00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אפשר להתחיל לנשום :-)

חודש וחצי קשים עברו עלי.

בפעם האחרונה סיפרתי שאני לפני בדיקת השקיפות העורפית. אז התייצבתי בזמן, רועדת כולי, מפוחדת, פאסימית בטירוף, בטוחה שהבדיקה תהיה לא תקינה. נכנסת לרופא ומספרת לו את ההסטוריה של ההריון הקודם. הוא היה מקסים, אמר לי לשכב על המיטה והראה לי שבתור התחלה יש דופק. כמובן שאבן אחת ירדה לי מהלב. עכשיו צריכים למדוד את עובי הנוזל בעורף של העובר, זה שבהריון הקודם היה מעל הנורמה והראה שיש בעיה. הרופא מחפש, מחפש, לא מצליח למדוד, העובר בזווית לא נוחה למדידה, אחרי 10 דקות ארוכות נמצאה זוית מתאימה. 1.2. תקין. תקין מאוד. מעל הנורמה. הסיכון למום בעובר בשיקלול עם הגיל 1:1182 (בניגוד ל 1:3 בעובר החולה בהריון הקודם).

יצאתי משם מאושרת עד עמקי נשמתי והלכתי עם חברה ליום כיף בקניון עזריאלי וקינחנו בהמבורגר טוב במסעדת דיקסי. זה היה היום האחרון של יובל בגן לפני חופשת הקיץ וניצלתי אותו כמו שצריך :-)

יום למחרת הלכתי לעשות את בדיקת הדם שמשלימה את בדיקת האולטראסאונד. אחרי שבוע וחצי הגיעו תשובות. ראיתי אותן והרגשתי שמשקולת של 100 טון נחתה לי על החזה. בדיקות הדם לא תקינות. הסיכון עלה ל 1:150 בעקבות בדיקות הדם. המון בכי, המון תסכול ואחרי שעה התאפסתי על עצמי.

השארתי הודעה לרופא המטפל שלי במרפאה והתחלתי בסבב טלפונים במטרה להקדים את בדיקת מי השפיר ולמצוא תור מיידי ליעוץ גנטי.

הצלחתי להקדים את התור בשבוע ובאותו היום גם נקבע לי תור לייעוץ גנטי בהדסה עין כרם. הבעיה- צריכה לחכות 3 שבועות מלאים עד הבדיקה ועוד 3 שבועות עד שמגיעות התשובות.

3 שבועות עברו לאט עם המון פחדים. למזלי הייתי עסוקה עם יובל שהיתה בחופשת קיץ מהגן. אז שבוע שלם אמא שלי שמרה עליה, שבוע אחרי מצאתי סידור לחצי יום אז עבדתי רק עד השעה 13:00, ועוד שבוע הייתי איתה בבית.

ב 31/8 היתה לי בדיקת סקירת מערכות. הבדיקה לא הראתה שום מום אפשרי בעובר והרופא אמר שהוא אופטימי לגבי מי השפיר ושסביר להניח שהכל יהיה בסדר. בנוסף גיליתי שיש לי עוד בת בבטן. אושר מהול בפחד.

יום למחרת יובל התחילה הסתגלות בגן. גן חדש. העברתי אותה לסניף נעמת שקרוב יותר לבית מתוך מחשבה שבעוד כמה חודשים אני צריכה ללדת ויהיה לי יותר קל שהגן במרחק הליכה, מה גם שתהיה לי יותר עזרה זמינה מהמשפחה, שיקול שהוכיח את עצמו מאוחר יותר.

ביומיים הראשונים (חמישי ושישי) היה יחסית קל כי הייתי איתה בגן. היינו שעתיים בגן וחזרנו הביתה. ביום ראשון, היום הראשוון בו היתה אמורה להשאר לבד בגן, אמא שלי לקחה אותה כי אני נסעתי לירושליים לבדיקת מי שפיר. אז היומיים הראשונים עברו בקלות, יובל שיחקה, אכלה ואפילו ישנה בגן, הקושי התחיל ביום השלישי, כנראה נפל לה האסימון שאמא הולכת, והפרידות בבוקר הפכו לקשות.

