיא מלאת אדרנלין העדיפה בסוף לשחק עם מקל מעץ ולא רצתה לעזוב אותו יותר. היא אפילו די נעלבה שהפצירו בה להמשיך לחפש.

"בסדר אליז עבדת מספיק קשה היום" מנשקת אותה באהבה וירג'יני והיה זה נוגע ללב לראות את הקשר המיוחד בין השתיים.

עונת פטריות הכמהין הבשלות היא מסוף נובמבר עד אמצע מרץ.

בביקור ביקב "Domaine Montine" שנמצא בכפר אפשר היה להתרשם מהיינות שנוצרים במקום.נערך ביקור מעניין במרתף הקריר.שם נמצאים  מיכלי היין הענקיים אפשר היה רק להשתכר מהריח.

בחנות היקב היה מבחר של יינות לבנים,אדומים ורוזה ואי אפשר היה לסרב לטעימות. ומותר כשלוגמים כל כך הרבה סוגי יינות לא לסיים את כל תכולת הכוס.

 

 

מרקיזה דה סבינייה

עיניים שבוערת בהן להבה נחושה ויוקדת.שיער בבקבוקים בהירים,מחשוף נדיב ,מקושט בשרשרת פנינים.שמלת שכבות מסאטן זהו הפורטרט של מאדאם דה סבינייה סופרת ז'אנר רומן המכתבים הידועה ביותר בצרפת מהמאה ה17 .התמונה שלה הגדולה תלויה בטירה הענקית והיפהפייה הבנויה לפי ארכיטקטורת הרנסנס  הצרפתית מאותה המאה. על מנת להגיע אליה צריך לטפס  במסלול המתעקל בשיפוע בין סלעים. וכשרק מתקרבים אפשר כבר לראות עד כמה היא גדושה  בעושר  ואיך היא תוכננה  למופת. עוד לפני שנכנסים אפשר לצפות בפנורמה ממנה על הכפר כולו.

נכנסנו לחדרים המרוהטים בפאר רב.כאן גרה המארקיזה דה סבינייה כשבאה לבקר את בתה הנשואה לאציל בשם הכפר Grignan והשתקעה אתו בטירה.

הקשר בין האם והבת היה מאוד חזק ולמרות שמארי דה סבינייה אהבה מאוד את פריס ואת הדינמיות והתסיסה של עיר הבירה,היא הייתה זקוקה לחברת בתה כדי להיות מאושרת, בעלה נהרג בדו קרב והותיר אותה אלמנה בת 25 שבורת לב אך למרות שהייתה אישה צעירה ויפה לא רצתה להתחתן בשנית ודחתה את המחזרים הרבים

היא שהתה תקופות ארוכות בכפר ובטירה בה גם נפטרה.

"אין שום דבר יותר אמיתי מחברות שנוצרת כאשר האינטרסים משותפים"

"אכלו שוקולד,כדי שחברת אנשים רעה תיראה לכם טובה"

אלו רק שתיים מאמרותיה  של האישה השנונה וקלת הכתיבה שעיניה בחנו וסקרו את החברה ואת נפתוליה. היא נהגה לכתוב לביתה מכתבים ארוכים כאשר לא התראו ולמרות שהיה לה גם בן שארל,בין האם לבת פרנסואז היה קשר מיוחד שהתבטא בחליפת מכתבים נמרצת.

"אם מאדאם דה סבינייה הייתה חיה היום. ללא ספק היא הייתה בלוגרית מאוד מצליחה" אמרה ספק בצחוק ספק ברצינות מדריכת הטירה.

כשיורדים  מהטירה בחזרה אל הכפר,רואים את הפסל שלה בכיכר המרכזית אפשר לדמיין איך הכפר האפוף בהילה של המרקיזה המפורסמת ייראה בעוד חודשיים באביב כשיתמלא בפריחת הלבנדר הסגולה.

ובגינת הווילה, בעודי לוגמת  מתה הלבנדר ,יכולתי לראות את מאדאם דה סבינייה יושבת ליד השולחן הלבן בפינה,אוכלת כריכונים בממרח פטריית הכמהין .היא אולי אפילו אוחזת בנוצת הדיו וכותבת במלא המרץ מכתב נוסף לבתה פרנסואז.

 

תמונות  מלמעלה למטה הכלבה אליז ופטריית הכמהין והנוף שנשקף מהטירה של מרקיזה דה סבינייה

ציור של המרקיזה דה סבינייה

מרפסת הוילה והחדרים ,השף ז'וליאן אלנו.

 

לדף הרשומה

פנטזיה וקרנבל בניס וחגיגת הלימונים במנטון

28/02/2019

פנטזיה וקרנבל בניס,חגיגת הלימונים במנטון

ניס

"תגידי לי,איך אפשר  בכלל לעזוב את ניס ולחזור לפריס? אני לא מבין" אומר לי בפליאה מתייה תושב ניס. פניו השזופות החייכניות והז'קט הקל הכחול שהוא לובש בחודש פברואר מבהירים את תמונת המצב. עד כמה נוח לגור בניס.ואיך אפשר שלא להתפעל באירופה הקרה בחודש פברואר ממזג האוויר הנעים והשמשי של עיר השוכנת בצד חוף הים התיכון והידועה כבירת הריביירה הצרפתית.

אי אפשר להישאר אדישים לעיר הזאת,התגלמות הנהנתנות והיופי הקלאסי של דרום צרפת.כשהגעתי הפעם,קבלו אותי שמים כחולים ללא צל של ענן וקרני שמש חמות שהכריחו אותי להוריד מיד את המעיל.

מטרת הביקור, לחזות בקרנבל החורף הידוע שלה שמושך אליו תיירים מכל אירופה.

זהו קרנבל מושקע ביותר ומעורר ציפיה דרוכה.מדובר בתהלוכה של..? ובדיוק פה נתתי לדמיון שלי לעבוד שעות נוספות. האם מדובר בקרנבל של מסכות,כמו בקרנבל מוונציה, של תחפושות?  לא בדיוק ידעתי מה אני הולכת לראות. ורציתי שההפתעה תשמר עד הרגע שזה יתחיל

אבל לא רק קרנבל לילי הובטח לי.במסורת עתיקת יומין מתקיימת במהלך היום תהלוכה מרהיבה של פרחים בסדורים שונים עם רקדנים המלווים אותם.

 לא צריך תירוצים להגיע לניס בחורף.העיר מרתקת ומציעה שלל של אתרים היסטוריים וחוויות תרבותיות זה בצד זה בלב העתיק והפועם שלה. וכמו שהתפעלתי מאנטיב ומקאן  ומהכפרים הציוריים עליהם כתבתי כסן פול דה ואנס וביוט מובטחת גם בניס הנאה צרופה מהשילוב של היופי המטופח והאקזוטי וחיי עיר שוקקים.

להכרת העיר ניס ולכל השפע שהיא מציעה מתלווה אלי קטרינה פרוצ'יליו ממשרד התיירות שמעניקה הסבר מדויק ומעמיק.

 

רוח שאגאל המרחפת בסן פול דה ואנס שורה גם בניס. מוזיאון שאגאל המרכז יצירות מתקופות שונות בחייו ממוקם במעלה הגבעה.ולכל אוהבי הצייר מומלץ מאוד ביקור בו.כשיוצאים ממנו מתמלאים בתחושות של אופטימיות וחדוות חיים.אפשר לנוח גם בגן היפה העוטף אותו.

השמש גם אם היא נעלמת לכמה ימים,נאמנה ולא נוטשת את דרום צרפת. ובאמצע פברואר היא הייתה נדיבה במיוחד

ואם חושקים בצל אפשר להסתובב בסמטאות שבנויות כמבוך בניס העתיקה. "Le vieux Nice"   שם גיליתי מוזיאון שהוא ארמון השייך למשפחת אצולה מה117 לסקאריס 

""le Palais Lascaris. חדרים מרוהטים בסגנון הבארוק בזהב,בתכלת ואדום ארגמן כשמוצגים בהם עשרות כלי נגינה. בארמון הזה ארחו בני המשפחה את האריסטוקרטיה הצרפתית והאיטלקית ונגנו שם קונצרטים רבים. ישנו גם אודיטוריום קטן המארח תזמורות מקומיות.

