44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"יום הולדת" נמצאו 5 פוסטים

הבלוג בן 5!

אני כבר באמת לא מאמין לזה. כשהבלוג חגג יום הולדת שנה, זה היה בסדר. כשהבלוג חגג יום הולדת שנתיים ידעתי שאני מאוד רציני ועקבי איתו. כשהבלוג חגג יום הולדת 3 לא האמנתי שהוא יתקיים כול כך הרבה זמן. כשהבלוג חגג יום הולדת 4 עוד יותר לא האמנתי להישג הזה. אז איך אני אגיב עכשיו, כשהבלוג חוגג יום הולדת 5? אני מודה באמת, אני לא ממש אוהב לחוש את עצמי. למרות שהבלוג עכשיו בן 5, אני לא חושב שאני גאון שהקדים את זמנו ושהבלוג פרץ דרך בתחום הבלוגים שעוסקים בקולנוע. אני פשוט גאה ש`טרנטינו עשה את זה יותר טוב` (שם שאני קצת שוקל להחליף. יש לכם שם יותר טוב? אשמח להצעות) קיים כבר חצי עשור. שימו גם לב, בארכיון מימין, שלא היה חודש שבו לא פרסמתי פוסט. כן, במשך 5 שנים פרסמתי כול חודש משהו. אני בהחלט חושב שזה הישג שדי ראוי לציון. מה שאני הכי אוהב בפוסטים של ימי הולדת זה שבפוסטים אלו אני יכול לספר גם על עצמי. אז בשנה שעברה מאז היום הולדת הקודם שלי, השתחררתי מהצבא, החשק והתאבון שלי לסרטים חזר, עברתי בהמון מסגרות של הכנה לעבודה וראיתי המון סרטים. בנוסף, השלמתי בשנה האחרונה לא מעט קלאסיקות. אני מאוד ממליץ לכם לראות את הקומדיות של צ`רלי צ`פלין (`הבהלה לזהב`, `זמנים מודרניים` ו`הילד` הם הכי מומלצים בעייני), את `12 המושבעים` מ-1957 (סרט ענק שמראה את כוחו של תסריט טוב), את `אפוקליפסיה עכשיו` (אבל הצטיידו בראש פתוח ובהמון סבלנות) את `אמריקן ביוטי` (קווין ספייסי המלך) וגם `רשימת שינדלר`, `אחר הצהריים של פורענות` ו`בצהרי היום` מאוד מומלצים. עכשיו, בטח גם שמתם לב שכבר הרבה זמן לא פרסמתי ביקורת וגם קצב פרסום הפוסטים די ירד. לא, אני לא נוטש את הבלוג (אני לא מתכוון לעשות זאת. הבלוג הזה הוא הבייבי שלי) אבל פשוט לאחרונה אין לי ממש כוח לכתוב. מה גם שאוטוטו אני מתחיל עבודה חדשה מה שייגזול לי מהזמן הפנוי. אני מאוד מצפה להתחיל את העבודה ואני מקווה שיהיה לי טוב. אז תודה רבה למי שקורא ועוזר לקדם את הבלוג, להוריי שהביאו אותי עד הלום, ל`עין הדג` שממשיך להיות אתר קולנוע ישראלי משובח ומעורר השראה, לפורום סרטים וקולנוע בתפוז על זה שהם נותנים לי במה לפרסם ולכתוב על הבלוג, לכול מי שמגיב בבלוג, לטרנטינו והאחים כהן שהם הבמאים הכי שולטים שיש וכמובן המון תודה לג`ניפר לורנס, שלא עזרה בשום דרך לקדם את הבלוג אבל גם מצד שני לא
לדף הרשומה

הבלוג בן 4! טרולולולו!