למזלי אמא שלי לקחה חופש מהעבודה כדי לעזור לי אחרי הבדיקה, כי עברתי שבוע קשה עם כאבים ולא יכלתי לעשות הרבה חוץ מלשכב על הספה.

בכל מקרה, לפני שעתיים התקשרו אלי מהמכון הגנטי בהדסה עין כרם, יש תשובות לבדיקת מי השפיר, הכל תקין , אין שום בעיה עם העובר, אפשר להמשיך עם ההריון. אפשר להתחיל לנשום. אפשר להתחיל לספר לבודדים שעדיין לא יודעים שאני בהריון :-)

כיף אמיתי, אושר, הקלה.

 

ויובלי,  מקסימה כהרגלה, בכל יום לומדת משהו חדש, בכל יום מפתיעה אותי. אני רק מחכה שתתחיל כבר ללכת. היא בת שנה ושלושה חודשים ורוב הילדים שאני מכירה בגילה כבר הולכים.

היא עושה לי קצת בעיות עם ההרדמות בלילה, זה לוקח שעה וחצי לפעמים למרות שרואים עליה שהיא ממש עיפה. מנסה למצוא פתרון, כרגע לא ממש מצליחה וחייבת שזה ייקרה לפני הלידה.

 

בחודש הבא אתחיל לעשות קצת קניות לקראת הלידה והקטנטונת שבדרך (יש לי כבר שם בשבילה )ואני לא יכולה לחכות כבר..

לדף הרשומה

שבוע 13 מתחיל היום

אז עברו להם 12 שבועות, היום אני מתחילה את שבוע 13 וזה משמח אותי מאוד. למה? כי זה השלב הרישמי שבו הסיכוי להפלה טבעית יורד משמעותית. אז עברתי את זה והכל בסדר בינתיים.

הבטן כבר יצאה, אנשים מתחילים להסתכל עלי ולחשוד, היו כמה שכבר שאלו, כמובן שלא הכחשתי. גם האחיינים שלי שאלו, אבל הם שואלים אותי מהרגע שיובל נולדה, אז אני לא מתייחסת לזה יותר מדי ברצינות.

חוץ מזה אני "קצת" עצבנית על אמא שלי.

שלשלום בצהריים אמרתי לה שביום ראשון הבא אני רוצה לספר לסבא שלי על ההריון. אמרה לי בסדר ולא הוסיפה מעבר.

אחרי שעתיים היתה לנו ברית, הלכנו, ופתאום כל המשפחה מתחילים לאחל לי מזל טוב (אין סיכוי שראו עלי משהו, פשוט אין סיכוי) על ההריון. לי ולגיסתי. אחרי בירור קצר מתברר שאמא שלי סיפרה כבר לפני חודש לכוווווולם על ההריונות. לכולם.

למטפלת של סבתא, לסבא וסבתא לאחים ואחיות שלה, לדודים ודודות שלה, ועכשיו כולם יודעים, בלי שאני וגיסתי יודעות שכולם יודעים. וזה אחרי שאמרנו לה בפירוש לא לספר לאף אחד!!

גיסתי חוששת כי היתה לה הפלה טבעית לפני כמה חודשים

אני חוששת בגלל השקיפות שהיתה לא תקינה בהריון הקודם. רציתי לחכות. רציתי להפתיע את סבא שלי ועכשיו הכל נהרס.

ואם מדברים על השקיפות. אז ביום ראשון יש לי את הבדיקה. אני ממש מפחדת. בפעם האחרונה ההריון התחיל להתחרבש בדיוק בבדיקה הזאת ואני מקווה שהפעם תהיה חוויה מתקנת ושהכל יהיה בסדר.

 

ויובל..

