44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

המועמדים לעוף הזהב 2016!

28/12/2016

הופ הופ טרללה עוד שנה נגמרה. 2016 לא הייתה שנה מדהימה לקולנע אבל עדיין היו בה המון סרטים טובים. רגע לפני הצגת המועמדים, כמה הערות:

*הסרטים הכשירים למועמדויות הם סרטים שהוקרנו בארץ בין ה-24.12.15 ל-31.12.16 או יצאו בעולם במהך השנה.

*קטגוריית הדרמה מתייחסת לסרט עם הסצנות הכי מרגשות, קטגוריית ההומור מתייחסת לסרט עם הבדיחות הכי טובות וקטגוריית האקשן מתייחסת לסרט עם האקשן הכי טוב.

*הטקס יתקיים במהלך בינואר.

 

המועמדים לעוף הזהב 2016 הם:

 

אנימציה

הצב האדום

חיי כקישוא

זוטרופוליס

קובו אגדה של סמוראי

אנומליסה

 

דרמה

לה לה לנד

חיי כקישוא

אנומליסה

אנשים שהם לא אני

מנצ'סטר ליד הים

 

הומור

דדפול

פופסטאר: אל תפסיקו לא להפסיק

איש האולר

המצוד אחר אנשי הבר

זוטרופוליס

 

אקשן

הסרבן

קובו אגדה של סמוראי

ג'ייסון בורן

קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים

דוקטור סטריינג'

 

ויזואליה

לה לה לנד

שד הניאון

חולייטה

קרול

קובו אגדה של סמוראי

 

אפקטים

דוקטור סטריינג'

המפגש

ספר הג'ונגל

חברי הדרקון אליוט

חיות הפלא והיכן למצוא אותן

 

צילום

האיש שנולד מחדש

לה לה לנד

קרול

המפגש

שד הניאון

 

פסקול

לה לה לנד

אמריקן האני

שמונת השנואים

מועדון שנות השמונים

פופסטאר: אל תפסיקו לא להפסיק

 

סרט שלא יצא בארץ

שד הניאון

איש האולר

הצב האדום

המצוד אחר אנשי הבר

ווינר דוג 

 

תסריט 

לה לה לנד 

מנצ'סטר ליד הים 

איש האולר 

אנומליסה 

קפטן פנטסטיק

 

שחקנית משנה 

קייט מקינון, מכסחות השדים 

מישל וויליאמס, מנצ'סטר ליד הים 

רייצ'ל מקאדמס, ספוטלייט 

ג'ניפר ג'ייסון לי, אנומליסה 

רוני מארה, סארו – הדרך הביתה 

 

שחקן משנה 

ג'ון גלאגר ג'וניור, דרך קלוברפילד 10 

ג'ון גודמן, דרך קלוברפילד 10 

ג'ף ברידג'ס, באש ובמים 

דניאל רדקליף, איש האולר 

סטיב קארל, מכונת הכסף 

 

שחקנית ראשית 

איימי אדאמס, המפגש 

מרי אליזבת' וינסטד, דרך קלוברפילד 10 

אמה סטון, לה לה לנד 

סשה ליין, אמריקן האני 

הדס בן ארויה, אנשים שהם לא אני 

 

שחקן ראשי 

קייסי אפלק, מנצ'סטר ליד הים 

דייוויד ת'יוליס, אנומליסה 

ראיין גוסלינג, לה לה לנד 

ויגו מורטנסן, קפטן פנטסטיק 

פול דאנו, איש האולר 

 

בימוי 

ניקולס וינדינג רפן, שד הניאון 

דן טרכטנברג, דרך קלוברפילד 10 

דמיאן שאזל, לה לה לנד 

קנת' לונרגן, מנצ'סטר ליד הים 

דן קוואן ודניאל שיינרט, איש האולר 

 

סרט 

איש האולר 

קובו אגדה של סמוראי 

שד הניאון 

לה לה לנד 

מנצ'סטר ליד הים

 

נתראה בטקס!