אז כן, הבלוג בן 4. לא הייתי מאמין לזה. בעולם שבו רוב הבלוגרים מתייאשים אחרי שנה-שנתיים, עוף בשומשום אחד מצליח לעמוד כנגד כול הסיכויים ולהגיע ל-4 שנים. השנה שעברה מאז יום ההולדת השלישי של הבלוג הייתה שנה מאוד משמעותית, מוצלחת אך גם מאוד לא פשוטה עבורי. עברתי המון שינויים, הצלחות וקשיים גדולים שהפכו אותי לבן אדם אחר לחלוטין משהייתי לפני שנה. זהו הולך להיות אחד הפוסטים האישיים ביותר שכתבתי בבלוג. אני אספר לכם בדיוק מה עבר עלי בשנה הזאת. יודעים מה?  אולי הגיע הזמן שאחשוף את עצמי.   אני עידו הלמן (אבל בתחומי תפוז ועין הדג קוראים לי עוף בשומשום). נולדתי ב-1.3.1994. אני חולק את יום הולדתי עם ג`סטין ביבר, קישה (זאת ששרה את Tik Tok הידוע גם כשיר המקפלות), זאק סניידר, רון האוורד ויצחק רבין. אני גר במקום קטן במרכז שנקרא שוהם. אני מאוד מאוד אוהב קולנוע. אני מתעניין מאוד בסרטים ואוהב מאוד לראות סרטים (אם כי לאחרונה לא כול כך כמו בעבר. תכף נגיע לזה). הבלוג הזה הוא אחת הגאוות שיש לי בחיים. יש לי תסמונת אספרגר.   מה זה אספרגר? טוב ששאלתם. אספרגר זוהי תסמונת שנמצאת על הקשת האוטיסטית. זוהי תסמונת שבה דרכי התקשורת הן שונות משל אדם רגיל. לאדם עם אספרגר יש מעין עולם משלו ודרכי תקשורת משלו. לכול אספרגר (רובם לפחות) יש תחום עניין שבו הוא שוקע וממלא את זמנו בו. זה יכול להיות ספרות, זה יכול להיות שחקני תאטרון, זה יכול להיות שירי ארץ ישראל, זה יכול להיות להקות משנות ה-80. אצלי זה קולנוע. אני מתעניין כמעט אך ורק בסרטים וכול מה שקשור אליהם וקצת קשה לי להיפתח לתחומי עניין אחרים (אם כי לאחרונה אני מתחיל להתעניין גם קצת במוזיקה). בנוסף, לאנשים עם אספרגר יש דרך הסתכלות שונה על העולם והם אף עשויים להיות יחסית תמימים.    למרות שאני גר בשוהם, למדתי בתיכון בראשון לציון שנקרא עמית עמל. למדתי במסגרת PDD בבית ספר עם מחנכת שמאוד עזרה לי וסייעות שגם עזרו לי. את רוב הלימודים למדתי בכיתה רגילה ועברתי את כול הבגרויות בהצטיינות. בשנה האחרונה סיימתי את הבית ספר בהצטיינות. זה היה מאוד מרגש עבורי ואם זאת גם קצת מלחיץ כי לא כול יום מסיימים תקופה מהחיים שנמשכה יותר מעשור. לא כול כך ידעתי באותו זמן מה יכיל העתיד שלי.   אם יורשה לי שנייה לחזור לסרטים, בדיוק חודש אחרי
לדף הרשומה

מי היה מאמין, הבלוג בן 3!