התחילה לעשות קצת בעיות עם ההרדמות בכל ערב, אז קראתי קצת באינטרנט, חקרתי שיטות ומצאתי שיטה שהתחברתי אליה. מיום שישי אני מיישמת אותה ועושה רושם שיש התקדמות. התחילה להרדם לבד, בלי תלות בידיים ובקבוק וכמעט ללא בכי. כשהיא בוכה

אני מרימה אותה, מרגיעה, עד שהיא נרגעת ואז מחזירה למיטה. אז יש התקדמות ואני מאוד שמחה על זה.

היא גם התחילה "לדבר". יש לה כבר אוצר מילים קטן ומתוק

"אבו" זה בקבוק

"בבה" זה סבא

"תתה" זה סבתא

לי היא קוראת "דדה" שזה דודה, כי ככה היא שומעת את האחיינים שלי קוראים לי :-)

"אווווו" זה אור

"דה" זה תודה

ו" בה " זו בובה, שדרך אגב, היא ממש אוהבת, יושבת, מחבקת ומנשקת אותה בלי הפסקה.

חוץ מזה היא למדה איך עושה כלב ואיך עושה דג, היא אוכלת לבד (היא והבגדים שלה, וחלק נכנס אפילו לטיטול), משחקת יפה מאוד במשחקים שלה, רוקדת ומוחאת כפיים כשיש מוסיקה ובגדול- היא מושלמת

 

זהו בינתיים. אחזור לעדכן אחרי הבדיקה, דרושות אצבעות מוחזקות עד יום ראשן בבוקר

 

 

לדף הרשומה

שבוע 9 מתחיל

אני כבר בשבוע 9 להריון. הספקתי לראות דופק לעוברון הקטן ולהפרד מרופא הפוריות שלי, מקווה שעוד אחזור אליו בעתיד לילד שלישי. (זה לא ייקרה בלי בן זוג, מאוד רוצה אבל אקרוס כלכלית עם 3 ילדים לבד).

התחלתי מעקב הריון אצל רופא הנשים שלי, הכל נראה מצויין ובבדיקת האולטראסאונד האחרונה העובר נראה מתאים לגיל ההריון עם דופק יפיפה. הוא כבר הבין שיש לו עסק עם בחורה היסטרית אז קבע לי פגישות מעקב כל שבועיים.

שאלתי על הסיכוי שלי לסחוב את ההריון עד הסוף לאור הלידה המוקדמת בהריון הקודם. הוא אמר לי שהסיכוי הוא גדול כי ההריון הזה שונה לחלוטין. אין תאומים, אין דילול, אין שום דבר שייגרום ללידה מוקדמת (אלא אם כן יצוצו סיבות אחרות) אבל מבחינתו זהו דף נקי. מה שכן, הוא ייתן לי תמיכה של פרוגסטרון משבוע 19 כדי לעזור להריון להחזיק עד הסוף.

 

ולעניינים אחרים, מחר יש בגן של יובלי מסיבת סיום. הקטנטונת שלי סיימה את השנה  הראשונה בגן.

לגבי השנה הבאה אני עדיין מתלבטת. מצד אחד כבר התרגלנו לגן הנוכחי, אני מכירה את הצוות, מכירה את המנהלת ומכירה את ההתנהלות, מצד שני יש גן שהוא במרחק הליכה מהבית שלי ויהיה לי שם יותר  נוח. תהיה לי גם עזרה של אבא שלי ושל גיסתי, מה שהיום אין לי. החיסרון הענק מבחינתי- בגן שליד הבית רוצים לשבץ אותה שוב בכיתת התינוקות. היא פיספסה ביום את המעבר לכיתת הפעוטות וזה לא כל כך נראה לי. יובל תהיה בת שנה ושלושה חודשים, היא כבר עומדת וכמעט הולכת, היא מאוד תקשורתית, אפילו אומרת מספר מילים, יודעת להביע את עצמה, משחקת יפה במשחקים ולא נראה לי שהתינוקיה זה המקום בשבילה עם תינוקות בני חצי שנה. יהיה לי קשה עוד שנה בגן הנוכחי כי לקראת ינואר אני אמורה ללדת ואז זה יהיה ממש סיפור לשלוח את יובל כל בוקר לגן עם תינוק קטנטן. להכניס את שניהם לרכב, להוציא את שניהם, לחזור הביתה, לחפש חניה בשעות הבוקר. סיפור לא סימפטי.

