00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

עקרונות לפני האישיות

לאחרונה אני מוצף ברעיונות להתקדמות בהחלמה. עד שקשה לי לבחור מה לעשות.

זאת התקדמות מבחינתי, כי במקום שהראש יהיה מוצף רק בחרדות הרגילות הוא מתחיל לחשוב גם על "דרכי יציאה"

אני מתחיל להבין שהסיכוי היחיד שלי להצליח זה אם אשים את העקרונות לפני האישיות.

כלומר, רק אם אקשיב לכוח העליון ולא לעצמי, יש לי סיכוי לצאת מהבוץ הזה.

הכנתי לעצמי תכנית עבודה. השבוע הקרוב יהיה הפיילוט ואז אבחן איך אפשר להתקדם עם זה.

אני צריך לשים לב לא להיות אובססיבי יותר מדי. עוד סיבה שהעקונות חייבים לבוא לפני האישיות.

זה לא יעזור לי להשלים את המשימות שלי אם זה יבוא על חשבון הבריאות הפיזית שלי.

כלומר, אני צריך לאזן את הפעילות היום-יומית שלי.

אני רוצה למסור את זה לאלוהים. המון חרדות יעלמו אם אמסור את ההיבטים בחיי שאין לי שליטה עליהם.

בשלב הזה הכל מבלבל עדיין. 

אז רק להיום, אגיד תודה שהצלחתי לעבוד שעתיים על הפרויקט שלי.

אעשה הליכה למען הבריאות הפיזית והנפשית שלי.

 

לדף הרשומה

אחריות

הערב קיבלתי ביקור מפתיע מרגשות אשמה מהעבר.

לפני כעשר שנים, הרסתי חיים של חבר שהיה קרוב מאוד. 

בעבר חשבתי שמגיע לי למות על הדברים שעשיתי.

בדיעבד, זה לא נכון. הדברים הטובים שעשיתי בעשר השנים האחרונות מספיק טובים כדי לאזן את הרוע.

אני מזכיר לעצמי שהרגשות שלי הם הרגשות שלי ולא המציאות.

החוויה של המציאות תמיד תהיה סובייקטיבית, אז למה להאמין לגרסה הנוראית ביותר?

זה יכול לשמש כתירוץ לא לקחת אחריות.

ההבדל בין אשמה לאחריות נוטה לחמוק ממני. לפעימים אני כן מבין אותו.

רק להיום אשתדל לקחת אחריות איפה שאני מסוגל, בהכירי בגבולות שלי.

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

רק להיום

אני בחוסר אונים מול המחשבות השליליות שממלאות אותי.

זה כמו לחיות בתוך סיוט. כל הזמן אני בטוח שהאנשים סביבי לא סובלים אותי ומרכלים עלי דברים רעים. כל לחשוש שאני שומע אני ישר מניח שמישהו אומר עלי משהו רע.

זה מסתכל אותי כי אני רוצה שאחרים יחשבו עלי דברים טובים ואני לא מסוגל לשלוט במה שהם חושבים עלי. אז הבושה והכעס גומרים אותי.

רוב היום אני בבריחה ומשתמש בחומרים כדי שלא אצטרך להרגיש את הכאב הזה.  אני לא מסוכל להתמודד עם הכאב הזה ישירות, לפחות לא במקום העבודה ששם אני הכי מרגיש את זה.

אני לא מאמין שהחיים שלי צריכים להיות כאלה.

מגיע לי להרגיש יותר טוב. מגיע לי להיות מסוגל לבוא לעבודה בלי להשתגע.

העומס שזה יוצר עלי הוא כבד מדי.

אני לא יכול לבנות תכנית עבודה כדי לצאת מזה. יש לי ראש של מכור, וזה אומר שבכל קושי שיעלה, אני אברח. ואז אגיש רע על זה שברחתי, ואז אברח עוד יותר וחזק יותר.

אז יש רק דבר אחד שאפשר לנסות להתמודד איתו: היום. ולפעמים רק עם הרגע הנוכחי.

אז, ברוח שתים עשרה הצעדים של אלכוהוליסטים אנונימיים, הבלוג הזה יהיה מקום לכתוב את ההבטחות שלי להיום.

 

1. רק להיום אעשה משהו שיגרום לי להרגיש טוב עם עצמי. אעשה הליכה לפני העבודה כדי לשחרר חלק מהמתח.

2. רק להיום אנסה לשתף חברים בכנות במה שעובר עלי.

3. רק להיום אנסה לא להלחם במחשבות השליליות. אם יעלה בי הקול החלופי שאומר דברים חיוביים יותר, אנסה להקשיב לו יותר.

 

לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל המכור מהשכונה אלא אם צויין אחרת