44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

לא פה לא שם

לא פה, לא שם - In Between

במקור: In Between

במאית: מייסלון חמוד

שחקניות: מונא חווה, סנא ג'מאליה, שאדן קנבורה

שנה: 2016

אורך: 102 דקות 

ז`אנר: דרמה קומית

הקולנוע הישראלי ממשיך לנפק סרטים מעניינים והפעם: ידעתם שגם לבנות ממוצא ערבי יש חיי חברה הכוללים מסיבות, אלכוהול, סקס וסמים? ממש כמו ליהודים! ולא רק זה אלא שגם הן חיות בדיוק כמונו בדירות שותפות, נלחמות לסגור את החודש, עובדות ויוצאות לעשות חיים בסופי שבוע. אה, וגם יש את כול העניין הזה של דעות קדומות וניסיון לשמור על מסורת שהוא פחות נעים. 

לילא, סלמה ונור הן שלוש פלסטינאיות צעירות שגרות בדירה שכורה וכול אחד מהן חיה את חייה בתל אביב הליברלית, הרחק מהחברה הערבית. כול אחד מהן בדרכה מתמודדת עם דעות קדומות של יהודים, מסורת וכפייה מצד אנשים קרובים. נור למשל מאורסת לבחור מסורתי המתעקש כי היא תשמור על צביונה הערבי ושאר הבנות עוזרות לנור להתמודד מול דרישותיו של הארוס הכפייתי. 

'לא פה לא שם' זהו סרט הביכורים של מייסלון חמוד וכבר על ההתחלה היא מראה כישרון שמוכיח כי היא פה כדי להישאר. הסרט מתאפיין בשפה קולנועית ייחודית המכניסה אותנו לחיים של שלושת הבנות הראשיות. היא מעניקה לכול אחד מהן אופי ומראה ייחודי (שיער מסולסל למשל) כך שאי אפשר להתבלבל בין הגיבורות הראשיות במהלך הצפייה. 

הסרט נשען על שלושת השחקניות הראשיות מונא חווה, סנא ג'מאליה ושאדן קנבורה המגלמות את שלושת הגיבורות הראשיות. כול אחד מהן מביאה משהו ייחודי משלה לסרט והופכות את הדמויות שהן מגלמות לעמוקות, לא פשוטות אך גם מלאות חמלה והזדהות. ראויה לציון מבין הבנות שאדן קנבורה שמגלמת את נור, אולי הדמות הכי מעניינת בסרט וזאת שמשתתפת באחת הסצנות הכי קשות שראיתי לאחרונה בקולנוע.

הסרט גם מכיל תסריט חד ומדויק ששואל אותנו שאלות על מסורת, חופש, העדפות מיניות, קבלת השונה והסתגלות לחברה ששונה מאיתנו. יש הרבה סצנות בסרט שבאמצעים מינימליים מצליחים להעביר רעיונות מורכבים ומעוררי מחשבה על מי שאנחנו ואיך אנחנו מקבלים כחברה ליברלית את אלה שהם לא כמונו. 

החיסרון היחידי של 'לא פה לא שם' זה שלא נראה שהוא יהפוך לקלאסיקה של הקולנוע הישראלי. אין בו את התנופה הנדרשת שהייתה הופכת אותו מאחלה סרט ליצירת מופת של ממש, סרט שעוד יילמדו עליו בשיעורים על קולנוע ישראלי בעתיד. מצד שני, זה נובע מהיותו של הסרט יחסית מינימליסטי וצנוע כך שאפשר לקבל את החיסרון הזה. 

בסופו של דבר, 'לא פה לא שם' הוא סרט מומלץ מאוד המעיד על כישרון חדש בקולנוע הישראלי. מרתק, שנון, מצחיק ומרגש מאוד, זהו בהחלט סרט קצת שונה ממה שבדרך כלל מוקרן בקולנוע וככזה כדאי מאוד לקנות אליו כרטיס ולתרום ליצירה מקומית חיה, שנונה ובועטת שכמוה לא רואים הרבה על המסכים.

