00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צמיחה ?

הימים  עוברים וטיפות הגשם שוטפות את הנשמה שלנו .. מנקות אותה וממלאות אותה אנרגיה ואור. השגרה של לחץ העבודה התישה את כולנו בבית עד שסוף סוף ..חופשה..חופש..זמן ולנשום !! 

אני מדברת בשפת "אנחנו" כי אחרי שאני אמא אני חושבת עליהן לפני הכל.. בכל בחירה שלי אני שוקלת את המצב לפי טובתן ולפי לוח הזמנים שלהן . אם הן בגן או בבית ..

בגן .. העניינים טובים מאוד .. המורות דואגות והאווירה חמה ..הגדולה בת 4 מהממת ,חמודה, מתורבתת,אוהבת לצייר ללמוד לשחק ובעיקר להיות איתי .  היא מתוקה להפליא ..

הקטנטונת בת שנה ו 9 חודשים ..שובבה , מצחיקה ,יש לה קסם משלה ,אישיות משלה , וחכמה להפליא .. היא ה "אושר" שאלוהים נטע בביתנו .. היא מקור השמחה והצחוק בבית ..

אני ובעלי עובדים קשה כדי לספק להן את הכל, אך בעיקר כדי לסובב אותן בחום ובאהבה, 

יש רגעים קשים כאשר בעלי מאחר בעבודה והן נאלצות לישון כאשר הוא איננו .. דבר כזה קורה פעם בשבוע או בשבועיים , אך דבר כזה מתיש אותי נפשית , כי אני מאמינה שבדיוק כפי שהן צריכות אותי הן צריכות גם אותו.. אני מנסה בכל כוחותיי לא לאחר בעבודה ואינני מאחרת כדי לחזור הביתה מוקדם ולהיות איתן .. אני מוותרת על המון דברים למען ,השתלמויות שלי אני עושה מרחוק וכל דבר אחר כשהן בגן או יושנות .. כמו לקרוא ספרים , לסדר את הבית ...וכולה . .

מפגשים חברתיים כמעט ואין לי .. כי הן איתי אנו מבקרות רק אצל דודות והוריי.. וכל הזמן אני מחפשת חוגים טובים לבכורה כדי שתתקדם ,תלמד ותהנה..כי אני מאמינה שגן זה מקום למסגרת חברתית וזהו . המורה לא יכולה ללמד כל תלמיד ותלמיד וכי יש צורך בהעשרה שמקורה בית או חוג.. לצערי הרב גן רשמי או אפילו בית ספר איננו מקנה את מה שאני מחפשת.. לכן הסתפקתי כבר בשלבים ראשונים בסוג של "בייבי סיטר " וזה כואב ..

בקשר אליי , סוף סוף העזתי.. סוף סוף החלטתי להמשיך את לימודי המחקר.. ההחלטה באה אחרי המון התלבטויות ותהיות , אך סוף סוף מצאתי מנחה שתחומו קרוב מאוד למחשבותיי ולשאיפותיי .. בנתיים העבודה מהבית , אני קוראת , משכילה ,מתקדמת , נעה , לא נשארת במקום הבועה שנשארתי בו המון שנים.. 

האוניברסיטה חדשה לא אותה אוניברסיטה שלמדתי בה תואר שני וראשון . וזה קשה לי כי הכל חדש, הקמפוס, המזכירות , הספרייה , הכלל.. קר שם כי הכל חדש אני מקווה עם הזמן התחושה הזו של ניכור תעלם לי .. העיקר שזאת הזדמנות אדירה שלי ואני חייבת לנצלה ולצמוח מכאן . מהמקוןר החדש הזר הזה .. 

שנה זו אני בשלב של הצהרת המחקר שלי וכן קשה לי כי המרוץ עם הבנות גורם לי בסוף היום להיות מותשת ,הרי אני זו שמסיעה לגן, אוספת,חוגים , מנקה ,מבשלת , כביסה , כלים ,גיהוץ , אבקה והכל.... ולמרות הקושי זה טוב שרק אני זו שמנהלת את הבית כי חשוב לי שנחייה בבית חם , נקי מסודר ואוהב.. אני זו שקובעת את החוקים בהסכמת בעלי כמובן ואני אוסרת על כל בן אדם אחר לא משנה מיהו להתערב בחינוך בנותיי ובסגנון החיים שלנו.. קו אדום וזהו . אני גם קובעת חוקים עם מי ישחקו וממי לשמור מרחק.. 