מאוד מתלבטת ועדיין לא החלטתי מה לעשות.

 

מה עוד?

אוגוסט בפתח, החל מה 8/8 אין מסגרת ליובל ולי אין ימי חופש לקחת ועדיין לא הצלחתי למצוא סידור שלא יעלה לי יותר מיום עבודה. היום קיבלנו הודעה שנפתחת קייטנה בגן ל 7 ימי עבודה בעלות של 1200 שקל, זה משאיר לי עוד שבועיים מלאים שבהם אני חסרת אונים.

 

אהה, וגם גיסתי בהריון. לפני חצי שנה גם היתה בהריון שלא התפתח ועברה גרידה בשבוע 7, עכשיו היא בשבוע 6 ומחכה לראות דופק, אולי מחר. היא עדיין מפחדת להאמין ובטוחה שכל רגע תעבור עוד הפלה.

גם ההריון הזה, כמו כל האחרים, נקלט בטעות. לפעמים נדמה לי שיש לי עסק עם 2 מתבגרים שצריך לעשות להם הרצאות על חינוך מיני כל שבוע. הם לא נזהרים, נכנסים להריון ולא ממש יכולים לעמוד בגידול של עוד ילד, אבל זו כבר הבעיה שלהם וחוץ מלהגיד מזל טוב אני לא מתערבת. אמרתי את שלי בפעם הקודמת.

 

עד כאן להיום\

שיהיה סוף שבוע נפלא :-)

לדף הרשומה

חוזרת

שלום לכולם :-)

בתור התחלה אני מבטיחה לעצמי שמעכשיו והלאה אני אכתוב פה יותר. קראתי קצת מהפוסטים הקודמים וזה כיף להזכר בכל התהליך שעברתי ואני קצת מצטערת על זה שלא כתבתי יותר אז מעכשיו זה יקרה.

מה היה לנו?

ב 1/6 יובל חגגה שנה. כן. אני אמא לפעוטה מתוקה בת שנה. היא כבר עומדת והולכת בעזרת הרהיטים בבית, משחקת יפה מאוד לבד, בונה מגדלים מכוסות, משחילה טבעות לעמוד, עושה ביי ביי,  מוחאת כפיים בהתלהבות כשהיא שומעת מוסיקה, מפריחה נשיקות באויר ומנשקת אותי בפה בכל פעם שאני מבקשת.

היא גם יודעת לדרוש ולעמוד על שלה, אוהבת לאכול והכל (עם העדפה למתוק, כמו אמא שלה), מאוהבת באחיינים שלי ומגיבה בהתלהבות בכל פעם כשאני מגיעה לאסוף אותה מהגן.

היא כבר אומרת "את זה", "אמא", "אור" (תוך כדי הצבעה על המנורה בתקרה) ושובבה אמיתית. החיוך שלה ממזרי והיא יודעת כשהיא עושה דברים שאני לא מרשה ובוחנת את התגובות שלי.

 

ואני? כבר סיפרתי שחזרתי לטיפולים לילד נוסף.

החזרה של עובר שהיה לי מהסבב הקודם לא הצליחה. עובר נוסף לא שרד את ההפשרה.

אחר כך עשינו סבב שאיבה חדש. נשאבו 6ביציות עם 6 הפריות של עוברים מושלמים. החלטנו הפעם להחזיר עובר אחד בכל פעם.