לדף הרשומה

אור ירח

02/02/2017

אור ירח - Moonlight

במקור: Moonlight

במאי: בארי ג'נקינס

שחקנים: טרוואנטה רהודסמהרשלה עלי, נעמי האריס

שנה: 2016

אורך: 111 דקות 

ז`אנר: דרמה

באוסקר של שנה שעברה קם קול צעקה: הייתכן כי האוסקר נהיו מאוד לבנים? איך זה ייתכן שאף שחקן, שחקנית או סרט שעוסק בשחורים לא מצא את מקומו ברשימת המועמדים לאוסקר? זוהי בהחלט הייתה שערורייה שעוררה קצת את האקדמיה האמריקאית לקולנוע. השנה לעומת זאת אי אפשר להאשים את האקדמיה שהיא כה לבנה: עם 3 סרטים שחורים בקטגוריית הסרט הטוב ביותר והמון מועמדויות משחק מצד שחקנים ושחקניות כהי עור, נראה שבאוסקר למדו את הלקח. 

אחד מהמועמדים המובילים לזכות השנה באוסקר הוא 'אור ירח'. סרט המחולק לשלושה חלקים ומספר על חייו של שיירון, בחור שחור צעיר ששונה מכולם. החלק הראשון בסרט מספר על ילדותו הקשה, החלק השני מספר על גיל ההתבגרות בו הוא מבין מי הוא באמת ובחלק השלישי שיירון הוא אדם בוגר ששב למחוזות ילדותו בעקבות שיחת טלפון מפתיעה. 

החדשות הטובות הן ש'אור ירח' מצדיק את התשבוחות וההתעלפויות ממיטב מבקרי חו"ל. מדובר בסרט עוצמתי מאוד, לא פשוט לצפייה אבל כזה שלא יעזוב אתכם גם אחרי שהסרט ייגמר. הבימוי של בארי ג'ניקס מאוד חזק ומצליח להתמקד במה שחשוב לסיפור ולדמותו של שיירון ונמנע מקיטש הוליוודי, קטעים מיותרים או דרכים מלאכותיות להגדיל את הדרמה. למרבה המזל לסרט יש גם תסריט חד, מדויק וכזה שמעביר את הנקודות שהסרט רוצה להעלות כמו שצריך, מה שמדגיש את עבודת הבימוי המוצלחת והופכת את 'אור ירח' למרתק לצפייה. 

אנסמבל השחקנים משובח ביותר. הסרט הוא לא כמו 'התבגרות' של ריצ'ארד לינקלייטר המצולם בזמן באמת אלא השחקנים המשחקים את שיירון מתחלפים בכול חלק, אבל זה לא מונע את ההזדהות עם דמותו. טרוואנטה רהודס, אשטון סנדרס ואלכס היברט המשחקנים את שיירון במהלך שלושת חלקי הסרט טובים מאוד וכך גם שחקני המשנה דוגמת נעמי האריס ומהרשלה עלי שנותנים תצוגות משחק נהדרות וראויות לאוסקר. 

החדשות הרעות הן ש'אור ירח' הוא מועמד מוביל לזכות באוסקר. מצד אחד זה ראוי כי הוא סרט טוב אבל מצד שני זהו סרט קטן שזכייה באוסקר יכולה 'להרוג' אותו וליצור ציפיות מוגזמות ממי שלא ראה אותו. חוץ מזה, יש סרט שהרבה יותר מגיע לו לזכות באוסקר השנה (נו, הזה עם ראיין גוסלינג ואמה סטון) ועם כול הכבוד לענייני טראמפ והרצון להיות פוליטיקלי קורקט עדיף לא להקריב את האוסקר על מזבח הפוליטיקה אלא לתת את הפרס הגדול לסרט שבאמת מגיע לו. 