לדף הרשומה

רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים

רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים - Rogue One: A Star Wars Story

במקור: Rogue One: A Star Wars Story

במאי: גארת' אדוארדס

שחקנים: פליסיטי ג'ונס, בן מנדלסון, אלן טודיק

שנה: 2016

אורך: 133 דקות 

ז`אנר: מד"ב, פעולה

שנה שעברה המותג 'מלחמת הכוכבים' חזר לחיינו עם 'הכוח מתעורר': הפרק השביעי בסאגה שניתץ את הקופות, הפך להיות הסרט הכי מצליח בארה"ב אי פעם והיה בכללי אחלה סרט. מיד לאחר מכן התחילו הצילומים לפרק השמיני בסאגה אך אבוי! הוא ייצא רק בדצמבר של שנה הבאה. חשבו קברניטי דיסני מה לעשות בשנים שבהן אין פרקים בסאגה והגיעו לפתרון: סרטי ספין אוף שירחיבו את העולם של 'מלחמת הכוכבים' ויכניסו המון כסף ממעריצים מכורים. 

הספין אוף הראשון עוסק בקבוצת המורדים שגנבה את התוכניות לכוכב המוות וגרמה למה שקרה ב'תקווה חדשה'. ג'יין ארסו היא בחורה מרדנית שנאלצת להצטרף לברית המורדים באימפריה בשביל להשיג את התוכניות לכוכב המוות ובכך לעזור להשמיד אותה. האם אם יצליחו? האמת שאתם כבר יודעים את התשובה. 

למרבה הצער, 'רוג אחת' הוא סרט בינוני למדי. הוא מנסה להיות מעיין '12 הנועזים' בחלל ונכשל כישלון חרוץ בכך. פשוט לא היה לי אכפת מהדמויות. הסרט מנסה לגרום לכך שיהיה לי אכפת מהמתח של האם הקבוצה תשיג את התוכניות לכוכב המוות אבל זה בלתי אפשרי כאשר הדמויות כתובות בצורה קלישאתית, חסרות עומק, מתפתחות בצורה הכי צפויה שיש והדינמיקה ביניהן קלושה מאוד. איך ש'רוג אחת' נגמר שכחתי איך קוראים לרובוט דמוי ה-C3PO שמספר בדיחות (שמצחיקות בעיקר את עצמו. אני גיחכתי בהן). 

הסרט גם לא ממש מסתיר את היותו פילר, דרך להעביר את הזמן ולהרוויח כסף עד שהסרט האמיתי הבא ייצא. בין אם זה הופעות אורח מאולצות של כוכבי הטרילוגיה המקורית שאין להן פואנטה מלבד לרגש את המעריצים, השחקנים שלא מסתירים את זה שהם פה בשביל לדפוק כרטיס וללכת הביתה (פליסיטי ג'ונס חמודה מאוד בדרך כלל. פה היא נראית עייפה) וסצנות בהן חוזרים על הסיסמא 'מרד מבוסס על תקווה' (מוזר, הייתי בטוח שמרד מבוסס על חמאת בוטנים) שנראות כאילו ירדו בעריכה של אחד מסרטי 'משחקי הרעב'. 

אך למרות הבינוניות הנ"ל, 'רוג אחת' הוא לא סרט נוראי. יש בו כמה סצנות אקשן לא רעות בכלל, האפקטים מושקעים מאוד, יש פה ושם רגעים משעשעים וסצנת הסיום הייתה די מרגשת. 

אבל האמת שזה לא סיבה להזמין כרטיסים מראש. 'רוג אחת' הוא בסופו של דבר סרט נחמד כזה שנועד יותר להעביר את הזמן עד הפרק הבא בסאגה מאשר סרט בפני עצמו שאפשר להנות ממנו. כבר עדיף להתחיל לספור את הימים לפרק 8 ו/או לעשות מרתון של הטרילוגיה המקורית בבית, זה בוודאי יהיה יותר מהנה מ'רוג אחת'.