החזרה אחת לא הצליחה, העובר לא נקלט

הסבב הבא בוטל בגלל שהרירית לא התעבתה כמו שצריך מה שגם לרופא לשלוח אותי לבדיקות הסיטרוסקופיה לבדוק שאין הידבקויות בגלל הלידה. הבדיקה יצאה תקינה

החזרה מספר 2,3 לא הצליחו בגלל רירית דקיקה שלא עברה את ה 5.5 מ"מ

החזרה מספר 4 היתה בטא חיוביות אבל ההריון התברר כהריון כימי

בהחזרה החמישית סוף סוף קיבלנו רירית טובה (יחסית, הכל יחסי) אבל כשהגעתי לאסותא להחזרה עצמה גילינו שהעובר איבד תאים בהפשרה (הוקפא כ 8 תאים ובהפשרה איבד 4 תאים) מה שלא נתן לו ממש סיכוי להשתרש. לא רציתי לפספס את ההזדמנות בגלל הרירית ובקשתי מהרופא להחזיר עוד עובר. אמר שאפשר את העובר האחרון לגדל ליום 5 (כל העוברים עד עכשיו הוחזרו ביום 3) ואם הוא ישרוד ויתפתח כמו שצריך נחזיר גם אותו.

עבר שבוע מורט עצבים שבמהלכו חגגנו ליובל את יום ההולדת בבית עם בני משפחה, הדודים ובני והדודים שלי, ולאחר שבוע התחלתי לעשות בדיקות ביתיות. ביום ה 8 היה פס בהיר מאוד על הבדיקה, יום אחרי הלכתי לעשות בדיקת דם.

קיבלנו בטא של 39, אחרי יומיים 111 ואחרי עוד שישה ימים 1740.

הצלחתי

אני בהריון :-)

אתמול הלכתי להיבדק במוקד בגלל כאבים וראינו שק הריון ושק חלמון, מתאים לשבוע 5+3 שבוע אני נמצאת. בשבוע הבא יש לנו בדיקת דופק ואני מאוד מתרגשת.

 

מכינה את עצמי נפשית ללידה שאמורה להיות רק בפברואר 2017. צריכה להתרגל לעובדה שאהיה אמא ל 2.

אמשיך לעדכן

שיהיה שבוע נפלא

 

לדף הרשומה

חזרתי לקצת עדכונים

הרבה זמן עבר מהפעם האחרונה שנכנסתי לעדכן, ניסיתי כמה פעמים אבל לא ממש הצלחתי לנסח, מן חוסר השראה שכזה :-)

יובלי כבר בת חצי שנה.. עברנו הרבה בששת החודשים האחרונים.

כשהיתה בת פחות מחודש היתה מאושפזת לשבועיים בבית חולים. הגענו בגלל הקאות, אבחנו רפלוקס, אבל בשלושת ימי האשפוז היא הספיקה להדבק בוירוס הרוטה שגורם לחום ושילשולים ויכול להיות מאוד מסוכן לקטנטנים כאלה.

בכל מקרה עברנו את זה בשלום וחזרנו הביתה.

החודש וחצי הראשונים היו קשים. עברנו תקופה מאוד קשה של גזים נוראיים שלוו בשעות רצופות של בכי קורע לב, כל יום בין 19:00 ל 23:00, באופן קבוע, ואז ביום אחד זה נגמר. למדתי להכיר אותה, התחלתי להבין למה היא בוכה, מתי היא עייפה, מתי רעבה ומתי סתם רוצה את אמא :-), זה התחיל להיות קל והעניינים די זרמו לי, נראה שנולדתי כדי להיות אמא והכל בא לי בצורה טבעית. היו ועדיין יש ימים קשים אבל בסך הכל אנחנו בסדר.

