00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פסק זמן

08/05/2013



לקחת פסק זמן ולא לחשוב
לשבת מול הים ולא לדאוג
לתת לראש לנוח מהפיצוצים
לתת ללב לנוח מהלחצים

אני יודע שזה לא הזמן
בעצם גם אני עוד לא מוכן
אבל הנשמה רוצה קצת מנוחה
לתפוס אויר בשביל לחזור לעבודה

אולי זה רק משבר קטן וזה חולף
אולי פשוט אני נהייתי קצת עייף




לקחת פסק זמן ולא לחשוב
לשבת מול הים ולא לדאוג
לתת לראש לנוח מהפיצוצים
לתת ללב לנוח מהלחצים

אולי זה רק משבר קטן וזה חולף
אולי פשוט אני נהייתי קצת עייף

לקחת פסק זמן ולא לחשוב
לשבת מול הים ולא לדאוג

(אריק אינשטיין)




לוקחת פסק זמן
מתישהו אשוב..

 



לדף הרשומה

אכלו לי, שתו לי, לקחו לי

28/04/2013



באמצע העבודה כשמישהו רעב
ולמלא את בטנו לפתע תאב,
ניגש לאחד המקררים הגדולים
שאת המזון של כולם מכילים.

פותח דלת, מסתכל לאט
מעלה ומטה מעיף מבט,
בין המדפים מנסה לאתר
את התפוח ששם מסתתר

את הפרוסה או התפוז
את הגבינה חמישה אחוז
את השניצל ותפוח אדמה
או השוקולד עם פרה אדומה.

וכך קורה שבמשך היום
מתפנה לאט לאט מקום
כל אחד מרכולתו לוקח
וארוחה מלאה ממנה רוקח.

 

 

יש מי שמעדיף לקנות
אוכל בחוץ במנות קטנות,
גם במאפייה וגם במכולת
כל אחד לפי היכולת.

וכך עובר לו יום עבודה
המטבח הופך להיות מסעדה,
בכל רגע ושעה נתונה
מישהו לועס לעיסה מתונה.

לקראת סיום היום
כך מתחשק לי פתאום
משהו טעים ומעודד
שאותו הכנתי מבעוד מועד

היה זה יוגורט לבן וטעים
הוא ובן זוגו, שניים מושלמים
אותם הנחתי על דלת המקרר
לעיתות רעב ועיתות משבר.

 

 

מכינה כפית, מכינה צלחת
את דלת המקרר בשמחה פותחת
מביטה קדימה, שמאל וימין
מושיטה יד מבלי להאמין

במקום בו היוגורט עמד
וחיבק את זוגו מהצד
נפער חלל גדול וריק
ולבי לרגע עמד להתפרק!

מי החוצפן שלי הזיז
את היוגורט במהלך פזיז?
מי רצה שאצא לתיור
ובקור המדפים אלך לסיור?

לקח לי בדיוק חצי דקה
להבין את גודל המכה!
מישהו כנראה חש ברעב
ואת יוגורטיי לקרביו שאב.

 

 

ואני עם סימן שאלה נותרתי
ואת ראשי טיפונת שברתי
מי ייקח ורשות לו אין
את מזונו של השכן?

מילא יוגורט, אשל, אפרסמון
סלט, שוקו או גרעינים המון,
זה לא המחיר וגם לא המוצר
זה חוסר האמון שלפתע נוצר

איך אוכל לסמוך להבא
על חברי לעבודה ועל מי שבא?
כי מי שלוקח דברים שונים
ולא משנה אם הם קטנים

מחר ימתין לשעת כושר
אולי לעשות לעצמו קצת עושר,
לחטט בתיק, למצוא ולקחת
לצרור לעצמו מוצרים באמתחת.

 

 

רוצה להאמין שאותו איש נלעג
לאכול מאחרים לא עשה לו מנהג,
נהיה רעב ולמזון השתוקק
ולרדת לקנות לו, לא התחשק.

להבא אולי אכתוב את השם
על אף שאיש איננו רושם..
במחשבה שנייה אנהג כרגיל
ואמשיך עם יוגורט, אשל או גיל.

במקרר אניח את הארוחה
ובשעת הפסקה, שעת מנוחה
אתענג על כל ביס, אחייך לעולם
ושיהיה תמיד בתיאבון לכולם.

micka0011



לדף הרשומה

ככה זה כשיש שניים


לפעמים כשאני מביטה סביב, נדמה לי שאני רואה כפול
לעיתים נראה שהעולם משכפל את עצמו מבלי משים
ולא, אין קשר לשתייה או לפטריות הזייה ;-)

לפעמים באמת הכל כפול, כמו בבריאת העולם:
זוגות זוגות ברא אותם..

חלק מאותם זוגות נקלעו במקרה לטווח עיניי,
שניים זה תמיד ביחד, על אף שזה כל כך לחוד.



