44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

טריינספוטינג 2

28/02/2017

טריינספוטינג 2 - כרזה

במקור: Trainspotting 2

במאי: דני בויל

שחקנים: יואן מקגרגור, רוברט קרלייל, ג'וני לי מילר

שנה: 2017

אורך: 117 דקות 

ז`אנר: קומדיה

ב-1996 יצא 'טריינספוטינג'. הסרט, שעסק בין השאר בהתמודדות עם סמים ובתחומי עניין של גברים סקוטים בשנות התשעים, הגדיר דור שלם ונשאר קפסולת זמן של אותה תקופה נפלאה. הסרט לא היה יכול להיעשות ב-1986 ואם הוא היה נעשה ב-2006 הוא היה סתם סרט נשכח. 

עברו 21 שנים מאז. מילניום חדש התחיל, הסגנון של 'טריינספוטינג' חוקה עשרות פעמים ודני בויל הפך להיות במאי מוכר וזוכה אוסקר. בדיוק הזמן האולטימטיבי לעשות את ההמשך שכולם חיכו לו 'טריינספוטינג 2', לא? 

21 שנים אחרי מה שקרה בסרט הראשון, רנטון חוזר לביתו בסקוטלנד ופוגש שם את 'חבריו' ספאד, סיק בוי ובגבי. הם מצידם לא סולחים לו על כך שדפק אותם אי שם ב-1996 והם לא בדיוק שמחים מחזרתו. בנוסף רנטון נאלץ להתמודד עם מצבים לא פשוטים חדשים ועם בגבי שרוצה לנקום בו. כמו כן, סמים! 

למרות שמעטים ביקשו המשכון למעללותיהם של רנטון וחבריו, 'טריינספוטינג 2' הוא המשכון מאוחר נדיר שמצדיק את קיומו ואף מצליח לכבד את המורשת של הראשון. מלבד העובדה שכולם נראים מבוגרים יותר בעשרים ואחד שנה מהסרט הראשון, מעט מאוד השתנה בסגנון של 'טריינספוטינג' וזה דבר טוב מאוד. העריכה עדיין קצבית, יש המון קטעים מצחיקים, הפסקול משגע, השחקנים טובים (יואן מקגרגור מדהים וגם שאר השחקנים עושים את תפקידם נאמנה) ומדי פעם התמונה קופאת לכמה רגעים ואז ממשיכה. למה זה ככה? לא יודע, אבל זה מגניב. 

בנוסף, מה שהופך את 'טריינספוטינג 2' לסרט מוצלח זה שהוא אשכרה סרט המשך. בעידן שבו סרט המשך כמעט תמיד פירושו רימייק של הסרט הקודם פלוס המון קריצות למעריצים, 'טריינספוטינג 2' מציע עלילה חדשה לחלוטין שבו הדמויות האהובות מתפתחות ומתעמתות עם אתגרים חדשים ויש המשכיות וקשר למה שקרה בסרט הקודם. יש גם קריצות למעריצי הסרט הראשון אבל פה הם מרגישות כמו קריצות משעשעות ולא עיקר הסרט. 

האם 'טריינספוטינג 2' מתעלה על הראשון? ובכן, לא. עד כמה שנהנתי מהסרט החדש, לא סביר שהוא יהפוך להיות קפסולת זמן של שנות ה-2010 כמו שהסרט הראשון היה עבור שנות התשעים. בעוד הסרט הראשון נוצר בזמן הנכון ובמקום הנכון ולא היה הופך להיות קלאסיקה אם לא היה נוצר בזמנו, ההמשכון היה יכול להיווצר גם נניח ב-2006 או ב-2028 ועדיין הייתה לו את אותו השפעה על הקולנוע ועל הדור שצופה בו. 

אבל בינינו, למי אכפת. 'טריינספוטינג 2' הוא המשכון מאוחר אך מוצלח מאוד שמצליח לכבד את הסרט הראשון ולהיות בפני עצמו סרט כיפי מאוד, מטריף ויזואלית ועושה חשק לעוד. אם אתם ממעריצי מהסרט הראשון הרי ש'טריינספוטינג 2' הוא צפיית חובה עבורכם. נתראה ב'טריינספוטינג 3'! (אני בטוח שיהיה כזה).