בעבודה החליטו פתאום ל"העריך " אותי ולתת לי את החופש לבצע את עבודתי כרצוני .. פתאום מוקירים אותי ואני "זורמת " כאילו שאינני יודעת מהו מקור ההחלטה הפתאומית הזו .. ולמרות הכל אני עדיין לא בוטחת בם ואין לי שום עניין ורצון להתקדם שם או להישאר ..שם אני מוגבלת ומושגחת...

אף אחד חוץ מהוריי יודע על המחקר, כמובן שבעבודה לא יודעים כי הם רק מקור לאנרגיות שליליות ,קנאה וטינה . .ואני החלטתי ככל שאני מתקדמת במחקר ואם אצטרך לנסוע יותר לאוניברסיטה אז אני אפחית מאחוז המשרה שלי .. העיקר לעבוד בראש שקט.. אני יודעת שזה לא קל שזהו צעד מאוד גדול וחשוב בחיי .. ואני צריכה ומאוד את הצעד הזה .. זהו הדבר שהכי רציתי כל חיי מאז היותי נערה..

כשאני קוראת אני מרגישה שאני עושה משהו ,שאני נושמת וקיימת ..שאני מרפה את עצמי מהעוול שנגרם בעבודתי במשך שנים רבות ונאלצתי לשתוק  .. אני מנקה את נשמתי מכל תחושות הדיכוי וההרס שהוכפה עליי בעבודה .. 

העיקר שאני מרפה את עצמי וצומחת .. כולי תקווה שאצליח .. 

זהו הדבר שכה רציתי ודחיתי כל הזמן מסיבות רבות.. תקופה זו היא הכי מתאימה ואני מוכנה לצעוד את הצעד הראשון בשביל החלום שלי ..

כולי תקווה שאצליח ,

פעם ראשונה מזה זמן רב שאני עושה דבר שאני אוהבת . 

נ ק ו ד ה 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

שגרה

הימים חולפים מהר .. ואני זורמת .. לפעמים נתקעת..לפעמים עוצרת ומתבוננת .. מנסה להפיק לקחים, אך כושלת.. לפעמים קשה , לפעמים יותר קל, לפעמים שגרה ופחות שינוי ולפעמים אחרות תקווה..לפעמים אני מאבדת את עצמי מרוב ריצות בתוך בועת החיים ..

ולפעמים אני פשוט אני.. אך לרוב אני מתגעגעת לעצמי שלי .. לעצמי שלי שהלך לאיבוד בתוך המירוץ הקשה ..

בקשר לבנותיי, 'הן כה מתוקות .. פשוט מקסימות.. הבכורה בת 3 שנים והקטנטונת בת 10 חודשים .. מתוקה חמודה להפליא ... תינוקת מאוד רגועה וחייכנית , היא מחייכת לכל העולם.. חיוכה בבקרים גורם לי לשכוח את כל הקשיים ופשוט להנות.. היא האושר הכן שנכנס לחיי.. היא הפיוס מהיקום .. היא התקווה .. הפלא.. הכוח והחיוך..אני כל כך קשורה אליה הקשר בינינו מיוחד להפליא. קשר אימהי . קשר של רוגע ושלווה , בשניה שאני שמה אותה על החזה שלי ,מרימה אותה נושמת אותה היקום מחייך אליי ואני מחייכת אליו בחזרה .

חיי השתנו מאוד מאז שהפכתי להיות אמא בפעם השניה , הולדת הבת השניה שלי הפכה אותנו למשפחה . הזוגיות שלי ושלי בעלי התגבשה..

בקשר אליי לחיים שלי , משפחתי היא הדבר הכי חשוב בשבילי , כל פריט קטן שקשור לבנותיי מעסיק אותי . כל כך חשוב בשבילי האושר שלהן , איך הן מתפקדות בבית ובגן , איך הן מתפתחות .במיוחד הבכורה שהיא כבר בטרום חובה ושם יש כל כך הרבה דברים שהיא אמורה לעשות הן מבחינה חברתית והן מבחינה לימודית כגון ציורים , ספירה ,פאזלים , סיפורים, שירים ו... אך בשבילי הכי חשוב בשלב הזה שהיא תהנה במיוחד מבחינה חברתית..

זהו העולם שלי. האוצרות שלי . 