אותה האדרת בשינוי הגברת




בלונד פלטינה
מבט שמאלה ומבט ימינה




כל הימים, כל הימים
חולמת היא על כובע קסמים




שחור ולבן זה הצבע שלי




פגשתי פעם נער(ה) במשקפיים
שלא רא(ת)ה אותי ממש..




אחיזת עיניים




נחלאות או לא להיות




משולש ב(ר)מודה




על הגובה
בסוף הכל אוטו דבר




עם הקוקו, בלי הסראפן




בובות שתיים, בובותיים




כשהשמש יורדת נמוך




פחתולים מחשבים את קיצם לאחור




קאצ`קעס ברגע של שקט




תלתלים שחורים נופלים על הכתפיים




בעין המצלמה




"ככה זה כשיש שניים, מסתבר,
זה תמיד פעמיים, לדבר,
זה נותן לי ת`כוח,
להתגבר גם על מאה מכות".
(ש. ארצי)


לדף הרשומה

הר הרוח

17/04/2013


בשבת האחרונה, בין עצב לשמחה, יצאנו להר הרוח לארוחת בוקר וטיול קצר

"הר הרוח הוא שלוחה של הרי ירושלים המתנשאת לגובה 774 מטר ממערב למעלה החמישה ואבו גוש
השם ניתן להר על ידי מייסדי מעלה החמישה כתרגום לשמו הערבי והוא משקף את הרוחות הנושבות בפסגתו." (ויקיפדיה)

חברים הגיעו מהדרום לירושלים, והיות וזו לא הפעם הראשונה שלנו שם, הר הרוח נראה לנו מקום מעולה להתמקם בו,
לפרוש מפה (לבנה) על אחד משולחנות העץ שבמקום, ולהניח עליו מכל טוב הארץ
(המון סלטים, פשטידות, ירקות, פיתות טריות מאבו גוש, עוגיות וקפה)

עוד אנחנו בביס הראשון, והנה, הצטרף אלינו אורח פורח, עורבני שחור כיפה שעף ממקום למקום
ובלי מילים סיפר לנו כמה הוא רעב, וכמה האוכל שעל השולחן מגרה לו את בלוטות הטעם.

החבר תלש פיסת פיתה והעיף לעברו. במהירות הבזק צלל העורבני לעברה, ולא נודעה כי באה אל קירבו.
עוד פיסה ועוד מעוף ועוד צלילה וזלילה, ואני שעדיין לא למדתי לעוף, ניסיתי לתפוס לפחות צילום אחד.
ביקשתי, התחננתי וכלום!

לבסוף, שבע העוף והחליט לאות תודה לנוח על גזע עץ סמוך, הפעם לא ביקשתי רשות והוא נתפס בעין המצלמה.
עורבני שחור כיפה - תודה לך על המחווה :-)


מבט לפנים


מבט לאחור (משם לא תגיע עוד פיתה)


תמונת פרופיל (לא לקחתי טביעות אצבעות)


חוטמית זיפנית
(כדאי לקרוא בבלוג של עננת)

תמיד חלמתי לצלם אותה על רקע שמים כחולים, אבל רקע היער חביב גם הוא


כבר שנים אני מחפשת מקום לצלם את הפרח היפהפה הזה,
תמיד אני רואה אותה בצידי הדרכים כשאני על כביש אחד או שש,
וגם עבור חוטמית יפה לא אעצור (גם לא עם מעילון צהבהב) ואסתכן בנשיקה עם רכב אחר..
אז מה רבה הייתה שמחתי כשראיתי על צלע ההר מספר חוטמיות שמצפות אך ורק לי!


אמנם הגענו די מוקדם, כך שהייתה חנייה בשפע ושולחנות פנויים,
אך לא עבר זמן רב והמקום נמלא במטיילים, חלקם עמוסי צידניות
וחלקם עם תרמיל ומקל, משילים בטיול והליכה את כל הקלוריות שאנו האבסנו.




היער די סבוך, אמנם יש שבילים מסומנים, אבל לא הייתי לקוחת סיכון לטייל ולטפס בדרך לא מסומנת




בין לבין נוריות - נורית אסיה
(כדאי לקרוא אצל עננת בבלוג על הנוריות )


המון כאלו, משטחים שלמים (עננת?)
התברר ששמו דל-קרניים כרמלי, וכמובן גילוי השם בזכות עננת :-)


נץ-חלב צרפתי (תודה לעננת)


אומרים כי חרקים משדרגים צילומי פרחים.
אז חיפשתי ג`וקים ומצאתי, אבל פשוט לא אהבתי.
אין לי בעייה עם דבורים, וגם לא עם כאלו מיוחדים, בתנאי שהם לא מביטים בי בעיניים ומזיזים את המחושים
אז דוגמית אחת מכל המלאי, הוא היה הכי סולידי ואין סיכוי שיקפוץ לפתע!