ובסמטאות המוצלות אפשר למצוא מסעדות המתמחות באוכל מקומי ניסואה. למי שאוהב אנטי פסטי ,דגים ובכלל מזנון איטלקי ימצא את מבוקשו בעיר השוכנת בקרבת איטליה ומושפעת מאוד מהאווירה והתרבות האיטלקית.

המלך של הירקות בניס הוא ללא ספק הארטישוק המככב בוריאציות שונות במיוחד חיבבתי אותו בסלט ארטישוק ופרמזן שמוגש בהרבה מהמסעדות וגם  כליווי לפסטה ולסלט הניסואז המפורסם.

אפשר למצוא גם מרכיב אחר במנות כהשראה אולי מהמזרח התיכון. גרגירי החומוס. במרקים ובעיקר במאכל עממי שהוא המקביל לפיתה "Socca"   הסוקה ורצוי לקנות אותו איפה שיש הלייבל"מטבח ניסואזי" אותנטי .כמו בדוכן הקיים בשוק הפרחים והירקות ב "" cour Saleia

השוק הזה ססגוני ומוצף במקומיים ותיירים ביום שבת בבוקר. ריחות של פרחים המתערבבים עם הפירות והתבלינים ובמזג אוויר נהדר כמה נעים לשבת באחד מבתי הקפה מסביב לשוק ולשתות קפה טוב ממש כמו באיטליה המדינה השכנה.

גן עדן אבוד

גיליתי למעלה בראש הגבעה. פארק יפה ומיוחד הנשלף כמו ממקום מסתור ועשיר בצמחייה 

"le parc de la colline du château" {במיוחד משכו את תשומת ליבי הקקטוסים) וישנה ממנו תצפית על הים. ולמרות שהיו לא מעט קבוצות תיירים,השתרר בו שקט מופתי.לכל אורך הטיול. נהניתי  מפריחת הטבע בלב העיר. בפארק יש שכיות חמדה מפתיעות וצריך רק זמן ללכת  בו ולהתמסר ליופי ולרוגע.

בדרך לכיכר המרכזית של העיר "" Place Massena נכנסתי למוזיאון הצילום. אישה בשיער שחור,לבוש בסגנון שנות העשרים ומראה ספרדי דרמטי,כאחת השחקניות מסרטיו של אלמודובר ישבה מאחורי שולחן ושוחחה עם אוצר התערוכה. זאת הצלמת קריסטין ספנגלר (צרפתייה שגדלה במדריד) שתערוכה עם מיטב מצילומיה מוצגת.זאת "צלמת מלחמות".  עם ספור חיים מרתק .הייתה שבויה בידי לוחמים פרו פלשתינאים בביירות ונחשדה אף כמרגלת למוסד. הצילומים בשחור לבן של הילדים  בלבנון, אירן צפון אירלנד בשדות הקרב ,לאורך השנים נוגעים ללב בעוצמה ובאיפוק הריאליסטי שלהם. התערוכה היא עד ה26 במאי.

כיכר נוספת מרשימה לא פחות היא place Gabribaldi מסביב בתי קפה ומסעדות ובנינים עתיקים צבעוניים מעוטרים.במרכז הפסל של הלוחם בעל השם  הנודע האיטלקי ,גבריאבלדי יליד ניס. פניו של הפסל מופנות לכיוון איטליה.זוהי דמות היסטורית מאוד חשובה עבור העם האיטלקי.

השעה שתיים וחצי.קרני השמש חזקות, ההתרגשות בשיאה. כל האנשים והילדים מתקבצים סביב הכיכר מסנה על מנת לצפות בתהלוכה של המשאיות נושאות הפרחים והרקדנים המלווים אותם. הטמפרטורות מזנקות לכמעט עשרים מעלות ב16 לפברואר. זוהי פתיחת הפסטיבל. אמצעי הבטיחות מאוד מוקפדים. תזכורת ללקחים שהופקו מאז הפגוע המחריד ב2016 ב14 ליולי בטיילת המפורסמת. הטיילת האנגלית "La promenade des Anglais""

ולצלילי מוזיקה פופ נכנסות לרחבה בזה אחרי זה משאיות מקושטות בסדורי פרחים מרהיבים והצבעוניות שלהם שוטפת את הכיכר ואת הרקדנים.

 

קרנבל והומור צרפתי

מי חשב שאין לצרפתים הומור עצמי? הקרנבל השנה מחווה למאה שנים לאולפני הקולנוע הגדולים ויקטורין ב Côte d'Azur המקבילים לאולפנים בהוליווד שהפיקו עשרות סרטים ידועים וכוכבים.

ובתשע וחצי עם אחור קל המשאיר את הצופים מלאי ציפייה. התחיל השואו הגדול. הקרנבל. ואז קיבלתי את התשובה מדובר בסוג של בובות (דמויות ענק מתנפחות)  שמובלות על משאיות או מרחפות באוויר כבלונים. על רקע השמים השחורים הן הופיעו בזו אחר זו כמתוך חלום סוריאליסטי שלא רוצים להתעורר ממנו. קונסטרוקציות ענקיות של ליצן,צ'ארלי צ'אפלין, היצ'קוק והנה פוטין נושא בידיו את ז'ראר דפארדייה שקבל אזרחות רוסית,הארווי ויינשטין עם אחת הקורבנות שלו והשלט Me Too ואפילו טראמפ כסוג של מפלצת אדמונית דווקא אוחז בבובת הנשיא מקרון.הוא ואשתו בריז'יט מקרון היו מהכוכבים של התהלוכה . בובת ענק שהתקרבה לקהל כמרלין מונרו בשמלה הלבנה הנצחית התגלתה כבעלת פניה של בריז'יט מקרון.

ללא ספק הקרנבל בניס עתיר בדמיון מושקע ופנטסטי ואפילו אקטואלי. כן אי אפשר לרגע להשאיר את הפוליטיקה בצד. גם המחאה של אנשי הז'קט הצהוב קיבלה ביטוי הולם והם הגיחו כשחקני משנה לאורך התהלוכה.

הקרנבל של ניס מה16 לפברואר עד ה2 למרץ

 

מנטון בהשראת הלימון

למחרת בדרך למנטון העיר הקרובה ביותר לגבול האיטלקי קצת אחרי מונקו. אני עוזבת את ניס היפה והזוהרת אבל מגיעה לעיר לא פחות ציורית עתיקה ומיוחדת במרחק ארבעים דקות נסיעה. מנטון.

המוני אנשים מציפים את הרחובות בצהרי היום. כולם נוהרים לראות את הקונסטרוקציות של הלימונים(הסטארים הראשיים) וגם התפוזים. זהו חג הלימונים" La fête de Citron".(מה16 לפברואר-ה3 למרץ) מנטון ידועה בייצור הלימונים שלה בכל אירופה עוד מהמאות הקודמות בזכות מזג האוויר האידיאלי שלה לגידולם וגם הם תרמו מאוד לתיירות שהלכה והתפתחה בה עם השנים.

"כדאי לעשות מהלימון לימונדה" אנשי מנטון ללא ספק אוהבים את הלימונים שלהם,יודעים להפיק מהם את המקסימום ונותנים להם את הכבוד הראוי. העיר מקושטת בלימונים גדולים וצהובים בכל פינה אפשרית כדי שלרגע לא תשכח שאלה חגיגות הלימונים. אפילו השמש החמה בשמים הצטיירה לי כלימון חייכני,עד כדי כך הם "השתלטו על העיר"

והנה טלפוני הנייד נשלפים. כולם נעמדים בציפייה לצלם את תהלוכת המשאיות עם דמויות הלימונים והתפוזים,חלקם רכובים על חמורים מפוסלים. וכמו בניס גם פה הגיחו משאיות עם דמויות ענק שמקושטות בעשרות תפוזים ולימונים.

התהלוכה  המרשימה הייתה רק חלק מהתפאורה.הגנים המרכזיים של מנטון"Les jardins Biovés הפכו להיות ספר פתוח של אגדה הודית עטורה בפירות ההדר.