בסופו של דבר, 'אור ירח' הוא סרט משובח, עוצמתי, מרגש וכזה שלא יעזוב אתכם ימים אחרי הצפייה. לא כול אחד ייהנה ממנו אבל כן שווה לכם לנסות לראות אותו. למרות שאהבתי אותו, יש סרטים הרבה יותר טובים ממנו באוסקר השנה, כך שאני בעד 'אור ירח' כסרט בפני עצמו ונגדו כסרט זוכה אוסקר.

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

שתיקה

שתיקה - Silence

במקור: Silence

במאי: מרטין סקורסזה

שחקנים: אנדרו גארפילד, אדם דרייבר, ליאם ניסן

שנה: 2016

אורך: 161 דקות 

ז`אנר: דרמה היסטורית

יש סרט חדש של סקורסזה והעולם, כזה, די שותק.

סקורסזה הוא אחד הבמאים האהובים על סינמפילים (וגם עלי, מין הסתם). סרט מבית מדרשו של סקורסזה זה הבטחה לאיכות, הנאה ואורך מוגזם. הוא תמיד מאתגר את עצמו ויוצר סרטים שונים אחד מהשני שיוצאים מאזור הנוחות ומביאים משהו חדש לשולחן. 

אחרי 'הזאב מוול סטריט' הנהדר חיכיתי לדעת מה יהיה הסרט הבא של הבמאי הוותיק בן ה-74 והתברר שהוא 'שתיקה'. פרוייקט תשוקה אישי עליו סקורסזה עובד כבר כמה עשורים. זה צריך להיות מעניין, לא? 

האב רודריגז (אנדרו גארפילד) והאב גארופה (אדם דרייבר) הם שני כמרים שמפיצים אמונה נוצרית ביפן של המאה ה-17, בה הנצרות הוצאה אל מחוץ לחוק ומי שמאמין בישו דינו מוות. השניים יוצאים לחפש את מורם האב פררה (ליאם ניסן) שנעלם ובדרכם אליו האמונה שלהם עומדת כנגד הרצון להישאר בחיים. 

'שתיקה' הוא לא סרט רע. אין ספק שהפעם סקורסזה בחר לעשות משהו די שונה שמיועד לחלק יחסית מצומצם של קהל שהולך לקולנוע. הצילום מרהיב בלי ספק, יפן של המאה ה-17 מעולם לא הייתה אסתטית כמו בסרט הזה. השחקנים משכנעים: אנדרו גארפילד ואדם דרייבר מוכיחים שהם בהחלט שחקנים איכותיים עם עתיד בהוליווד וליאם ניסן מתפנה סוף סוף מזבלוני הפעולה בהם הוא נוטה להופיע בשנים האחרונות לטובת תפקיד ראוי ועוצמתי למדי. 

אבל יש סיבה שהעולם לא ממש מדבר על 'שתיקה'. למרבה הצער, מדובר בסרט די חלש. 

'שתיקה' נמנע מסיבה כלשהי מפסקול לאורך כמעט רובו. רוב הסרט אנחנו שומעים צרצורים, קרקורים ואת רעשי הטבע השונים, דבר שבהחלט מוסיף לאותנטיות של המתרחש אבל גם מרוקן את הסרט מקולנועיות. זה מרגיש יותר כמו דוקומנטרי משעמם מאשר אפוס סוחף ומעניין. 

הסרט מ-א-ו-ד ארוך. סקורסזה החליט לפני כמה שנים שהוא עושה אך ורק סרטים ארוכים לא משנה כמה תוכן יש בהם וב'שתיקה' מרגישים את זה. היה אפשר להוריד לפחות 30 דקות מהסרט והוא היה רק מרוויח. זוהי חווית צפייה די מתישה ולא בהכרח מתגמלת את מי שיושב לכול אורכה. 