ואז הבחנתי בה.. במושית השבע הפצפונת והמתוקה הזו, והיא לא ג`וק!
את החיפושית הזו אנו מכירים גם בשם "פרת משה רבנו".

"למושית שלד חיצוני (קוטיקולה). גופה של מושית השבע סגלגל-כדורי בצורתו.
למושית השבע שני זוגות כנפיים עדינות שצבען אדום, והן מנוקדות בשמונה נקודות שחורות, ארבע על כל כנף.
כאשר זוג הכנפיים סגור, "מתאחדות" שתים מהנקודות ונראות כאחת - ומכאן שמה, "מושית השבע".
גם שמה הלטיני הוא "נסיכה עם שבע נקודות". (ויקיפדיה)


לא פעם כתבתי כי אנו מעדיפים לטייל שלא בחגי ישראל, בלי צפיפות ובלי פקקים.

ברשומה הקודמת yירית הגיבה לי כך:
"גמאני הייתי נותנת לילדות חופש באמצע השבוע [בימים החופשיים שלי] ומנצלת את הזמן השקט לטיולים. שונאת צפיפות ועומסים".

בעקבות המשפט הזה נזכרתי כי בצעירותי, כשאבי היה מורה דרך נסענו איתו לאורכה ולרוחבה של הארץ.
בתחילה אמי ואני הצטרפנו וכשאחי גדל, הצטרף גם הוא לחגיגה.
מדובר היה על טיולים בני יום אחד. כאשר ידע אבי על טיול למקום או אתר  שבו עדיין לא ביקרנו פשוט צירף אותנו לקבוצה.
לטיולים הארוכים יותר כמובן שנותרנו בבית.
נסענו דרומה וצפונה - כמה פעמים לדן ולבניאס, לטבריה, ולהרבה סיורים בירושלים, הייתה זו תקופה שאנשים לקחו טיולים מאורגנים לכותל.

אמי דגלה בכך כי לימודים זה דבר מאוד חשוב, אבל גם לימודי החיים דרך הרגליים ואהבת ארץ ישראל - הם דברים לא פחות חשובים מלימודי בית ספר.
"אין דבר, גם אם תפסידי יום אחד פה ושם, תסיימי את האוניברסיטה" דאגה לומר לי בכל פעם ש`הברזנו` מבית הספר.

באחת הפעמים כשהייתי בכיתה יא`, הזדמנה לאבי טיסה לסיני. מצטרפים? ברור שכן, זו כלל אינה שאלה.
"אבל אמא, יש לי מחר מבחן במתמטיקה".. החנונית שבי אמרה.
"אז מה?" ענתה אמי. "למבחן תוכלי לגשת במועד אחר, אבל אין מועד ב` לטיסה לסיני"..

וכך אמי הגנרלית התקשרה למורה למתמטיקה, הסבירה את חשיבות הנושא ו....כמובן קיבלתי פטור זמני.

וכשבנותי גדלו נהגתי בדיוק אותו דבר.
יש טיול לחרמון ליומיים באמצע השבוע? אנחנו שם,
טיול לחמת גדר? למה לא בעצם?
סופשבוע ארוך בצפון, בדרום? אומרים כן.
לאחר שהבנות הוכיחו כי למחרת הטיול הן משלימות את כל השיעורים, הבנתי כי אמי צדקה בגישתה.

חייבים לקחת הפוגה בחיים, פה ושם איזה פסק זמן על מנת למלא דלק ומצברים להמשך..

עצמאות שמח :-)


לדף הרשומה

מפה לשם


כשעם ישראל יוצא בחול המועד פסח לנפוש בטבע
אנחנו מעדיפים לנפוש בבית ולא לעמוד בפקקים אינסופיים

כשעם ישראל בבית, או לפחות רובו, אנחנו נותנים גיחות לחיק הטבע
והיום יצאנו לכיוון משכנות שאננים

לפני שהגענו לטחנת הקמח המפורסמת של משה מונטיפיורי, חצינו את הפארק הקטן שלידו
לא היו המוני אדם, לא מינגלו וניפנפו, ללא עשן ואש
אבל הייתה הרבה שלווה


מחבואים


השמלה הסגולה


עַם הספר


מי שלא קורא לא יודע מה קורה


דברים שרואים מכאן לא רואים משם


התחדשות


בכל זאת טחנת הקמח המחודשת מציצה מבעד לעצים


הילדה הכי יפה בגן




שניים זה תמיד ביחד


באמצע הכפר אמנון ותמר, ויש זמן לכל דבר




כן, זה רק ספורט




ועדיין לא הגענו לטחנת הקמח..

לדף הרשומה
12345
קוביית קוד חופשי
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל micka0011 אלא אם צויין אחרת