דמויות הודיות מפוסלות בלימונים ותפוזים בין סידורי הפרחים והמזרקות,ואפשר ללכת בנחת ביניהן להתלהב מהיופי וכמובן בסוף הגן לקנות מיץ תפוזים או לימונים. בשיטוט בעיר אחר כך מגלים מקומות נחמדים כמו חנות מפעל קטן לייצור ריבות מפורסמת בשםHerbin, בה אפשר לצפות בתהליך הכנת הריבה וגם לקנות במחירים  סבירים צנצנות ריבה בגדלים ובטעמים שונים.

במדרחוב הארוך מאוד החוצה את העיר ומקביל לטיילת על שפת הים אפשר היה להתפעל מסידורי הפירות בחנויות ולשטוף את העיניים בעוד צהוב וכתום.

שמחתי לגלות חנות שמכרה קליפות תפוזים מסוכרות (האהובות עלי מילדות) בין הפירות המיובשים. ולכל אורך הטיול הרגלי הבחנתי בעצי תפוזים ולימונים שנמצאים בכל מקום אפשרי.

מי שרוצה להיות בצרפת ו"להרגיש איטליה" מוזמן למנטון. העיר הגובלת באיטליה  מזמינה אליה תיירות ענפה מארץ המגף  וגם  חלק מבעלי עסק מקומיים הם איטלקים.

נהניתי מאוד לשתות קפה בבית קפה איטלקי ולרגע קפצתי לרומא במיוחד כשמסביבי דברו לרב באיטלקית.

העיר עצמה מאוד יפה מתמזגת בנוף ההרים והים  ומפוזרות בה כיכרות קטנות ואינטימיות שאפשר לשבת בהן,לנוח ולהשקיף על הנוף הפסטורלי מסביב.

 

ובדרך בחזרה לפריס בלילה ריצדה עוד לנגד עיני השמש הלימונית של מנטון.

 

 

 

 

המלצות לבתי המלון ולמסעדות ובתי הקפה

 

ניס – בית מלון  Nice Riviera  מלון טוב ונוח ממוקם במרכז העיר מול בית כנסת גדול ועל יד כיכר מסנה.

מסעדות  ניסואזיות  מומלצות בהן אכלתי מטעמים מקומיים טריים ומאוד טעימים

Acchiardo

Les Sens

A Buteghinna

Bistro Le Cargio

 

מנטון

בית מלון Chambord  . עממי,ונוח ממוקם במרכז העיר מול הגנים היפים המשתתפים בפסטיבל הלימונים les jardins Biovés

בית הקפה האיטלקי Vanilla Bakery

מסעדות מצוינות

Leone,.Le petit Port

 

 

 

 

 

קרדיט לתמונות הקרנבל של ניס Ville de Nice-George Chérin

לתמונה חדר בארמון  לסקאריס Ville de Nice-Photohéque du Palais Lascaris

תמונת הצלמת הספרדיה קריסטין ספנגלר עם קטרינה פרוצ'יליו. בתמונה ליד,המוכרת של המאכלים הניסואזים  בשוק הפרחים.

 

 

 

לדף הרשומה

הדרום המלכותי של צרפת 2 סן פול דה ואנס, קאן

הדרום המלכותי של צרפת 2  סן פול דה ואנס,קאן  (מוקדש לאבי יוסף מונדי)

 

"אני אוהב את התיאטרון ואני צייר. אני חושב ששני אלה נועדו לנישואין של אהבה.אני אתן את כל נשמתי כדי להוכיח  עוד פעם אחת שזה נכון"

 

זאת היא אחת מאמרותיו המפורסמות של הצייר הנפלא מארק שאגאל.

כשהתקרבתי לכפר הנודע סן פול דה ואנס יכולתי כבר להרגיש את נשמתו של שאגאל מרחפת בין הבתים והסמטאות. הכפר המיוחד במינו שובה את הלב עוד לפני שנכנסים אליו.

חשבתי להתחיל לכתוב על הכפר לפי הסדר,מהביקור שלי שם.מהמוזיאון הנהדר שנמצא בחיק הטבע למרגלות הכפר בשם Fondation Maeght  מוזיאון  מאג השייך לזוג איימה ומרגריט מאג  יצירותיו מוצגות לא רק בין קירות המבנה כמוזיאון קלאסי אלא גם בגן הגדול והירוק שמקיף אותו.יש בו  ציורים ופסלים מגדולי האמנים כג'אקומטי, מירו,קנדינסקי, פרננד לז'ה ג'ורג' בראק ושאגאל. מאוד מהנה היה ללכת בגן ולהביט ביצירות האמנות המשתלבות בחיק בטבע היפה והמוריק

 ידיעה שקיבלתי שינתה את פני הדברים ואתה אפתח. ספר ובו מקבץ של מחזותיו וכתביו(גם כאלה שעדיין לא פורסמו) של אבי המחזאי היוצר והבמאי יוסף מונדי יוצא לאור עכשיו בהוצאת רסלינג.זהו כרך ראשון ומכובד שבעקבותיו ייצאו עוד כרכים נוספים תודות לעבודת המחקר המקיפה,הנחישות וההשקעה המסורה של מורן פרי,זהבה כספי, נעמה ישראלי ואליאור פורת  ובעיקר בזכות אמונתן ביצירתו האמיצה והנועזת

 את הידיעה המאוד משמחת  קראתי בצהרי יום שישי בבית קפה בפריס כשמהחלון נשקפו שמים מעוננים ואפורים.נזכרתי מיד בביקור שלי בכפר הקסום סן פול דה ואנס  בדצמבר ובסיפור ששמעתי עוד מילדותי מאבי,על הראיון שערך עם הצייר שאגאל שבשבילו נסע במיוחד לביתו בכפר הציורי בדרום צרפת."דברתי אתו שעות, שעות.." חזר ואמר בעיניים נוצצות.הן תמיד הבריקו כשדבר על אישיות אותה העריך. אחר כך כשנתקלתי בציטוט הזה של שאגאל וכשקראתי על הקשר העמוק שלו לתיאטרון  ושציוריו עטרו תפאורות של הצגות של התיאטרון היהודי עוד ברוסיה ואת התקרה של אולם אופרה גרנייה בפריס ובמות אחרות בעולם הבנתי יותר את משמעות הכימיה שנוצרה בין השניים. 

הצייר הנודע מארק שאגאל  יהודי רוסי יליד לוויטבסק בבלרוס אשר חייו ידעו נדודים לא מעטים עקב פרוץ מלחמת העולם השנייה. תהילתו פרצה בצרפת אותה אהב בכל מאודו. הוא התגורר בכפר סן פול דה ונס מ1966- 1985  השנה בה נפטר. המתנה הגדולה שנתן הצייר לכפר נמצאת במוזיאון מאג בו ישנן שתיים מיצירותיו. מוזאיקת הנאהבים וציור ענק הפורש את תולדות חייו והמסעות שערך בהן הנקרא "חיים "Une Vie"

מה שבולט בציוריו של שאגאל מלבד המוטיבים התנכיים זאת אהבתו העצומה גם למוזיקה .כלי נגינה מופיעים בהרבה מהציורים והצבעים עזים עד שמימיים.

 

כשעליתי בשיפוע לכפר שנמצא גבוה במעלה צוקים אחזתי בחוטי געגועים ויכולתי לגלגל אותם רק קדימה,בעודי עולה בשיפוע המתמיד  ובמסלול המתעקל שהוביל אותי לכניסת הכפר. מזג האוויר היה נעים ביותר ורק רוח עדינה ומלטפת לוותה אותי . קרני השמש האירו  ברכות את האבנים העתיקות שהן חלק ממראה הייצוגי של הכפר הנראה כמבצר מימי הביניים.

"את חייבת להבין סן פול דה ואנס בקיץ מוצפת בתיירים עכשיו חלק מהחנויות סגורות. כדאי לך לבוא גם באביב הכפר יתמלא בפרחים אבל גם בחורף יש לו קסם משלו והאטרקציות העיקריות בו פתוחות" אמרה לי בחיוך חביב ומסכם  אישה במשרד התיירות.