מה שמוביל לבעיה העיקרית בעיניי בסרט: הוא לא עוצמתי. מלבד רגעים בודדים וחזקים הסרט לא מספיק חד או מעניין כדי שיהיה שווה לדון עליו אחרי הצפייה. הוא מעלה שאלות על אמונה, הישרדות ונאמנות אבל לא בצורה מעניינת או מחדשת משהו. סקורסזה תומך די בגלוי בנצרות ואם להסתמך על שוט הסיום נראה שהוא מאוד רוצה שאתם תצטרפו אליו לתפילות בכנסייה ביום ראשון בבוקר. 

בשורה התחתונה, 'שתיקה' הוא אכזבה. סרט ארוך, לא מעניין במיוחד ולא מתגמל את צופיו שבעיקר מיועד למעריצים שרופים של סקורסזה מאשר לאנשים שמחפשים קולנוע הוליוודי קצת אחר. נראה שלפעמים פרוייקטי תשוקה צריכים להישאר בגדר תשוקה לא ממומשת. עכשיו אם תסלחו לי אני אלך לראות את 'לה לה לנד' עוד פעם, לפחות הוא מהנה.

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

יצורים ליליים

17/01/2017

יצורים ליליים - Nocturnal Animals

במקור: Nocturnal Animals

במאי: טום פורד

שחקנים: איימי אדאמס, ג'ייק ג'ילנהול, מייקל שאנון

שנה: 2016

אורך: 116 דקות 

ז`אנר: דרמה, מתח

הדבר הראשון שרואים ב'יצורים ליליים', אחרי הפרסומות, הטריילרים, השקופית לכבות פלאפונים והלוגואים של יוניברסל פיקצ'רס ופוקוס פיצ'רס זה אישה שמנה ערומה לחלוטין (אפילו בלי תחתונים!) קופצת ורוקדת עם זיקוקים ביד תוך כדי שכרסה הענק ושדיה עולים ויורדים ומוזיקה מאיימת נשמעת ברקע. כך במשך דקות ארוכות הצופים רואים אישה שמנה ערומה לחלוטין קופצת ורוקדת עם זיקוקים ביד תוך כדי ששמות השחקנים והצוות שאחראי על הסרט מופיעים בצדדים ויש מוזיקה מאיימת. 

ככה מתחיל הסרט. כבר בסצנת הצגת הקרדיטים טום פורד (שבזמנו הפנוי הוא אחד ממעצבי האופנה הכי גדולים בעולם) מבהיר למי מיועד הסרט הזה: אם הסצנה הזאת נשמעת/נראית לכם גרוטסקית מדי עדיף שלא תתקרבו לסרט הזה. לעומת זאת, אם במהלך הסצנה הזאת עלה לכם לראש דיוויד לינץ' וסרטו 'מלהולנד דרייב' אז תישארו, יש עוד מאיפה שזה מגיע.

סוזן (איימי אדאמס) היא בעלת גלריה לאומנות קרה במיוחד שתמיד הולכת ולבושה באופן מוקפד ומעוצב היטב. היא מקבלת מבעלה לשעבר אדוארד (ג'ייק ג'ילנהול במוד 'חיית הלילה') טיוטת רומן שאותו כתב ושהוא רוצה שהיא תחווה עליו דעה. סוזן קוראת את הטיוטה ובלי שהיא שמה לב היא שוקעת בתוך הסיפור והמציאות שלה והדמיון של הספר מתחילים להתערבב ולחצות גבולות. 

כראוי מסרט שמבויים ע"י אחד ממעצבי האופנה הגדולים בעולם, 'יצורים ליליים' מכיל סטייל מדהים והוא מעוצב בצורה עוצרת נשימה. הכול מוקפד, מלא צבעים ועם עיצוב פריימים שאין כמוהו. אי אפשר להתבלבל בין קווי העלילה בסרט: העולם המציאותי מעוצב בצבעים קרים ומנוכרים והעולם הדמיוני שבספר מעוצב בצבעים חמים ופרועים. טום פורד גם מביים את קטעי הדרמה והמתח בצורה מחשמלת שאי אפשר להישאר אליה אדיש. 