לדף הרשומה

ג'קי

21/02/2017

תוצאת תמונה עבור ג'קי פוסטר ישראלי

במקור: Jackie

במאי: פאבלו לרין

שחקנים: נטלי פורטמן, פיטר סארסגארד, גרטה גרוויג

שנה: 2016

אורך: 99 דקות 

ז`אנר: דרמה

ב-22 בנובמבר 1963 נשיא ארה"ב אז ג'ון פ. קנדי נרצח. זה היה אירוע שזעזע את כול העולם ובמיוחד את אשתו של ג'ון פ. קנדי, ג'קלין. בימים שלאחר הרצח ג'קלין ניסתה להתמודד עם הרצח וגילתה שזה לא דבר פשוט להמשיך הלאה. 

זה פחות או יותר כול התוכן ב'ג'קי'. 

הבמאי פאבלו לרין ניסה, וזה באמת ניסיון מעורר הערכה, לעשות ביוגרפיה שונה מכול הביוגרפיות שמציפות את הקולנועים בעונת האוסקרים. אין פה מוזיקה סוחטת דמעות, אין משפטים שנשמעים טוב בטריילרים אבל מגוחכים בסרט עצמו ואין קיטש או רידוד שטחי של המציאות. ב'ג'קי' הכול מוגש כמו שהוא: קודר, אפל ולא כיף. 

אבל גם משעמם, כול כך משעמם. 

למרות ש'ג'קי' נמשך רק שעה וארבעים הוא מרגיש בזמן הצפייה הרבה יותר. האווירה בסרט היא של עצרת זיכרון שבו לא נעים לצחוק או לעשות משהו שהוא לא להיות מלא צער. הכול נפוח ומלא חשיבות עצמית. אף אחד לא מדבר בסרט הזה כמו בן אדם נורמטיבי אלא בקול עמוק ומלא חשיבות. מישהו פה מת, זה לא יפה. 

כולם מתלהבים מהמשחק של נטלי פורטמן. למרבה הצער, אינני מבין את ההתלהבות במקרה הזה. פורטמן לא עושה משהו מיוחד בסרט מלבד לבכות, להשפיל את הראש או לדבר בקול שקט. היא לא מביאה לדמות שלה משהו חדש או מעניין שאפשר להזדהות איתו. גם שאר השחקנים שמסביבה לא מעניינים יותר מדי. 

מילא אם 'ג'קי' היה מספר משהו חדש שלא ידענו קודם על הרצח של קנדי אבל לא, הסרט מראה את אותו הפוטג' של הרצח שוב ושוב ושוב מכול זווית אפשרית ונותן לפורטמן לדבר על כמה היא אומללה שבעלה נרצח ושהיא לא יודעת מה לעשות עם חייה עכשיו. סרט מעניין על רצח קנדי שילמד אתכם משהו חדש רציתם? לא פה. 

'ג'קי' הוא אכזבה. סרט נפוח, רפטטיבי ומשעמם כול כך. ל'ג'קי' יש ערך קולנועי של עצרת זיכרון וכול עוד זה לא יום הזיכרון לרצח קנדי אין לכם מה לראות אותו. כבר עדיף ללכת ל'מורים בהפרעה', לפחות הוא מצחיק.

לדף הרשומה

מורים בהפרעה

Image result for ?מורים בהפרעה?‎

במקור: Fist fight

במאי: ריצ'י קין

שחקנים: צ'ארלי דיי, אייס קיוב, כריסטינה הנדריקס

שנה: 2017

אורך: 91 דקות 

ז`אנר: קומדיה

מערכת החינוך קורסת! הילדים מעדיפים להיות באייפון מאשר ללמוד, המורים אובדי עצות, הבית ספר מתפרק והכול שיגעון ובלאגן. בנוסף, טראמפ הוא עכשיו הנשיא אז זה בטח אומר משהו על מערכת החינוך כיום באמריקה, לא?

אנדי (צ'ארלי דיי) הוא מורה בבית ספר בעייתי שתלמידו חושבים שמלחמת האזרחים זה הקרב בין סופרמן לבאטמן ושמעדיפים לעשות שיגועים מאשר ללמוד. ביום האחרון ללימודים הוא מסתבך עם המורה המופרע רון (אייס קיוב) שמזמין אותו לקרב אגרופים בסוף יום הלימודים. אנדי מנסה לברוח מגורלו המר אך ללא הצלחה. האם הוא ישרוד את קרב האגרופים או שהוא יצליח לברוח מזה?