יכול להיות שדווקא השקט יחסית בשעת צהרים ביום שלישי באמצע השבוע הוא מה שמצא חן בעיני. יופיו של הכפר מרהיב.הצבעוניות שלו בולטת והאמנות שזורה ונושמת בכל לבנה ולבנה.  גלריות ציורים וחפצי נוי ממוקמות זו על יד זו בסמטאות הארוכות וקאפלה פולון היא יצירת אמנות מלהיבה בפני עצמה.

La chapelle Folon בה יש פסל מרשים מברונזה כהה של יד גדולה הכמרים נוהגים להתפלל מולה.הקפלה  מעוררת השראה בצהוב וכתום  וגם אם סגרירי בחוץ נדמה שהקיץ בה תמידי.

אני יוצאת לשיטוט בסמטאות שמובילות אותי לבית הקברות הקטן בו נמצאת מצבתו של הצייר שאגאל ואשתו המביאה אליה מבקרים רבים. המצבה אינה שונה מאלה שעל ידה והיא  צנועה ולא ממלכתית אוהבי הצייר המגיעים אליה מניחים עליה באופן סמלי חלוקי אבנים. בין הפתקים המוקדשים לצייר המונחים מתחתם היו כמה כתובים בעברית.

ההליכה ברחובות היפים והציוריים מבהירה  את האהבה שרכשו אל הכפר אמנים מפורסמים כפיקאסו, שאגאל ואף המשורר ז'אק פרוור שהתגורר בכפר  מסוף מלחמת העולם השנייה. ז'אק פרוור פרסונה חשובה בסצנה האמנותית בצרפת.היותו גם במאי משך אל הכפר דמויות ידועות נוספות מתחום הקולנוע כמו בני הזוג סימון סניורה ואיב מונטאן ,אלן דלון  היו מהמבקרים הקבועים.  הם נהגו לשבת בבראסרי המקומי שנמצא שם עד היום la Colombe d'or יונת הזהב.

"על מה את חושבת"? מחייך כריסטוף מדריך הכפר שמסביר לי על חשיבות המקום והאתרים השונים . "על הנוסטלגיה שהכפר הזה שואב אותך אליה.כאילו לקחתי קפסולת זמן ואני בתקופה אחרת."

הצבעים מלאי החיים מהציורים של שאגאל ומהקאפלה פולון ממשיכים ללוות אותי בהליכתי. אני מגיעה לחנות בשמים מהודרת וידועה בכפר "Godet"  מקושטת בנברשות מזהב ובמוזאיקת תכלת על הקיר בצבע קרם .החנות היא תרכיז  של טוב טעם צרפתי בהתגלמותו.  מקבלת את פני בחביבות בעלת המקום. היא מסבירה לי שמדובר במורשת משפחתית. סבה ז'אן ז'וסף גודה היה מיודד עם הציירים והאמנים מתחילת המאה כמו  פייר בונארד והנרי מאטיס והקים את חנות הבשמים  המתהדרים בניחוחות ייחודיים יש לציין.אלו מזכירים שדרום צרפת הוא לא  רק איזור משכר בצבעיו אלא גם בבשמיו והמוזות שבהשראתן הריחות נרקחו הן מעולם הציור והטבע מלא כל טוב.

בדרך למסעדה בפתח הכפר אני חולפת על יד כיכר מרכזית "הכיכר של המזרקה הגדולה." אני מדמיינת לרגע את אבי עובר שם לפני שנים ואיך הוא נעמד על יד המזרקה העתיקה ואפילו שוטף את פניו במים הזורמים אחרי הפגישה המרגשת שלו עם שאגאל.

 

במסעדה   Le Tilleul אני נהנית לאכול את ארוחת הצהרים שהיא שילוב של מטבח צרפתי ואיטלקי אנין טעם.המנות מאוד טעימות ומוגשות בנדיבות.

למרות שזהו דצמבר.השמיים הבהירים משכו מבקרים  שניצלו את שובן של קרני השמש וישבו לאכול במרפסת המסעדה היפהפייה. אחזור לכאן באביב אני מבטיחה לעצמי .

רגע לפני עזיבתי אני נתקלת בקרן רחוב צר בחתול סיאמי המתפנק בקרני השמש החורפיות.  עיניו התכולות המסתוריות ננעצות בי בסקרנות.דלת נפתחת בחריקה מאחד הבתים ואישה גבוהה קוראת לו באנגלית. היא מברכת אותנו לשלום ומספרת שהיא אנגליה מעיר קטנה על יד אוקספורד ויש לה בית נוסף בכפר סן פול דה ואנס בו היא מתגוררת לפרקים. היא תישאר לחג המולד ותחגוג עם בני משפחתה שיצטרפו אליה.

היא מזמינה אותנו לקפה בעודה אוחזת בחתול אבל מפאת קוצר הזמן אי אפשר להיענות להזמנה. אני נפרדת ממנה לשלום וגם מהכפר שמשאיר עלי חותם עמוק.

 

 

קאן

אם הביקור בכפר סן פול דה ואנס הציף אותי בנוסטלגיית עבר הרי קאן הייתה קפיצה בזמן לכאן ועכשיו.

 אם על סן פול דה ואנס ישנה הילה של כוכבי העבר בשחור ולבן כשחושבים על קאן ישר עולים בדמיון הפייטים והניצוצות.השטיחים האדומים המקבלים את כוכבי הקולנוע,הים הכחול במרחק נגיעה..

שמחתי לגלות את קאן בחורף ולמרות ששוב השמיים התקדרו וירד גשם רב בשהות הקצרצרה שלי עדיין גיליתי עיר יפה להפליא. צבעיה המגוונים בשילוב עצי הדקל הנטועים לאורך כל הטיילת הארוכה ""la Croisette מזכירים מיד למבקר בה שמדובר בעיר אלגנטית ביותר ,מסוגננת וטומנת בתוכה היסטוריה תרבותית עשירה.

"אני מתוודעת לבתי המלון המהודרים לאורך הטיילת נכנסת לכמה מהם,מתבוננת באנשים היושבים בלובי או במסעדת המלון מול אח מבוערת וחושבת לעצמי "לה דולצ'ה ויטה"

אמנם  לקאן יש מסורת של יוקרה ומותגים. החנויות לאורך הטיילת הן בראש ובראשונה של מעצבי האופנה הידועים.שם גם ניצב ה"פלה דה קונגרס" שאת מדרגותיו מקשטים השטיחים האדומים כל ימות השנה. אבל לא צריך ללכת הרבה כדי לגלות גם קאן עממית ונגישה יותר כמו הרחוב המקביל לטיילת שהוא ארוך ובלתי נגמר,גדוש בחנויות מכל הרשתות בשם אנטיב. כמו העיר עליה כתבתי בבלוג הקודם.

בערב אני אוכלת במסעדה  גסטרונומית אופנתית ובעיקר מעולה בשם "le Tube" קהל הלקוחות הוא צעיר וניכר שאלו "המקומיים של קאן" העיצוב הססגוני של המסעדה היא חלק מההנאה בישיבה בה.

גם בית המלון בו לנתי מרוהט באופן לא שגרתי וצבעוני.החדר שלי למשל הוא בנושא הג'ונגל והמוטיבים העיקריים בו הם ציורי היער הפראי בצהוב וירוק. המלון הנושא את השם Verlaine  ורלן הוא מגדול משוררי צרפת של ה119 הוא אחד משלושה בתי מלון של אותם בעלים בעלי שמות השייכים לעולם האמנות סזאן ורנואר הציירים האימפרסיוניסטים. המלונות היפים שעוצבו בהשראת הBelle Epoque".שייכים למשפחת בוקו Bouceau .אחד מהיוצרים האהובים עליי גי דה מופסאן,משכנו האחרון היה בקאן. ביתו היום משמש בית מלון עממי ונגיש Chalet de l"isére

אני מתחילה להתאהב בקאן. שמעתי הרבה סיפורים שהזוהר שלה הוא בתקופת האביב ושיאו הוא בפסטיבל הקולנוע העולמי במאי ובחורף הרבה פנסיונרים מגיעים אליה בגלל השמש. אבל קאן מתגלה כמלאת חיים ודינאמית גם  בחורף ויש לה אוכלוסיה צעירה ובעיקר שהיא עיר מאוד יפה ומרשימה.