כן, זה קרה. ה-23 במאי 2009 היה יום רגיל. רציתי ללכת לסרט 'לילה מוטרף במוזאון 2'. אמא שלי לא הרשתה מסיבות אישיות. הייתי מבואס מאוד כמובן כי זה סרט שמאוד ציפיתי לו. אמא שלי, בהיגיון אימהי, הציעה שאנצל את שעותי הרבות באינטרנט למשהו יותר מעשי. כמו נניח, בלוג על סרטים. השאר היסטוריה. למי שלא מכיר, שלום. קוראים לי עידו ואני גר במרכז. לפני כמעט 3 חודשים חגגתי יום הולדת 18. מאז ומתמיד אהבתי סרטים. אחד הזיכרונות הכי רחוקים שלי זה שראיתי בקולנוע עם ההורים בגיל 5 את 'טרזן' של דיסני. בילדותי היה לי אוסף קלטות וידאו של סרטי דיסני שהייתי חורש עליו. מסכן הוידאו. למשך תקופה מסויימת בגיל 9 אהבת הסרטים שלי ירדה במקצת למען התעניינות במשחקי מחשב. עד שיום אחד, בקיץ 2004, קרה משהו מדהים: במשך כמה ימים הייתה לי פנטזיה, לא יודע למה, על זה שיש לי מנוי לספריית וידאו (נו, הספריות האלו שלוקחים מהם סרטים). ההורים שלי לא הבינו מאיפה פתאום אני מפנטז על דברים כאלו. אבל בכול זאת, לאחר שהם טיילו בחו"ל הם הביאו לו דבר מופלא ומדהים: כרטיס מנוי ל'ענק הוידאו'. שמח ומאושר הלכתי לענק הוידאו (הייתי בן 10, דרך אגב) ולקחתי סרט. הסרט הראשון שלקחתי, אם זה משנה לכם (וזה בטח לא, אבל נזרום) היה השיעמומון 'מאיזה כוכב אתה'. אז כל שבוע הייתי לוקח סרט. במהלך המנוי שלי התוודעתי לקסמי ונפלאות הקולנוע, לסוגי וקלישאות הז'אנרים השונים וגם התוודעתי לשחקן מצחיק מאוד בשם אדם סנדלר. אני לא יודע איך להסביר את זה, אבל כול סרט שלו שלקחתי מהמנוי הצחיק אותי מאוד. מכאן הגעתי למסקנה שאדם סנדלר שולט. שנה לאחר מכן הגעתי איכשהו לאתר הסרטים 'עין הדג'. למרות שהייתי בן 11 תמים מאוד אהבתי מאוד את סגנון הכתיבה של הכבתבות באתר והיום אני חלק פעיל מאוד מקהילת גולשי האתר. עכשיו זהו שלב התודות, אז: תודה רבה רבה לאמא שלי ולאחותי, שעזרו לי בעיצוב ובתוכן של הבלוג מדי פעם. תודה לשנאוצר משהו שיש לו אחלה בלוג, לעין הדג שמספקים לי השראה לכתיבה ולסגנון הכתיבה. לכול אלה שנכנסים לבלוג, לכל המבקרים שמגיבים וגם לאלה שלא (אני יודע שאתם שם), לפורום סרטים וקולנוע בתפוז, לטרנטינו שעדיין שולט!!1, לאדם סנדלר שעדיין מצחיק וגם תודה לברוס וויליס, שלא עזר בשום צורה לבלוג אבל גם לא הפריע. ובינינו, זה גם משהו (וכן,
לדף הרשומה

הבלוג בן שנתיים!

וואו. איך שהזמן עובר מהר. נדמה כאילו רק שבוע שעבר (או לפני שנתיים) פתחתי את הבלוג וכבר עברה שנתיים מאז. מה שהתחיל בתור מקום לומר את דעותיי על סרטים הפך ל...נו... מקום לומר את דעותיי על סרטים. נכון שזה כולה עוד בלוג של ביקורות קולנוע. אבל בכול זאת, זה שהבלוג קיים כבר שנתיים זה גם סוג של הישג.   זה נשמע מוכר, לא?   הפעם, כדי להראות כמה הבלוג זקן, הנה כול מה שקרה בעולם מאז יום הקמת הבלוג, ה-23 במאי 2009:   הבלוג קם, סיימתי את כיתה ט` ואת החטיבה, `רובוטריקים 2` יצא והפך את מייקל ביי לאדם עשיר אך שנוא, `הארי פוטר והנסיך חצוי הדם יצא`, טסתי לספרד, איש הטריילרים נולד, עליתי לתיכון ולכיתה י`, עין הדג נסגר, `אווטאר` יצא, `אווטאר` הפך לסרט הכי מצליח בכול הזמנים, `אליס בארץ הפלאות` יצא ומעך קופות, `מטען הכאב זכה באוסקר (בצדק), סינימה סיטי ראשל"צ הוקם, `איירון מן 2` יצא, הבלוג חגג שנה, עשיתי בגרויות, `צעצוע של סיפור 3` יצא וסיים טרילוגיה מופלאה, ה3D השתלט על העולם, `אינספשן` יצא והפך את כריסטופר נולן לבמאי מוערך עוד יותר, `זוהי סדום` יצא והפיל המון אנשים מצחוק, עליתי ליא`, `איש הטריילרים` מת, `הארי פוטר ואוצרות המוות חלק 1` יצא והשאיר את כולם עם ציפיות גבוהות לחלק השני (עוד חודשיים למנאייק), הכרמל נשרף, עין הדג שב לחיים, `טרון המורשת` יצא והראה כי אי אפשר לשחזר את ההצלחה של `אווטאר`, `ברבור שחור` יצא והעיף לכולם את המוח, `נאום המלך` זכה באוסקר (לא בצדק), יהורם גאון אמר את הדעה הכי מוצדקת על המוזיקה המזרחית, `צעקה 4` יצא וקבר את ז`אנר הסלאשרים קופתית (אבל למרות זאת עושים סרט חמישי), בין לאדן חוסל, `ת`ור` יצא והראה כי לא כול סרט של מאוורל הוא סרט נהדר, `שודדי הקאריבים: זרמים זרים` יצא והראה (לי לפחות) כי ג`ק ספארו וג`וני דפ עדיין שולטים, הבלוג חגג שנתיים.   אז תודה רבה רבה לקוראים הנאמנים של הבלוג. לאלו שמגיבים. לאלו שסתם נכנסים לבלוג בלי להגיב (אני יודע שאתם שם). לאמא שלי שבעצם בלעדיה לא הייתי מקים את הבלוג. לחבריי שתמכו בבלוג. למערכת של תפוז שמפרסמים את הביקורות שלי. לעין הדג שהוא אתר הקולנוע הכי טוב באינטרנט הישראלי. בנוסף, תודה רבה רבה גם לאדם סנדלר, שעושה עדיין סרטים מצחיקים, לטרנטינו שהוא עדיין גאון, לפנלופה קרוז שהיא עדיין
לדף הרשומה

