44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

"קדירה" נמצאו 5 פוסטים

ספריי חיטוי לאוויר

המתכון הזה הוא חדש ונוצר לאחרונה. בעצם ניתן להכינו בצורה יעילה גם מבלי להיות פגאני או מכשף- הוא מכיל צמחי מרפא שמחקרית הוכחו ככאלה שמונעים מנגיפי שפעת להתפתח, ובהם הקינמון הוא החזק ביותר. כאשר הספריי מפוזר על האוויר הוא מחטא את החדר מנגיפים וחולי. כמכשף פגאני כמובן תהליך הכנת תרכיז הספריי הפך להיות אקט מאגי, אבל ניתן לשנות זאת: כרצונכם. רכיבים: שלושה פולי קפה חופן עלי אקליפטוס יבשים או טריים חופן עלי נענע יבשים או טריים כפית כוכב אניס שמן אתרי קינמון שמן אתרי אורן, או חופן מחטי אורן קצוצות   כלים: קדירה לבישול או סיר קטן נרות או כיריים שפועלים מסננת משפך בקבוק זכוכית לתרכיז בקבוקי ספריי קטנים.   אופן הכנה: הדליקו קטורת לפותח השערים ולמרפא הכללי במסורת שלכם. העבירו את הצמחים היבשים בקטורת והניחו אותם בקדירה או בסיר. מלאו את הקדירה במים ושימו על ארבעה נרות חימום וכסו אותה. בצד, קחו את בקבוק הזכוכית ושימו בו שבע טיפות שמן אתרי קינמון, ושבע טיפות שמן אורן (אם אין לכם מחטי אורן קצוצות) והעבירו את הבקבוק בעשן הקטורת. כאשר הנוזל מבעבע, הורידו מהנרות או מהגז, ותנו לו להתקרר לחלוטין. יש לשפוך את הנוזל הקר דרך מסננת ומשפך לבקבוק הזכוכית ושוב להעביר בקטורת. לטעון. התרכיז מוכן. כדי להכין את הספריי, יש ליצוק חמישית נפח בקבוק הספריי תרכיז, ולמלא את השאר במים ולרסס.   בריאות שלמה, ארדן, של הגן.
לדף הרשומה

שובה של הקדירה

אוי, כמה שהאימאז' הזה מקסים אותי, מכשפה שמערבבת קדירה. בכלל לי יש אובססיה אספנית לבקבוקים, קופסאות וכלי קיבול. אני אוהב את הקונספט עצמו עד שיש כלי כזה שמוצא חן בעיני, ואני קונה אותו. אחד מהדברים שאיכזבו אותי בניאו-פאגניזם הישראלי שאני נחשפתי אליו הוא היעדרה של הקדירה. שימוש בקדירה בנוכחותי אירע פעמיים בלבד, פעם אחד כאשר הקאוון שלי לשעבר בישל תבשיל לסוף שבוע באחת, ופעם שנייה בסדנת אור וצל אצל רינה קסם שבה כל אחד הכניס חומר עוצמה מאגית לקדירה עד שהיא מלאה בקסם מבעבע ושתינו את תוכנה. אבל מלבד זאת? יצור הברזל המגושם הזה אינו קל לתפעול: טיפת לחות והיא מחלידה, הכובד שלה הופכת אותה לאי-אטרקטיבית בטקסים בטבע- שם באמת אפשר להדליק תחתיה אש ולהרתיח בה דברים, ומלבד זאת, מדוע שנרקח גלון של שיקוי כאשר כמה טיפות מעודנות מבקבוקון מספיקים למלא את החלל בריח, אנרגיה ואור? לפיכך הקדירה נזנחה עבור כלי אמייל נוחים על הכיריים- ובמקרה הטוב, כלי חרס סיני למרתחי צמחים. בכלל בימינו מעטות המכשפות שבאמת בוחרות ללמוד את העיסוק בצמחי מרפא במציאות. גם אלו שכן, תבחרנה אולי להשתמש בהם בקמיעות או בשמנים אתרים שנוזלו מראש ואין צורך ביצור הברזל המאיים. ואם זה לא מספיק, אז מרתחים וחליטות לא מחזיקות מעמד מעבר לכמה ימים- אז מדוע לא לבחור השרייה בשמן, או אלכוהול? בואו נודה בזה, הקדירה יצאה מהאופנה וזהו. צריך לקבל את הגזרה. נגמר. או שמא? הקדירה כמו כל כלי קיבול מסמלת רחם. היכולת שלה להתחמם מסמלת בעצם את הגוף האנושי, להתחמם ולפעום עם הנוזלים שבתוכה, צבעה שחור שהוא צבע האדמה... יש עוצמה רבה בלהמתין לצמחים וחומרים שונים להפוך למשהו אחד בתוכה. הבחישה נעשית בה באמצעות כלי פאלי, שנראה כמו איבר מין זכרי. האם היא לא הסמל המושלם לבריאה, אפילו יותר מגביע שבצורה טקסית נכנס לתוכו להב? בוודו, הקדירה היא בעצם כלי של אוגון. היא מכילה את כלי הנשק שלו, כלי חקלאות- את המצ'טה, שיותר מכלי שהורג או חותך צמחים בג'ונגל, הוא מסמל הגנה מכוחות טבעיים ועל טבעיים מסוכנים. באפריקה הלהב הקדוש של המצ'טה הורג ערפדים ולא יתדות עץ. זה מעניין להסתכל על הקדירה כרחם שמכיל בתוכו את הכלים הללו, שיש להם כוחות אדירים- ומכילה אותם. האם בקדירה אני אכניס גם כשפים שכוחם יגדל עד שאזדקק להם ובאצבעות חיוורות אוציא אותם כאשר
לדף הרשומה