 למחרת בבוקר בעוד אני הולכת לכיוון  העיר העתיקה של קאן ל"סוכה"   Suquet הנמצאת מעל גבעה.בדרך לוכד את תשומת ליבי פסל,אציל משיש שעל ראשו נחה יונה. הוא ניצב במרכז הכיכר. יורד גשם שוטף והפסל על רקע הבתים הצבעוניים נראה כאישיות של מנהיג המשקיף על הנעשה מסביב.

אני מקבלת הסבר שהוא דמות מפתח בהיסטוריה של העיר קאן. הלורד ברוהאם לורד וקנצלר רב השפעה מאנגליה הגיע באמצע ה119 לעיר שהייתה אז,כפר צפוף ומוזנח על מנת שבתו החולה תתחזק באזור המוצף בשמש. הוא התלהב מהיופי האקזוטי,זיהה את הפוטנציאל העצום שלה וקבע בה את משכנו. שמו של הלורד אפף את קאן בהילה יוקרתית וכך אנשי אצולה וספרות נוספים התחילו להגיע כסטאנדל ,ויקטור הוגו ,מופאסן וקאן נהפכה לעיר מבוקשת ונחשקת.

ולמעלה הלב העתיק של העיר. מחכה לי כפר יפה מימי הביניים   le Suquet.(תלולית) הרחובות עתיקים וציוריים וישנו מוזיאון נהדר שהוא ירושה של אריסטוקרט הולנדי שגם הוא נשבה בקסמיה של העיר על יד חוף ים. ובמוזיאון"De la Castre"  יש מבחר של יצירות מגוונות וחשובות של עתיקות מאזור הים התיכון. יש ממנו פנורמה מקסימה על העיר קאן.

 

עוד כשלש שעות הרכבת שלי תחזור לפריס. התוכנית לנסוע לאיים קטנים ופראיים Îls de Lérins  שמגיעים אליהם בנסיעה קצרה במעבורת מקאן התבטלה. הגשם מצליף במלא הכוח על ההולכים בטיילת והים שוצף וקוצף. אני יושבת,נרגעת ממזג האוויר הסוער במסעדה על החוף מול הים.הגלים הכוחניים מלאי הקצף עוד רגע וישברו את חלונות הזכוכית הגבוהים

במסעדה "חוף הריביירה" המלצר מחייך בעוד הוא מגיש לי את הירקות החמים בשמן זית. "תחזרי לפה עוד שלושה חודשים?קאן בשמש תראה לך אחרת לגמרי. רק תדלגי על חודש מאי כי בזמן פסטיבל הקולנוע מפוצץ פה."

אני מתבוננת בגלים האפורים העזים המתפרצים אל קו החוף, ומדמיינת קרני שמש בוהקות, ואת ים הטורקיז באביב.

 

בדרך לתחנת הרכבת הגשם לא מפסיק לרדת, אני מתרחקת מהים הגועש ומאחורי שובל של זכרונות..

 

 

 

צלומים  קרדיט ( מלמעלה מימין לשמאל)
סן פול דה ואנס מראה כללי בלילה צילום  אליזבט רוסלין

שאגל וראש העיר ב1977 בסן פול דה ואנס צילום ז'אק גומו

חנות הבשמים Godetהמעוטרת בפרחים  צילום אליזבט רוסלין

בני הזוג איב מונאטן וסימון סניורה במסעדה Colombe d'Or צילום ז'אק גומו

קאן La Croisette צילום פברה

המסעדה le Tube צילום אלבן פישון

"הסוכה"le Suquet צילום פברה

פסל הלורד האנגלי ברואהם בכיכר

 בית המלון ורלן  צילום אלבן פישון

 

www.cotedazurfrance.com

לדף הרשומה

הדרום המלכותי של צרפת Antibes, Biot

14/01/2019

הדרום המלכותי של צרפת. אנטיב,ביוט

יש הרבה מה לכתוב על דרום צרפת שמורכבת מערים קטנות העשירות בתרבות,היסטוריה ויופי רב. ולכן אקדיש יותר מבלוג אחד לחבל ארץ זה שמציע למתבונן בו עולם ומלואו.

אנטיב

כשהרכבת מתקרבת לאנטיב,קו האופק של הים הכחול נפרש מול החלון ואפשר להתרווח על המושב ולנשום בהנאה.

הצבעים הדחוסים והקודרים של פריס בחורף נשארו הרחק מאחור ובמרחק של כמה שעות בלבד ברכבת אלו שמיים בהירים ובוהקים שמקבלים את פניך בדרום צרפת וכפי שהיא ידועה בשמה האלגנטיcôte d'azur  (הריביירה הצרפתית).כשמגיעים אליה מבינים מיד מדוע מגדולי האמנים בעולם התאהבו בה,ראו בה את המוזה לציוריהם או לכתב ידם וחלקם התגוררו בחבל ארץ זה שנים ארוכות.

הים מנצנץ אליך בתכלת כסופה זוהרת כשמתבוננים בו דרך זכוכית החלון. עצי אורן ודקלים נפרשים כמניפות מזמינות את האדם המגיע להיכנס לאזור שיופיו והדרו מעוררים את הדמיון ואת החושים.

 באמצע חודש דצמבר הגעתי במטרה לראות צדדים של העיר אנטיב שלא הכרתי. בעיקר את הפן האמנותי החזק שלה. בפעם האחרונה שהייתי בה,זה היה חודש יוני חם ושמשי. המוני תיירים הציפו את העיר העתיקה והיפה.        .

זכרתי בעיקר מרפסות בתי קפה גדושות באנשים שסימני בגדי הים ניכרים על עורם השזוף. הסתקרנתי להיות בחורף באווירה שונה לחלוטין. הדבר הראשון ששמתי לב שלמרות שאי אפשר היה להסיר את המעיל והצעיף,שהאוויר היה חמים ומתקתק והרוח הקרה של פריס הפסיקה לרדוף אחרי ונותרה הרחק.

כמה נעים היה אחרי שהפקדתי את המזוודה במלון (שאחזור לספר עליו בהמשך) לטייל,בסמטאות הציוריות של אנטיב. כמו בכל עיר אני מחפשת קודם כל קפה איכותי על מנת להתחיל את היום באנרגיות מחודשות וטובות. גם אם השעה הייתה כבר חמש וחצי (באירופה הרבה מהקופי שופ מתחילים להתקפל בערך החל מהשעה הזאת)

חיוך מסביר של מקומי שהבין ישר מה שאני רוצה,הוביל אותי לתוך רחוב קטן ונחבא. שם כמו נשלף במיוחד לרגע המתאים בית קפה אינטימי וענוג בשם La Torref de Fersen"" ברחוב  Fersen

הבחור עם השער החום והזרועות המקועקעות מאחורי הדלפק נראה לי מוכר. ואחרי כמה חיוכים מהוססים. הוא שאל "לא היית באה לפעמים ל"Ten Bells" (בית קפה קטן ומצוין על התעלה סן מרטן)

"כן זאת אני". נזכרנו שהיינו משוחחים עד כמה חשוב לעיר שיהיו בה בתי קפה הגונים. לא כמו בבראסרי הקלאסי בו הברמן שורף את הקפה אלא אנשים שמתמצאים בקליית פולי הקפה ובמקצועיות מגישים את הקפה הטוב ביותר ללקוח. וגם על סצנת בתי הקפה שמתפתחת בפריס.

הבחור בשם פרנק דמיי הפריסאי לשעבר לא רק העתיק את מקום מגוריו לאנטיב הוא פתח את בית הקפה המיוחד שם הוא קולה את הקפה אותו הוא  מוכר למקומות נוספים.

הייתה לי תחושה כמו שאומר הביטוי הנודע של "Déjà Vu"= כבר נראה. שבו חוטי העבר נקשרים להווה. ואולי כבר חוויתי את הרגע הזה בו אנחנו נפגשים ומדברים במקום אחר.הניחוח הנהדר של הקפה הנישא עם הרוח הוא זה שמחבר לרגע בין פריס עיר הבירה האפלולית,הסואנת לעיר העתיקה  אנטיב בדרומה של צרפת השוכנת בסמוך לים התיכון.