ובקשר לעבודה שלי היא בעליה ובירידה . . לפעמים אני העובדת המצטיינת ולפעמים אני העובדת הכי גרועה שממנה צריכים להפטר..זה מה שהמנהל אומר במפורש אך אני אישית החלטתי שלא משנה מה יגיד שלא משנה מה הוא חושב עליי העיקר שאת כשרונותיי אני מכירה היטב ואני יודעת מי אני ואך אני מתפקדת שם . ולאור כל הטשטוש הזה החלטתי שאני "קמה" שוב...ולא משנה כמה אבק סביבי אני מנערת אותו ומחליטה לבלוט שוב .. ראשי מורם ומבצעת את עבודתי כראוי , אפילו אם יש אנשים שמנסים לערער את הביטחון העצמי שלי ולפגוע באישיות שלי שזהו דבר כה גרוע בעיניי ופסול .. אני מתנערת מהאבק שלהם כי אני רוצה לקום ובדיוק כמו נשר אפרוש את כנפיי ואעוף..האישיות שלי היא הדבר הכי חשוב בעבודה לאף אחד שם יש את התעודות שיש בידי ואת זה אני אנצל כראוי אך במקביל אעצים את האישיות שלי שממנה תחדור השמחה ,התקווה .. והכוח.

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

הלידה שלי

08/05/2017

באותו ערב שפרסמתי את הפוסט "המתנה " יצאתי לבלות עם נסיכתי במתחם , אכלנו גלידה והיא שיחקה .. שם פגשנו את אמי במקרה , ישבנו קצת ודיברנו , קניתי כמה דברים ללידה ולתינוקת  וחזרתי הביתה עייפה מאוד.. בעלי שאל מה יש לך למה את כה עייפה ומוטרדת כאילו שאת יולדת ! צעקתי שאין כאבים ואין לי מושג מתי אני יולדת ופשוט התפרצתי ובקשתי ממנו שנלך לטייל כי אני מאוד עצובה.. כנראה שהייתי מודאגת מהלידה .. כל הזמן חשבתי איך אלד עם המשקל של התינוקת שגובר ובטני ממש גודלת ואני כה קטנה ..

בטיילת הלכתי במשך חצי שעה , מצב הרוח שלי השתפר נורא , והבטחתי לעצמי שאני צריכה ללכת מדי פעם או לעשות איזהשהו סוג של ספורט באופן קבוע ! אני אוהבת הליכה בחיק הטבע .. אחרי ההליכה חזרנו הביתה , נסיכתי ישנה ובלילה הכאב התחיל , אני מתעלמת מהכאבים וממשיכה לישון , עד שפשוט אני לא יכולה לשאת את הכאב ולסבול יותר ופורצת בבכי.. אוספת את ניירות מעקב הלידה מתארגנת ומבקשת מבעלי שנלך.. כמובן שמיותר לציין שרבנו באותו ערב :)

בנתיים בעלי לוקח את נסיכתי  לאמו ואני רועדת ומיד נוסעים.. הכאב רגיל ונסבל .. באוטו אני מתה מכאבים , לא יכולתי לסבול את הבלמים .. וסוף סוף אנו בבית חולים ? שם השומר מביא לי כיסא גלגלים ואנו טסים למיון יולדות האחיות אומרות היא בלידה , מבלי שיבדקו אותי כנראה מהבעת הפנים שלי , במהירות רבה האחות בודקת אותי פתיחה 6 ושולחת את בעלי לעשות קבלה ואני כבר בחדר לידה לבד עם המון אחיות ורופאה אחת . שוב בדיקה , בעלי עדיין אצל הפקיד בקבלה , פתיחה 9 הראש ממש למטה תתחילי ללחוץ.. 

מה ללחוץ , אני לבד בלי בעלי , בלי אמי , בלי אפידורל ובלי משככי כאב !  

אין מה לעשות חוץ מללחוץ , אני מבקשת משהו נגד כאבים משהו שיעזור לי הרופאה אומרת שמה שיעזור לך שתלדי כבר , הגעת מאוחר מדיי ואת כבר לקראת הסוף.. אז אני אוספת את כל כוחותיי  ולוחצת חזק מאוד מאוד ..נזכרת בכל המר שקיבלתי בחיים שלי ולוחצת חזק , נזכרת ברגעים קשיים שפשוט רציתי לשכוח ולוחצת כאילו שאני צועקת על רגעים קשים אלו , נזכרת בבכי שבחיי , בכאב ,, במה שקרה לי ,, בעבר ובמכאוביו ובכל כוחותיי לוחצת.. האחות אומרת שעוד כמה לחיצות והיא בחוץ .. פעמים לחצתי חזק ואני מרגישה אותה יוצאת החוצה לאוויר העולם המיילדת שמה אותה עליי , על הבטן שלי , על החזה שלי , אני מריחה אותה .. מסתכלת עליה ושוכחת את כל הכאב , את כל הצעקות ואפילו את כל המר שבחיי .. את כל המכאובים של העבר , את כל הבכי של חיי .. ובאותו רגע אור בוקע בחיי , אור חדש , יפה וטהור .. נולדתי מחדש ברגע ששמו אותה עליי , הרגשה כה נפלאה .. בכיתי ושמחתי ורעדתי .. מה עוד אפשר לבקש ????