הסרט, שהוא מעיין גרסת הקומדיה הדבילית וחסרת הטאקט של 'בצהרי היום' עם גארי קופר, מתאפיין בכול הבעיות של קומדיות מהסוג הזה: הדמויות לא מתפתחות מעבר ל'מורה לחוץ וחלש' ו'מורה מגניב וגבוה', התסריט נראה כאילו נכתב תוך חצי שעה וכולל פיתולי עלילה ומעברים לא סבירים בין סצנות (רון משנה את האופי שלו במהירות בין סצנה לסצנה. רגע הוא מורה קשוח ורגע הוא אחלה בן אדם ולהפך) והסרט מאוד דבילי והדמויות עושות דברים לא הגיוניים כדי לקדם את העלילה לעבר סופה.

אבל למרות הכול, נהנתי מאוד מ'מורים בהפרעה'. הסרט מאוד מצחיק ויש בו המון בדיחות וסצנות שגרמו לי להתגלגל מצחוק. צ'ארלי דיי ואייס קיוב עושים את המיטב מהדמויות הדי שטוחות שלהם ומעל הכול הסרט קצר. בעידן שבו כול קומדיה נמשכת משום מה כמעט שעתיים מרענן מאוד לראות סרט שנמשך שעה וחצי בלבד. הסרט עובר מהר ומשאיר טעם של עוד.

בסופו של דבר, 'מורים בהפרעה' הוא לא יצירת מופת בדברי ימי הקומדיה של הקולנוע האמריקאי אבל הוא כן סרט מצחיק מאוד שמעביר שעה וחצי בסבבה. מקווה שאחרי הביקורת הזאת אייס קיוב לא יבוא להרביץ לי.

נ.ב. יש סצנה ממש משעשעת אחרי הקרדיטים. שווה להישאר.

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

ג'ון וויק 2

23/02/2017

ג'ון וויק 2 - John Wick: Chapter 2

במקור: John Wick: Chapter 2

במאי: צ'אד סטהלסקי

שחקנים: קיאנו ריבס, לורנס פישבורן, פיטר סטורמר

שנה: 2017

אורך: 122 דקות 

ז`אנר: פעולה, מתח

יש מושיע חדש לסרטי האקשן ההוליוודים: קוראים לו ג'ון וויק. 

ב-2014 יצא 'ג'ון וויק' הראשון, מותחן פעולה בסגנון האייטיז שבו קיאנו ריבס יוצא לנקום במי שהרג לו את הכלב. זה היה סרט אקשן חביב מאוד ולא יותר מזה שבמהלך הזמן הפך משום מה לקאלט מודרני. עכשיו, עם קהל מעריצים רחב ותקציב גדול יותר, ג'ון וויק חוזר בסרט אקשן רחב היקף והתוצאה משובבת נפש. 

על מה הסרט? מה זה משנה לכם. אבל אם אתם מתעקשים: לאחר מה שהיה בסרט הקודם, ג'ון וויק פורש מחיי האקשן ועובר לגור בשקט עם הכלב החדש שלו. כאשר קולגה לשעבר זומם להשתלט על גילדת מתנקשי הצללים הבינלאומית, ג'ון וויק חוזר מפרישתו ויוצא להתייצב מול הרוצחים הקטלניים ביותר בעולם. 

את הסרט מביים צ'אד סטהלסקי (שביים גם את הסרט הקודם ביחד עם דייויד ליטץ') ונראה שעכשיו חובבי האקשן צריכים להתחיל לשנן את שמו. סטהלסקי מביים את סצנות האקשן של 'ג'ון וויק 2' כמו מחול של יריות, פיצוצים, מכות, דקירות ודם, הרבה דם. האקשן אדיר בטירוף ואחרי כול סצנת אקשן כמעט מחאתי כפיים. בסביבות המערכה השלישית הסרט נהיה כמעט חסר מעצורים ורוב המערכה הנ"ל מורכבת בעיקר מאקשן מטורף שכמוהו לא היה מאז 'כביש הזעם'. הסרט גם מכיל את השימוש הקטלני ביותר בעיפרון מאז 'האביר האפל' ומחוות מפתיעות ל'שרלוק ג'וניור' של באסטר קיטון ו'הגברת משנחאי' של אורסון וולס. 

כמו כן, אני מחויב להזהיר ש'ג'ון וויק 2' הוא אחד הסרטים האלימים ביותר שנראו לאחרונה על המסכים. אם כמויות אדירות של דם ודקירות עושות לכם רע מומלץ להתרחק וללכת לסרט אחר. 