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

מואנה

תוצאת תמונה עבור מואנה פוסטר ישראלי

במקור: Moana

במאים: רון קלמנטס וג'ון מוסקר

שחקנים: אאולי'אי קרוואלהו, דוויין ג'ונסון, אלן טודיק

שנה: 2016

אורך: 113 דקות 

ז`אנר: אנימציה, מיוזיקל

דיסני על הגל. אחרי שבעשור הקודם פיקסאר האפילו עליהם בתחום סרטי האנימציה עכשיו ידם של דיסני היא על העליונה. עם סרטים נהדרים כמו 'זוטרופוליס', 'לשבור את הקרח', 'ראלף ההורס' ועוד דיסני עכשיו נמצאים בתקופת רנסנס נוספת ונראה שהם פה כדי להישאר. 

'מואנה' נראה כמו סרט מבטיח למדי: על הבימוי מופקדים צמד הבמאים של 'בת הים הקטנה' ו'אלאדין' ולין-מנואל מירנדה מ'המילטון' אחראי על השירים. מכאן נראה שיש לנו קלאסיקת דיסני חדשה, לא? 

לפני המון זמן היו מלחים שיצאו למסע לחצות את האוקיינוס השקט בשביל לגלות את האיים הנסתרים שבו, אך הם נעלמו במסתוריות. עכשיו מואנה מחליטה להשלים את משימת המלחים ויוצאת למסע נועז שבו היא תפגוש את חצי האל מאווי וביחד הם יתמודדו מול המון אתגרים ויצורים עצומים. 

'מואנה' הוא כול מה שאתם יכולים לצפות מסרט אנימציה של דיסני: כיף. הסרט עצמו מבויים בצורה קלילה וסוחפת שמצליחה לשמור על עניין בקרב כול גיל. האנימציה מרהיבה והסביבות בהן הסרט מתרחש מדהימות ונראות כמעט פוטו ריאליסטיות. יש הרבה קטעים מצחיקים, דמויות מעוצבות היטב ואפילו סצנה אחרי הקרדיטים ששווה להישאר אחריה. 

אבל בכול זאת, הפעם זה פחות עובד. 

הבעיה הכי גדולה של 'מואנה' זה היותו צפוי לחלוטין. אני לא מצפה מסרט אנימציה של דיסני שיהיה נולאן אבל הפעם זה היה די מוגזם. אם ב'זוטרופוליס' וב'לשבור את הקרח' היו קצת הפתעות בעלילה פה ושם ב'מואנה' העלילה צפויה מאוד וכבר בתחילת הסרט יכולתי לנחש איך הסרט ייגמר ואיזה תהליכים יעברו הדמויות. זה נחמד שיש פה ושם עקיצות על סרטים ישנים של דיסני אבל זה לא עובד: או שאתם עושים את הסרט שלכם צפוי כמו ביצת קינדר או שאתם עושים אותו מעודכן לדרישות של ימינו, זה לא עובד ככה. 

גם השירים מאוד מאכזבים. מיוצר מהולל כמו לין-מנואל מירנדה ציפיתי לשירים קצת יותר, אמממ, זכירים. זה לא שהם רעים במיוחד אבל הם כול כך גנריים, קלישאתיים, לא מרגשים ועם לחן לא קליט שאחרי הסרט שכחתי לגמרי מהם. Let it go או 'גלגל החיים' הם ממש לא. 

בסופו של דבר, 'מואנה' הוא אומנם לא פסגת היצירה של דיסני ובטח לא מתעלה על 'זוטרופוליס' מתחילת השנה אבל הוא כן סרט אנימציה מבדר שאפשר ללכת אליו עם הילדים/אחים קטנים ולהנות. אבל בואו נודה באמת, מסרט אנימציה עם צוות מרשים מאחוריו היה אפשר לצפות להרבה יותר מבידור חביב ונשכח. 

נ.ב. הסרטון הקצר לפני הסרט אדיר. רק בשבילו שווה ללכת ולראות את זה בקולנוע.

לדף הרשומה

לה לה לנד

לה לה לנד - La La Land

במקור: La La Land

במאי: דמיאן שאזל

שחקנים: ראיין גוסלינג, אמה סטון, ג'יי קיי סימונס

שנה: 2016

אורך: 128 דקות 

ז`אנר: דרמה, מיוזיקל

כבר לא עושים סרטים כאלה. 