ונדמה שחלפה לה שנה

24/05/2010
וואו. איך שהזמן עובר מהר. נדמה כאילו רק שבוע שעבר (או לפני שנה) פתחתי את הבלוג וכבר עברה שנה מאז. מה שהתחיל בתור מקום לומר את דעותיי על סרטים הפך ל...נו... מקום לומר את דעותיי על סרטים. נכון שלא מגיבים פה הרבה יחסית (אבל בפורום סרטים וקולנוע מגיבים הרבה) ונכון שזה כולה עוד בלוג של ביקורות קולנוע. אבל בכול זאת, זה שהבלוג קיים כבר שנה זה גם סוג של הישג, לא?   אז עם 100 ביקורות, 69 תגובות ו-15,627 כניסות,`איש הסרטים` של עוף בשומשום חוגג שנה!   ועכשיו, בחשיפה בלעדית, הנה הסיפור שגרם להקמת הבלוג: הכול התחיל לפני שנה בדיוק, כאשר חברי הטוב הזמין אותי לראות איתו את `לילה מוטרף במוזיאון 2`. רציתי מאוד לראות את זה, אך אמא שלי לא הסכימה מסיבות השמורות לה. אבל כפיצוי על כך, היא הציעה לי להקים בלוג שבו אכתוב את דעתי על סרטים וגם אכתוב על דברים הקשורים לסרטים. ובכך, חיש מהר רצתי לתפוז והשאר היסטוריה (לא מהסוג שעושים עליה בגרות).   הביקורת הראשונה שפורסמה בבלוג, כפי שהגולשים הנאמנים והוותיקים זוכרים, היא על הסרט `דארקמן`, לא סרט כול כך מוכר (לכן כנראה אין תגובות לביקורת עד היום) אבל זה הסרט שראיתי באותו יום, אז לכן זה היה כך.   (אגב, בסוף כן ראיתי את `לילה מוטרף במוזיאון 2`, אבל באיחור של כמה שבועות).   אז תודה לקוראים הנאמנים של הבלוג. לאלו שסתם נכנסים לבלוג בלי להגיב (אני יודע שאתם שם). לאמא שלי שבעצם בלעדיה לא הייתי מקים את הבלוג. לחבריי שתמכו בבלוג. לעין הדג ז"ל שבזכותו התחלתי לאהוב סרטים, וגם תודה לאדם סנדלר, שעושה עדיין סרטים מצחיקים וגם לג`ורג` קלוני, שאומנם לא עזר לבלוג בשום דרך, אך גם לא הפריע, ובימינו, גם זה משהו (וכן, זו בדיחה של עין הדג בשינוי קל).   עוף בשומשום.   עדכון 24/5: זה מופיע בעמוד הראשי של תפוז, יאהו!   כולם באים לברך 100 סרטים, 15,627 כניסות, חגיגות שנה לבלוג מתוך: הבלוג של עוף בשומשום
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל עוף בשומשום אלא אם צויין אחרת