00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X
מדינה בחשיכה

שנה טובה לכולם

 

         

 

                בתקוה שהשנה הזו תהיה טובה מקודמתה

                      הרבה בריאות ופרנסה טובה

 
לדף הרשומה

מכתב לפוליטיקאי

  תמוהה האופטימיות של עדי(שביננו אין לי מושג מי היא אבל זה בסדר גמור) לכתוב מכתב לפוליטיקאי.

מי כותב היום מכתבים לפוליטיקאים? ישנם עדיין בנמצא אנשים כאלה?

   מוזר, חשבתי שהציבור התבגר. חבל על הזמן, אפילו המחשבה אינה ריאלית, איזה פוליטקאי בכלל
יקרא את מכתבנו, היום לכל פוליטיקאי יש שנים שלושה עוזרים המסננים את הציבור שמא יגע במעסיקם,
הרי למעסיקם אין זמן פנוי להתעניין בציבור.
פשוט אין להם זמן.
   האמת שפעם חשבתי שנבחרי העם הם באמת אנשים הבאים לתרום, לעזור, לעשות לעם חיים טובים
יותר, אבל הנבחרים שלנו הם משני סוגים, אולי שלושה.
הראשונים מבינים את העסק, הם לא רואים את אימם, סוג אחר התמים עדיין באמת מתכוון לשנות את
המציאות אבל מהר מאוד הם לומדים שהכנסת אינה בדיוק המקום לעשות זאת, מכל צד אלו מהסוג
הראשון יסנדלו אותם בשרשראות ועבותות ואז מה שנותר להם לעשות הוא להמתין שהקדנציה תסתיים.
  הסוג השלישי אם הוא קיים הם נבחרי ה-"עגל". יש להם עיניים כאלה הבוהות סביבם, הם יושבים
היכן שאומרים להם, אומרים את מה שאומרים להם להגיד ורוב הזמן רק שותקים.
ממתינים שיגידו להם מה הלאה.

אז למי לכתוב?
הרשימה כל כך ארוכה אך למי לכתוב?

אני נזכר בסיפור אמיתי שקרא במהלך מסע בחירות, פעיל ניגש לנואם לאחר הנאום וביקש להיפגש איתו,
הוא מאוד התרשם מהופעתו, תשובת הנואם היתה מאוד ישירה, "תראה, אני לא רוצה סתם להבטיח, אם
לא אבחר נקבע מועד אך אם אבחר אני יודע שלא יהיה לי זמן".
תשובה כנה לא? 
והוא נבחר וכנראה שלא מצא זמן למפגש כי הוא כבר לא ענה לפניות הפעיל.

 


אגב, המילה מכתב הינה כל כך אנכרוניסטית, אני בטוח שרבים מעולם לא כתבו מכתב אחד בימיהם,
הם יודעים רק לתת לייקים לזרים שמעולם לא פגשו. אבל הרעיון בכל זאת נחמד, הכתיבה מוציאה הרבה 
כעסים. מן התפרקות שכזו

לדף הרשומה

הולכים לבחירות עם הפחד

 

   למה הליכוד וכל המפלגות הימניות האחרות יגרפו את רוב הקולות?
זה ברור, כי כך יהיה כי מעבר לכל סיבה חשובה כמה שלא תהיה 
כמו רווחה חינוך ובריאות האדם חרד לביטחונו.
   החרדה היא המניע הקדום ביותר אצל האדם.
קראתי את הכתבה על תפיסת החוליה שתכננה פיגוע קטלני 
בארץ, ללא ספק שמערכת הביטחון עושה מלאכה חשובה, ללא
ספק הידיעות על מעצרם של עשרות ערבים המתבצעים מדי לילה

מציגים תמונת מצב של ייאוש וחוסר תקווה.
הכתבות האלה את מי מקדמות?
הידיעה שהערבים סביבנו וחלקם אלו שבתוכנו יום ולילה מתכננים

איך להיות שהידים ולהרוג כמה שיותר יהודים אינה מניחה לנו.