פעם מיוזיקלס היו מאוד פופולריים בהוליווד. לא היית יכול לזרוק אבן מבלי לפגוע בפלא טכניקולור עמוס בצבעים עליזים, שחקנים שנראים כמו בובות שעווה, תפאורות שהן בבירור ציורים ועלילה דלה שהיא רק תירוץ לחבר בין השירים. 

אבל אז התברר כי לשיר סתם ככה באמצע הרחוב בלי הצדקה עלילתית זה די מטופש ולאט לאט המיוזיקלס נעלמו. אז כן, בשנים האחרונות יש כמה סרטים בהם אנשים שרים סתם ככה אבל זה קורה או בסרטי נסיכות של דיסני או בעיבודים למחזות זמר קיימים. חוץ מזה, היום הכול ציני ומחושב, למי יש כוח לראות את ג'ין קלי שר בגשם על כמה הוא מאושר? 

אבל אז הגיע דמיאן שאזל. לפני שנתיים הוא הדהים את כולם עם 'וויפלאש', דרמה חזקה ואינטנסיבית על רדיפה אחרי שלמות והישגים. כשכול מי שראה את הסרט ניסה להבין מאיפה שאזל הזה מגיע, ילד הפלא הכריז על פרויקט חדש: מיוזיקל בשם 'לה לה לנד'. מיותר לציין שזה הסרט שהכי ציפיתי לו השנה. 

'לה לה לנד' עוסק במערכת יחסים בלוס אנג'לס. היא (אמה סטון) שחקנית מתחילה שהולכת לעשרות אודישנים ומחכה לתפקיד הפריצה שלה והוא (ראיין גוסלינג) פסנתרן קשה יום המחפש את עתידו המקצועי. האם הם יצליחו לפרוץ ולהגשים את החלומות שלהם? 

כפי שהבנתם מהתקציר, העלילה של 'לה לה לנד' היא לא בדיוק שיא המקוריות אבל זה ממש לא אומר שזה רע. התסריט נמנע ממורכבות יתר או מהסברים אין סופיים והוא רוב הזמן ישר ולעניין, מגיע ומראה את מה שהוא רוצה להעביר בצורה הכי מדויקת שיש. הסרט מצליח לשלב בין ציניות לתמימות, בגרות וילדות וחדש וישן בצורה כה מושלמת שקשה להאמין שמישהו נתן אור ירוק להפקת הסרט וזו מחמאה עצומה. 

העיקר ב'לה לה לנד' זה עבודת הבימוי המושלמת של דמיאן שאזל. שאזל בסרט הזה נראה כאילו הוא למד בימוי אצל פלטשר מ'וויפלאש': הסרט מאוד פרפקציוניסטי ומדויק עד לרמת התו האחרון שראיין גוסלינג מנגן על הפסנתר. זוויות הצילום, השימוש בשפה קולנועית שכאילו נלקחה מהוליווד של שנות ה-50, הצבעים, הקומפוזיציות ועוד. אי אפשר להישאר אדיש לכישרון ששאזל מראה בסרט הזה ואין שום סיבה שהוא לא יזכה באוסקר על כך. 

מה שהכי משעשע בסרט זה איך הוא מראה לסרטים אחרים שיצאו השנה איך צריך לעשות את זה נכון. רואה 'מואנה'? ככה צריך לעשות מחזמר עם שירים קליטים שאחרי הצפייה רק רוצים לשמוע אותם שוב ושוב. רואה 'בעלי ברית'? ככה צריך לעשות מחוות מלאות תוכן לסרטים קלאסיים. רואה 'יחי הקיסר'? ככה צריך לעשות מכתב אהבה להוליווד הקלאסית. רואים כול הבלוקבאסטרים העלובים שיצאו השנה? ככה צריך לעשות סרט כיפי וקליל שעושה חשק רב לצפייה שנייה. 

'לה לה לנד' נשען בין השאר על הכריזמה המטורפת של צמד שחקניו הראשיים. ראיין גוסלינג ואמה סטון פשוט מושלמים בסרט הזה. הם מקרינים כול כך הרבה כריזמה וקסם שזה פשוט לא חוקי. סטון אפילו מגדילה ומגלמת דמות משכנעת ומלאת הזדהות שגורמת לכך שבסוף רוצים לחבק אותה. אני מקווה שגם היא תזכה באוסקר כי זה לחלוטין מגיע לה. 