איך האספקטים בסרט שהם לא אקשן? בסדר, תודה. קיאנו ריבס נולד להיות מתנקש קטלני ואני לא אתנגד לכך אם שאר הקריירה שלו תהיה מורכבת בעיקר מהמשכונים של 'ג'ון וויק'. שאר השחקנים טובים מאוד ומגלמים דמויות רצחניות, הזויות ואף משעשעות לרגעים. העלילה מעמיקה את העולם של הסרט הראשון ומוסיפה לו חוקים, נפח ופרטים חדשים. התסריט אומנם נוטה להיות מורכב שלא לצורך מדי פעם אבל זה לא משנה כשמיד אחרי פיתול העלילה הלא נחוץ הנוכחי יש סצנת אקשן מטורפת. 

מתבקש מאוד להשוות את 'ג'ון וויק 2' לטירוף האקשן מלפני שנתיים של 'מקס הזועם: כביש הזעם'. ובכן, לא. ג'ון וויק לא משתווה לטירוף של מקס הזועם אבל לא צריך כול הזמן להשוות לסרטים הרבה יותר גדולים כי בלי קשר, 'ג'ון וויק 2' הוא אחד הסרטים המהנים ביותר שראיתי בקולנוע לאחרונה. אם אתם חובבי אקשן אז אסור לכם לפספס את חגיגת הדמים הזאת. קחו מעיל ומטרייה ורוצו לראות את 'ג'ון וויק 2' על המסך הכי גדול בסביבתכם. בשביל סרטים כאלה הולכים לקולנוע.

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

מאחורי המספרים

18/02/2017

תוצאת תמונה עבור מאחורי המספרים פוסטר ישראלי

במקור: Hidden Figures

במאי: תיאודור מלפי

שחקניות: טראג'י פ. הנסון, ז'אנל מונה, אוקטביה ספנסר

שנה: 2016

אורך: 127 דקות 

ז`אנר: דרמה

כול שנה בעונת האוסקרים יש לפחות סרט אחד שהוא פיל גוד. זהו סרט שנמנע ממורכבות יתר, קטעים אפלים או ניסיון לגרום לצופים לחשוב או להרגיש רע עם עצמם. סרטי פיל גוד הם חמימים, נעימים, מקסימים, מכילים שתי כפיות סוכר ואפשר ללכת אליהם עם סבתא/אמא ולא להיות מובך. השנה יש לנו בקטגוריה הזאת, בין השאר, את 'מאחורי המספרים'. 

הסרט הוא על 3 נשים אפרו אמריקאיות מבריקות שעובדות בסוכנות החלל נאס"א בתחילת שנות השישים, כאשר מבצע השיגור לחלל של האסטרונאוט ג'ון גלן התרחש. ראשם של רוב העובדים הלבנים בנאס"א מתפוצץ כאשר הם מגלים שיש נשים (!) שחורות (!) שיודעות מתמטיקה (!!!) והם נותנים להן תפקידים נחותים למדי. אך הנשים הללו מגלות זאת ונלחמות על מקומן בנאס"א. 

כראוי מסרט פיל גוד שרוצה אוסקרים, 'מאחורי המספרים' נמנע מלאתגר את הצופים או מלנסות להציג תמונת מצב מורכבת יותר מ'פעם התייחסו ממש לא יפה לנשים שחורות ואסור שזה ייקרה יותר שמעתם?!' וכול קטע שנון או מתוחכם מדי מרוכך למוות או נזרק מחוץ לסרט. 'מאחורי המספרים' הוא כמו לשתות תה עם שתי כפיות סוכר ביום אביב בחוץ: זה נעים, זה יפה וזה לא דורש מאמץ בכלל. רוצים סרט שחורים שיאתגר אתכם קצת? לכו ל'אור ירח'. 

האם 'מאחורי המספרים' הוא סרט רע? ובכן, לא. הבימוי של תיאודור מלפי יעיל מאוד ונמנע מרגעים איטיים או משעממים מדי מה שהופך את הסרט למהנה לצפייה, התסריט פשוט ונמנע משומן של קטעים מיותרים ואנסמבל השחקנים מוצלח מאוד, במיוחד שלושת השחקניות הראשיות (טראג'י פ. הנסון, ז'אנל מונה ואוקטביה ספנסר) שמספקות הופעות ראויות מאוד ונותנות לדמויות שלהן נפח, רגש וסיבה להיות בעדן. 

בסופו של דבר, 'מאחורי המספרים' הוא סרט קליל מאוד, לא מאתגר בכלל ונחמד להעביר איתו שעתיים. אוסקר? ממש לא, אבל זה נחמד שיש עכשיו מה לראות עם סבתא או עם אמא בשבת בבוקר או בשלישי בשלייקס.

לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל עוף בשומשום אלא אם צויין אחרת