אחרי שסיימתי לשתות את הקפה המשובח ולאכול מעוגת השוקולד הביתית. הודיתי לפרנק ואפילו קבלתי ממנו כמה עצות מועילות למקומות אחרים מעניינים בעיר וגם הסבר מדויק מדוע אנטיב היא עיר כה אטרקטיבית לגור בה. "אנחנו במרחק כה קטן מההרים,באותו יום אפשר לקפוץ לעשות סקי,להמשיך לאיטליה.לגור על יד ים עושה אותי ואת ילדי מאושרים"

והכי טוב בכל זאת ללכת לאיבוד בעיר שלא מכירים וכשהיא קטנה. תחושת ביטחון נוסכת בך,בעוד מסתובבים בסמטאות בלי לדעת לאן הן יובילו. המרכז השוקק שלה הוא בלב העיר העתיקה. שם נמצאים לא רק מסעדות גורמה וסוגים אחרים אלא גם שוק ססגוני "השוק הפרובנסאל"

ביום ראשון הוא בעיקר מציע בעיקר דוכני אוכל טרי ובערב מסביב עדיין פתוחים דוכנים של חפצי נוי ובגדים.

קישוטי חג המולד הבליטו את יופייה הים התיכוני והשתלבו להפליא בגוונים הבהירים של העיר. מרחוק ראיתי מישהו גורר עץ אשוח מרושת שנראה צנוע על יד עצי הדקל המתנוססים בגאווה כל ימות השנה ונטועים לכל אורכה.

למחרת כבר צעדתי לאורך קו החוף.ההליכה הייתה לכיוון המוזיאון המפורסם של פיקאסו שהוא אטרקציה תיירותית גדולה. בדרך,הים הכחול למרגלותיי ומהצד השני יכולתי להתפעל מהבתים בצבעי התכלת והשמנת.טיפות גשם קלילות שהתחילו לרדת,לוו אותי בטיול.

ביאטריס דיויטה שהיא האחראית על אגף התיירות והתקשורת חכתה לי בזמן עם מטרייה. עיניה הכחולות חייכו מתחתיה.

"הגשם עלול להתחזק כל רגע אני מקווה שבהמשך השהות שלך השמש תחזור"" ביאטריס היא מדריכה מצוינת ובקיאה מאוד בהיסטורית העיר (אנטיב,ז'ואן לה פן,שהיא חלק בלתי נפרד מהעיר אנטיב) ובחייו של פיקאסו אשר טעמו בנשים ואהבותיו מתמזגים בכל יצירה ויצירה.

היא מסבירה לי שאנטיב הייתה תחת שלטון היוונים ואחר כך הרומאים במשך שנים רבות במאות הקודמות והם אלו שעצבו את אופייה המיוחד של העיר ששמשה בעבר ככפר דייגים וברבות הזמן התפתחה גם בייצוא תבלינים ובשמים. אנחנו מתבוננות בים הכחול והגועש המתנפץ אל הסלעים.

"עיר שהיא בסמיכות לים יש לזה יתרונות אך גם חסרונות.זאת הסיבה שהיא נשלטה על ידי עמים אחרים.קל היה להגיע אליה בעבר ולכבוש אותה."

המוזיאון של פיקאסו נמצא בטירה מרשימה מאוד בעלת מבנה רומאי עתיק. בסמוך לו כנסייה בסגנון ספרדי מוארת בכתום תפוזי. המוזיאון עצמו הוא טירת משפחת גרימלדי  שאתם פיקסו התיידד וקבע  בה את סטודיו הציור שלו ב1946.הוא זכה להיות אזרח כבוד באנטיב. פיקאסו שלבו נכרך בחבל ארץ אקזוטי זה נפטר ב1973בכפר הקטן מו'זן שהוא על יד העיר קאן.

במרפסת המשקיפה לים אנחנו מטיילות בין הפסלים שנוצרו על ידי אמנים מקומיים בין צלילי הכנסייה. ביאטריס מדגישה את יחודו של המוזיאון היחיד בצרפת המשקיף לים. היצירות הן לא רק של פיקאסו אלא גם של אמנים שונים,מחווה לאמן פיקאסו ולציורי הקוביזם שלו.כשנכנסים אליו העוצמה של הצייר הנודע לופתת אותך בחיבוק חזק שלא מרפה כל עוד הולכים בין הציורים והפסלים של האמן היצרי והכריזמטי,עתיר הכישרון.

פיקאסו יצר את אמנות הקוביזם מהשראה של אמנות אפריקאית פרימיטיבית. צורות פשוטות אך מאוד מסוגננות.המוזיאון הזה מכיל מהאמנות של פיקאסו מהתקופה הקוביסטית שלו. בקומה הראשונה אלה תערוכות מתחלפות ובקומה השנייה ישנה התערוכה הקבועה.

האישה שנוכחת בתקופה הזאת בציורים היא אחת מנשותיו הראשונות אולגה חוחולובה. רקדנית בלט רוסייה,אריסטוקרטית. אחת מאמרותיו של פיקאסו בהקשר של הזוגיות אתה  "היא אוהבת קוויאר ודברים טובים ואני אוהב את היין ואת הנקניק הקטאלני"

בתקופה שפיקאסו היה נשוי לאולגה הוא נטש את סגנון החיים הבוהמי שלו שהוא חזר אליו במלא המרץ אחרי שנפרד ממנה.

למדתי מהתערוכה שפיקאסו יצר מחומרים שמצא בטבע,בהליכה מחומרים שונים על חוף הים. הייתה לו טכניקה מעולה והוא ידע כל פעם להמציא משהו אחר ומפתיע ולהרפות מהידע שרכש כדי להתפנות לסגנון יצירה חדש.

מוזה נוספת,אישה אחרת שבה היה מאוהב.מארי תרז וולטר נוכחת בחלק מיצירותיו.בדרך בה צייר אותה, אפשר לראות את המשיכה היצרית שלו אליה.

פיקאסו אהב מאוד לאכול קיפודי יםles oursins)),שמזכירים מאוד צדפות.גם בהקשר הארוטי שלהם. הם היוו עבורו השראה גדולה ונוכחים בחלק מהתמונות. והנהנתנות והתאוותנות שלו מלווים אותי גם בדרך החוצה מהטירה.

כחמש דקות הליכה מהמוזיאון מגיעים לשוק הפרובאנסל או השוק בעל אלף הצבעים והניחוחות שהוא הלב ההומה של העיר ביום ראשון בצהריים. את ביאטריס מכירים רבים מבעלי המסעדות והקפה בעיר ומציעים לה להיכנס לשתות את האפרו,או להתכבד בגבינה וכוס יין. היא מראה לי את בר האבסינת המפורסם בקומת המרתף. האבסינת,המשקה הירקרק החריף שהיה חביב על פיקאסו,אוסקר ווילד ,בודלר ועוד רבים וטובים..

פסנתר גדול באמצע החדר עמוס תמונות וציורים ומבחר מסחרר של אבסינת ושל ליקרים במבחר צבעים ואני כבר בתקופה אחרת בהיסטוריה של צרפת.

כשעולים למעלה בחזרה לאנטיב של דצמבר 2018,אני נהנית מהאווירה החורפית הנעימה של העיר שוקקת החיים ביום ראשון בצהריים. אנחנו ניגשות למאפייה "Veziano"של ז'אן פול וזיאנו. המאפייה בעל השם והמפורסמת ביותר באנטיב בזכות לחמים יוצאי הדופן שאופה ז'אן פול. הוא גבר חייכן עם אנרגיה מתפרצת ונעמד לצילום  בשמחה עם אחת מכיכרות הלחם הענקיות שלו. הוא מספר לי שהוא נוסע לשבוע האוכל הגסטרונומי הצרפתי שיתקיים בישראל

""So French So Food" מ9-13 בפברואר.

ז'אן פול מספר לי בהתלהבות שהוא מאוד נרגש לקחת חלק בפרויקט. הייתה אפילו תוכנית שהוא,ועוד אופה פלשתינאי וישראלי ילושו מאותו בצק ויאפו לחם נושא שלום אבל היא לבסוף לא תצא לפועל. וכשהוא אומר זאת הניצוץ האופטימי בעיניו לרגע נעלם אך הברק שב מיד לעיניו. "זה עוד יקרה". אני קוראת במבע עיניו.