שיקויים ומרקחות

ביוון העתיקה, המילה למכשפה הייתה המילה Pharmekia. זו גם המילה שממנה נוצרו ווריאנטים כמו פרמקולוגיה-תורת התרופות. ביוון, העיסוק בכישוף היה העיסוק ברוקחות. החומרים לרוקחות המאגית הזו היו מגוונים מאוד: בין אם היה מדובר במינרלים, צמחים או חלקי חיות טחונים, הם שירתו מטרות רפואיות וכישופיות כאחד. כאשר אני פונה למאגיה מצרית עתיקה, או מאגיה יוונית ואפילו הלאה- למאגיה כנענית מסורתית או מאגיה וודאנית, הכישוף מכיל חומרים שונים ממקורות טבעיים. בימינו זה פחות פופולארי- היום במיוחד במדינות בפריפריה שצמחי מרפא מדויקים אינם במרחק הזמנת אינטרנט קלילה- או קציר, יש העדפה להשתמש במה שיש, או בתבניות רוחניות שאינן דורשות חומרים אבל הרבה דברים במאגיה המודרנית והעתיקה נקצרו מרוחות הצמחים הללו- והם בשלבים מסויימים ולפי טעמי האופנה חוות רנסנס. כל מי שמכיר אותי מכיר את חיבתי העצומה לצמחים וחומרים. לתוך עלי ומכתש, אבני אודם וזעפרן, כנף עטלף ודמיאנה נכנסים כדי ליצור תרכובת מסוימת, בעלת תכונות מסויימות שנועדה לעצב מציאות חדשה- מרחם המכתש, אל מחתת הקטורת, או לגביע המגולף מאבן חן אחת. אני תמיד הוקסמתי מצמחים. עוד לפני שגיליתי את המאגיה שיננתי רשימות ארוכות של צמחי מרפא והמחלות שהם מרפאים. היו נוהגים לכסות לי מתוך מליצה או הומור את שם הצמח, ורק להראות לי תמונה שלו ואני כבר הייתי מוצא את שמו, מהותו הפנימית והרוחנית וצורת המרפא שלו. עד היום אני יודע איך לרפא יבלות עם מרווה, ואיך להפחית סוכר בדם על ידי תה דבקה זיפנית. אבל מעבר לזה כאשר אני רוצה לדבר על שיקויים- אני רוצה לדבר על מים. מים הם היסוד השני החזק ביותר בכוחו בהרמוניה אצלי- אני יכול להבין אותם, להקשיב להם, לצלול בהם שעות... אפילו בתקופת הבצורת אני לא יכול בלי אמבטיות ארוכות, שבהן ראשי מוחזק דקות, לסירוגין תחת המים. הם כמו כלי קיבול בעצמם בגלל שהם מקבלים לתוכם כל מה שנוגע בהם. אמרלד יכניס למים את התכונה לגלות אמת, טורמלין שחור, הגנה. דמיאנה? תשוקה.... כל הצמחים והגבישים משאירים את טעמם במים והללו. זהו כמו גן שלם, עולם ירוק ופורח תחת פעמון זכוכית מעודן. השיקויים תמיד היו אהבתי אם כי המים היו מתחלפים בנוזלים אחרים: שמן, אלכוהול, ואפילו שעווה מותכת כאשר אני בוחר ליצור משחות. כל זאת הייתה תשוקה אמיתית, ואז גיליתי את
לדף הרשומה
| הוסף תגובה |
שתף

העמקה בכישוף, טקס, תמונות

כשהתחלתי ללמוד כישוף, נחשפתי לספרים שונים במהלך דרכי. חלקם היו זבל מוחלט, חלקם היו כמעט בלתי קריאים ובאופן כללי לא מובנים, וחלקם היו בדיוק מה שהייתי צריך. אני טיפוס ספרותי וזה עומד לזכותי ובעוכרי- אבל מבחינת ידע כידע, יש לי לא מעט. את המיסתורין של המאגיה שהיה לטבע להציע עבורי אני מאמין שחוויתי. הרעב שלי לטכניקות חדשות, ספרות מתקדמת של מאגיה וכדומה יצר לי אכזבה לא קטנה. מסתבר שספרי הכישוף הטובים שאיתם התחלתי הכילו את הטכניקות המתקדמות- ומעט הספרים המתקדמים שיש בשוק באמת מתעסקים במשהו חדש שעדיין .
לדף הרשומה

עובר עלי- שרשרת מחשבות

אני מסתכל על עצמי מהצד- רואה איך התקופה הזו עוברת עלי- איך אני מתמודד עם כל משבר ומתגבר עליו, הגמילה שלי מקפאין, כתיבת סיכומים ואיגוד עבודות וקריאת מאמרים משמימים עד בכי- על השלטון היפני ושחיתויות בתקופת קויזומי. יש גם רגעים של אור- אני פנוי יותר מרוב חברי הסטודנטים בגלל שאיני עובד ומקבל תמיכה מלאה כלכלית ואחרת ממשפחתי היקרה- שנוטה לשמוע את רחשי ליבי והוקרתי כל הזמן.   והזמן חולף, חולף כשאני עסוק. עסוק בקריאה, עסוק בלימודים שמתחילים בשש בבוקר ונגמרים בשש בערב- משאירים את הגוף והנפש שלי .
לדף הרשומה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל RainBird אלא אם צויין אחרת