האחות שמה אותה לידי וקראו לבעלי שהיה בחוץ ליד הדלת , הוא פשוט פחד , וכשבא היה מאוד דואג ומפחד הוא נרגע כשראה את שתינו  .. ובי נשאר עוד כוח לדבר ולהיות עירנית כי הנס שלי נתנה לה המון כוח ואור ..

שני הרגעים הכי חושבים ומשמחים בחיי .. לידת הנסיכה הבת הבכורה שלי ולידת התינוקת השנייה שלי .. בשביל רגע כזה הייתי עושה הכל ..

אלה הם שני הרגעים הכי משמעותיים בחיי .. אני הופכת להיות אמא בפעם שנייה.. משפחתי מתרחבת .. ולנו יש שתי בנות חמודות .. 

אלוהיי את המתנה הכי יקרה שקיבלתי ממך אי אפשר לתאר במלים .. אני פשוט מאוהבת .. היא שינתה את חיי .  הפכה אותם להרבה יותר משמעותיים .. יש לי מטרה שלמענה אני קמה בבקרים .. למרות העייפות והקושי .. יש לי משפחה שאני זו האחראית .. התינוקת הזו נתנה לי מקום .. בית .. חום ואהבה .. העניקה לי יציבות בכל מובן המלה .. פעם ישנתי במיטתי מבלי להרגיש שייכת .. ופעם נשארתי בבית שלי מבלי להרגיש שזהו ביתי .. תינוקתי היקרה נתנה לי תחושת שייכות .. היום אני אומרת שזו מיטתי ..מרגישה שייכות ולא ניכור .. שזהו המקום שלי .. שזהו ביתי ..

מי שקורא אותי יודע שהיה קשה לי להתאקלם בביתי בגלל החיבור שלי עם הוריי , היום אני כבר אחרי.. תינוקתי זו מעין הזדמנות שנייה לחיות , כאילו שהיקום רצה להתפייס איתי , לפצות אותי ולחייך שוב בפניי.. 

תודה אלוהים יקר ..

אני מאושרת ומאוהבת .. וזהו העיקר 

שמור נא בבקשה על האוצרות שלי .. על נסיכתי ואחותה .. 

אוהבת 

 

 

 

 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

המתנה ..

הפגישה עם התינוקת שלי הולכת ומתקרבת...אני כה מתרגשת לקראתה וכה שמחה.. לא תיארתי לעצמי שזה מתקרב ומתרחש..לפני כמה ימים אושפזתי ללילה אחד בגלל צירים מוקדמים , במחלקה ראיתי המון תינוקות זה מאוד ריגש אותי וממש קירב אותי ליעד .. להחזיק אותה , להריח אותה .. 

אינני מסתירה את דאגותיי מתהליך הלידה , אך כולי תקווה שתהיה לידה קלה , המשפחה מתרחבת וזה העיקר כמובן , לחזור הביתה עם תינוקת חמודה ביחד עם בעלי והנסיכה .. זה החלום שחלמתיו מזמן , שאנחנו משפחה אומנם קטנה .. אך אוהבת וחמה .. 

אני מניחה שהתקופה החדשה של ההנקה ובכלל שזו תקופה חדשה של הסתגלות  תהיה קצת מעייפת אך העייפות הזאת היא זמנית ויש לה משמעויות שונות  , אהבה, הקרבה , חום ..אני מקווה שאסתדר ושאוכל להניק ולטפל בשתי נסיכותיי.. 

נסיכתי הגדולה מתפתחת .. אך קשה לה לפעמים להביע את רגשותייה ואז היא מתעצבנת , היא עצמאית יותר אך לפעמים עניין הדיבור מציק לה קצת במיוחד כאשר היא לא יכולה לבטא את עצמה.. בקיץ אנו נגמל מהחיתולים , מקווה שיהיה קל ופשוט אני רוצה שתהנה עד ספטמבר כלומר עד הכניסה לגן טרום טרום חובה.. רשמתי אותה לגן מאוד מפותח ,שזה משהו אחר לגמרי מהגן ששהתה בו שנתיים , זהו תהליך של שינוי גדול עבורה , עיר אחרת , גן עם חינוך חופשי , חוג של ספורט ובעלי חיים , גינה ובעיקר חופש , זהו גן פרטי שאני מקווה ששם תמצא את עצמה , תשחק ותהנה והעיקר שתהיה אמיצה וחזקה .. הרי הגן השנה ממש אכזב אותי עמוקות..