כולם רוצים ממשלה נבונה וחכמה, כולם רוצים חינוך טוב, מערכת

בריאות טובה אך כשהם ניגשים לקלפי ומושיטים את ידם אל הפתק,

על מה הם חושבים? 
במה הם נזכרים?
   אז אם הביטחון שלנו כל כך חשוב ואני משוכנע שהוא חשוב מתי

נגיע לשאר הדברים? נמשיך כנראה להמתין שמונה חודשים לבדיקה

רפואית הנוגעת לחיינו, נמתין ליום בו ילדינו ילמדו בכיתות מרווחות,

נמתין ליום שלא נראה ברחובות משפחות הנערכות ללינה, נמתין שנוכל
 להשתכר שכר הוגן.
עוד שני מיליארדים יזרקו לטמיון כי לאף אחד אין פתרון

 

  אני רק חושב מה אפשר היה לעשות עם כל הכסף הזה 

 

על מה עוד חושב הציבור מעבר לפרגוד?

אני יודע על מה הוא חושב, לגבי החינוך, אני כבר אמצא בית ספר

טוב לילדיי, לגבי הבריאות, אתן לרופא אלף שקל והבדיקה תוקדם,

והניתוח יוקדם, ולגבי העבודה, אמצא עבודה אחרת באמצעות

הקשרים שלי, וכן הלאה, לכל דבר ימצא פתרון.

 

בטח ימצא

 

לדף הרשומה

קרקס ואת ההצגה כרגיל גנב הליצן

         

 

   כן, זה היה קרקס ואת ההצגה כרגיל גנב הליצן, אני לא יכול לעבוד ככה, חותרים תחתיי, אי אפשר

לנהל כך מדינה, אי אפשר לנהל ככה ממשלה, וכולם צוחקים, מתגלגלים מצחוק, והוא מעפעף בעיניו 

כמבין את הצחוקים, שוב עפעוף ושוב צחוקים מסביב, וההצגה שודרה גם בעוד עשרות אולמות וגם

שם התגלגלו מצחוק. איזו הצגה זו היתה, איזו חוויה, התוכנית של שנת 2014, השורדים והרצים

למיליון כולם רחוקים מאחורי הרייטינג האדיר שההצגה הזו עשתה.

   אבל ההצגה היא רק תחילת הקרקס הלאומי, כולם שואלים את כולם מי דיבר עם מי, מי סגר דיל

עם מי, כולם מכחישים ואין דילים ואין הסכמים מתחת לשולחן, הכל נעשה באוויר, הכל שגיון

של פרשני התקשורת, הם פשוט הוזים.

   מה פתאום שראש הממשלה יברר עם החרדים מה דעתם לחבור אליו, אין אפשרות כזו, מה

פתאום, אין דבר כזה, הוא ראש ממשלה הגון וישר, הוא לא יעשה דילים מאחורי הגב של שריו.

 

    ועכשיו לצרים על כסאו, בעצם מי לא, כולם רוצים להתיישב על הכסא הזה כאילו הוא כסא מלכות,

בעצם זה נכון, זה כסא מלכות, עם משענת העשויה משי טהור, ידיות מוזהבות, בגלל זה הוא לא

מתרומם אפילו לשניה ממנו, הוא יודע שבשניה שיקום מישהו מיד יתפוס את מקומו, לכן הוא לא קם.

 

  אפילו עשו לו שם מן מתקן של קטטר, מאכילים אותו עם זונדה, הוא לא יקום, הוא גם ישן על הכסא.

 

   אם יהיו בומים של טילים מאיראן אולי אז יקום.

 

אפילו לבחור לא יקום, ידרוש שיביאו אליו את הקלפי.

 

אני משוכנע שהוא חושב עצמו לנכס לאומי.

 

למה הוא לא דורש שיעמידו לכבודו פסל אדיר קומה בכניסה לאולם הכנסת? 

 

לצ'סקו לא עשו? לסאדאם חוסין לא עשו? לנפוליאון לא עשו? אפילו לסטלין עשו


אין דבר צודק יותר מזה.

 

איזה בכיין


ביבי, דיייי

שבענו מרורים ממך

 

הלוואי ותבחר שוב, חבל להפסיד את ההצגות שלך 

 

                         אגו-אגו-אגו-אגו-אגו-אגו-אגו-אגו-אגו-אגו-אגו

לדף הרשומה

מה קורה בעוד שלושה שבועות?

 
 
 
      Posted image
        לזכר נשמתו של דניאל


 נניח שעברו כבר עוד שלושה שבועות.
מי יכול להניח את מצבנו היום ביום השבת 13 לספטמבר 2014.
24 אוגוסט - 13 ספטמבר. שלושה שבועות
מה יכול להשתנות, מה השתנה מה לא השתנה.

האם אנחנו חיים את היום הזה בלבד או שאנחנו יכולים להעריך את העתיד גם אם הוא העתיד הקרוב ביותר,- שלושה שבועות.