כשחגגנו ליובל 4 חודשים חזרתי לעבודה, זה עבר קצת פחות בקלות, אספר בהזדמנות אחרת, יובל נכנסה לגן של נעמ"ת, קצת קשה לי עם זה שרוב שעות היום היא בגן ואני מקבלת אותה רק לשעתיים-שלוש בערב לפני שהיא הולכת לישון, אני לא מצליחה להנות ממנה כל כך, אבל מתנחמת בעובדה שיש לנו את סופי השבוע להיות יחד.

כמובן שמכת המחלות לא פסחה עלינו, כבר עברנו 2 סבבים של חום גבוה, סבב של שילשולים ושיעול שלא עוזב אותנו כבר חודשיים. מזל שגיסתי בבית ועוזרת לי ושומרת עליה בכל פעם שהיא חולה ואני לא צריכה להפסיד ימי עבודה..

אז כמו שאמרתי, עכשיו היא כבר בת חצי שנה, ערנית חלק גדול מהיום, סקרנית ובוחנת את הסביבה כל הזמן, מגיבה כשאני קוראת לה, מנופפת בידיים וברגליים כשאני אוספת אותה מהגן, משתוללת בזמן המקלחת ומשפריצה מים לכל עבר, אני שוקלת להתחיל לקלח אותה כשאני בבגד ים, כי אחרי מקלחת אני ספוגה מים מההשפרצות שלה :-)

היא מחייכת, אבל מאוד מאוד קשה להוציא ממנה חיוך, יש לי ילדה קשוחה, היא צוחקת בקול רם בצחוק מתגלגל ומתוק, מכניסה לפה כל מה שמגיע לה יד, וכשאין לה כלום ביד אז גם אגרוף שלם נכנס לפה הקטן שלה. לפני שבועיים התחלנו לאכול ירקות והיום בגן תאכל קצת מרק בפעם הראשונה.

היא קטנטונת. שוקלת 6 קילו על 61 ס"מ, אחוזון 4 לפי הטבלאות של טיפת חלב, אבל זה בסדר, כי היא נולדה פגית. אני כן רואה שהיא מתעגלת לאט לאט וזה מתוק..

יש לה חיוך מהמם עם גומה אחת, ולדעתי היא הילדה הכי יפה בעולם..

אני כל יום מתאהבת בה יותר, וכל רגע שאני בעבודה ולא איתה אני מתגעגעת אליה.

היא ישנה רצוף בלילה מגיל חודשיים, למרות שבשבוע האחרון יש מעט ריגרסיה, אבל הבנתי שזה טבעי וזה קורה ושמתישהו זה ייסתדר.

בסך הכל היא ילדה מאוד טובה ונוחה, מעסיקה את עצמה יפה אבל גם יודעת לדרוש תשומת לב. שלושת האחיינים שלי מאוהבים בה ומרעיפים עליה חום ואהבה וזה מחמם לי את הלב לראות אותם יושבים סביבה ומשחקים יחד.

והנה תמונות של הקסם הקטן שלי:

 

                                                                                                                       

 

ויש לי חדשות נוספות.

התחלתי סבב נוסף של טיפולים. אני רוצה עוד ילד. אני צריכה עוד ילד. זה בוער בי בעצמות.

נאלצתי להחליף תורם, רציתי מאוד אח ביולוגי מלא ליובל אבל זה לא הסתדר, זה לא מה שיימנע ממני להביא לה אח או אחות. כבר עברתי החזרה של עובר אחד שלא נקלט, השני לא עבר טוב את ההפשרה אז אני צריכה לעבור סבב שאיבה חדש. מחכה כרגע לטופס 17 מקופת חולים ומתחילה. מקווה שהסבב הזה יביא לי הריון בריא ותקין שיימשך הפעם עד הסוף ולא ייקטע מוקדם כמו ההריון הקודם.

צריכה להזכיר  לעצמי לכתוב פה קצת יותר כי זה יהיה מן יומן שיובל תוכל לקרוא כשתגדל..

אז שלום ולהתראות בפעם הבאה :-)

מיכל

 

לדף הרשומה
12345
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מיכל270379 אלא אם צויין אחרת