אנחנו נפרדים מז'אן פול.הוא נותן לביאטריס ולי במתנה שתי כיכרות לחם שזה עתה יצאו מהתנור.

הניחוח המעורר תאבון שלהם מלווה אותנו בדרכנו לסמטה אחרת שם נמצאת המסעדה הגסטרונומית של השף עטור כוכבי מישלן כריסטיאן מוריסט. השם הפיוטי שלה "le figuier de Saint Esprit" בבעלותו של Christian Morisset

"עץ התאנה של רוח הקודש" .ניכר שכל פרט הושקע ותוכנן במסעדה היפיפייה.מוארת בצבעי הפרובאנס, צהוב כתמתם ושמנת המשתלבים בריהוט עתיק ומסוגנן.בגינה שבמזג אויר חם יותר אפשר לאכול בה,ישנו עץ תאנה גדול שקושט עכשיו לכבוד חג המולד.

השף כריסטיאן מוריסט בעל שפם לבן מתנוסס ומרשים במיוחד נראה כמי שנלקח מאחד הציורים הקלאסיים של הציירים הצרפתים הוא גבר רזה וגבוה עומד בבגדי הטבח הלבנים ולא מפסיק לחייך לנכנסים למסעדתו. ביאטריס היא מכרה שלו ואנחנו מקבלות לשולחן מיני פינוקים שמרכיבים את ארוחת הצהריים שלנו אנינת הטעם. פעם אמרו לי שקינוח במסעדה מצביע על האיכות שלה והקינוחים שאכלתי בה הם מהטובים שאכלתי. עוגת שוקולד חמה ובצרפתית

"le fondant au chocolat" הייתה ממולאת בקרם פופקורן נימוח ומיוחד במינו. ולא מדובר בפופקורן תעשייתי מתוק יתר על המידה כי אם פופקורן המוכן במסעדה שיש לו טעם של קרמל וריבת חלב .בצד העוגה היה כדור גלידת פופקורן.גם הגלידה הייתה טעימה להפליא .

כריסטיאן מגיח מידי פעם,בודק שהכול בסדר וכוס היין מותאמת למנה אותה אנחנו אוכלות.הוא מספר שגם הוא עתיד לנסוע לישראל לאותו פסטיבל גסטרונומי בחודש פברואר ויצטרף לאופה ז'אן פול ואזינו.

הוגשו גם קינוחים קטנים לטעימה ואפילו פרלינים שוקולד שעשויים במקום .הם מציעים לי קופסא לקחת הביתה כי אין באפשרותי יותר לאכול אף קינוח אלוהי ככל שיהיה.

מזג האוויר בחוץ מוסיף להיות גשום.ביאטריס משאילה לי את המטרייה. אני ממשיכה לטייל כשבפי הטעמים עדיין מופלאים.נעים ללכת בלי צורך למהר לשום מקום כשהגשם מטפטף על המטריה ומולי רק עצי דקל וים.

למחרת בבוקר אני מסיירת בז'ואן לה פן העיירה הצמודה לאנטיב היא חלק בלתי נפרד ממנה. אם אנטיב היא הלב העתיק ז'ואן לה פן בעלת חופים,צוקים ומפרצים מרהיבים.הטיול הוא לאורךהCap d'Antibes

מלבד חנויות רבות ומסעדות ישנו גם המלון הידוע "Les belles Rives" "בל ריב" היום מדובר במלון חמישה כוכבים מפואר שהרבה מכוכבי הקולנוע משתכנים בו במהלך פסטיבל הקולנוע קאן בחודש מאי.פעם באמצע שנות העשרים  בין שתי מלחמות עולם הוא היה אחוזה פרטית בה גר הסופר סקוט פיצ'גרלד לכמה שנים עם אשתו זלדה. האחוזה והCôte d'Azur השופע אור וקסם רב הוו השראה לכתיבת שתיים מהיצירות המוכרות של הסופר "גסטבי הגדול" ו"ענוג הוא הלילה" .למרות הנשפים והמסיבות הנהנתניות באחוזה. הסופר סבל מהתפרצויות זעם ודיכאון של אשתו.למרות הנוף המושלם והפסטורלי של ים ושמי תכלת,עננים אפלים שייטו בהם.

אני נפרדת מאנטיב וז'ואן לה פן  ומהמלון בו לנתי Hotel Royal""

זהו מלון ארבעה כוכבים יפה ומושקע בעיצוב מודרני. יש בו גם ספא ומסעדה המשקיפה לים בשם Café Royal שם גם אכלתי פעם אחרת ארוחת ערב מצוינת וארוחת הבוקר המוגשת שם היא קונטיננטאלית.

 

ביוט

אני נוסעת לכפר בשם Biot. הכפר הוא כעשרים דקות נסיעה.

ואם לרגע הצטערתי שעזבתי את אנטיב המקסימה, הכפר שמקבל את פני הוא מקום מלא חן ויופי והוא חלק מהפסיפס המרהיב של דרום צרפת.

הכפר נמצא למעלה מעל צוקים יוצר תחושה שהוא ממוקם על הר. שמש חמימה של צהריים מבהירה את השמים ומסלקת את הקדרות האפרורית של אתמול. בכפר מחכים לי בתים צבעוניים,שפע של פרחים ועצי תפוזים ולימונים.קרני שמש מחממות וחתולים שמגיחים מידי פעם  מסמטה או מבית ומזכירים לי שאני בחבל ארץ ים תיכון.בלב הכפר יש מסעדות וחנויות לממכר מוצרים מקומיים. ההתמחות היא במפות ובדים במוטיבים של האזור,ססגוניים ופולקולריסטים.

ביוט למרות היותה כפר קטן אוחזת בכמה משאבי תיירות אטרקטיביים במיוחד. יש שם מוזיאון ליצירת זכוכית ממנה מכינים כלי בית ונוי ואף פסלים

 " la Vererrie de Biot" היה זה מעניין ביותר לצפות בדרך בה מתיכים  האמנים באש( ברקע מתנגנת מוזיקת ג'אז) את הזכוכית ויוצרים ממנה אחר כך כוסות וכלים נוספים בגדלים שונים במוזיאון יש מבחר של עבודות אורגינאליות של אמנים שעבדו עם חומר הגלם הזכוכית ויצרו ממנו גם פסלים במיני צבעים.

מוזיאון נוסף חשוב הוא המוזיאון הלאומי של הצייר פרננד לז'ר-Fernand Leger .ציוריו הענקיים והדמויות רבות העוצמההנשקפות מהן מצביעים על הקשר שהיה לו עם פיקאסו וההשפעה ההדדית.

 

כשאני עוזבת את ביוט השמים כבר חשוכים. אני עוד לא נפרדת מחבל הארץ הקסום והמואר הזה. מחר אסע לסנט פול דה וינס..

 

 

קרדיט לתמונות

למעלה צלום האופה  ז'אן פול וזאינו

מרפסת מוזיאון פיקאסו- ז'או לואי אנדריי

אנטיב מראה כללי- קלוד פיוט

מוזיאון פיקאסו -העירייה של אנטיב

באמצע צלום הכפר ביוט

 

 

 

 

                            

לדף הרשומה

ג'אז הוא הצבע החם של החורף,"jazzycolors"

'

ג'אז הוא הצבע החם של החורף,Jazzy Colors

 

פריס וג'אז זה ספור אהבה,מאז ומתמיד.גשר בין מוזיקאי הג'אז מכל העולם והצרפתים. וודי אלן עשה מחווה לפריס בשנות העשרים שלה  "פריס בחצות" וחלק ניכר מהסרט מתרחש במועדונים אפלוליים עם הרבה עשן ומוסיקת ג'אז. הבמאי המאוהב באירופה בעצמו נגן קלרינט והופיע בהרבה הרכבי ג'אז בניו יורק. הרבה מוזיקאים מרחבי אירופה וארצות הברית באים במיוחד לפריס לנגן באחד ממועדוני הג'אז הנודעים שלה  כמו ""Caveau de la Huchette  

או Duc du Lombard" .(הרבה מהמועדונים האלה מרוכזים ברובע הראשון סביב Chatelet אבל פריס מציעה לכל אוהבי המוזיקה הזאת גם אופציות אחרות במקומות פחות מוכרים שעומדות באותם הסטנדרטים של המקומות הותיקים בעלי השם.