הסרט נשען גם על אנסמבל שחקנים חזק ביותר. בין אם זאת איימי אדאמס בהופעה מדהימה וקרת רוח, ג'ייק ג'ילנהול במשחק שאי אפשר להישאר אליו אדיש וגם שחקני המשנה דוגמת אהרון טיילור ג'ונסון (שזכה בגלובוס הזהב על תפקיד זה), מייקל שאנון וג'ינה מאלון נהדרים מאוד. 

'יצורים ליליים' משחק הרבה על הגבול בין העולם המציאותי הקר והמנוכר לבין הסיפורים שאנו קוראים ומשפיעים על חיינו. הסרט שואל אותנו הרבה פעמים מתי נחצה הגבול בין הנאה לאובססיה והאם אנחנו צריכים לתת למה שאנחנו חווים בסיפורים במה במציאות. אני מודה שאומנם הסרט לא הולך עד הסוף לחלוטין עם המסרים והתשובות שלו בנושא אבל מה שהסרט כן מציג מעורר הרבה מחשבה ולא יעזוב אתכם גם ימים אחרי הצפייה. 

כמו שאמרתי בתחילת הביקורת, 'יצורים ליליים' הוא לא סרט לכול אחד. יהיו הרבה שישנאו אותו בלהט ויחשבו שהוא פלוץ יומרני ויהיו כאלה שיחשבו שהוא יצירת מופת מחשמלת. אני מאוד אהבתי וממליץ לכם לנסות את הסרט בקולנוע. תאהבו או לא תאהבו, צריכים יותר חוויות קולנועיות עוצרות נשימה כאלה על המסך הגדול שלנו.

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

שומשום הפקות גאים להציג: עוף הזהב 2016!

02/01/2017

בפעם השמינית ברציפות (!) חברי ההמבקעשמכהששמס"ט (שהם אני) גאים להציג את המצטיינים של שנת 2016 הקולנועית. הבה נתחיל:

אנימציה:

הצב האדום 

חיי כקישוא 

זוטרופוליס 

קובו אגדה של סמוראי 

אנומליסה

והזוכה הוא:

תוצאת תמונה עבור ?kubo and the two strings?‏

קובו אגדה של סמוראי

זאת הייתה שנה מעולה לסרטי אנימציה, למרות שהסרט השנתי של פיקסאר לא היה יצירת מופת מושלמת. כאשר כול כך הרבה סרטי אנימציה ציניים, חסרי נשמה ובעלי מטרה אחת שהיא למכור צעצועים במקדולנד'ס יוצאים מהוליווד (אני מסתכל עליך, 'החיים הסודיים של חיות המחמד') נחמד לדעת שיש אלטרנטיבה שפויה בדוגמת 'קובו אגדה של סמוראי'. סרט אנימציה מקסים, מרהיב, מלא נשמה וכזה שאפשר להנות ממנו גם אם סיימת בית ספר. לייקה מבחינתי הם הפיקסאר החדשים.

דרמה:

אנשים שהם לא אני

מנצ'סטר ליד הים

לה לה לנד

חיי כקישוא

אנומליסה

והזוכה הוא:

תוצאת תמונה עבור ?la la land audition scene?‏

לה לה לנד

'לה לה לנד' הוא סרט שמצליח לרגש מבלי להתדרדר לעודף קיטש, התחכמויות או קלוז אפים על עיניים בוכות. בזכות כתיבה מוצלחת ובימוי טוב, דמיאן שאזל מצליח להעביר את הרגשות שהסרט מנסה להעביר בצורה הכי משכנעת שראיתי בסרט כלשהו השנה.