את שתיהן רשמתי לגן הזה , מאוד אהבתי את הצוות ואת הדעות שלו , את האווירה החמה והיחס.. מקווה שיהיה טוב, אני שלמה עם ההחלטה הזו , בעיקר רוצה שהגדולה תשלים את הפער שהיה חסר לה בגן השנה .. יהיה טוב .

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

אחות לנסיכתי

שבוע 16 סקירה מוקדמת .. כל כך רציתי לדעת אם מדובר בעובר או בעוברית , לא שזה משנה משהו בשבילי אלא מתוך סקרנות.. בבדיקה הכי חשוב שהבדיקה עצמה תהיה תקינה . יצאתי מהבדיקה מאוד שמחה כי המשקל של העוברית  מצויין וכי לנסיכתי תהיה אחות .. אחות שתחשק איתה , תאהב אותה , יהיו ביחד גם בבית גם בבית הספר , בטיולים ובחוגים.. לדמיין שתיהן ביחד משחקות תחושה שגורמת לי להיות שמחה עד גג , מאז שילדתי את בתי הבכורה חששתי שתשאר לבד או שיקח זמן עד שאכנס שוב להיריון בגלל שלקח לי זמן בפעם הראשונה , והשבר של הירך שלי הוסיף אש למדורה חשבתי שהבריאות שלי לא תסייע לי להרות שוב .. אך רבונו של העולם כה נדיב ורחום .. וברוך השם לנסיכתי תהיה אחות חמודה .. היא לא תהיה בודדה , אני כבר מדמיינת את החדר של שתיהן , הוא גדול אבל צריך סידור ולקנות כמה דברים וריהוט ושם ישחקו ויהנו .. 

המחשבה שהמשפחה מתרחבת מאוד חשובה עבורי . נקודה זו גורמת לי לשנות כמה דברים בחיים שלי , דווקא בתחום הקריירה  ואני כבר מתחילה לחשוב על גנים ואיך להסיע אותה ועד איזו שעה אוכל להגיע ועל כל מיני מחשבות .. אני עדיין תקועה במחשבות כי אני עובדת במרחק של חצי שעה מביתי , לא כולל כמובן עניין התנועה והפקקים ..אני לא יכולה לעשות סידורים בדרך , לערוך קניות וכולה.. כי אני מאוד לחוצה ורוצה להגיע לאסוף את בתי מהגן .. הם מסיימים מוקדם , שנה הבאה יסיימו יותר מוקדם כי נסיכתי תהיה בטרום חובה יש אפשרות שאחותה תהיה באותו גן שנסיכתי שהתה בו שנתיים .. ויש אפשרות שאעביר את הגדולה איתי למקום העבודה שלי.. אני גם חושבת על מקום עבודה אחר קרוב גם לגנים וגם לבית שלי וזה העיקר ..עניין התנועה והנהיגה הפכו להיות מאוד קשים ומעייפים עבורי.. עד שפשוט בא לי לצעוק שדיי נמאס , בנוסף לזה שלא מעריכים אותי ואת כשרונותיי בעבודה שלי, הם מנסים להפחית מהערך שלי וכל הזמן משווים אותי למישהי אחרת , ובשבילי כל המשחק המלוכלך הזה גורם לי להקיא , הרי אני יודעת טוב מאוד מי אני ולמה אני מסוגלת ומהן כשרונותיי.. מאז ההיריון אני בשבילם פחות שווה .. 

לא משנה .. העיקר שאני כבר אמא , בנתיים אני מחפשת ואובדת עצות , חשבתי גם לעבוד פחות ממשרה מלאה להיות ממש פנויה בשביל המשפחה ולמען המשפחה.. הרי כבר ברוך השם אין לי חובות בבנק .. ואני מסודרת .. למרות כל התהיות והחיפושים אחרי מסגרות טובות לשתיהן ..

אני מקווה שמשהו טוב ואפילו טוב מאוד מחכה לנו מעבר לפינה ..העיקר .. אומץ ותעוזה.. 

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל rasha211 אלא אם צויין אחרת