כדי להסתגל לידיעה שהחורף כבר כאן. לשמיים מעוננים ולטמפרטורות נמוכות. חודש נובמבר בפריס מתמלא בפסטיבלים. פסטיבלי סרטים ומוזיקה,אחד מפסטיבלי המוזיקה היפים בהם הוא פסטיבל ג'אז המתרחש כל שנה בחודש נובמבר לכל אורכו.

אין כמו ג'אז על מנת להתחמם,לשכוח מהקור בחוץ ולהיכנס לאווירה מרגיעה אך קצבית עדיף כמובן עם כוס יין אדום. הצלילים של הסקסופון,התופים או הפסנתר מתחברים ישירות לחושים וממלאים את הלב במלודיה נוגעת.

הפסטיבל האהוב עלי בחודש נובמבר הוא פסטיבל JazzyColors"" " מדובר בקונצרטים רבים המפוזרים בכל מיני מכוני תרבויות המייצגות ארצות שונות כמו אירלנד,גרמניה,הונגריה ,צ'כיה,דנמרק ועוד. הן מארחות להקות מארצות שכנות וכך יש לא רק חוויה של  קונצרט ג'אז אלא גם מפגש בין תרבותי בין המארחים לאורחים ולקהל הבא לצפות בהם.זהו פסטיבל מסובסד במחירים הוגנים. מארגני הפסטיבל  הוא Ficep = פורום של מכוני התרבות הזרים בצרפת. אולם מי שאחראי על בחירת המוזיקאים הם המכונים הזרים עצמם. ההופעות בדרך כלל הן של נגנים מצוינים בכל סוגי הג'אז מהקלאסי למודרני המשולבים לעתים גם עם זמרים.

אחד הדברים היפים בפסטיבל זוהי האפשרות לצפות בלהקה באולם שמעביר לנו את הצבעים,ניחוחות של הארץ אותה הוא מייצג. כמו למשל המרתף של מכון צ'כיה ברובע השישי בפריס. מי שביקר בפראג יודע שרב הקונצרטים מתקיימים במעין מרתפים סמויים מהעין. יש צורך תמיד בירידה תלולה במדרגות על מנת לגלות את האולם הקטן עם הבמה הקומפקטית. ולג'אז אכן מתאים מאוד להיות באיזה חדר קטן קצת דחוס שבו השולחנות כמעט נוגעים זה בזה. ואנשים שותים בירה מכוסות ענקיות, ונהנים בו זמנית מקונצרט באווירה אינטימית. השנה מכון התרבות הצ'כי ארח  את הזמרת האירית ריונה סאלי הרטמן ולהקתה. זה היה קונצרט של מוסיקת פולקלור אירית עם נגיעות עכשוויות של ג'אז מודרני

או למשל הכנסייה של מכון תרבות אירלנד שנמצאת גם ב"רחוב האירים" ""la rue des Irlandis מדובר על רחוב קטן שחבוי לא הרחק ,מאחורי רחוב מופטאר המפורסם ובקרבת הפנתיאון. בלילה כשהולכים אליו תמיד צריך "ללכת קצת לאיבוד" עד שמוצאים אותו שוב. אולי בסוג של הומור אירי הרחוב הזה יודע להסתתר ולהתגלות ברגע שכבר לא זוכרים איפה הוא. (כן לא תמיד צריך להפעיל את הגוגל מפס. לעתים עדיף כמו פעם פשוט ללכת ולמצוא רחוב בלי קיצורי דרך )

לפחות כמו הג'אז שזאת מוזיקה שהיא לעולם לא דוהה ומתיישנת ואין לה תאריך תפוגה.וכוחה טמון בכך שהיא לעיתים נותנת תחושה של אין סוף.(המוזיקאים בקושי רב עוזבים את הבמה,צליל מפיק צליל נוסף שפותח שיר אחר המזמין שיר נוסף..)

הכנסייה של מכון אירלנד מפתיעה ביותר כמו המקום עצמו שעבר גלגולים שונים.במאה התשע עשרה בזמן מלחמת פרוסיה צרפת הוא שמש כבית חולים שקלט חיילים פצועים ואחר כך נהיה  לסמינר פולני מ1945 עד 1997. החצר גדולה ומרשימה ובקיץ מתקיימים שם קונצרטים רבים בחוץ האוספים את כל חובבי המוזיקה האירית,ויש הרבה כאלו שבאים לטעום את החוויה האירית בפריס ולרגע הם כבר אולי בדבלין באחד ממיני הקונצרטים המתרחשים בפאבים השוקקים.

"The Chapel" =הקפלה  היא מקום מיוחד שנהדר לשמוע בו קונצרטים.יושבים על דרגשי עץ בכנסייה קטנה ויפה .האקוסטיקה מעולה והנגנים משתלבים בה להפליא. יש שילוב של רוחניות ומיסטיקה עם מוזיקה שחובקת את כל הדתות ללא סייגים וגבולות.

ולמרות שמדובר בספסלי עץ,כשמתיישבים עליהם ומקשיבים לנגנים נדמה שמדובר בכורסאות מרופדות.עד כדי כך נוח ונעים לשבת שם ולהאזין לקונצרט.

ראיתי  השנה במסגרת הפסטיבל נגנים מהונגריה  שנגנו "Bartok Impressions""  הם שאבו את השראתם לנגן וריאציות של ג'אז מהמלחין הקלאסי ההונגרי הנודע "בלה ברטוק". שלשת המוזיקאים המצוינים ,מתיאס לוי(כינור), מיקלוש לוקס(צימבלום,כלי הקשה הנפוץ בעיקר בהונגריה ורומניה) ומתיאס סנדל (צ'לו)

המוזיקה הייתה שלוב של צלילים בלקניים,באווירת ריקודים ושירי חג מולד רומניים. והאולם הקטן המאופק בגוונים קרירים ומקושט בתמונות של ציורים קלאסיים ממאות קודמות הפך לחגיגת צלילים וצבעים חמים שהלמו ביותר את שם הפסטיבל "ג'אז בצבעים".

קונצרט אחר בסגנון שונה לגמרי ולא פחות וירטואוזי ראיתי שבוע לאחר מכן של נגנים צעירים מאיסלנד בשם TITOKS"" הטריו מוכרים באיסלנד למרות גילם הצעיר הם כבר הספיקו לנגן הרבה קונצרטים.

הם נגנו מלודיות של מלחין איסלנדי ידוע כריימונד וולגר וגא'נגו ריינהאדרט. מוזיקאי ג'אז צועני.

שלשת הנגנים הכריזמאטיים בעלי המראה הסקנדינבי העבירו את הקהל לשנות החמישים העליזות וסחטו מחיאות כפיים סוערות.

הקונצרטים ימשיכו עד סוף נובמבר להיות במכוני התרבות השונים ברחבי פריס.

ובין אלה ממשיכים האולמות הקטנים האלטרנטיביים של העיר חובבת הג'אז גם הם להזמין מוזיקאים טובים כמו למשל אולם הופעות קטן שנמצא ברחוב פחות מוכר rue Abel למקום קוראים POP UP Label ,שגיליתי לגמרי במקרה. בימי שלישי הוא מארח להקות ג'אז. ובעוד אני לוגמת מהיין שמעתי קונצרט נהדר עם שלושה מוזיקאים, מתופף,קונטרבסיסט ופסנתרן שניגנו ממבחר הרפרטואר של שירי ג'אז מפורסמים

הפסנתרן  הוירטואוז המחונן  בעל השמיעה האבסולוטית ניגן באופן כובש והקהל לא הפסיק להריע לו בראבו. הוא ירד מהבמה בהפסקה ושוחחנו והתברר שהוא בחור ישראלי בשם יקיר ארביב שחי שנים רבות באיטליה ועכשיו הגיח לתקופה לפריס.

לא יכולנו להשאר לחלק השני של הערב. נפרדנו מהפסנתרן המוכשר ויצאנו ללילה קפוא פריסאי.עטופים עוד בצלילי הג'אז החמים.

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
1234
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ניבה יוסף אלא אם צויין אחרת