הומור:

דדפול

איש האולר

פופסטאר: אל תפסיקו לא להפסיק

המצוד אחר אנשי הבר

זוטרופוליס

והזוכה הוא:

תוצאת תמונה עבור ?swiss army man bus scene?‏

איש האולר

'איש האולר', מלבד היותו יצירת מופת, הוא גם קומדיה מופרעת שכמוה נדיר לראות על המסכים. יש המון בדיחות מצחיקות בסרט המנצלות את היותה הדמות של דניאל רדקליף גופה שבקושי מתפקדת ולמרות שההומור לא מעודן במיוחד הוא מצליח באמצעות הבימוי להיות קורע מצחוק ולהימנע מלהיות קומדיית אדם סנדלר מפגרת ונשכחת.

אקשן:

הסרבן 

קובו אגדה של סמוראי 

ג'ייסון בורן 

קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים 

דוקטור סטריינג'

והזוכה הוא:

תוצאת תמונה עבור ?KUBO AND THE TWO STRINGS?‏

קובו אגדה של סמוראי

זאת הייתה שנה ממש חלשה לסרטי אקשן. אז כן, אני לא מצפה שכול שנה יהיה משהו ברמת הפסיכיות של 'מקס הזועם: כביש הזעם' אבל 2016 באמת הגזימה בדלות האקשן שלה. מזל שב'קובו אגדה של סמוראי' יש סצנות אקשן כיפיות ומבוימות במיומנות מרשימה. יש מצב שאולי ג'ורג' מילר יביים סרט אצל לייקה בעתיד הקרוב.

ויזואליה:

לה לה לנד

חולייטה

שד הניאון

קרול

קובו אגדה של סמוראי

והזוכה הוא:

תוצאת תמונה עבור ?la la land imaGES?‏

לה לה לנד

הצבעים, הקומפוזיציות, השפה הקולנועית שכאילו נלקחה מסרטים הוליוודים של שנות ה-50 והססגוניות הרבה הופכות את הויזואליה של 'לה לה לנד' לדבר הכי מרהיב שראיתי השנה בקולנוע.

אפקטים:

דוקטור סטריינג' 

המפגש 

ספר הג'ונגל 

חברי הדרקון אליוט 

חיות הפלא והיכן למצוא אותן

והזוכה הוא:

תמונה קשורה

המפגש

בניגוד לרוב הסרטים ההוליוודים שבהם האפקטים מרהיבים אבל די חסרי תוכן מלבד להשוויץ בזה שלהפקה יש המון כסף, לאפקטים של 'המפגש' יש תוכן: הם משרתים את הסיפור, את המסרים שלו והופכים את הסרט למרהיב ושווה צפייה על המסך הכי גדול שיש. מקווה שגם בהמשך של 'בלייד ראנר' יהיו אפקטים ברמה הזאת.

צילום:

האיש שנולד מחדש 

לה לה לנד 

קרול 

המפגש 

שד הניאון

והזוכה הוא:

תוצאת תמונה עבור ?la la land images?‏

לה לה לנד

אז כן, הצילום של 'לה לה לנד' הוא לא כמו שהתרגלנו מסרטיו של עמנואל לובצקי אבל לינוס סנדגרן מצליח דרך עשדות המצלמה להפוך את לוס אנג'לס לעיר של כוכבים ואת הנאמברים המוזיקליים למלאי קסם כמו שרק הקולנוע יכול לספק. אוסקר מובטח? הלוואי.

פסקול:

לה לה לנד 

אמריקן האני 

שמונת השנואים 

מועדון שנות השמונים 

פופסטאר: אל תפסיקו לא להפסיק

והזוכה הוא:

לה לה לנד

(למה, חשבתם מישהו אחר?)

אני כבר כמעט חודש שומע את הפסקול של 'לה לה לנד' בלופים תוך כדי שאני רוקד סטפס כמו ראיין גוסלינג. אני מניח שזה אומר משהו.