בשורה התחתונה, 'לה לה לנד' הוא כול מה שמגיע לנו בקולנוע אחרי שנה מלאה בסרטים בינוניים ואכזבות. סרט שהוא תענוג קסום מתחילתו ועד סופו, ממתק קולנועי משובח ביותר. דמיאן שאזל הוא עכשיו הבמאי ההוליוודי הפעיל האהוב עלי ואני לא יכול לחכות לסרט הבא שלו. גאון נולד.

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

סארו - הדרך הביתה

06/12/2016

סארו - הדרך הביתה - Lion

במקור: Lion

במאי: גארת' דיוויס

שחקנים: דב פאטל, רוני מארה, ניקול קידמן

שנה: 2016

אורך: 120 דקות 

ז`אנר: דרמה

אני מודה של'סארו - הדרך הביתה' באתי עם ציפיות מאוד נמוכות. בדרך כלל דרמות אוסקר מרגשות נוטות יותר לעשות לי צרבת מאשר לגרום לי לבכות. 'נפלאות התבונה' ו'משחק החיקוי' עולים לי לראש בהקשר הזה: סרטים שמזלזלים באינטליגנציה של הצופים ובהיגיון של הדמויות על מנת לרגש ולהביא המון אוסקרים. העלילה של 'סארו' לא נשמעת מקורית במיוחד והייתי בטוח שעוד דרמת אוסקרים מיותרת לפנינו. התוצאה מפתיעה למדי. 

בשנות השמונים, סארו בן החמש הולך לאיבוד על רכבת שלוקחת אותו הרחק מביתו וממשפחתו. לאחר שהוא מנסה לשרוד ברחובות הקשים של קולקטה, הוא נלקח לאימוץ ע"י זוג אוסטרלי. שנים לאחר מכן, סארו המבוגר נעזר ב-Google Earth על מנת למצוא את משפחתו. הכינו את הממחטות! 

בניגוד לדרמת האוסקר הממוצעת, 'סארו - הדרך הביתה' נמנע מהרים של קיטש (יש קיטש אבל במינון נכון) ומדחיפת מסרים לגרון והוא נותן לסיפור לדבר בעד עצמו. אין קלוז אפים על דמעות של אנשים, אין מוזיקה מרגשת ואין משפטים שנשמעים טוב רק בטריילרים אבל בסרט עצמו הם מגוחכים לחלוטין. הסרט נמנע גם מזלזול בצופים: ההחלטות שהדמויות עושות הגיוניות וההרגשה היא שהסרט בא לספר סיפור ולא לגרוף כמה שיותר אוסקרים. 

זהו הסרט הראשון כבמאי של גארת' דיוויס ועבודת הבימוי שלו יעילה מאוד. הוא מצליח לתת תחושה של סיפור מרגש ששווה להקשיב לו ולמצוא את האיזון הנכון בבימוי מבלי להפוך אותו למסחטת דמעות ומבלי להפוך אותו לכתבת תחקיר של חדשות ערוץ 2. הלוואי ששאר סרטי האוסקר המבוססים על סיפור אמיתי היו נראים כך. 

השחקנים בסרט טובים למדי. דב פאטל המגלם את סארו המבוגר מוצלח מאוד בתפקידו והוא נותן לדמות שלו עומק וסיבות להזדהות איתה. רוני מארה היא בקלות הדבר הכי טוב בסרט: היא חמודה מאוד והדמות שלה משכנעת. ניקול קידמן לא מופיעה הרבה וכשהיא כן מופיעה היא נראית כמו ג'ודי ניר מוזס שלום, מה שגרם לי להיקרע מצחוק בסצנה הראשונה שלה. 

בסופו של דבר, 'סארו - הדרך הביתה' הוא סרט מפתיע לטובה. דרמת אוסקר חביבה מאוד שנמנעת מסחיטת דמעות בכוח ומשעמום ומצליחה לספר סיפור מרגש כמו שצריך. לא יצירת מופת או אחד הטובים של השנה אבל כן דרך לא רעה להעביר שעתיים פנויות.

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל עוף בשומשום אלא אם צויין אחרת