בואו וננסה לדמיין לעצמנו מה מצפה לנו מעבר להיום בעוד שלושה שבועות?
 האם כבשנו את עזה?
האם חיסלנו את מנהיגי החמאס?
האם הירי על ישובי ישראל הופסק?
האם התושבים בעוטף עזה כבר שבו לבתיהם ללא אימת פצצות המרגמה?
האם בעלי העסקים התחילו לשקם את עסקיהם או שחלקם הגדול הגיע לפשיטות רגל?
האם הלימודים מתקיימים כסדרם? 
האם היצואנים תקועים עם המוצרים בנמל התעופה או שהיצוא ממשיך להתנהל כסדרו?
מה מצבם של המפעלים הזקוקים לחומרי גלם מחו"ל, האם הם ממשיכים בייצור? 
עד כמה המערכת הבנקאית באה לקראת בעלי החשבונות, האם הם חורגים ממנהגם ומביעים הבנה עם בעלי החשבונות שהכנסתם כמעט נעצרה לחלוטין?
האם שלישיית הקבינט, ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל הבינו ש- 68 ימים של התשה הם מעבר ליכולתו של האזרח הישראלי?
האם הצהרותיו של ראש הממשלה דומות לאלה שהיו בעבר?


נבון להיום תושבי הקיבוצים הסמוכים לגדר הרצועה מותשים.
מותשים ומאוכזבים,
יותר מכך איבדו את אמונם במערכת השלטון והצבא, שנים שקיוו בתמימות שישרדו את הפצמרי"ם.
 היום בלכתם אחרי הגופה הקטנה הם מפנימים שהרע מכל יכול לקרות לכל אחד מהם, לאבד ילד.

    דניאל טרגרמן בן הארבע וחצי, היפה והמתוק זכרו לברכה שילם בחייו על אוזלת ידן של כל ממשלות ישראל האחרונות.
איזה אובדן להוריו לבני משפחתו ולכל עם ישראל.
יום עצוב לכל עמנו.


ועוד משהו,
שיפסיקו לפרשן את החמאס, לאף אחד אין מושג מה הם חושבים או מה מצבו הצבאי, בינתיים אנחנו המותשים וזו העובדה היחידה בכל התקופה האחרונה.


והתחזית לעתיד,-
לא כבשנו את עזה
לא חיסלנו את מנהיגי החמאס
הירי על ישובי ישראל לא הופסק
לצערי, אולי צה"ל הוא הצבא החזק במזרח התיכון,
אולי צה"ל יכול להילחם נגד מדינות,
אבל דבר אחד ברור, -
צה"ל אינו ערוך להילחם בטרור אם מאחוריו לא עומדים אזרחים עם חוסן כלכלי-ביטחוני-מדיני.
שמו של צה"ל כבר לא מטיל מורא ואימה על הערבים.
לדף הרשומה
השנטי
אנא בכוח

  

לזכר אלו שהיו ואינם
לזכר הבלוגרים זכרונם לברכה

בן ציון תמרי(בני)
כז' שבט התשע"ב 20/02/12

גיטה שצמן-יפה
כג' אדר התשע"ב 17/03/12

ציפי מעיין
טו' אדר ב' התשס"ח 22/03/08

חיה קרפ-צור
ו' סיון התשע"א 19/05/10

אילנה קורן
יז' סיון התשע"א 19/06/11

יוסי לייבמן
ט' תמוז התשע"א 11/07/11

רובן זמיר
ט' אב התשס"ט 30/07/09

אנדרי ברודנר
ט' אב התשס"ו 03/08/06

ענת מרק-קוגמן
כה' אב התשס"ח 26/08/08

גוגי ליפשיץ
ד' תשרי התשס"ט 03/10/08

יהושע צימבלר
ג' כסלו התשע"ב 29/11/11

הדר גרד
ידיד יקר
יב' טבת התשע"א 19/12/10

לזכרם



אילנה קורן ז"ל 19/6/2011

הדר גרד ז"ל 19/12/2010

חיה קרפ-צור ז"ל 19/5/2010

יהודית פילי ז"ל 23/12/2012

ענת מרק קוגמן ז"ל 26/8/2008

לייבה רחמן ז"ל
22/11/1962-25/10/2001
ח' חשון ה'תשס"ב

בני פלד ז"ל 13/7/2002

תפסיקי לשתוק
הרשומות החשובות לי
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שמואל אייל אלא אם צויין אחרת