סרט שלא יצא בארץ:

שד הניאון 

איש האולר 

הצב האדום 

המצוד אחר אנשי הבר 

ווינר דוג

והזוכה הוא:

תוצאת תמונה עבור ?swiss army man?‏

איש האולר

קשה לבוא בטענות למפיצים בארץ שלא השתלם להם להביא סרט שבו אחת הדמויות היא גופה מפליצה, אבל עדיין זו פנינה שראוייה לכול שבח שהורעפה עליה: סרט מעולה שמצליח לשלב בין הומור WTF לדרמה מרגשת מבלי לגרוע מאף צד ואף לשאול שאלות על כנות, קשרים אנושיים ואהבה. מי אמר שהמקוריות בקולנוע מתה?

תסריט:

לה לה לנד 

מנצ'סטר ליד הים 

איש האולר 

אנומליסה 

קפטן פנטסטיק

והזוכה הוא:

תוצאת תמונה עבור ?manchester by the sea?‏

מנצ'סטר ליד הים

שכול, אבהות, יחסים טעונים והמון רגעים דרמטיים לצד טיפת הומור בצד. התסריט של 'מנצ'סטר ליד הים' הוא מלאכת מחשבת של דרמת אינדי עם כתיבה מדויקת ודמויות עגולות כמו שרק קנת' לונרגן (שזה ממש לא בסדר שהוא לא שם מוכר בכול בית) יכול. אני מקווה שלא נצטרך לחכות 5 שנים עד הסרט הבא שלו.

שחקנית משנה:

קייט מקינון, מכסחות השדים 

מישל וויליאמס, מנצ'סטר ליד הים 

רייצ'ל מקאדמס, ספוטלייט 

ג'ניפר ג'ייסון לי, אנומליסה 

רוני מארה, סארו – הדרך הביתה

והזוכה היא:

תמונה קשורה

קייט מקינון, מכסחות השדים 

הייתי מאוד סקפטי בנוגע לריבוט של 'מכסחי השדים', בטח כשהוא מגיע מהבמאי של 'מסיבת רווקות' הנוראי. אבל מהרגע שקייט מקינון הופיעה על המסך הסרט השתדרג לרמת 'שווה צפייה'. מקינון נותנת הופעה כול כך מטורפת ומשעשעת שממש לא הייתי מתנגד לסרט שלם על הדמות שלה. אבל 'מכסחות השדים' לא הצליח כמצופה אז אפשר לשכוח מזה. נו טוב.

שחקן משנה:

ג'ון גלאגר ג'וניור, דרך קלוברפילד 10 

ג'ון גודמן, דרך קלוברפילד 10 

ג'ף ברידג'ס, באש ובמים 

דניאל רדקליף, איש האולר 

סטיב קארל, מכונת הכסף

והזוכה הוא:

תוצאת תמונה עבור ?john goodman 10 cloverfield lane?‏

ג'ון גודמן, דרך קלוברפילד 10

ללא ספק ההופעה הכי מפחידה של השנה. ג'ון גודמן מגלם דמות שהיא שילוב בין אביר על סוס לבן שרק רוצה לעזור לעלמה במצוקה לבין פסיכופט מטורף שלא בוחל בשום אמצעי בשביל להשיג את מטרתו. גודמן משחק בסרט בצורה כול כך מאיימת ומוכיח שהוא יותר מסתם איש שמנמן וחביב (הוא הוכיח את זה כבר הרבה לפני אבל פה הוא מסיר ספק בכול מקרה).

שחקנית ראשית:

איימי אדאמס, המפגש 

מרי אליזבת' וינסטד, דרך קלוברפילד 10 

אמה סטון, לה לה לנד 

סשה ליין, אמריקן האני 

הדס בן ארויה, אנשים שהם לא אני

והזוכה היא:

תוצאת תמונה עבור הדס בן ארויה

הדס בן ארויה, אנשים שהם לא אני

כתל אביבי בן 22 מאוד הזדהתי עם מה שהוצג בסרט ובמיוחד עם הדמות שהדס בן ארויה מגלמת. היא משחקת בצורה מאוד משכנעת בחורה בשם ג'וי שמתקשה להיות כנה עם עצמה ומצד אחד היא רוצה זוגיות ומצד שני היא מתחילה קשרים לא מחייבים. סביר להניח שהרבה אנשים כמוני ימצאו משהו מעצמם בג'וי ובדיוק על דברים כאלה מקבלים פרס בעוף הזהב.

שחקן ראשי:

קייסי אפלק, מנצ'סטר ליד הים 

דייוויד ת'יוליס, אנומליסה 

ראיין גוסלינג, לה לה לנד 

ויגו מורטנסן, קפטן פנטסטיק 

פול דאנו, איש האולר

והזוכה הוא:

Viggo Mortensen in Captain Fantastic

ויגו מורטנסן, קפטן פנטסטיק

קייסי אפלק הולך, ובצדק רב, לקבל אוסקר על תפקידו ב'מנצ'סטר ליד הים', אבל ישנה הופעה גברית ראשית השנה שבעייני מתעלה עליו: ויגו מורטנסן ב'קפטן פנטסטיק'. הוא מגלם אב להמון ילדים שמחנך אותם לחינוך פראי ולא אמריקאי בעליל ובהמשך החינוך שלו עומד למבחן לצד החינוך המתרפק על הקפיטליזם וסמלי התרבות האמריקאים. מורטנסן מצליח לשכנע מאוד ולהעלות שאלות בנוגע להאם הדמות שלו עושה בסדר או שהוא צריך להתכופף לתכתיבי החינוך הנורמטיבי בארה"ב. אני מקווה שאולי מורטנסן יקבל מועמדות לאוסקר על הופעה משובחת זו.

בימוי:

ניקולס וינדינג רפן, שד הניאון 

דן טרכטנברג, דרך קלוברפילד 10 

דמיאן שאזל, לה לה לנד 

קנת' לונרגן, מנצ'סטר ליד הים 

דן קוואן ודניאל שיינרט, איש האולר

והזוכה הוא:

"[Chazelle] doesn’t have the aesthetics of a millennial," says Mary Zophres, who designed Stone’s costumes for the film. "He doesn’t want to see cleavage; he wants to see clavicle."

דמיאן שאזל, לה לה לנד

דמיאן שאזל עשה זאת שוב! בגיל 31 הוא יוצר סרט מוזיקלי עתיר בקסם ועם עבודת בימוי מושלמת. הכול מלא פרטים, פרקפציוניסטי, יפהפה ומדוייק עד לרמת התו האחרון שראיין גוסלינג מנגן על הפסנתר. שאזל הוא בעייני מאסטר הקולנוע האמריקאי כרגע ובאמת שאני כבר לא יכול לחכות לעבודת הבימוי הבאה שלו.

ועכשיו לפרס הגדול מכולם, פרס הסרט!

איש האולר 

קובו אגדה של סמוראי 

שד הניאון 

לה לה לנד 

מנצ'סטר ליד הים

והזוכה הוא:

תוצאת תמונה עבור ?la la land poster?‏

לה לה לנד!

מפתיע, הא?

זה היה הסרט שהכי ציפיתי לו השנה. אחרי 'וויפלאש' המדהים ידעתי שלדמיאן שאזל יש עתיד. אחרי שנה מלאה באכזבות ובסרטים בינוניים, 'לה לה לנד' מזכיר לי למה אני אוהב קולנוע. יצירת מופת מושלמת מלאה באהבת קולנוע, ויזואליה מרהיבה, שירים מקסימים, כריזמה מטורפת של ראיין גוסלינג ואמה סטון והמון המון כיף שייגרום לכם אחרי הסרט לרצות לרקוד סטפס.

לעזאזל, עכשיו בא לי לראות את זה שוב.

אז תם טקס עוף הזהב 2016. נתראה בשנה הבאה ואל תשכחו את נעלי הסטפס שלכם!

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל עוף בשומשום אלא אם צויין אחרת